הגיע זמן לישון

Bed Time

חלוק עם עננים מחייכים - Amazon, מכנסי פיג'מה ונעלי בית פלאפיות - Old Navy.

לשם שינוי, בימים אלה אני לא מחפשת מעיל או סריג חדש, אלא דווקא פיג'מה. כן, כן, שמעתם נכון. הפיג'מה האהובה עלי (= פיג'מת פלאנל תכולה, שני חלקים, עם הדפסים קטנטנים של פו הדוב, ידידו החזרזיר, כוכבים וירחים) עומדת לצאת לגמלאות עקב שימוש יתר. לפיכך נדרשת מחליפה ראויה למילוי תפקידה. אני חובבת של פיג'מות בסגנון האמריקאי (או העיראקי, אם תרצו): שני חלקים, כאשר החלק העליון מכופתר. הרבה פעמים אני עושה מיקס אנד מאצ' ומשתמשת פחות בחלק העליון אבל אני אוהבת את מכנסי הפיג'מה שלי גבריים משהו ונוחים.

חליפת פיג'מה בסגנון גברי - Paul Frank, נעלי בית מקשמיר עם פונפון (כאילו אין משבר כלכלי) - J.Crew (לא לדאוג, באתר יש גם וריאציה "פושטית" מצמר לנעלי הבית האלה).

נראה לי שתרבות הפיג'מות לא ממש מפותחת בארצנו, וחבל (הידעתם שאוקטובר היה חודש הפיג'מה? ותודה ל-Standing Ovation על האינפורמציה). הרבה אנשים פשוט מאלתרים משהו עם חולצת "סוף מסלול" גזורה ומרוטה מהצבא שמשורבטות עליה בדיחות קרש ומשפטים שאף אחד לא מבין וש"יש לה ערך סנטימנטלי". אולי זה גם בגלל העובדה שרוב הזמן חם במדינה שלנו, אז זה לא ממש נעים להעמיס על עצמך שכבות לפני השינה. לכן גם אקססוריז נלווים לפיג'מה, כמו חלוק, לא ממש שולטים בשוק. בהרבה סדרות אמריקאיות, כשרואים את הגיבורות מסתובבות בבית לפני או אחרי השינה הן לובשות חלוק - זוכרים את החלוק הכחול של אליסון מ"מלרוז פלייס"? תמיד רציתי חלוק כזה (על אף שמעולם לא הסתובבתי בבית עם חלוק) משום שהוא נראה לי כל כך פלאפי ושיקי. אמרתי לעצמי שאשיג חלוק דומה באחד הביקורים שלי בארה"ב אבל אף פעם לא זכרתי. אולי בפעם הבאה. לפחות מצאתי דוגמה ברשת (מסתבר שהסיפור לא כל כך זול, מעל 100 דולר):

חלוק בסגנון אליסון ממלרוז, לקוח מ-The Pajama Company.

ולא אוכל לסיים בלי איזה trip down memory lane: כשהייתי תינוקת, היתה לי פיג'מה צהובה עם רגליים - לא רגליות אלא כיסוי מלא לרגל, שבתחתיתו היה חומר פלסטי לבן. זאת נראית לי פיג'מה מקסימה לילדים ואני חייבת לציין שמאוד הופתעתי לגלות אותה גם בגירסה למבוגרים. התמונה הבאה לקוחה גם היא

מ-The Pajama Company, אתר פיג'מות עם הרבה כוונות טובות אך לטעמי מפוספס משהו.

הגירסה הזו למבוגרים נראית לי קצת מעוררת גיחוך, אבל כנראה שיש לזה שוק... :)

חלומות נעימים!

Read More

דברים אדומים

Red Things

הדלת האדומה הזו שברחוב הלל קורצת לי בכל פעם שאני חולפת לידה עם הרכב, אז היום סוף סוף החלטתי לעצור לידה ולבדוק אותה מקרוב. יופי של דבר. בכלל, אני אוהבת את הצבע האדום מאוד (חברתי שירה היתה אומרת על זה - "מזל טלה, כמה טיפוסי"), גם באוכל: בשר אדום, טונה אדומה. לעולם לא אסרב לאיזה סטייק סינטה או פילה עסיסי (גם בשלוש לפנות בוקר אני מוכנה לטרוף אחד כזה) וגם לא לניגירי טונה אדומה. זה הסושי האהוב עלי ביותר. עזבו אתכם מספייסי מיונז, או רוטב טריאקי. כל מה שצריך זה אצבע אורז ומעליה חתיכה יפה של טונה אדומה. זהו. אפילו האצה מיותרת. מה שיפה בניגירי שהוא מאוד ייצוגי. אי אפשר לחרטט בסושי מסוג זה. בעוד שבתוך הרולים אפשר לדחוף טונה שנחתכה מנתח מעאפן וסיבי (בעיקרון לא אמורים לעשות את זה אבל תראו לי סושייה אחת בארץ שלא עושה את זה), בניגירי צריך להשתמש בנתח הכי יפה שיש לך באותו יום, נקי מסיבים ומפגמים, אדמדם ומפתה. הרבה סושיות בחיפה מחפפות בזה כל כך שזה ביזיון עולמי, וכבר נמאס לי להתווכח ולהתאכזב. למזלי יש מקום אחד וותיק בחיפה, שהוא בעצם פאב, שאני לא כל כך אוהבת כמקום בילוי אך הוא מגיש בקביעות כבר כמה שנים סושי איכותי ומוקפד. השבוע אכלתי שם מגש ניגירי טונה אדומה גדול ומעולה שגרם לי אושר עילאי (הממ.. לא קשה לעשות אותי מאושרת).

איך בכלל הגענו לדיון המעמיק הזה על ניגירי? אה, כן, דרך האדום. ובכן, היום אני לובשת שמלת קורדרוי בצבע אדום כהה - בורדו, מעליה סריג ארוך עם סלסלות, גרביונים משובצים (כן, כן, המשבצות כבר טחונות וכל זה אבל הם מתוקים בעיני. מלבד זאת, אני חובבת משבצות ותיקה, גם בתקופות שהן לא היו "אין") ומגפונים חומים. הגרביונים הוחרמו ממלתחתה של אמי. הם נרכשו על ידה מזמן מזמן בחו"ל ושכבו במגירה במצב חדיש וללא שימוש כמה שנים טובות, עד שבאתי וגאלתי אותם מהאפלוליות. עוד לקוחה מרוצה של הארון של אמא!

שמלה- Mango 2, סריג- Mango (ישן), גרביונים- מאמא, מגפונים- Zara (ישנים).

תודה לאריאלה על הצילומים ושיהיה סופ"ש מצוין!

Read More

יעל ואני בנענע 10

התמונה לקוחה מ-נענע 10 - אופנת רחוב / יעל סלומה

הרומן ביני לבין יעל סלומה ("ההולך ברחובות") החל כבר בימי פסטיבל הסרטים האחרון שהתקיים בחיפה. טוב, למען האמת היתה בינינו התכתבות אינטרנטית שקדמה לכך, אבל אל תספרו לחבר שלה... לאחר שהכרנו ושוחחנו יעל הציעה לי להצטלם למדור שלה בנענע 10 אופנה. הסכמתי בשמחה וקבענו את הצילומים לאחד מסופי השבוע שלפני נסיעתה של יעל לברלין. בחירת הלוקיישן היתה נתונה בידי (עם נסיונות קלים לשינוי שנעשו על ידי יעל, אך לא צלחו) והחלטתי לבחור באיזור נווה שאנן, למי שמכיר. נפגשנו בשעות הצהריים המוקדמות והצילומים נמשכו ללא הפסקה עד שהשמש החליטה לסגור לנו את הבאסטה. בין קליק לקליק במצלמה החלפתי אאוטפיטים במושב האחורי של הרכב שלי. זה היה מוזר מפני שאני רגילה תמיד לשבת בכיסא הנהג (וגם להתלבש בעמידה).. אני חייבת לציין שלעמוד מול מצלמה כמה שעות זה דבר מתיש וכל מי שעושה זאת באופן מקצועי זכאי/ת לתגמול נאה על כך. עם זאת, יעל נהגה בי בעדינות וברחמנות ודאגה שלא אסבול (לא באמת סבלתי. אני מקווה שזה לא השתמע מכך). חוץ מזה שהיו בצילומים כל מיני הסחות כמו דיירים שצועקים הערות מהחלון ("מותק, את נראית ע-ש-ר!"), ניידת משטרה שנסעה הלוך וחזור לידינו (האמת, היה קצת מלחיץ) וגם רמת סיכון גבוהה כשיעל החליטה שהיא רוצה לצלם אותי במרכז הכביש, על קו ההפרדה, כשמכוניות עוברות משני צדדי (ילדים - אל תנסו זאת בבית!).

התמונה לקוחה מ-נענע 10 - אופנת רחוב / יעל סלומה

במהלך הצילומים גיליתי שיעל נוהגת לכנות אותי "אפונה" וקיבלתי לכך אף הוכחה כשהטלפון הסלולרי שלה צלצל והיא אמרה למתקשר שהיא לא יכולה לדבר כי היא "מצלמת את 'אפונה' כרגע". משעשע וחביב, כי אף אחד אחר חוץ ממנה לא מכנה אותי כך... יעל גם ראיינה אותי לצורך הכתבה ואני חייבת לציין שהיא כתבה והעבירה את דברי בצורה יפה ונאמנה למקור. דברי לא הוצאו מהקשרם. הידד! במהלך הראיון יעל שאלה אותי האם חיי השתנו בעקבות הבלוג. הדברים שאמרתי מצויים בכתבה אולם פרט אחד אולי לא מצא לו מקום אז אוסיף אותו כאן בעצמי. בזכות הבלוג יצא לי להכיר כמה בחורות מובחרות, מרתקות ומעוררות השראה שדי ברור לי שבעקבות פער הגילאים, המרחק הגיאוגרפי הגדול מאוד לעתים (יקירתי האשקלונית..), ותחומי העניין והעיסוק השונים (מלבד אופנה), סביר להניח שלא הייתי מכירה לעולם. כוכבות יקרות שלי, אתן יודעות שאני מתכוונת אליכן! ולכל הקוראות והקוראים שנכנסים, גולשים, מגיבים, שואלים ונותנים לי פידבק להמשיך אומר תודה רבה!

תודה ענקית ליעל המופלאה וכל השאר נמצא בכתבה...

Read More

מגפונים וקניינים

תמונות (משמאל למעלה, בכיוון השעון): המגפונים שלי, מגפוני Seychelles (דגם utility) מגפוני Guess (דגם maeve), מגפוני Nine West (דגם cuzza).

לאחרונה אני מאוהבת לחלוטין במגפוני שריכה עם רצועה בחרטום. נראה לי שהכל התחיל מהדגם משובב הלב של מארק ג'ייקובס, אבל כפי שאתם מכירים אותי - מה שעושה לי את זה זה העיצוב ולא המותג, אז אפילו לא ניסיתי לטרוח ולאתר לי זוג מקורי של מר ג'ייקובס (שעולה, אגב, כמה מאות דולרים). למה לטרוח כשיש אחלה "חיקויים" ובמחירים מצויינים. כהרגלי, הבאתי לפניכם מדגם מייצג של הטרנד, אשר משלב רצועה בווריאציה ובמיקום קצת פחות שגרתיים מהרגיל ואת עניין השריכה ש(חזר ו) נהיה פופולרי לאחרונה. בחלק מהדגמים נעשה שימוש בחורי שרוכים רגילים יחד עם מעין "ווים" אשר תופסים את השרוכים בחלק העליון. זה נותן למגפונים לוק של נעלי הרים, משהו, ומוסיף לאווירה האדג'ית שלהם. לא מעט אנשים פנו אלי ושאלו אותי איך אפשר להשיג מגפונים כאלה, ובייחוד את המגפונים הסופר מוצלחים, לדעתי, מדגם Cuzza של ניין ווסט. ובכן, הקניינים הישראלים של ניין ווסט ממשיכים לאכזב אותנו בבחירת דגמים משמימים, מפוהקים, ו.. איך לומר.... מכוערים. יש אולי דגם אחד שהם מביאים בעונה שבאמת מוצא חן בעיני וכשאני גולשת לאתר האמריקאי אני כמעט בוכה משפע הדגמים היפים והמחירים האטרקטיביים (עושים עלינו וואחד קופה, יבואני ומשווקי ניין ווסט בישראל). אז נראה לי שמי שרוצה את הדגם הנ"ל תצטרך למצוא דרך להשיגו מחו"ל. למזלי, מצאתי דגם בסגנון הזה שהינו גם מדהים וגם נוח בטירוף (באמת!) של רשת "Mango". לא קיבלתי שום תמריץ לפרסמו, אבל אני חייבת להגיד שמדובר במגפונים מהממים שלשם שינוי מתאימים לי בדיוק באיזור הקרסול (רוב הדגמים ענקיים עלי באיזור הזה). הם מצויידים בעקבים מגביהים מספיק אך גם נוחים. בקיצור, חלום. כמובן שהדגם לא הגיע לחנות החיפאית בגרנד קניון והוא הוזמן עבורי במיוחד מהחנות בעזריאלי. עם הגיעם לחיפה גררו המגפונים קריאות התפעלות הן מצוות החנות והן מהקונות שהיו בה באותה העת. אני לא בדיוק יודעת איך הולך נושא הקניינות ברשתות "מנגו" ו"ניין ווסט" (שמעתי ש"ניין ווסט" הישראלית הינה בבעלות חברת "גלי". זה מסביר הכל...), אבל, קניינים יקרים, מה העניינים??? אתם בוחרים דברים ממש מוזרים... האם זה בגלל שאתם שונאים את העבודה? כי אם כן, אני מוכנה להתחלף איתכם בשנייה. אמנם מצאתי עבודה רק לפני כמה ימים אבל אני מוכנה להתפטר מייד לשם עבודה בקניינות אופנה. אפילו אהיה מוכנה לנסוע כל יום לאשדוד על מנת לעבוד בקניינות בגדים. טוב, אולי קצת הגזמתי... ומן הסתם קניינות לרשת אופנה גדולה זה הרבה יותר פרקטיות וקצת פחות טרנדיות ממה שאני חושבת. אבל לבחורה מותר לחלום. ואם אנחנו מדברים על חלומות, שיהיה לילה טוב!

Read More

הטוקסידו בידינו!

! We've got the tux

כפי שאתם יודעים, כשאני מסמנת לעצמי מטרה, העולם לא ישקוט ולא ינוח עד שאשיג אותה. אז זמן לא רב לאחר שהבעתי את ערגתי אל ז'קט הטוקסידו הקלאסי של H&M, הצלחתי להניח את ידי עליו. דש מסאטן וכל זה. העבודה שנעשתה על הז'קט מאוד יפה, לדעתי, וניכרת תשומת לב לפרטים הקטנים. אפילו השרוולים מבוטנים בבטנה "סאטנית" בגוון בהיר, עם פסי סיכה דקים, וכשמקפלים אותם מעט נוצרת תוספת יפה ומעניינת. יש תמורה בעד האגרה, ללא ספק.

נראה לי שישנן אינספור אופציות ללבישת הז'קט הזה. בחרתי להתחיל בצירופו לטוניקה לבנה, טייץ שחור ומגפונים. זרקתי פנימה גם צעיף מעשה ידי. זה צעיף שתפרתי לפני כמה שנים והוא עשוי מקטיפה (הצעיף דו צדדי - צד אחד מקטיפה בצבע חציל סגלגל והצד השני בצבע כחול כהה). על מנת לסיים את הצעיף בצורה מעניינת תפרתי בקצוות פרנזים (ניתן להשיג בכל חנות לממכר מוצרי תפירה). העניין נעשה הרבה לפני שיגעון הפרנזים הנוכחי והצעיפון הזה משמש אותי היטב כבר שנים.

ז'קט- H&M, טוניקה- Mango2, מגפונים- Nine West, שרשרת- הוניגמן,

צעיף- מעשה ידי.

יום נעים!

Read More