6/15/08

כלבו

שאריות מיום חמישי האחרון: שמלה אחת שהואלתי להשאיר בקאלה... הגעתי למסקנה, קצת מעציבה, שלבן זה לא ממש הצבע שלי. וחבל, כי יש לי בארון הרבה לבן. לא שזה כזה נורא, אבל יש צבעים שטובים לי יותר. אז החלטתי לוותר על השמלה הזאת, על אף הפרחים הפלאפיים מסביב למחשוף! בנוסף היא היתה שקופה משהו, וגם לא נראה לי ששמלה לבנה היתה מתקבלת בחתונה בעין יפה. נישאר עם התמונה למזכרת:



ועוד כמה קצוות - לק כחול שאני מאוהבת בו כעת:



וגם מה שלבשתי הערב, מוצ"ש:



מסתבר שיש לי ראש! וגם פנים... לאט לאט תגלו. קצת קשה לי עם האקסהיביציוניזם הזה, אם כי העובדה שפתחתי בלוג מעידה במידה מסוימת שאני מוכנה לחשיפה. אז מה היה לנו: אנסמבל חביב של טוניקת מנגו2, סנדלי גלדיאטור של ניין ווסט וטייץ מבריק של אמריקן אפרל, שהאפקט שלו הצליח לחמוק לחלוטין מהתמונה. בווו...
שיהיה שבוע טוב !

6/13/08

אני עדיין בחיים



אני גמורה! מכירים את "חוק מרפי"? אז זהו, שכל הסמסטר שלי הוא "חוק מרפי" אחד גדול. זה הסמסטר האחרון, אבל כל מה שיכול להשתבש בו משתבש. כל מיני קורסים שחשבתי (ונאמר לי ע"י אחרים שכבר עשו אותם) שיהיו קלילים, התגלו כעמוסים ומלאי מטלות ואיכשהוא נתקעתי הסמסטר עם מרצים מעצבנים ביותר (אחד אחד) שנמצאים בקיבעון אנאלי חמור. אילו רק יכולתי להיות כמו ציון החתול, לנמנם חסרת דאגות ולהשתמש בספרים ככריות בלבד (אם כי אלו לא כריות כל כך נוחות...). אולם, אני חייבת לציין שחלק מהתשישות נובעת גם מדברים יותר נחמדים ולא רק מטלות לימודיות. אתמול נסעתי לת"א . בדרך כלל תל אביב אצלי זה די "קוויקי", אני מגיעה, מסתובבת כ-3 שעות במקומות שייעדתי לעצמי מראש ואז חוזרת צפונה, לפרובינציה. אתמול זה היה ביקור ארוך, שכלל פגישה עם חברים ישנים, חדשים, חגיגת יום הולדת משפחתית וכמובן(!) ... שופינג. אחד המקומות המרכזיים בהם אספתי שלל היה "קאלה". קניתי את השמלה הבאה:


פאייטים! בנוסף, השמלה הזאת כל כך קטנטנה, שהרגשתי שהיא ממש מחכה לי. בכלל, כל פעם שאני רואה משהו במידה XS אני מרגישה שהשם שלי כתוב עליו. אולי זה שריד מהימים שהייתי באמת קטנטונת ובגדים רבים הייתי צריכה להצר. או גם, למיטב זכרוני בתחילת ימיה של רשת זארה בארץ, המידות הקטנות לא היו שכיחות כל כך ולרוב המידה הכי קטנה היתה M. (אם כי, אני תמיד נוהגת להתבדח שבזארה יש שלושה סוגי מדיום: מדיום שהוא בעצם לארג', מדיום שהוא סמול ומדיום שהוא באמת מדיום...). אז השמלה הזו נראתה לי מצויינת - פאייטים למעלה, בד אוורירי בגימור בלון למטה והתאמה מושלמת לגוף, שזה הכי חשוב. ונעבור הלאה, מצאתי גם שמלה מ-ד-ה-י-מ-ה שאלבש לחתונה של חברה בעוד כשלושה שבועות. כמה מהאנשים שקוראים את הבלוג יהיו בחתונה אז לא בא לי לחשוף עדיין את המראה אבל אתן לכם רמז קטן מהשמלה:


הבד מימין הוא חלקה התחתון של השמלה והבד משמאל, המשובץ במיני פאייטים קטנטנים הוא בחלק העליון. מדובר בשמלה קצרה, טיפה מעל הברך בגווני טורקיז ירקרק שכאלה. כשמדדתי אותה עוד שתי בנות שהיו בחנות אמרו שהצבע ממש יפה לי (מסתבר שכן.. זה צבע לא כל כך צפוי ואין לי שום דבר אחר במלתחה בצבע הזה), אז זה בכלל סגר את העיסקה.. אני מתכוונת לשלב את השמלה עם גרביונים מגניבים שרכשתי ב-American Apparel וליצור טוטאל לוק מעניין - משהו קצת מעבר לקונספט ה"שמלה + נעלי עקב" השגרתיים. מבטיחה לצלם לפני לכתי לחתונה, ואז תוכלו לראות על מה מדובר. מה שבעיקר אני אוהבת בשמלה הוא העובדה שהיא אקלקטית, מעניינת ולא שגרתית לחלוטין, ועם זאת מתאימה לי בדיוק ומחמיאה לנתונים. זה שילוב שלא קל למצוא. בעבר נטיתי לכיוון האקלקטי, מגניבי, מיוחדג'.. אבל אני חייבת לציין שלפעמים הבחירות שעשיתי היו מעט מוטעות ונעשו עם יותר דגש על הבגד מאשר על איך נראה הלובש (הלובשת) בתוכו. אגב, דוגמא מצויינת לדבר כזה נמצאת בתמונה הבאה:

התמונה לקוחה מ-Style.com

התמונה הזאת שמורה אצלי כבר כמה חודשים, מחכה להשתלב באחד הפוסטים. אז הנה הגיע הרגע. מרי קייט אולסן בשמלת וינטג' של מיסוני. שאפו על הווינטג' מיסוני ושמלה בהחלט לא שגרתית. אבל... את נראית נורא בתוכה! דבר ראשון, שמלת מקסי למי שבקושי מגרדת את המטר ושישים ס"מ?? מה פתאום!!? והשרוולים הענקיים והרחבים? הידיים הקטנות שלה טובעות בתוכן.

תראו איזה מראה מזעזע של היד בתוך השרוול הענק. כל הלוק צועק: שיחקתי בארון בגדים של אמא וזה מה שמצאתי... אגב, אני לא בטוחה אפילו שדוגמנית סופר גבוהה וגבעולית תיראה טוב בשמלה הזאת, היא מאוד בעייתית. מרי קייט, אני נאלצת להוציא לך כרטיס אדום! אבל הכל מאהבה... שלא תבינו לא נכון, אני מתה על התאומות אולסן, ואני אפילו מרגישה קצת דמיון אליהן, בעיקר בנושא מימדי הגוף (חשבון הבנק, לצערי, קצת פחות דומה). תמונה כגון הנ"ל גורמת לי לחייך בשעשוע:

אשלי אולסן ודוגמנית העל קרולינה קורקובה באירוע ה-CFDA Awards. אשלי אמנם נועלת נעלי עקב סופר מגביהות אך כך גם קורקובה, מה שאומר שפער הגבהים ביניהן נשמר. חמוד... מזל שאני לא צריכה להסתובב ליד דוגמניות על, קצת מלחיץ... ואפרופו התמונה הזו, מה דעתכם על מלבושיה של החצי השני לבית אולסן?

היו הרבה ביקורות לכאן ולכאן וקטילות על האאוטפיט. אני חושבת שהוא בכלל לא נורא. היא נראית די חמודה. וגם ז'קט קצר, שלא עובר את אורך המותן מחמיא לנמוכות. זה בהחלט "טוטאל לוק" מתוקתק ומאיזשהיא סיבה היא מזכירה את ציור ה"חלילן הקטן" של מאנה:

Manet, Le Fifre, 1866
אולי זה בגלל ה"תחפושתיות", אולי הז'קט הקצר, אולי הלימודים שלי... בכל מקרה היא נראית מתוקה. היא לא לובשת בגדים מתקתקים או משהו כזה (ווריאציה נשית של טוקסידו גברי זאת לא ההגדרה שלי למתיקות) אך התחושה הסופית מתוקה בעיני - בא לי לצבוט לה את הלחי ... ושוב סחתיין על לקיחת הסיכונים. אתם יכולים לשער שהרוב המכריע של שאר הסלבריטאיות שנכחו בארוע בחרו באופציית השמלה - שבלונית יותר או פחות.

ובלי קשר לנ"ל, כידוע לכם נחתה עלינו (לטובה) עונת החתונות. אני ממש לא מתחתנת בקרוב, ואני מניחה שמי שכן מתחתנת בחודשים אלה כבר מצאה מזמן שמלה. אך האם אתם מכירים את צמד המעצבות העונה לשם "ליכטנשטט" ? מדובר בשתי בוגרות של בצלאל (אמנות וגרפיקה, בהתאמה) בשם שרון דאובה ואפרת ליכטנשטט. הן מעצבות שמלות כלה מקסימות מקסימות לדעתי, שאתם יכולים לראות כאן. כמו כן, ברפרטואר שלהן יש גם שמלות ערב ודברים מדליקים כגון זה:

התמונה לקוחה מהאתר שהוזכר קודם
למי שמתחתנת / מתעניינת, נראה לי שווה הצצה. סוף סוף שמלות כלה סולידיות, אלגנטיות ואציליות (בניגוד למחוכי ג-לית לוי ושות'). אז שיהיה שבת שלום! ומנוחה!

6/9/08

פוסט נעליים מספר 53,449...


שני זוגות של יפיופות מבית steve madden: ניטים ופרנזים!!

אולי כבר ציינתי את זה פה קודם, אבל השנה הפכתי לפריקית של נעליים. בטח תגידו, נו טוב, הרי כל בחורה אוהבת נעליים... אבל לא, אצלי זה לא היה כך בעבר. הייתי מאוד סקפטית לגבי פריט הלבוש הזה, והייתי צריכה ממש להתלהב מנעל בשביל לרכוש אותה. אי לכך לא קניתי יותר מדי נעליים (אבל כמובן לא צריך לרחם עלי, אתם יכולים להניח שהיו לי מספיק זוגות...). נהגתי במשך שנים לערוך בחינות אופי מעמיקות ביותר לכל זוג נעליים לפני רכישתו, משל הוא היה בן זוג פוטנציאלי לחתונה. ואילו השנה, השנה אני פשוט מתאהבת על ימין ועל שמאל. יותר מדי זוגות של נעליים קורצים אלי מחלונות הראווה, וכל גלישה ברשת מותירה אותי מאוהבת ושבורת לב... לא תחקיר בטחוני, כמו בימים הטובים, ולא מחשבה עמוקה על כמה באמת אוכל ללבוש את הנעל וכמה היא באמת נוחה - אני ישר פותחת את הלב והכיס, כמו איזו תיכוניסטית מתלהבת. ממש שרמוטת נעליים... יש כמובן ברגע זה כמה זוגות על הכוונת (אמא שלי תתפלץ כשהיא תקרא את זה. היא לא מבינה "כמה זוגות נעליים יכול בנאדם לקנות בעונה אחת??!!") וגם לחורף יש לי כבר תוכניות ואני יודעת בדיוק במה אני צריכה לתגבר את מלתחת הנעליים / מגפיים החורפית שלי (אוקספורדים, מגפוני patent leather כלשהם וגם איזשהוא מגפון עם שריכה - אפשר לשלב את שני האלמנטים האחרונים במגפון אחד).
נעליים, זה כידוע לא עניין זול. קחו למשל את ה-mini wedges של סטיב מאדן שכבר כתבתי עליהן כאן. אני מזילה ריר על הזוג בכחול, אבל 479 ש"ח זה המון לכל כך מעט נעל. קיוויתי שכבר התחילה סוף העונה ויש הנחות ומה שגיליתי זה שהמבצע היחיד כרגע הוא זוג שני בחצי המחיר. אבל אני רוצה זוג אחד בלבד... (ואם אפשר בחצי המחיר!!). ואז גיליתי את הזוג הבא באתר bakers.com (אני מתכוונת לזוג העליון):

מצא את ההבדלים (קשה, אני מודה. מלבד העובדה שלמעלה זה זמש ולמטה Patent Leather, אין ממש הבדל)

זה ממש חיקוי מושלם! ונחשו באיזה מחיר? 26 דולר!!!! מדהים. אני רוצה כזה עכשיו... אגב, בהקשר זה אני שוקלת לעשות רכישה (לאו דווקא של הנעל הזאת) באתרים אמריקאיים ולשלוח את זה לארץ דרך US shops. הם נותנים לכל משתמש כתובת בארה"ב, כדי שנוכל להזמין מהרשתות שרובן שולחות רק לרחבי ארה"ב, ואז שולחים לך את ההזמנה לארץ. זה נשמע טוב על הנייר, אבל אני רק תוהה מה ה-catch והאם המשלוח הזה לא יגיע לסכומים אסטרונומיים בסופו של דבר. מי מכם שניסה את השירות של US shops או שמע עליו, אשמח לשמוע המלצות או אם התאכזב מהם אני מקווה שיוכל לבלוע את גאוותו ולהזהיר אותנו, כאקט למען החברה. אז תכתבו לי בתגובות, אני מעוניינת לדעת עוד מידע אם יש למישהו.


תראו מה עוד יש באמתחת החקיינים מ-bakers.com, חיקוי מוצלח ביותר לגלדיאטורים הטחונים מסקס והעיר. ועוד במחיר חביב - נראה לי הכי זול מכל החיקויים שראיתי עד כה..
ועוד לגבי נעליים, בעבר חיבבתי מאוד חולצות עם הרבה עניין: כיווצים, תוספות, הדפסים מעניינים, ruffles, frills דיטיילס וכל מה שאפשר לקרוא לו ציוצים. לאחרונה שמתי לב שאני נוטה להוריד את הווליום באגף העליון, ולרוב להסתפק בחולצה חלקה, בעוד שכפות הרגליים מקבלות תשומת לב מיוחדת. נעליים הן אקססורי שאין להקל בו ראש והן יכולות to make or break an outfit, כמו שאומרים. נעל גרועה יכולה לגרום לכל התלבושת להיראות זולה. נעל טובה יכולה להרים גם מראה פשוט ולא מתיימר של ג'ינס וטי שירט ולתקתק אותו לחלוטין.


ג'ינס, ז'קט ונעלי עקב מעולות. כל מילה מיותרת. (התמונה לקוחה מ-garance dore)

וכמו כן יש את עניין הגובה. אגלה לכם סוד - הנעליים הכי אהובות עלי הן כפכפי havaians החומות שלי, שאחרי חוויות כמו חתכים ברגל מנעל לא נוחה, או ערב מעורער ביותר על עקבים גבוהים מדי הן המפלט שלי והן מנחמות אותי. לעומתי, החבר שלי פשוט ש-ו-נ-א אותן. הוא טוען שמותר ללכת עם כאלה רק לים ומאחר ואני קונה נעליים באובססיביות, אין לי שום סיבה ללכת איתן ולהשאיר את הזוגות היקרים והיפים בארון (יש משהו בדבריו...). ובאמת, הכי נוח לי ללכת על שטוח, ואודה שאני מרגישה די מוזר על עקבים. אבל, האפקט של נעלי עקב הוא ממש רציני. אני מציעה לכן לעשות ניסוי - תעמדו מול המראה עם נעליים שטוחות, אז תחליפו לנעלי עקב, ואחרי זה תחזרו שוב לשטוחות [אפשר לעשות את זה שוב ושוב ושוב עד שתראו את זה בבירור... :)]. איזה אפקט, הא ?? אין כמו אישה על עקבים. מצטערת על הנימה השובניסטית שבדברי, אבל אישה על עקבים נראית אצילית ואלגנטית יותר. אין מה לעשות... ועבור הנמוכות שבינינו - כמוני, בכלל... אנסה גם להמחיש לכם את זה על הבלוגרית הנודעת Rumi מ-Fashion Toast:

משמאל לימין: ללא עקב, עקב נמוך/בינוני, עקב גבוה

ללא ספק רומי חתיכה ונראית טוב (בכל מקרה), אבל שימו לב איך העקבים הגבוהים מימין מאריכים לה את הרגליים ומשדרגים אותה וכמה הרגליים שלה משמאל מתחילות להיראות כמו גזעים קטנים. (סורי רומי...) אין מה לעשות, הכל תלוי בפרופורציות, ועקבים משפרים את הפרופורציות שנתן הטבע (לפחות במקרה שלי).
ועוד סוגיה בנושא נעליים, והיא עניין נעלי המעצבים. לאחרונה אני מתחילה לשקול ברצינות לחסוך קצת לטובת נעל של marc by marc jacobs או משהו כזה. אגב מארק, מסתבר שכמעט לכל הבלוגריות (לא לי, אל דאגה) יש את המגפון הזה של מארק מהעונה שעברה (כמדומני):


המגפונים האלה היו בסייל (בנט א פורטר האמריקאי) וירדו מהמחיר המופרך של 850$ למחיר של 340$ (שהוא עדיין גבוה, אבל מדובר כאן בהנחה רצינית, ואני גם יכולה לומר לכם שכבר קניתי מגפיים בקצת יותר מזה...). מה שצריך זה לארוב לנעליים כאלה בכל האתרים לממכר פריטי מעצבים (נט א פורטר, יוקס ושות') עד שמחירם בסייל יורד למחיר סביר (הכל יחסי...). אם יש לך מזל ונשאר משהו במידה שלך אחרי ההתנפלות ההמונית (סביר להניח שלא רק את אורבת כמו נמר בנגאלי מורעב שמסתתר בין השיחים), וגם יש לך קצת דינרוס בבנק, אפשר להקליק על העכבר ולהזמין. בכל מקרה, לא נראה לי שאני הולכת לעשות רכישה מסוג כזה בקרוב, אבל זאת סתם מחשבה שנחמד להשתעשע בה...

6/5/08

אביזרי היום

1. חגורת ניטים - כן כן, אני עדיין חזק בטרנד. תנו לי שבוע שבועיים ואני עוברת לטירוף הבא. באופיי אני טיפוס שיש לו יכולת מינימלית ביותר בכל הקשור לדחיית סיפוקים. הכל אצלי חייב להיות "אתמול", ולרוב כשאני רוצה משהו אני ישר הולכת להשיג אותו ו"מפטמת" את עצמי במה שזה לא יהיה... עד שנמאס. ולרוב נמאס די מהר. ואז - אני מתחילה להתכונן לכיבוש היעד הבא... באמת, מעניין מה יהיה הקרייבינג הבא??



(אל דאגה, אני לא מסתובבת בדרך כלל כאשר כרסי הקטנטנה מבצבצת מתחת לחולצה - פשוט הרמתי את החולצה מעט על מנת לקבל מראה יותר טוב של החגורה...)

2. שרשרת שנקנתה בגרושים ב"פאנקי פיש" (לא ממש מקום שאני קונה בו משהו מעבר לגומיות לשיער) ועברה מהפך קל תחת ידי. הורדתי ממנה כמה אלמנטים (מזעזעים), קיצרתי, הוספתי שני חרוזים מנצנצים ו-voila. אני ממש מחבבת אותה..



3. שרשרת "גורמט" שחיפשתי כמותה כבר הרבה זמן. נמצאה במנגו עודפים. משדרגת אפילו את החולצה המשמימה הזו שבדרך כלל משמשת עבורי כפריט שנלבש מתחת לבגדים.



אפשר גם ללפף פעמיים... שימו לב לצבע המתכת - זה בעקרון בצבע כסף אבל עם קצת אדמדם. מעין הכלאה של גווני כסף וזהב, ממש מעניין (נראה לי שיצא בתמונה קצת יותר מדי לכיוון הזהב, אבל אתם מבינים את העיקרון).



ולסיום, צמיד שאת תמונתו הורדתי מ-urban outfitters כבר מזמן מזמן, כי הוא מצא חן בעיני מאוד. מסתבר שיש הכל בארץ וש-Twentyfourseven מוכרים כאלה בדיוק רק בצבע כתום (נמר ג'ינג'י). הייתי לגמרי קונה לי אחד כזה אלמלא הוא היה ענק ומתחלק לי בקלילות גם מכף היד. מומלץ לבעלות פרק יד בעובי ממוצע ומעלה...

6/3/08

חולצת טי - לא דבר כל כך פשוט...

חזרתי אחרי היעדרות קלה! למי מכם שתהה, לא נשאבתי לתוך חור שחור, פשוט היה לי קצת אטרף לימודים. מסתבר שלצורך כתיבת אחת מעבודות הסמינריון שלי אני צריכה להתמודד עם חומר תיאורטי לא פשוט שעוסק ביחסים בין דימוי חזותי לטקסט. מעניין מאוד, אך סבוך וכבד וביומיים האחרונים אני מנסה למצוא את הידיים והרגליים שלי בתוך מאמר בן ארבעה עמודים. אתם בטח מכירים את זה - כמה שהמאמר קצר, ככה הוא מתוסבך...
ונעבור לעניינינו. נתחיל בקצת חדשות עצובות, למרבה הצער. ואני לא מתכוונת למותו של איב סן לורן (אם כי זה גם עצוב...). הבלוגרית הנורבגית Agathe, אשר לא מזמן פרסמתי פה את הבלוג שלה, Style Bytes, בתור אחד מהבלוגים הטובים והמושקעים, נעלמה לחלוטין. לא רק שהיא הפסיקה לפרסם, אלא גם כל האתר ירד מהרשת. מוזר ביותר. זה עורר "רחש בחש" בקרב שאר הבלוגרים ותהיות לגבי איפה היא ומה קרה לה ? Rumi אף הרחיקה לכת וטענה שאולי היא קיבלה תגובות רעות ונבזיות עד כדי כך שנמאס לה כבר. השד יודע מה באמת קרה, אבל ממש חבל שכל האתר נעלם. זה גורם לי להצטער שלא הורדתי משם תמונות שמצאו חן בעיני כשעוד יכולתי.. נו טוב, חבל מאוד ואני מקווה שהיו לה סיבות טובות ומשמחות להפסיק עם כל עניין הבלוגינג הזה.


ללבוש או לא ללבוש? זאת השאלה! (טי של urban outfitters)

ולעניין שקצת מבלבל אותי לאחרונה - חולצת הטי. אני חייבת לומר שבכל הקשור לאופנה די קשה להתקיל אותי, ויש לי דעה מוצקה ומשנה סדורה לגבי רוב הדברים. וכמובן שיש לי טעם מסוים משלי, והספקתי לגלות, עקב שנים של ניסוי וטעיה, מה מתאים לי ו"מוציא אותי טוב", ומה פחות. דבר שמאז ומתמיד היה אצלי בגדר "לא" (עם 3 סימני קריאה!!!) הוא חולצת הטי. זאת מכמה סיבות. ראשית, נושא העלות: אין לי כל בעיה להוציא בסביבות ה-200 ש"ח על איזה טוניקה או שמלונת מבד מעניין ועם דיטיילס (וגם יותר מזה על ז'קט יפה - יש לי חולשה לז'קטים). אבל חולצת טי במחיר שבין 70 ל-100 שקל, זה נראה לי מוגזם! על זה אני מתקמצנת... לא נראה לי הגיוני להוציא על הדבר ה"פושטי" הזה יותר מ-30 ש"ח, שלא לדבר על מותגים כמו "שוגר דדי" שגובים הרבה יותר ממחיר ה"רשתות הקבועות" שנקבתי בו קודם.


300 ש"ח לטי ?? אתם בטח צוחקים.. ברגע שאמצא לי שוגר דדי, אולי אפשר לשקול את זה..

דבר נוסף הוא המראה והאפקט. לדעתי אני פשוט לא נראית טוב בטי. אני די רזה ולכן כשהזרועות שלי נתונות בתוך שרוול שהינו רחב יותר מהיקפן, הן נראות עוד יותר רזות. ואז מתחילות ההערות בסגנון: "תגידי, את בכלל אוכלת משהו?" (תאמינו לי, להיות רזה זה לא כזה כיף לפעמים). אי לכך, נמנעתי מהטי. יש המון סוגים של חולצות אז לא ממש חשתי בחסרונן. אבל, לאחרונה, גלישה אינטנסיבית ברשת הוכיחה לי שאנחנו ממש בעידן הרנסנס של חולצות הטי:

כולן נראות מגניב. אולי גם אני אנסה? יכול להיות שטעיתי ושפטתי את כל המגזר האופנתי הזה לחומרה? אז החלטתי לתת לטי צ'אנס - למען המחקר, כמובן. היום היה יום מתאים לניסוי משום שהיתה לנו בעבודה מטלה פיזית (בדרך כלל העבודה שלי כרוכה בלהקליק על העכבר ולטפל בתמונות בתוכנת הפוטושופ, לא ממש עבודת כפיים...), אז הייתי צריכה להתלבש קליל כדי שלא יהרסו לי הבגדים וכדי שאוכל לסחוב דברים בקלות. אז מה לבשתי? ג'ינס סקיני שחור (אל תדאגו, יש לי כמה, הם ברוטציה), טי גברית לבנה, חלקה, v-neck, באורך שבין חולצה לטוניקה, ווסט פתוח מעל וגם שרשרת רוקיסטית מגניבה. הרגשתי מאוד רוקנרול ולדעתי נראיתי כמו גירסה כחושה של ג'ואל מאדן, מינוס הקעקועים וכובע הפדורה. הלוק לא גרר תגובות מיוחדות במהלך היום, אך כשנפגשתי עם החבר בערב, הוא שאל אותי: "רגע, לא אמרת לי פעם שאת לא לובשת טי-שרטים?" ועניתי: "כן, אבל..." לא הספקתי לסיים והוא מיד אמר: "אז באמת לא נראה לי שכדאי שתלבשי את זה. זה ממש לא משהו." כן, כן, כפי הנראה הדעה שהחזקתי בה מלכתחילה היתה נכונה. הניסוי תם באכזבה אך ללא נפגעים. מיותר לציין שאני חוזרת מיד לחולצות ללא שרוול...