This is not an outfit post


הפוסט מוקדש בתודה, באהבה רבה ובהערכה לחיילי צה"ל.
וביניהם למילואימניק יקר במיוחד לליבי 3>


התמונה הזאת צולמה במקום רחוק ושקט.
עיירה קטנה וצנועה (באמת צנועה) שבה כולם מכירים את כולם ולא קורה בה כלום.
כמובן שאין טילים, אין עימותים, אין שכנים מתנכלים (העיירה נמצאת על אי, אז שיחקו אותה בקטע של ה-אין שכנים).

הבתים צבעוניים, הרחובות צרים ומקושטים בדגלונים (לא בכל ימות השנה) והדבר הכי מסעיר שיכול לקרות במקום הזה הוא שמישהו יחליט לצבוע את הבית שלו בצבע לבן.
זה כמובן לא קורה, כי אין אף בית שצבוע בלבן.

אין בעיירה קניון או מרכז מסחרי. אין שופינג. אין "מירוץ החיים".
הבידור העיקרי שניתן למצוא בה הוא להוציא שולחן לחצר ולאכול עליו את ארוחת הערב.

אולי המקום הזה קיים באמת, ואולי המצאתי אותו בדמיוני.

כך או כך, אני מקווה שנוכל למצוא אותו, או חלקים ממנו, בתוכנו.

This post is dedicated with a lot of love and appreciation to all of  IDF soldiers.
And among them to one army reserve soldier that is dear to my heart.

The image you see above was taken in a far and quiet place.
A small and modest town, where everybody knows everybody, and nothing really happens.
Of course there are no rockets, no confrontations, no plotting neighbors (this town is located on an island so they really nailed it with the "no neighbors" thing).

The houses are colorful and the streets are narrow and decorated with little flags (in the summertime) and the most exciting thing that can happen in this town is that somebody will decide to paint their house white.
But that never happens, because there are no white houses.

There is no mall in this town. And no shopping.
No race to accomplish and acquire.
The main form of entertainment you can find there is take a table out to the back yard and eat dinner under the sky.

Maybe this place is real, and maybe it was just made up in my imagination.

Either way, I hope we can find this place, or parts of it, within us.