סובלימציה

קולקציית קיץ 08 של Luca Luca, התמונות מ- Style.com

החום, החום. נראה לי שחום יולי-אוגוסט החליט לשנות תדמית ולהפוך השנה לחום אוגוסט-ספטמבר. האם זאת רק אני או שבשבועיים האחרונים נהיה הרבה יותר חם? אני משוועת למשב רוח קריר ומעולפת מהשמש היוקדת, אבל הפעם, במקום להתלונן על המצב ולומר ש"אין השראה אופנתית" או לחלופין להתחיל להצטייד במעילים ובסוודרים בערגה לחורף הרחוק, החלטתי לנסות ולקבל השראה מהרגע.
מילת המפתח היא: עידון. בזמן שמזג האויר כל כך מתלהם, אפשר להתלבש בצורה שקטה ומעודנת. בעניין זה לקחתי השראה מקולקציית הקיץ האחרון של Luca Luca שרק מלהסתכל עליה עוברת בי תחושה קרירה ונעימה. פלטת הצבעים רגועה ועל אף שאני בדרך כלל לא מחבבת גוונים פסטליים וחלביים כאלה, אני מאוהבת בכל פריט ופריט. יש בקולקציה הרבה תחכום שקט, ושכבתיות שבאה לידי ביטוי בדיטיילים של הפריטים. פשוט נהדר. בכלל, אני סבורה שלהרכיב אאוטפיט מוצלח ממספר תת-גוונים של אותו צבע זו משימה אופנתית בדרגת קושי גבוהה. מי מכן שמצליחה בכך היטב - שאפו!

כמובן שגם השתעשעתי לי באתר polyvore ויצרתי את התלבושת הבאה:


מכנסיים - phillip lim חולצת משי - la redoute נעלי לכה בצבע עור - miu miu שרשרת זהב בצורת ענף - catherine weitzman

והחלטתי להוסיף גם את מה שלבשתי לפני יומיים. זה אאוטפיט שהרכבתי בעיקרון סביב נעלי אלדו החדשות והמתקתקות, אבל נראה לי שהוא מתאים היטב לפוסט:



תקריב על פרטי החולצה:

צהריים נעימים וקרירים!

Read More

הפוסט ה-100

איך הזמן רץ כשנהנים... אני מרגישה כאילו התחלתי לכתוב את הבלוג רק אתמול, וכבר הגעתי למאה פוסטים! ניסיתי לחשוב על איזה רעיון מיוחד לפוסט המאה, ותאמינו לי שלא חסרים לי רעיונות לכתיבה כאן, אבל מאיזושהיא סיבה שום דבר לא נראה לי מיוחד מספיק. אז החלטתי בסופו של דבר להקדיש את הפוסט לכל ההפקה שעומדת מאחורי הבלוג הזה (הכותבת, העורכת, המעצבת הגראפית, הסטייליסטית, הצלמת, הדוגמנית [עאלק] ונערת המים) שכולה בעצם אני. הבלוג הזה מהווה פורקן להרבה הגיגים ורעיונות יצירתיים שעוברים במוחי ולא בטוח שהיו מוצאים להם דרך ביטוי אחרת. ובין היתר אני מתפקדת כאן גם כמעין "גלדיאטורית מודרנית" שרצה מסביב לזירה, ומציגה את מיטב המחלצות שלה לקול מצהלות הקהל (אבל זאת בחירה שלי). ואפרופו מחלצות, מיטב המחלצות של היום כוללות שמלה משובצת אוורירית עם בטנה ודיטיילים בשרוולים (שנרכשה בזארה במחיר מעורר גיחוך של 39.90 ש"ח), שרשרת ציפור מגניבה (שכה חיפשתי) מ'פאנקי פיש', טבעת עץ מ'אלדו' (שגם היא היתה בסייל מעולה) ולזה צירפתי את סנדלי הבפאלו שלי שאתם כבר מכירים.

לחיי עוד 100 פוסטים נוספים!! (לפחות!)

Read More

15 שניות התהילה שלי*

* ואיך כמעט פיספסתי אותן...



ביליתי את מרבית היום בתל אביב, יחד עם אנה המקסימה מ-"פאשיוניסטה" והייתי מנותקת מהכל. הסתובבנו במשך כמה שעות טובות וכשחזרתי לחיפה קול פנימי אמר לי שאני צריכה לעבור במכולת השכונתית. הגעתי בערך שנייה לפני שסגרו וקניתי עיתון מעריב וחלב. כשעילעלתי במוסף "סגנון" החדש (שעבר מתיחת פנים ושודרג להפליא - תענוג!) גיליתי קטע מהבלוג שלי, עם קרדיט כמובן, בעמוד האחרון. כיף, כיף, כיף... מעניין מה היה קורה אם לא הייתי מספיקה לרכבת הישירה או שהמכולת היתה נסגרת לפני הגיעי. בכלל לא הייתי יודעת שאני מופיעה בעיתון...

לקריאת הפוסט המלא "בחתיכה אחת", לחצו כאן.

Read More

החידה היומית לילד

התמונות לקוחות מ-Style.com ומ-סטייל msn

והיום, ילדות וילדים, אתם מתבקשים להחליט מי מהבבושקות שבתמונה יוצאת דופן?

בין הפותרים נכונה יוגרלו תלושי קנייה לרשת בוניטה...

אז כן, מדובר בצילום של ימית סול לקטלוג בוניטה של החורף הקרוב. לא ברור האם המעצבים של בוניטה הושפעו ישירות מתצוגת האופנה של דולצ'ה וגבאנה או שסתם נסחפו בטרנד המשבצות כובש העולם והסטייליסט של הקטלוג הוא זה שלקח את ימית למקום הכה דולצ'ה וגבנאי... בכל מקרה התצוגה של הצמד האיטלקי, שהוצגה בפברואר השנה, היתה מרהיבה והוכיחה שגם מיליארד משבצות לא מצליחות לשעמם (לפחות לא אותי). וחוצמזה, היו בתצוגה גם נעליים מ-ע-ו-ל-ו-ת.

אגב, סתם פריט רכילותי, נתקלתי מספר פעמים בימית בחודשים האחרונים ב... אוניברסיטת חיפה! מכל המקומות בעולם. מסתבר שהבחורה עושה תואר שני בפסיכולוגיה קלינית אצלנו. ומאחר וד"ר דני קורן (שהפגזתי אצלו במבחן ב'אבנורמלית' וקיבלתי 98 [הייתי חייבת להשוויץ]) לא מקבל סתם אנשים למגמה, זה אומר שהיא גם כוסית וגם אינטליגנטית. ריספקט. האם הייתי הולכת לטיפול פסיכולוגי אצל ימית סול זו כבר שאלה אחרת, אבל אני בהחלט מפרגנת לה. בעצם, במחשבה שניה, אדיר! פסיכולוגית שאפשר לדבר איתה על בגדים, איפור, שיער...

Read More

כל שנבקש יתממש

איזו כותרת שאנטית באנטית מצידי... בדרך כלל הרוח הזו לא מאפיינת אותי, אבל לאחרונה שמתי לב שהרבה דברים שחיפשתי ורציתי נמצאו והגיעו. זוכרים שהיגגתי כאן על אוברול? אז סוף סוף נמצא אחד כזה, בחנות TAG (לא ממש מקום קניות מועדף עלי. בעצם זו הפעם הראשונה שקניתי שם משהו) ובמחיר סופעונה מצוין:

הוא מפוספס וחמוד. במקור הצטרפה אליו חגורת פרחות לבנה ועבה מפי.וי.סי (יאק!) שהודחה לאלתר. אני השתמשתי בחגורת עור שהיתה לי בבית אבל אפשר בהחלט גם בלי.

והכי חשוב, כפי שדמיינתי לי, אוברול הוא פריט כל כך כיפי ללבוש בימים החמים והמהבילים האלה. הדבר היחיד שמוזר הוא שכשהולכים לשירותים צריך ממש להתפשט... והנה עוד משהו, שחיפשתי מזמן (והאמת שקצת שכחתי ממנו), והחליט להגיע דווקא היום:

זוכרים את נעלי מיו מיו שכה חשקתי בהן בחורף ואף הקדשתי להן פוסט שלם? מי לא חיקה את הזוג הזה: זארה, f21 ועוד ועוד. ואני נתקלתי במקרה באחד החיקויים המוצלחים ועוד במחיר סופעונה מעולה. והדבר הכי טוב הוא שהנעליים האלה ממש נוחות. באמת. בכלל, עד כה יש לי ניסיון ממש טוב עם אלדו. הם יודעים לייצר נעליים (לניין ווסט לעומת זאת יש עוד דבר או שניים ללמוד בתחום הנוחות). אז קיבלתי את מה שחיפשתי ואפילו די בזול.

עכשיו רק נותר לי להתחיל לחשוב ברצינות על מיליון דולר ושלום כולל במזרח-התיכון...

לילה טוב!

Read More

אותה התלבטות, בגדים אחרים

כל הפריטים לקוחים מ-forever21

זה מה שהעמסתי להנאתי לתוך הסל אחה"צ (בתור אתנחתא מתודית מכתיבת אחד הסמינריונים), בחנות המקוונת של f21. והחשבון: 132.40 דולרים (=460 ש"ח בקירוב, ללא דמי משלוח). אני חושבת שזה לא רע עבור: 2 ז'קטים, שמלה, קרדיגן ארוך ללא שרוולים (שכה חיפשתי הקיץ), חולצה (סטייל סטרפלס מעל טישרט לבנה, שכה חיפשתי הקיץ), שרשרת נוצה (אותו כנ"ל), סיכת שיער בצורת סרט וצמיד.
זו הפעם המיליון בערך שאני ממלאת לי סל כזה חמוד. ומשתפנת. התירוצים לא להזמין הם רבים:
1. יהיו על זה דמי משלוח כבדים (לפחות 150 ש"ח) שבעצם יבטלו את כל האפקט הזול.
2. בטח ייקח לזה לפחות חודש וחצי להגיע לארץ.
3. בטח הבגדים נראים בסוף פחות שווים מבצילום.
4. וגם הז'קט בצבע המטאלי כמעט נגמר מהמלאי ונשאר רק במידה M (אז מה זה שווה בכלל).

ואפשר לחשוב על עוד כמה. מעניין אם אני אחליט ללכת על זה אי פעם...

Read More

העולם שייך לצעירות*

*ואני נחשבת ממש זקנה ביחס אליהן...

תם עידן הילדות, ואם לא אז אנחנו די מתקרבים לסיומו. רק התחיל וכבר נגמר... מייד אסביר. אני זוכרת שלקחתי פעם קורס בסוציולוגיה ובו דיברנו על תחילתו של המושג "ילדות". מסתבר שהילדות כקונספט הינה דבר די חדש בהיסטוריה האנושית ורק בתקופת המהפיכה התעשייתית חל שינוי במחשבה ובהתייחסות ל"אנשים הנמוכים". אמנם בתחילת עידן התיעוש הילדים עדיין עבדו בפרך ונשאו בנטל כלכלת המשפחה, אך המהפיכה הזו מסמלת גם את תחילתו של החינוך הפורמלי והתגבשות התפיסה הבסיסית מקובלת בימינו שילדים הולכים בכל בוקר לביה"ס (ולא לעבוד). ועד שסופסוף הילדים קיבלו הכרה כמעמד חברתי נפרד ובעל צרכים וזכויות, הם מנסים לחזור ולהיתפס כמבוגרים. אז למה אני עושה לכם את שיעור הסוציולוגיה הזה ואיך זה קשור לאופנה ? ובכן, ישנן מספר בלוגריות צעירות שגורמות לי להרהר ברצינות בסוגיה הזו. גולשות האופנה הכבדות מביניכן בוודאי מכירות אותן, אבל אני יודעת שיש לי כמה קוראות וקוראים שקצת פחות מעורים בסצינת בלוגי האופנה העולמית. הנה דגימה קטנה:


התמונות לקוחות מ-Sea of Shoes

ג'יין מ-Sea of Shoes: ג'יין הטקסנית התחילה את הבלוג, יחד עם אמא ג'ודי בגיל 15 (היום בת 16). בבלוג חושפות השתיים את תאוותן לנעלי מעצבים ואת אוסף נעלי ובגדי המעצבים המ-ד-ה-י-ם ומעורר הפליאה שלהן. ג'יין בעלת תובנה אופנתית גבוהה במיוחד ומנתחת טרנדים בצורה מקצועית לחלוטין. חוצמזה, כשג'יין מחליטה לקנות נעליים מבית Martin Margiela היא לא מסתפקת בזוג אחד (!!!) לסיכום: פשוט לראות אותה משלבת שמלת וינטג' של קרולינה הררה ונעלי בלנסיאגה ולהתעלף.


התמונות לקוחות מ-childhood flames

קמיל מ-Childhood Flames: מגדירה את עצמה כ"בת עשרה שתקועה בפרברים". היא מתגוררת במדינת אורגון בארה"ב, ומהיכרותי הדי טובה עם אורגון אני בהחלט יכולה להעיד שאפילו העיר הגדולה פורטלנד היא לא ממש בירה אופנתית. למרות התנאים הקשים, קמיל בת ה-15 מתהדרת בשיק סולידי, מוקפד ומהוקצע ומספר מצומצם הרבה יותר של נעלי מעצבים מאשר ג'יין, אבל בכל זאת... לילדה יש סנדלים של מארני. קמיל גם מוכרת את מרכולתה (חצאיות בעבודת יד) ב-Etsy, שזה דבר חמוד ודווקא די "ילדותי" לעשות – כמו למכור לימונדה בדוכן בשכונה.


התמונות לקוחות מ-fashionpirates

אראבל מ-fashionpirates: בת 15, המתגוררת בג'רזי סיטי. היא אמנם לא אוחזת בנעלי מעצבים, ומתבאסת כשהחצאית שמצאה חן בעיניה בחנות הוינטג' השכונתית עולה 88 דולר (זה כבר נשמע יותר כמו בת עשרה וכמו תקציב של בת עשרה), אבל יש לה כבר טעם ברור ומגובש, מעצבים אהובים וסגנון טראשי– אוונגרדי-אקלקטי עם התייחסות למעצבי העל. חובבת חנויות וינטג', ומוסיפה טקסטים בצורה מעניינת על התמונות שלה (מאוד ויקטור בורגין / ברברה קרוגר מצידה...).

חוץ מזה יש גם את קרלה מ-karlascloset ואת טאבי הפעוטה בת ה-12 (!!) שמנהלת את Style Rookie וכמובן שיש עוד... אני מנסה להיזכר איך זה היה כשאני הייתי בת 15. הייתי ילדונת קטנה ורזה שנראתה בת 10. קינאתי (טוב, קינאה זו מילה קצת חזקה) בחברתי לכיתה, נ', שהיתה הילדה הכי מפותחת בכיתה והיה לה אוסף ענק של ג'ינסי ליוויס מקוריים (היום היא חוזרת בתשובה עם שני ילדים, אם תהיתם). לי לא קנו ליוויס (ילדות עשוקה!) בעיקר כי הג'ינסים היו ענקיים עלי והיה צריך לקצר, להצר ולתקן כל כך הרבה שלא היתה סיבה לקנות את המותג המקורי. לא ידעתי מה זה פראדה ודריס ון נוטן. קניתי בגדים בהדר, בחנויות כמו "מתלבשים בגימנסיה" (חיפאים – זוכרים?) ואהבתי גם דברים מהארון של אמא שלי, הבעיה שאז הפריטים שלה היו מאוד גדולים עליי ונראיתי כמו מפגרת כשלבשתי אותם...
לא ברור לי מה בדיוק יהיה עם הבנות האלה כשהן תגענה לגיל 30 (תפסקנה להתעניין באופנה עקב מיצוי טוטאלי של התחום? תחזורנה בתשובה?), בכל מקרה, אנוכי הזקנה אמשיך לקרוא אותן בעניין ומדי פעם אשחרר לאוויר קריאה בסגנון: "היא רק בת 15, לעזאזל!" אני לא מפחיתה בערכן של הצעירות הללו, ומכירה בעובדה שכפי הנראה יש להן חוש אופנתי ועניין בתחום מעל הממוצע. אבל זהו גם סממן של תקופה. תם עידן הילדות...

*מי שמעוניין לקרוא עוד בנושא מעוניין לפנות לכתבה Post Adolescents של Elizabeth Spiridakis שפורסמה בניו יורק טיימס סטייל מגזין (היא לקחה את זה לכיוון קצת אחר ממני).
שבת שלום!

Read More

החלום האמריקאי

ארה"ב, מה קרה שנכנסת לי שוב למחשבות? (התמונה מכאן)

אני מתה לנסוע לארה"ב! אני גם מתה מפחד לעלות על מטוס, בייחוד כזה שטס 5 שעות מעל האוקיינוס האטלנטי (ועוד 5 שעות לפני זה, אבל כשטסים מעל אדמה אני יותר רגועה, יחסית). זה כבר נהיה ממש אישיו ובתור בוגרת פסיכולוגיה תואר ראשון אני יכולה לומר שמדובר בוודאות בפוביה. וככל שאני אמנע יותר מטיסות כך המצב יהיה יותר גרוע. המשפחה והחבר שלי כבר מיואשים ממני לחלוטין (יש לחבר שלי עדיין סימני ציפורניים ולפיתה היסטרית על היד, מהטיסה האחרונה ליוון, לפני כשנה. כולה שעתיים...) נראה לי שאני צריכה לטפל בזה באיזושהיא צורה אבל בינתיים אני רק מקשקשת. ומשקשקת... אז מה אני רוצה לעשות בארה"ב?

הממ.. קודם כל – לאכול! באיזה דיינר שווה, להרביץ ארוחת בוקר אמריקאית קלאסית, עם כל התוספות:
שתי ביצים (sunny side up), מנת צד של בייקון, hash browns וטוסט מלחם מלא עם חמאה וריבה. אם יהיה לי מקום אפשר להוסיף לזה גם פנקייקים. שתיה: כוס מיץ תפוזים.
הארוחה האהובה עלי בעולם – לחלוטין!

ואחרי כמה שעות אהיה רעבה שוב, אז אפשר לאכול: מרק קלאם צ'אודר במיין. פהיטות במסעדה מקסיקנית בסן דייגו (ומרגריטה על יד). שרימפ-קוקטייל על המזח בסן פרנסיסקו. צלעות חזרזיר עסיסיות (baby back ribs) בג'קסון הול, וויומינג. צמר גפן מתוק על ספסל בסנטרל פארק. סלט חסה עם קרוטונים ורוטב ראנץ'. סופגניות קריספי-קרים. סנדוויץ' BLT (שתקוע במרכזו קיסם עם עיטור של נייר צלופן). cinnamon roll. סטייק פריים-ריב ענק ולידו תפו"א אפוי. גלידת סאנדיי אמיתית עם כל התוספות. בקיצור, אוכל אמריקאי, סטריאוטיפי ועתיר שומן וסוכרים. לא אוכל בריאות, לא אורגני ולא בטיח - ממיטב מעדני אמריקה הישנה והטובה. אח, אני ממש מרגישה את הטעם בפה...
זה נשמע הזוי לרצות לנסוע אלפי קילומטרים בשביל דונאט? טוב, כשאגיע לשם אני מתכוונת לעשות עוד כמה דברים חוץ מלבלוס:

מה שאני הכי רוצה לעשות, אבל הכי הכי זה טיול וינטג' ברחבי ארה"ב: לבחור אזור, לקחת אוטו ולנסוע בעקבות חנויות בגדי הוינטג' והיד השנייה (מישהו בעניין?). אני מתכננת להוסיף לטיול גם את הפעילויות הבאות:

1. להיכנס למחלקת הילדים ב-JC Penny ולקנות Schoolboy Blazer.
2. למצוא סניף אאוטלט של Neiman Marcus.
3. לקנות ווג והרפר'ס בזאר בסופרמרקט (הו.. סופרמרקט אמריקאי!) במחיר 4 דולר, במקום 60 ₪.
4. לדגום סניף של "מייקלס" (שזה כמו "אבגד", "חרוז כזה" וכל חנויות היצירה ומלאכות היד שאתם מכירים ביחד, בריבוע !)
5. להיכנס לאחת מהחנויות המושקעות של רשת Anthropologie.
6. forever21, אורבן אאוטפיטרס, גאפ, ידה ידה ידה (לא אברקרומבי ופיץ'. לא ממש מדבר אלי)
7. לבזוז חנות אמריקן אפרל במחירים אמריקאים.
8. טארגט! (מעניין איזה מעצב ייצר ליין מיוחד לרשת בתקופה שאני אבקר שם).

בינתיים אני עוד קבורה במטלות סיום התואר. וגם פוחדת לטוס. וגם, תמיד כשאני נוסעת לארה"ב אני מתבאסת קצת. ואולי בגלל זה נחמד לי לפנטז על איזו חופשה כזו - כי זה לא ממש עומד על הפרק...

ולכל המטיילים שביניכם והמתעתדים לנסוע לחו"ל - טיול נעים! (ותאכלו טוב...)

Read More

צמווווד

זוהי שמלת אמריקן אפרל שכבר כתבתי עליה כאן מתישהוא בחורף, ורכשתי לפני כחודש. האמת, אחלה שמלה. בחרתי לשמור על מראה נקי ולאבזר אותה עם סנדלי זהב ושרשרת זהב עם תליון קטן של מטבע עתיק. אני גם לובשת מתחת גופייה (אבל זו רק השריטה שלי), כי המחשוף הוא קצת יותר מדי בשבילי (להזכירכם, אני שונאת מחשופים. וגם אין לי כל כך מה לחשוף...). לפני שקניתי אותה עשיתי מחקר אינטרנטי קצר וראיתי שכל הבלוגריסטיות הפעוטות האהובות ממליצות לקנות מידה אחת יותר ממה שאת לובשת בדרך כלל (על מנת לא להיראות Hoochie, לדבריהן...). אז כשהייתי בחנות לא ניגשתי אוטומטית ל-XS אלא מדדתי S. נראה לי שאפילו יכולתי לעלות עוד מידה אחת, ל-M, אבל מיהרתי ולא היה לי זמן למדוד ולהתלבט אז חטפתי את הסמול. בסך הכל אני מאוד מרוצה. השמלה קלילה, נעימה ואפשר ללבוש אותה ביום ובערב. היה לי בהתחלה משבר פסיכולוגי קטן איתה, כי השמלה מאוד צמודה. לא צמודה חונקת, אלא נצמדת לגוף מה שגרם לי להרגיש קצת חשופה. זה בא לידי ביטוי בעיקר באזור הישבן: השמלות והחצאיות שאני בדרך כלל לובשת נצמדות לישבן באזור הבולט ביותר שלו ואז נופלות למטה. במקרה הזה השמלה ממשיכה להיצמד לישבן בחלק התחתון שלו ואז ממשיכה להיצמד גם לירך. אז למי מכן שמתכוונת לקנות את השמלה והיא קצת self conscious, קחו נא בחשבון. כמו כן, השמלה הזו היא לא ממש דמוקרטית, ומבליטה הכל (משום שמדובר בבד כותנה עם קצת ספנדקס), אבל מי שלא מתביישת או מעוניינת להבליט - לכו על זה!

ואם עסקינן בלהבליט, אז הדוגמה האולטימטיבית לשמלה הצמודה ומדגישת הקימורים היא שמלה מבית Herve Leger:

קולקציית סתיו חורף של Herve Leger. התמונות לקוחות מ-Style.com

השמלות של המותג, המעוצבות על ידי מקס עזריה (שיש בבעלותו גם את המותג BCBG Max Azria, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר) מכונות "שמלות תחבושת" ומהתבוננות בהן אתם יכולים להבין למה: השמלות בנויות פס על גבי פס, כמו תחבושת שנכרכה סביב הגוף. וככאלה הן גם צמודות מאוד. השמלות הללו היו בשנה-שנתיים האחרונות להיט ע-נ-ק בקרב הסלבריטאיות באשר הן. חובבות ידועות של המותג: לינדזי לוהן, ויקטוריה 'פוש' בקהאם וקים קרדשיאן - הידועה בכינוייה: "התחת" (באנגלית זה נשמע יותר טוב: The Tush). להלן מדגם מייצג.

כל הקטע בשמלות הללו הוא "תראו כמה אני כוסית" ולפיכך כל מה שצריך זה גוף טוב ותו לא. לדעתי, כל איבזור מיותר לחלוטין. שרשרת ממש ממש הורסת ובכלל לא צריך אקססוריז חוץ מאולי טבעת. השמלות גם ככה בעלות צבעים עזים וזרחניים (דווקא בקולקציה האחרונה עזריה קצת נרגע עם הצבעים..), אז אין שום צורך להעמיס. וגם לא להוסיף ז'קט או מעיל - מיותר לחלוטין. ולגבי האמירה 'גוף טוב' - אחרי שהרהרתי בעניין הגעתי למסקנה שלאו דווקא הרזות והכחושות נראות טוב בשמלה הזו. מישהי שהיא קצת בוטילישס ויש לה קימורים ובליטות נשיות נאות תצא הכי סקסית. כפי שציינתי, הסלבריטאיות מתות על השמלות האלה, ומי שמתעניין יכול למצוא הרבה דוגמאות ברשת. ובגלל ההתלהבות קרה לא פעם ששתי סלבריטאיות לבשו את אותה שמלה וזה מקרה קלאסי לפוסט "Who Wore It Better" בבלוגים המסחריים.

זהו לעת עתה, ולפני סיום אפנה אתכם לכתבה שנהניתי מאוד לקרוא היום: "שוק העצובים" מאת פלורה צפובסקי (אחלה שם בדוי, נשמע כמו שם של ספרנית) שפורסמה במדור האופנה של נענע10.

ערב נעים!

Read More

פשוט וטוב

היום היה המבחן האחרון שלי לתואר. מדהים! אמנם יש לי עוד שלוש (!!!) עבודות סמינריוניות שלמות לכתוב, וזה לא דבר של מה בכך, אבל קץ התואר מתקרב. בעוד זמן לא רב אצטרך להתחיל לחפש עבודה במשרה מלאה ולהיאבק על מקומי בשוק העבודה הישראלי, הקר והמנוכר. אבל אני עוד קצת דוחה את העניין, גם בגלל הסמינריונים וגם בגלל שיש לי את העבודה הסטודנטיאלית הקבועה שלי (ותודה לאוניברסיטת חיפה!), לפחות עד נובמבר. כמובן, שאם מישהו מעוניין להציע לי עבודה לא אדחה את הצעתו (המייל למעלה!)... כישורי פרושים מעל דפי בלוג זה ואתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שיש לי עוד כמה טריקים בשרוול. בכל מקרה, זה לא "מדור דרושים" כאן אז נחזור לעניין שלשמו התכנסנו - אופנה. חודש אוגוסט הוא לא חודש קל לאופנה, בטח שלא באזור המזרח התיכון. מתחיל להימאס קצת מבגדי הקיץ, והרשתות הגדולות כבר משוויצות בפנינו עם סריגים ומעילים. אבל יש עוד כמה חודשים טובים עד שנוכל ללבוש אותם... אשקר אם אומר שחודש אוגוסט איננו בעייתי מבחינת השראה אופנתית. הבגדים שבארון כבר נראים משעממים והחום הגדול גורם לך לא לשבור את הראש יותר מדי - המוטו הוא להתלבש כמה שיותר קליל. וכמה כבר אפשר להיות יצירתי בתנאים הללו? אז כשהמצב מסובך, הכי טוב ללכת על פשוט. וזה בדיוק מה שלבשתי היום:



גופיה חלקה, פשוטה וצמודה מוכנסת בתוך חצאית פשוטה וטובה. זוהי חצאית שנקנתה מזמן מזמן במנגו ושכבה אצלי בארון כמה שנים טובות. נורא התלהבתי ממנה בזמנו אבל משום מה בקושי לבשתי אותה. בשנה שעברה היתה לי הארה - החצאית פשוט היתה ארוכה מדי בשבילי. היא עברה את הברך והאורך שלה לא היה מוצלח בכלל. אז קיצרתי אותה בלפחות 15 ס"מ ועכשיו לדעתי היא בול באורך המתאים לי. בכלל, אני מקפידה לרכוש חצאיות שמסתיימות מעט מעל הברך. זה עובד בשבילי, ואני מניחה שאצל כל אחת זה קצת שונה, תלוי בגובה ובמבנה הגוף (והעיקר לדעת מה הכי עובד בשבילך).

מחר מתקיים שוק המעצבים, ארוע אופנתי ישראלי מעניין. האם אתם מתכוונים להיות שם? לא נראה לי שיצא לי להגיע, למרות שקיבלתי מ"שומייקר" הזמנה אישית להגיע שעה אחת לפני (ההזמנה נשלחה לי ולעוד מיליון בנות...). בכל מקרה, למי שכן יהיה שם אני מאחלת שופינג מוצלח וספרו איך היה...
לילה טוב!

Read More

אמא, תקני לי צעצוע! וגם שמלה של גוצ'י...

נתקלתי לא מזמן בתמונה של אחת המתוקות הללו, השמנה והסלתה של תינוקות הסלבריטאים, אז החלטתי לעשות פוסט - באוריינטציה אופנתית כמובן!

הברונטית
שם: סורי קרוז
תאריך לידה: 18/4/2006
מקום לידה: קליפורניה
הורים: קייטי הולמס וטום קרוז, אם כי ייתכן שהיא בעצם שיבוט של קייטי הולמס או שנהרתה באמצעות זרעו המוקפא של רון הבארד המנוח, מייסד הכנסייה הסיינטולוגית (ימים יגידו...).
סגנון אופנתי: סורי, כיאה לאצולת ילדי הסלבריטאים שהיא, לובשת רק בגדי ילדים ממיטב המותגים ובתי האופנה ולא יוצאת מהבית אלא אם היא מתוקתקת ומפונפנת לחלוטין. חובבת המראה הקלאסי והיוקרתי.
מודל אופנתי לחיקוי: אמא
פריט אופנתי הכרחי לשנה הבאה: משקפי שמש שחורים ענקיים (הפפראצי.. הפפראצי..).


שמלת ברברי לילדות, נעלי לאכה עם סרט סאטן מבית ראלף לורן, רעשן צעצוע מזהב אמיתי

הבלונדה
שם: שילו נובל ג'ולי-פיט
תאריך לידה: 27/5/2006
מקום לידה: נמיביה
הורים: בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי (מטען גנטי סוג א"א, משובח ביותר)
סגנון אופנתי: שילו כמובן טרנדית ומעודכנת אופנתית, אבל במקום הראשון אצלה זו הפשטות והנוחות (אי אפשר לדעת מתי היא תצטרך לעלות עם שאר המשפוחה על מטוס בדרך לצרפת, אפריקה או מזרח אסיה), ועל אף שיש לה את כל הכסף שבעולם היא לא מרגישה מחויבות לקנות מותגי יוקרה.
מודל אופנתי לחיקוי: אמא תרזה.
פריט אופנתי הכרחי לשנה הבאה: שרשרת אותנטית, שנקלעה על ידי נשות שבט ההימבה מנמיביה.


שמלת קומות פרחונית- גאפ, סנדלים זהובים (אופנתי ונוח), שלישיית בובות משחק אתניות (כבר בגילה הצעיר שילו בעלת מודעות חברתית גבוהה)

בהקשר זה, מסתבר ששוק בגדי המעצבים לילדים קטנים פורח. מצאתי כמה דוגמאות מקסימות ברשת, שלא הייתי מתנגדת ללבוש בעצמי, על אף גילי המופלג... קחו למשל את קולקציית הילדים של Phillip Lim 3.1:


מספר פריטים לילדה הניו-יורקית המעודכנת


החצאית הלבנה הורסת! והטרנץ' הקטנטן משגע!


התמונות לקוחות מ-3.1 Phillip Lim.com

והנה כמה פריטים מקולקציית Little Marc של מארק ג'ייקובס:


זאטוטים מעולם לא נראו מעודכנים יותר


נסיכה קטנה מהאפר איסט סייד


אחלה ז'קט פאייטים, לא הייתי מתנגדת לכזה... (מה המידה הכי גדולה של בגדי ילדות?)

למי שמתעניין יותר, יש גם באתר של רשת בתי הכלבו Neiman Marcus עוד דוגמאות מתוקות של בגדי ילדים מעוצבים. אנחנו בינתיים נסתפק ב'שילב' וב'פוקס קידס' ואני אחזור להתכונן למבחן שיש לי מחר!

Read More

בגלל דברים כאלה אני צופה בטלוויזיה

אין הרבה תוכניות שאני צופה בהן באופן קבוע, אבל "פרוייקט מסלול" (Project Runway) היא ממתק החובה שלי לסופ"ש. למי שלא מכיר, מדובר על תוכנית ריאליטי אמריקאית של מעצבי אופנה (כבר עשיתי עליה פוסט בעבר) בהנחייתה של היידי קלום, בתפקיד הסייד קיק: טים גאן, ושיפוט באדיבותם של מעצב העל האמריקאי מייקל קורס ונינה גרסייה ממגזין Elle. בעונה הנוכחית שמשודרת על מסכינו בארץ נראה שהתחרות קשה מתמיד, המתמודדים ראויים, והאתגרים קשים ומלחיצים מפעם לפעם - לפעמים אני ממש מרחמת על המעצבים המסכנים האלה. אבל האתגר שהוצג בפרק האחרון היה מגניב לחלוטין: טים גאן לקח את חמשת הפיינליסטים למוזיאון המטרופוליטן ונתן לכל אחד מהם לבחור יצירת אמנות שתהווה השראה לבגד. מ-ע-ו-ל-ה! בדיוק מה שאני אוהבת, וגם נראה לי שלמעצבים זה היה אתגר ממש נחמד, עם חופש בחירה גדול. והרי התוצאות:

כריס מארץ' בחר ביצירה מהמאה ה-18 בשם Marie Françoise de La Cropte de St. Abre, Marquise d'Argence של האמן Nattier. הוא יצר שמלה לא פחות מרשימה ובעלת אפקט "וואו" מהשמלה המצויירת בתמונה, אבל מה שהעיב על העניין הוא שהשמלה שלו דמתה מאוד לשמלה שהוא וכריסטיאן יצרו ביחד באחד האתגרים הקודמים. אז ה"וואו" קצת התחלף ב-"וואו... לא ראיתי את זה כבר פעם??!" בכל מקרה השופט האורח, רוברטו קוואלי, התלהב מאוד.



אחריו עלה למסלול הדגם של כריסטיאן סיריאנו, שהושפע מיצירתו של אמן הבארוק הספרדי Murillo (היי, למדתי עליו קצת למבחן בבארוק שהיה לי בשבוע שעבר!) הנקראת Don Andrés de Andrade y la Cal מסביבות שנת 1665. האמת, העיצוב של כריסטיאן נראה לי קצת יותר מדי דרמטי ותיאטרלי ואני לא מתה על השרוולים העצומים הללו, אבל אין ספק שהבחור מעצב מבטן ומלידה, ומשקיע תשומת לב עצומה בפרטים. השופטים היו מבסוטים וזיכו אותו בכרטיס כניסה היישר לגמר שייערך בשבוע האופנה (Olympus Fashion Week) שבבראיינט פארק.

שלישי היה ראמי קשוע (כן, כן, הבחור מאזורנו... אני שמחה בשבילו שהוא מעצב בניו-יורק ולא במזרח ירושלים), אשר בתור ה-"one trick pony" של התוכנית, לא היסס לבחור בפסל שיש של אפרודיטה כהשראה. ראמי יוצר, אתגר אחר אתגר, שמלות מקסימות עם כיווצים ובדים נשפכים. גם הפעם הוא די חזר על עצמו, למרות שנינה גרסייה ציינה לא אחת שהיא רוצה לראות אותו עושה משהו אחר. חבל שהוא גורם לרפרטואר של עצמו להיראות מוגבל וזה גם מה שיצר לשופטים דילמה רצינית שבסופה הוחלט שכריס וראמי יכינו שניהם קולקציות לגמר והשופטים יכריעו למי תהיה קולקציה מוצלחת יותר, אותה יוכל להציג בשבוע האופנה.

האחרונה והחביבה, שזכתה גם היא כמו כריסטיאן בכרטיס ישיר לגמר היא ג'יליאן לואיס. ג'יליאן, שבמהלך התוכנית יצרה רושם של בחורה שקטה, קפדנית ופרפקציוניסטית ביותר, הושפעה מיצירה איטלקית מהמאה ה-15 בשם Scenes from the Story of the Argonauts, שצויירה על ידי Master of the Argonauts. לא מצאתי תמונה איכותית להביא לכם, רק אתאר שמדובר בתמונה עמוסת פרטים ודמויות ובה ג'יליאן התמקדה בדמות רוכב על סוס הלובש גלימה כהה עם עיטורי זהב. ג'יליאן יצרה שמלת זהב מתוקה עם קפלים ומעליה ז'קט משובח ביותר (היא עושה ז'קטים מדהימים) בעל בטנת זהב ודיטיילס רבים. קוואלי התלהב כמוני, והציע לבחורה לעבוד אצלו (נראה לי, משום מה, שעל אף המחמאה היא תעדיף לפתוח ליין משלה בשלב זה...). לסיכום, אתגר מקסים, שני פיינליסטים בטוחים לגמר ועוד שניים שנאבקים על המשבצת האחרונה. בפרק הזה הציגה גם סוויט פי (Sweet Pea) המגניבה, אבל היתה לה שמלה לא כל כך מעניינת אז וויתרתי עליה. ואגב, מסתבר שבסופו של דבר כל החמישה הציגו בשבוע האופנה, כך שאף אחד לא יצא מקופח...
ואם אנו כבר עוסקים באמנות ובהשראה, בעת ההתכוננות האינטנסיבית למבחן "מגמות בציור הבארוק" התלהבתי מאוד מזוג עגילים שחזר ונשנה בציוריו של קרוואג'ו (Caravaggio):

זהו פרט מהיצירה "יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס" (חסכתי לכם את כל סצינת עריפת הראש העקובה מדם - קרוואג'ו היה מתעצבן עלי...) ובו רואים בתקריב את העגיל המקסים הזה שכה נדלקתי עליו. העגיל גם מופיע ביצירה "מגדלנה" משנת 1597. ביצירה רואים את המגדלנה החוזרת בתשובה, בעת שהיא מחליטה לקלף מעליה את כל הסממנים הארציים (קרי, תכשיטים וכל ההבלים הללו):

משמאל ישנו הפרט בו רואים את התכשיטים זרוקים על הרצפה וביניהם עגיל הפנינה עם הסרט השחור. ניסיתי לחפש עגיל עכשווי דומה והעגיל הכי קרוב שמצאתי הוא זה, מהאתר המעולה Etsy:

התמונה לקוחה מהחנות המקוונת של Fresh Designs

למי שלא מכיר את Etsy רק אומר בקצרה שזה פורטל שמאגד בתוכו אלפי מוכרים וחנויות אונליין אשר משווקים מוצרים בעבודת יד. זה אומר הרבה תכשיטים ואביזרים יפהפיים וגם כלים, בגדים וכו'. אולי אקדיש פוסט לנושא Etsy ולמוכרים החביבים עלי, אם תרצו.. בינתיים גלישה נעימה!

Read More

לימודים שיק

מי מכם שהינו סטודנט או שהיה סטודנט בעבר, בטח מכיר את תקופת המבחנים, בה המראה השולט הוא המראה הזרוק. שלא לומר שלוכי... וכמה שיותר שלוכי ככה יותר טוב!! העיסוק העיקרי בתקופה זו הוא רביצה בבית ודגירה על הקלסרים, במראה לא מטופח בעליל, כמובן. אני מכירה כמה בחורים מהטכניון, למשל, שמשכללים את העניין ולא מתגלחים בתקופת הבחינות - עד שהם הופכים לגוש שיערות מטורף (תסביך שמשון הגיבור משהו) ומבקשים מהם בכל מקום תעודת זהות כי המראה ממש מבהיל. בוודאי שלא צריך ללכת לקיצוניות הזו, אבל אתם חייבים להודות שיש בזה משהו שמתאים לתקופת מבחנים - להיות בנטורל, אתה והשכל שלך, בלי הבלי הבלים של לבוש מוקפד וטיפוח עצמי. מעין סגפנות לימודית שכזו. אני הסתובבתי השבוע (מניין המבחנים שעברתי: שלושה, מניין המבחנים שנשארו: אחד, ענק) במיטב גופיות הסבא, ג'ינס בויפרנד (אמיתי, של הבויפרנד) גזור וכפכפי הוואיאנס (זעקתם של טונות הבגדים המפונפנים שנשארו השבוע בארון נשמעה למרחקים). החלטתי להשתעשע, בתוך ד' אמותי בלבד (ומול המוני קוראי..), ולפלפל את המראה המוזנח בז'קט פאייטים - הקונטרסט המושלם לבגדי החרישה המהוהים:


ז'קט פאייטים - H&M

הלוק הזה ממש מהווה לי השראה בעת ההתכוננות לבחינה ב"אבנורמלית"... בהצלחה!

Read More

וסטי

אני עכשיו בתקופת מבחנים, מה שאומר ש:
א. על כל שעת למידה אני מעניקה לעצמי שעתיים מנוחה.
ב. מרכיב תזונתי עיקרי הוא גלידת בן אנד ג'ריז (טעמים מועדפים: סורבה Berried Treasure, וגם Chocolate for a change).
היום למדתי חומר חמוד ומעניין (אמנות הבארוק - הרבה בדים אדומים, שערות מתנפנפות, פאתוס והתלהבות) ולקחתי את היום באיזי, לפיכך היתה לי בערב אנרגיה להשתעשע קצת עם המלתחה שלי. החלטתי לבחור בנושא "וסטים" כי זה לבוש השכבות היחידי האפשרי בחום יולי-אוגוסט (האמת היא שגם זה בקושי...). אז הנה שלושה וסטים שונים, מראות שונים, ואחת אני (משועשעת ביותר). התוצאות לפניכם:

לילה טוב ובהצלחה לנבחנים!

Read More