the birth story of Eitan (hebrew) / סיפור הלידה של איתן 1.4.2015

היוש!
היום יום ההולדת שלי, אבל החלטתי שזה יהיה דווקא עיתוי טוב לחלוק את סיפור הולדתו של הבן שלי.
מתחיל להיות ברור לי שהחיים האלה הם לא רק about me ושיש עכשיו בחור חדש וכובש שמנהל את העניינים. אז הנה סיפור יציאתו לאויר העולם.

שם: איתן נבון
(אנחנו לא חולקים שם משפחה. לפחות עד שאגש סופסוף למשרד הפנים להוסיף את "נבון". בלי מקף)

תאריך לידה: 1.4.2015

שעת לידה: 17:44

משקל: 3.355 ק״ג 

סוג לידה: רגילה

לפני שנצלול לתיאור מהלך העניינים, חשוב לי לחלוק את הסיפור הזה כי בגדול חווית הלידה היתה טובה וחיובית, ואף מעצימה!

אני משערת שיש בקהל הריוניות שמתכוננות למאורע הזה בפעם הראשונה בחייהן, וקצת חוששות, אז אם אני יכולה להוסיף תרומה צנועה של סיפור לידה נחמד לארכיון סיפורי הלידה, מה טוב.

את הסיפור התחלתי לתעד כבר בלילה הראשון אחרי הלידה, על המיטה הלא נוחה בעליל (שלא לומר שוברת גב) במחלקת יולדות ב' באיכילוב.

זה היה כמה שעות בודדות אחרי הלידה והייתי עדיין בהיי שהתינוק סופסוף איתנו ושעמדתי בגבורה בלידה ואפילו לא היה כזה נורא.
בנוסף הייתי מפוצצת באדרנלין (טבעי) ולקח לי זמן לנחות ולהירגע אז החלטתי לרשום מה שאני יכולה ב-notes באייפון כל עוד הזכרון טרי. (אני כבר יותר משבועיים אחרי, וחלקים מזכרון הלידה התחילו להיעלם...)
וגם פחדתי שיגנבו לי את האייפון אז מה יותר טוב מלהחזיק אותו ביד :)

בתור התחלה, חשוב לי לציין שלא באתי ללידה עם תוכנית לידה מסודרת ומוחלטת.

ולא כי שכחתי או התעצלתי, כי אני לא חושבת שאפשר להכין תוכנית לידה, ולצפות שהלידה תהיה כמו בתוכנית.

הדבר היחיד שהיה בראש שלי הוא שאני רוצה אפידורל ושאשתדל להימנע מזירוזים, אלא אם זה עניין של חיים או מוות לי / לעובר.

כבר בקורס ההכנה ללידה, שבמבט לאחור היה אחד הדברים העיקריים והמשמעותיים שעזרו לי בלידה, התחלתי להבין שלידה היא דבר מאוד אינדיבידואלי שכולל הרבה משתנים והשתלשלות העניינים תלויה בהמון דברים שיכולים לשנות כיוון בן רגע.

אז ניסיתי לבוא בלי הרבה החלטות נחרצות וציפיות, אלא לזרום עם מה שיגיע, תוך לקיחת אחריות מלאה למה שעושים לגוף שלי (אני לא חפץ ואני גם מעורבת בהחלטות הרפואיות), והפעלת שיקול דעת סביר.

אצלי זה עבד.

ועוד משהו קטן לפני שנתחיל: אחד הדברים שהייתי בטוחה בהם לפני הלידה היה איכילוב.

כל אמא שפגשתי שילדה שם בעבר היתה מלאה המלצות חמות, ללא יוצא מן הכלל, וגם אני ובעלי התרשמנו מאוד מסיור הלידה והיה לנו ברור שאני יולדת שם.

לאחר הלידה אני יכולה להגיד שהתאכזבתי במידה לא קטנה מאיכילוב: בייחוד ממיון נשים, שהוא התחנה הראשונה בשרשרת הלידה וזו שביליתי בה חלק ניכר מזמן הלידה, גם הלידה הפעילה, (המסדרון של מיון נשים, ליתר דיוק!) וכמה שעות שבדיעבד יכולתי ואף הייתי אמורה להעביר כבר בחדר לידה.
כאמור, הלידה היתה בסה"כ טובה וחיובית, אבל כללה כמה כשלים אדמיניסטרטיביים, כך נקרא לזה, לטעמי, של איכילוב וגם אחד שלי. 

מתחילים:

1.4.15 בלילה - הלילה שבין שלישי לרביעי, יומיים לפני ליל הסדר.

אני מתעוררת ב-3:30 בלילה ומרגישה מוזר.

הרבה כאבי בטן, לאו דווקא מרגישים כמו צירים (בשלב זה אני עדיין לא יודעת מה זה ציר) וצריכה לעשות פיפי כל 5 דקות. אני יודעת מה זה תכיפות במתן שתן בהריון, אבל כזה לא היה לי.

הראש שלי הולך דווקא לכיוון של קלקול קיבה.

ולא ברור למה, כי אני בדיוק בשבוע 40 והיום זה התאריך המשוער.

לגמרי הגיוני ללדת כבר ואולי אני בהכחשה.

אפילו ״זימנתי״ את הלידה בערב לפני: אכלתי ארוחת ערב קלה ועתירת מוצרי חלב, מרחתי לק בצבע תכלת ״בייבי״ (לקראת הלידה) ודיברתי עם איתן העובר.
אמרתי לו שממחר הוא ממש חופשי לצאת ושאנחנו נשמח אם יעשה זאת ב-1.4 או ב-2.4, לפני ליל הסדר ככה.

בקיצור, כשאני קמה הבטן שלי מתהפכת ואני מייחסת את זה למוצרי החלב שאכלתי בערב הקודם.
מדי פעם יש לי כאבים (בבטן בלבד) אבל אני מנסה לתזמן אותם ואין בהם שום דבר הגיוני אז אני מחליטה שאלה לא צירים.

עוברות כמה שעות (אני מעבירה אותן בהאזנה לדיסק של שבק ס [??] ובגלישה בווינט. שני דברים שאני לא ממש עושה בשגרה) וכשעולה הבוקר הרגשתי לא משתפרת.

מאחר ואני כרגע בדיוק ביום הראשון של שבוע 40 אני מחליטה לנסוע לאיכילוב למעקב הריון (החל משבוע 40 עושים בבית חולים), זה תירוץ טוב להגיע, ועל הדרך אתלונן על הכאבים וההרדשה הלא טובה.

בדרך החוצה, אני מעיפה מבט בתיק המתוקתק שארזתי בקפידה ללידה, תוהה לרגע אם לקחת אותו ומחליטה להשאיר אותו בבית כי אני כרגע לא בלידה (ביג מיסטייק! יוג' מיסטייק!).

מגיעים לאיכילוב בסביבות 7:30-8:00 ואני הולכת לניטור הריון, שנמצא מול מיון נשים בבית החולים ליס.

אחות מגיעה מיד ואני מכריזה שבאתי למעקב הריון ואני גם לא מרגישה טוב. 

האחות אומרת שהמעקב רק לנשים בריאות ואם אני לא מרגישה טוב אז למיון.

בצעד כבד אני נכנסת למיון כי לא בא לי לצעוק ״זאב זאב״ ובהרגשה שלי לא נראה לי שאני בתהליך לידה. 

בכל החומר שקראתי על צירים כתוב לצפות לכאבי גב. אצלי כואבת רק הבטן. בטח ישלחו אותי הביתה.

אני נכנסת למיון הריק מצוות אבל די מלא בהריוניות ובני זוג, ובמגמת התמלאות מרגע לרגע.

כשהאחות מגיעה אני כבר די מתפתלת מכאבים מול דלפק הקבלה אבל שומרת על קור רוח. 

עושים לי מוניטור ובדיקה והבדיקה מכאיבה לי. האחות אומרת לי לחשוב על דברים טובים: תאילנד, שוקולד. אמרתי לה שתאילנד לא כל כך עושה לי את זה והיא שאלה: אז מה כן?התלבטתי אם להגיד שקולקציית הקיץ של גוצ'י אבל ויתרתי על זה. הבדיקה מעלה שאני בפתיחה של 1 ס"מ.
לא שיערתי שאני כבר בפתיחה כלשהי, אבל 1 ס״מ זה בהחלט לא לידה פעילה ולא מרגש, ושמעתי כבר על נשים שהסתובבו חודש שלם עם פתיחה כזאת.

אחרי המוניטור עוברים לבדיקת רופא, הרופא עושה לי אולטרסאונד ואומר שיש מיעוט מי שפיר והוא רוצה שמחלקת אולטרסאונד גם תבדוק את העניין. חכי במסדרון לסניטר שייקח אותך לאולטרסאונד.

אני יוצאת למסדרון לחכות לסניטר ובשלב זה הכאבים כבר די רציניים.

אני שמה לב שמתוך הרבה נשים שנמצאות שם במסדרון אני הכי קולנית.

לא צורחת ולא בוכה, אבל מייבבת כשמגיע הכאב (אני עדיין נמנעת מלקרוא לזה ציר) ובעיקר מתפתלת מכאבים וחייבת לעמוד בכל גל כאב כזה ולהניע את הגוף.

אני נהיית עצבנית יותר ויותר וקשה לי לשבת.
כאמור אף אחד לא מדבר על לידה אבל נראה שנהיה פה זמן מה ואני מבקשת מאמא שלי שתבוא.
היא צריכה לנסוע מחיפה אז עד שהיא תגיע לאיכילוב בטח נדע יותר.

הסניטר מגיע אחרי פרק זמן שנראה לי די ארוך ומייגע ומסיע אותי על כיסא גלגלים למחלקת אולטרסאונד. בעלי הולך לידינו.

המסע למחלקת אולטרסאונד ממש מפרך ובשלב מסוים אני מבקשת ממנו לעצור כי יש לי כאבים ואני לא יכולה לשבת. אני קופצת מהכיסא, נשענת על קיר ומתחילה ולסובב את האגן במעגלים, אין לי מושג למה, אני עושה את זה באינסטינקטיביות. (זאת תנועתיות שמקדמת לידה).

בעת ההפוגה מהכאב אני חוזרת לכיסא ומגיעה לאולטרסאונד. בדרך נס מכנסים אותי ראשונה לפני כל התור אבל האולטרסאונד נראה כמו נצח, יש לי צירים תוך כדי שכיבה על הגב (אקסטרה כואב) ומסתבר גם שבמיון עוד לא הכניסו את הפרטים שלי בכלל למערכת אז הכל מתעכב.

נגמר האולטרסאונד ובעלי מחזיר אותי למיון יולדות (הדרך נראית הרבה יותר קצרה מהמסע עם הסניטר) וחוזרים שוב למסדרון היקר והאהוב, להמתין לרופא.

ההמתנה הפעם אקסטרה כואבת ושוב מבין כל היולדות נראה שאני הכי קולנית והכי כואבת.
איך זה ייתכן? בנוסף, יש לי בחילה רצינית, חם לי, אני מזיעה, ובא לי להתפשט כאילו אין מחר, כל חתיכת בד על העור מגבירה את הכאבים ומעיקה עלי. הגעתי עם טייץ למיון (עוד טעות) ופשוט בא לי לתלוש אותו מעליי, הוא מכאיב ולוחץ. אני מנסה להפשיל אותו כמה שאפשר למטה, בלי שייראו לי את התחתונים. מזל שאני עם טוניקה.

לשמחתי בעלי תופס פיקוד ובכל כאב שמגיע הוא נותן לי להישען עליו, מעסה לי את הגב התחתון תוך כדי שאני עושה סיבובי אגן, ומתווה קצב של נשימות שאני צריכה לעקוב אחריו. זה עוזר ואנחנו מצליחים לעבור כל גל של כאב כזה איכשהוא.

סופסוף מגיע תורי שוב לרופא במיון שאומר שמיעוט מי השפיר גורם לכך שאני לא הולכת הביתה אלא אמורה לעבור למחלקת טרום לידה.

שם אני אמורה להמתין, לדבריו, עד שתתפתח לידה או לחלופין עד שהם יחליטו לתת לי זירוז שנקרא PG.

אני מתפתלת מכאבים אבל אף אחד לא טורח לבדוק בכלל אם התפתחה כבר לידה.
בדיעבד אפשר להגיד בוודאות שבשלב הזה אני כבר לגמרי בלידה פעילה, מתחת לאף של כולם.

וכשאני שומעת את המילה "זירוז" ועוד PG אני מתחלחלת, כי זה לא מתאים לי בכלל (בקורס הכנה ללידה למדנו ש-PG זה זירוז בצורת טבליה, ושבעיקרון אפשר להשוות אותו ל-RPG. והמבין יבין) אבל נראה שיש עוד זמן עד שנצטרך להתווכח על זה עם הרופאים (כי אני ממש לא מעוניינת לקבל זירוז) אז אני שותקת. בחזרה למסדרון ההומה, להמתין לסניטר שיעביר אותי לטרום לידה.

חוזרים למסדרון ואמא שלי בדיוק מגיעה.
אני מעדכנת אותה במה שנאמר ותוך כדי מתפרקת ומתחילה לבכות. כמובן שאני ההריונית היחידה שבוכה במסדרון של מיון נשים. :)

בשלב זה עברו כבר 4-5 שעות טובות מהרגע שהגעתי. על אף שאני נראית הכי כאובה וקולנית ומסתובבת עם טייץ מופשל (פאשן סטייטמנט) כשרוב הבעלים והנשים בוהים בי בתמיהה מסוימת, אף אחד לא בודק לי פתיחה או התקדמות. מבחינת המיון אני עדיין בסנטימטר ואני מרגישה כבר די מותשת.

אני ערה מ-3 ורוב הזמן עומדת כי הכי כואב לי לשבת בצירים ואני רק רוצה להוריד מכנסיים ולמצוא מיטה להישכב בה במרווחים בין גלי הכאב.

אני אפילו נשכבת על כמה כסאות פנויים לרגע, אבל תוך שניה מגיע שוב ציר אז עד שהתמקמתי אני חייבת לעמוד.

אני מרגישה כמו נווד סובל במסדרון וזה נהיה קשה מרגע לרגע, אני נזכרת בכל התנוחות שמקדמות לידה, בכך שאמורה להיות מקלחת בחדר לידה ואני מתה למקלחת, גם כי בשלב זה אני מזיעה ומגעילה ובעיקר כי זה נורא עוזר בשלב הצירים. אבל אני לא יכולה להשתמש באף אחד מהפסיליטיז האלה כי אני במסדרון.

אם אין אני לי מי לי, אז אני תופסת את האחות במיון ומבקשת ממנה אם אפשר לשים מצעים על איזו מיטה שממוקמת במסדרון, לפחות שתהיה לי פינה משלי בזמן ההמתנה למעבר לטרום לידה.

כשהמיטה מוכנה אני עולה עליה לנוח קצת אבל מיד קופצת עם הגעתו של ציר. הוא כואב לאללה ואני צריכה ללכת לשירותים.

בשירותים אני מגלה מרחץ דמים בתחתונים וקוראת לאחות, תודה לאל היא מחליטה לבדוק אותי ומעדכנת שאני כבר בפתיחה של 5 ובלידה פעילה.

מכאן אני כבר לא ממתינה שנייה, היא פשוט מטיסה אותי למעלה לחדר לידה.

כבר בדרך (הקצרה) למעלה אני מבקשת אפידורל.

חושבת אולי שיש סיכוי שהמרדים יחכה לי בחדר לידה. אופטימית אני.

נכנסים לחדר לידה, אני נשכבת על המיטה ומעיפה את כל הבגדים שלי סופסוף ונכנסת לתוך חלוק בית החולים. מעולם לא חיכיתי ללבוש בגד כמו את החלוק הזה.

עכשיו יותר נוח לי אבל הצירים מתגברים. מאחר ומחברים אותי למוניטור אני לא יכולה לקום מהמיטה ובשכיבה הם כואבים יותר.

בשלב הזה אני מבקשת אפידורל שוב ושוב (באסרטיביות אבל חלילה לא בצעקות או בהיסטריה) ומסתכלת כל הזמן אל הדלת בתקווה לראות את מישהו חדש (=מרדים) נכנס לחדר.

הזמן עובר ועובר ואין מרדים ואין אפידורל.

בודקים לי שוב פתיחה אחרי זמן קצר ואני כבר ב-8.

פה אני מתחילה להילחץ כי מתחילים לראות את הסוף ואין אפידורל באופק.
את הצירים אני שורדת יפה אבל לא יודעת מה יהיה בשלב הדחיפות. זה ה-money time של הלידה, והיולדת צריכה להגיע עם כוחות פיזיים ונפשיים כדי לתת עבודה וללחוץ ביעילות כדי להוציא את העובר החוצה, בלי שהלידה תהפוך בסוף לקיסרי או מכשירים.
אני מרגישה לא מספיק מאוששת ויודעת שאני צריכה את האפידורל הזה בשביל השלב המכריע. 

וגם, קראתי סיפורי לידה טבעית (טובים) ואני יודעת ששלב הלחיצות הוא הכואב ביותר ומפחדת לעבור אותו בלי שום הרדמה / אלחוש.

אני מחליטה לפנות למיילדת, מרינה, ואומרת לה ״רק אל תעשו לי טריק ותגידו לי שזה מאוחר מדי לאפידורל ושאני צריכה ללדת בלי״. 

המשפט הזה משום מה מעלה את חמתה של מי שאמורה תכף ליילד אותי והיא פונה אלי בטון תקיף ועצבני ואומרת לי: ״אני לא מוכנה לשמוע כאלה דיבורים, אם את אומרת משהו כזה עוד פעם אני קמה והולכת״ (=תיילדי את עצמך לבד).

וואו, לכזאת גועליות לא ציפיתי ממיילדת באיכילוב.
אני די גמורה מכל שעות הצירים במסדרון שאני לא ממש מעבדת וקולטת את עצם הבעיה להתחיל לידה עם מיילדת שאמורה לסייע לך והדיאלוג היחיד ביניכן עד כה הוא שלילי וזועף.
מה ביקשתי? אפידורל? לא צעקתי, דיברתי יפה.
ואם האפידורל מתעכב אפשר לומר לי שהוא מתעכב או בדרך, אבל לא צריך לגעור בי ולבטל אותי בצורה כל כך רעה.

אני לא עונה למרינה ולא מפתחת איתה דיון, מנסה להתמקד ביני לבין עצמי באיך לקבל את האפידורל.

ואז אני מרגישה פתאום דחף לעשות מס׳ 2.
ממה שלמדתי לקראת הלידה, הדחף הזה מסמן את תחילת צירי הלחץ ואני נתקפת בעתה.
שלב הדחיפות תכף מתחיל אבל לא קיבלתי אפידורל!

זה הרגע הכי מלחיץ בכל סיפור הלידה ואני מרגישה כאילו מישהו דורך לי על החזה. אני לא מצליחה לנשום. התקף חרדה.

אני נכנסת להיסטריה של כ-5 דקות וצועקת שאין לי אוויר. אני מרגישה חנוקה. לחץ אטומי.

בתגובה מרינה אומרת שמי שיש לה בעיות נשימה לא יכולה לקבל אפידורל.

למזלי אמא שלי מתערבת ואומרת בתקיפות שאין לי שום בעיות נשימה וזה התקף חרדה, אני בלחץ בגלל שלא קיבלתי אפידורל.

אחרי זמן מה נכנס רופא ששואל אותי כמה שאלות (בנוגע לנושא הנשימה) ועוזב את החדר. 

בבדיקת הפתיחה הבאה אני כבר ב-9 או 9.5, לא בדיוק זוכרת, ואז מתרחש הנס.

נכנסת לחדר אישה חדשה בבגדי מנתחים. 

אני לא מבינה בהתחלה מי זו אבל זו המרדימה. המרדימה!!!

מכינים אותי צ'יק צ'ק לאפידורל ואני כבר מתחילה להרגע. מצידי שידחפו לי מוט ברזל ענק לעמוד השידרה אני בכלל לא מפחדת מהזריקה ומהחדרת הצינורית וזה גם לא כואב לי, רק משוועת לכך שהחומר יתחיל כבר לעבוד.

אני צריכה להתכופף לשם ההזרקה ולא לזוז ותוך כדי שנוברים לי בגב אני מרגישה שבורח לי פיפי.

מרינה והמרדימה אומרות לי שזה לא פיפי אלא ירידת מים. אוקיי.
די מהר אחרי ההזרקה האפידורל מתחיל לעבוד.

אני נרגעת מיד, ומרגישה כמו בנאדם אחר.
נינוחה, שמחה. קיבלתי אפידורל! יחי ממציא האפידורל (המצאה גאונית גאונית).

פה אני כבר מתלוצצת עם הצוות, אומרת למרדימה שחיכיתי לה כל חיי ושהיא בטח כמו סנטה קלאוס, נכנסת מחדר לידה לחדר לידה ומביאה את מתנת האפידורל. תודה למרדימה!

ככה נראית בחורה מאושרת שכרגע קיבלה אפידורל

יחד עם האפידורל קורה עוד דבר נהדר, מרינה המיילדת מתחפפת (החלפת משמרת??) ואני מקבלת מיילדת חדשה בשם מאיה.
היא מקסימה ונעימה, מתייחסת אלי יפה ומשרה אוירה טובה.

נהדר, אנחנו מוכנים להוציא את הבייבי הזה החוצה, כל התנאים כרגע לטובתי.

אני מקבלת הנחיה לנוח קצת (נותנים לי בפועל כשעתיים מנוחה) ובמהלכם ניתן לי גם פיטוצין לווריד.
זאת לאחר שמסבירים לי מה מטרתו ומבקשים את אישורי כמובן.

כאמור אני לא מעוניינת בזירוזים, אבל הסיבה שהסכמתי היא כי אנחנו כבר בסוף, וממה שהבנתי הפיטוצין ניתן לי במינון הנמוך ביותר והוא לא מתפקד כזירוז בשלב זה אלא ומטרתו למקסם את צירי הלחץ ולגרום לזה ששלב הדחיפות יהיה יעיל ביותר.

זורמת עם זה.

ואז אני נחה. מרגישה את לחצי הצירים (שלפי המוניטור הם היסטריים) אבל לא את הכאב ואני רגועה.
לאחר שעתיים של מנוחה ואגירת כוחות מאיה המיילדת נכנסת ואומרת שיאללה, מתחילים לעבוד. יש לנו שעה להוציא את התינוק ואנחנו נעשה זאת במסגרת הזמן.

היא מנחה אותי איך לדחוף כשהיא תגיד לדחוף ומה אני אמורה לעשות כשהיא מבקשת לא לדחוף.
נראה לי שהבנתי את המסר.

אנחנו מסכמות שהיא תעשה עיסוי פרינאום תוך כדי (השמן שהכנתי נמצא בתיק לידה והתיק נמצא בבית, אבל אנחנו בבית חולים ויש להם גם שמן) ושאני בעיקרון מבקשת להימנע מלחתוך אבל אם הבחירה היא בין קרע לחתך אז עדיף שתחתוך.

ומהחלק הזה הלידה מתחילה להיות די דומה למה שרואים בסרטים. לפחות בחוויה שלי.

ברגע שמופיע ציר במוניטור מאיה מבקשת לדחוף ואני משתדלת ככל יכולתי. אמא שלי מחזיקה לי את רגל ימין ובעלי את רגל שמאל והם עוזרים לי בדחיפות. אני מרגישה את הלחץ היטב אבל לא את הכאבים ודוחפת כאילו אין מחר בשילוב נהמות. 

עוד ציר ועוד דחיפה ואוטוטו הראש מבצבץ.

מאיה אומרת שהוא בלונדיני ושואלת אם אני רוצה להרגיש.

אני שולחת יד ומרגישה חתיכת קרקפת עם שיער. זה מוזר. (איך מרגיש שיער בלונדיני?)

אמא מימין ובעלי משמאל, מאיה מקדימה, ואנחנו כולם עובדים בסנכרון.
עוד 2-3 צירים והראש בחוץ.

שאר הגוף ״נפלט״ החוצה בציר נוסף וזה מרגיש הרבה פחות קשה.

תוך פחות מחצי שעה של דחיפות, בשעה 17:44 איתן נולד.

מאיה מרימה אותו סגול ומגואל בדם ומיד הוא מתחיל לבכות. אני מתחילה לבכות אחריו. זה בכי של פורקן.
בעלי בוכה. אמא שלי מצלמת באייפון (אין לנו מצלמה כי מישהי החליטה להשאיר את תיק הלידה בבית).

לא מאמינה שעשיתי את זה - הבאתי בן אנוש לאויר העולם.

מיד מפשיטים את החלק העליון של החלוק ומניחים אותו עלי skin to skin.

התינוק קצת המום אבל רגוע.

אני גם יולדת את השילייה, לא זכור לי יותר מדי מהעניין הזה, דחיפה או שתיים והיא בחוץ, לאחר יציאת השילייה מאיה פורסת אותה ומסבירה לי מה היא רואה. 

השילייה תקינה וענקית, נראית כמו גוש כבדים רוטטים. זה די דוחה ומעניין בו זמנית.

אחר כך מעבירים את איתן לבעלי (מבקשים ממנו להוריד חולצה וגם כאן סקין טו סקין) ונכנס רופא לתפור אותי.

זה החלק המעצבן והלא נעים בכל הלידה - לקראת יציאת הראש עשו לי אפיזיוטומיה = חתך חיץ (כן, באסה אבל עם הגודל הממוצע פלוס של התינוק, ולא שלי, והראש הגדול שלו לא היה לי סיכוי כנראה להתחמק מהסיפור) ועכשיו צריך לתפור.
וגם מסתבר גם שכל הסשנים של עיסוי הפרינאום היו לשווא...

אני עדיין תחת אפידורל אז התפירה לא כואבת אבל היא מורגשת וזה לא הכי סימפטי.

לבסוף אני מוצאת כלאחר כבוד מחדר הלידה, זוכה להמתנה הגונה נוספת במסדרון של חדרי הלידה - היי, סיפור שמתחיל במסדרון סופו גם להסתיים במסדרון (היוש לזקנה מהמסדרון. סתם, היא במחלקה אחרת) - ואז מועברת למחלקת יולדות.

THE END

מסקנותינו מהסיפור:

1. גם כאבי בטן יכולים להיות צירים.
צירים זה אינדיבידואלי והחוויה שלהם משתנה מאישה לאישה, צירים לא בהכרח מתחילים בגב.

2. אם את מרגישה צורך להוריד מכנסיים בדחיפות באמצע המסדרון, כנראה שאת בלידה פעילה.

3. בשבוע 40 לא יוצאים מהבית לבית חולים בלי לקחת את התיק ללידה (אבל בתכלס הסתדרתי וכמו שמאיה המיילדת אמרה לי, כל מה שאת צריכה ללידה נמצא "עלייך").

4. אין כזה דבר "מאוחר מדי לאפידורל". אפשר לקבל אפידורל גם בפתיחה 10, כשהמרדימה הגיעה כבר הייתי ב-9 ועד שהיא סיימה את ההזרקה (זה לוקח זמן) הייתי בפתיחה מלאה.

5. הצוות הרפואי ממליץ את המלצותיו אבל רק את אדון לגופך ואת מחליטה מה יעשו או לא יעשו לך.

6. כמה שהלידה תהיה כואבת, לא צפויה, ושונה ממה שדמיינת (או לא), בסופו של דבר ממתין תינוק בקצה המנהרה וזה שווה הכל. פלוס, אחרי כמה זמן בכלל לא תזכרי בדיוק את כל מה שהלך שם.

לידה קלה לכל ההריוניות.
ברשותכם, אני הולכת להתנפל על מגש סושי יומולדת מלכותי :)
נתראה בקרוב.

XX

Read More

new dawn / עידן חדש

צילומים: רונן פריימן

חזרתי!
מי שעוקב בטוויטר ובאינסטוש בטח כבר יודע, ביום רביעי שעבר ילדתי בשעה טובה בן בכור, והבטן שאתם רואים בתמונות האלה הפכה מאקססורי אופנתי לגור אנושי מתוק ומקסים שהוא כל עולמנו.
ותודה רבה לכל המברכים בכל אמצעי התקשורת, כתבתם דברים יפהפיים ולצערי לא הצלחתי להתייחס לכולם אבל קראתי כל אות ומילה והתרגשתי. תודה.

זה הפוסט האחרון שבו תראו אותי בהריון, תכננתי להעלות אותו לפני הלידה אבל לא הספקתי וזה התעוד של מצבי ההריוני כמה שבועות לפני הלידה, וצילומי ההריון האחרונים בהחלט שהספקנו לצלם.

העוקבים הותיקים וחדי העין של הבלוג בוודאי זוכרים את הפוסט הזה.
עברה מאז קצת יותר משנה ועל אף הדימיון הסגנוני בין הפוסטים והעובדה ששניהם מצולמים בלוקיישן של פריחה אביבית, ורדרדה ומשגעת, אני מרגישה שזה בערך הדמיון היחיד ביניהם. כל כך הרבה השתנה!

מיום רביעי שעבר, ה-1.4 נפתח עידן חדש בחיי ונכנסתי בצעד בוטח לעולם האמהות וההורות, שבו כללי המשחק וסדרי העדיפויות שונים לחלוטין ממה שהכרתי קודם. ועם כל הטלטלה והשינוי הדרסטי, זה מרגיש כל כך נפלא.

האביב ממלא אותי מדי שנה בתחושה של התרגשות והתחדשות, והשנה יותר מתמיד.
אני מקווה שגם אתם, באשר אתם נמצאים, נהנים מהאנרגיות החדשות שהתקופה הזאת מביאה עמה.

בקרוב אחלוק כאן את סיפור הלידה המעניין והחיובי שחוויתי (סיפורי זוועות לא יהיו פה, שווה לקרוא). בינתיים אאחל לכם באיחור קל חג אביב (שני) שמח ומאושר.
ובהזדמנות זאת גם יומולדת שמח לבעלי אריאל, הפרטנר של חיי :)

באהבה ♥ ♥ ♥

תודה רבה לרונן על הצילומים!
את האלבום המלא תוכלו לראות כאן.

Images by Ronen Frieman.

I'm back!
If you follow me on twitter or instagram you probably already know that last Wednesday, April 1st, I gave birth to my son, and this big pink belly you see above has transformed from a fashion accessory to an oh-so-sweet human cub, which is our everything.

This is the last post in which you'll see the bump, I planned to post it before the delivery but didn't manage to and this is the last maternity shoot that was taken, a few weeks before the birth.

You may remember this post from last year or so, which is pretty similar to this one.
They were both shot on location of a beautiful pink spring bloom, but as far as I'm concerned, this is the only resemblance between the two. So much has changed in the past year!

Since last Wednesday, I have entered a new era, and became part of the motherhood and parenting world, where everything is so much different than what I knew before, and yet so amazing and feels great.

Spring is my favorite time of the year and every year I feel excited when this time arrives. This year I'm totally ecstatic.
I hope that wherever you are, you are also enjoying the new energy that this time brings.

I'll soon share here the birth story of my son, but for now I want to thank you for all the warm wishes and congratulate my husband, my life partner, who is celebrating his birthday today.
Happy b-day mami!

Thank you Ronen for the beautiful images.
You can see all the material in this album.

Lots of love
XX

Read More

my maternity photoshoot pt. II / צילומי הריון, חלק ב

צהריים טובים,
בהמשך לפוסט הראשון של צילומי ההריון שעשיתי עם איטן, זה החלק השני והאחרון בסדרה שלנו.
גם האאוטפיט הזה צולם באותו לוקיישן (משתלת הגן הקסום ברשפון) ובאותו קונספט, והפעם התמקדנו בעריכה בדיטיילים הריוניים ופרחוניים.

את איטן לא הכרתי לפני הצילומים והמפגש עם צלם / צלמת חדשים הוא תמיד מסקרן ומפתיע - לא רק בהריון - וחלק ניכר מהתוצאה הסופית, מלבד העניינים הטכניים של הצילום (שחלקם הגדול לא ידועים לי), הוא הכימיה שבין המצלם למצולם, ומערכת היחסים שנוצרת, גם אם בזמן קצר, ובאה לידי ביטוי בתמונות.

מאחר והתחברנו בקלות ובטבעיות (מי שייקרא את המשך הפוסט יוכל להבין למה), החלטתי לראיין את איטן, לשמוע ממנה על השקפת העולם הצילומית שלה, ולקבץ ממנה כמה טיפים ואינפורמציה שיכולים להועיל למי שמתכננת צילומי הריון:

שם: איטן

גיל: 29

קצת רקע עלייך:
למדתי צילום וחינוך באקדמיה לעיצוב וחינוך ויצו חיפה. כיום אני צלמת, בעלת סטודיו בהרצליה ובנוסף גם מורה לצילום לכיתות ה׳-ו׳. 
(הערת הכותבת: גם אני למדתי שם תקשורת חזותית. היוש ויצו חיפה!)

מה הביא אותך לצילום ומה מושך אותך בתחום הזה?

המפגש עם אנשים מרתק אותי בכל פעם מחדש. מתוך החיבור והאהבה לאנשים נוצרה משיכה טבעית והתמחות בצילומי משפחה, הריון, ילדים, ניו בורן ובוק בת מצווה.

איך היית מאפיינת את הצילומים שלך?

כצלמת אני מאמינה בצילום נקי ופשוט אבל בעל משמעות.
הצילומים שלי מוקפדים מאוד, מאופיינים בקווים נקיים ובעלי אופי עדין ורך, עם ניחוח אופנתי, לוקיישנים פסטורליים או צילומי סטודיו באווירה טבעית.

מאיפה את שואבת השראה לצילומים?
בלוגים, אתרים של צלמים מחו״ל, פינטרסט, מוסיקה, סרטים, וכמובן אופנה ועיצוב. 

מה את הכי אוהבת לצלם?
צילומי אנשים בטבע. הדיאלוג שנוצר ביננו במהלך הצילומים מיוחד עבורי בכל פעם מחדש.
אין כמו הטבע בשיא יופיו ועוצמתו כרקע לצילומים: המרחבים הפתוחים, הצבעוניות, האור הטבעי שאין שני לו!

למה בכלל צילומי הריון? והאם תוכלי לחלוק מנסיונך כמה טיפים לנשים שמעוניינות להצטלם צילומי הריון?

לטעמי האישי, מעבר למזכרת מהתקופה המיוחדת והלא שגרתית, זוהי הזדמנות לראות כמה שאת יפה, נשית, להתחבר אל עצמך ואל הגוף שלך ולחוות חויה מעצימה שתהווה גם מזכרת למי שאת.

* זמן הצילום האידיאלי עבור צילומי ההריון הוא בשבוע 30-34 של ההריון, זה עיתוי שבו הבטן מספיק בולטת ויפה ועם זאת את מרגישה טוב, לא כבדה מדי ולא מוגבלת בתנועה.

* טיפ נוסף הוא בחירת הלוקיישן לצילומים: מתוך האופציות של בית, טבע או סטודיו, כדאי שתצטלמי במקום בו את מרגישה בנוח. צילומי חוץ מתאימים למי שמרגישה בנוח ובחופשיות אל מול המצלמה. למי שקצת "מתביישת" ומעדיפה את האווירה האינטימית מומלץ להצטלם בבית.

* עמדי ליד מקור אור טבעי: חלונות גדולים, ובנוגע לרקע: עדיפות לקיר חלק, או כורסא מעניינת. השעות הטובות לצילומים הן בבוקר מוקדם או לקראת השקיעה. בזמן זה האור עוטף, טבעי ועדין .

* מבחינת זויות צילום: רצוי להצטלם ב"גובה העיניים”, לא לצלם מלמטה או מלמעלה, זה יגרום לעיוות התמונה והגוף יראה לא פרופורציונאלי.

*השתדלי להיות עצמך מול המצלמה וככה תתקבל התוצאה הטובה ביותר.

(הערת הכותבת: אחלה טיפים גם לאיך להצטלם באופן כללי ולצילומים לבלוג אופנה.)

* מבחינת לבוש וסטיילינג: אני בדרך כלל ממליצה למצולמות שלי לבחור לצילומי הריון בשמלות בצבעים אחידים ועדינים. או כותנות לילה מחמיאות. אם אתן מעוניינות בבדים או צעיפים בחרו בבדים קלים/דקים שנשפכים עוטפים את הגוף בצורה מחמיאה. מי שמעוניינת בצילומים "חושפניים" יותר יכולה לבחור בחזייה ותחתונים שחורים. 

העצה הכי טובה שאת יכולה לתת למצטלמות:

לשחרר מעצורים, להנות מהחוויה ולזרום... מזל טוב :)

שוב תודה לאיטן על הצילומים והטיפים המעולים. נתראה בצילומי ניו בורן? :)
מי שמעוניין לראות את כל החומר הצילומי יכול להיכנס לאלבום הזה.

צילומים: איטן צילום אמנותי
הפייסבוק של איטן

שבת שלום!

This is part II (and final) of the maternity photoshoot I did with the lovely Itan - you can see part I here.
We shot this outfit also in the same location and this time we focused more on the details while editing.

I did not meet or know Itan before the photoshoot, and any encounter like that is always exciting and interesting to me. I think the final result of a photo-shoot has a lot to do with the chemistry and the relationship established between the photographer and his/her human subject. And every time I take pictures with a new photographer I'm curious about what will be the outcome.

As I got to know Itan a bit better I found out that her favorite thing to photograph is people in the outdoors, so no wonder we hit it off easily and were on the same page regarding this shoot.
It also occurred to us that we both studied at the same design academy in Haifa, WIZO, I was there a few years earlier, studying visual communications (graphic design) and Itan was studying photography.

I love Itan's simple and clean approach to photography and the details and delicacy of the photos she takes. I had a great time shooting this and maybe we'll meet again for the newborn photo-shoot? :)

Big thanks to Itan, if you wanna see the rest of the photographic material please go to this album.

Photos: Itan Photography
Itan's Facebook page

Have a great weekend!
XX

Read More

gifts for the new mom / מתנות ליולדת

היוש,
אז, עדיין לא ילדתי (כרגע האתר הזה הפך לשימושי ביותר), אבל אני מתחילה לחשוב על היום שאחרי, כמובן. 
ואם הוא כולל תשורות אני לגמרי בעניין. כנראה שגם אם הוא לא היה כולל הייתי בעניין, אבל מי לא אוהב מתנות מחברים ובני משפחה.
כידוע, כפי שנהוג כבר שנים בציביליזציות מערביות - כאות הוקרה, הערכה, ואהבה לאישה שעשתה את המשימה הלא פשוטה של להיות בהריון במשך תשעה חודשים, פלוס כל הדברים האחרים שהיא עושה בשוטף, והביאה לעולם גור/ת אדם, נהוג להביא מתנה.
אז חשבתי על כמה מתנות שלא הייתי מתנגדת לקבל, התקשקשתי על זה עם חברות ואמהות טריות, וערכתי אותן ברשימה שדי מלהיבה אותי, אז אפשר לומר שאני מוכנה ללדת. אחרי הבחירות כמובן.
קדימה למתנות:

1. סלסילת מתנה של מקרונים ופרחים:
מתנה ליולדת השיקית וחובבת האסתטיקה, וכזו שמהווה אחלה שדרוג לקומבינציית ה"פרחים + שוקולד" הדי נדושה.
גילוי נאות, מאז שגיליתי את האינסטגרם הזה (חבל שאין להם אתר!) אני די באובססיה לעניין, ורק מחפשת תירוץ מספיק טוב להזמין משהו, אז מזל שיש לי לידה בלו"ז.
וכאמור עדיין לא ניסיתי את המוצרים שלהם אבל אם זה קרוב למה שנראה בתמונות, בטוחה שזו מתנה יפהפייה ומושקעת.

2. שמיכת עיטוף לתינוק:
טרנד ה-swaddeling הולך חזק בתחום התינוקות ואנחנו הולכים לתת לזה צ'אנס.
השמועה אומרת שעיטוף וכריכה של התינוק כמו זחל עוזרת לדמות סביבה סגורה ונעימה של הרחם ולהרגיע תינוקות.
זה כמובן נשמע טוב על הנייר, אבל מצריך את האקססוריז הנכונים: שמיכה בגודל המתאים, מחומרים מתאימים ולעטוף בצורה הראויה מבלי לחנוק את התינוק :)
כמובן שכמו בכל טרנד, מגוון המוצרים והאפשרויות שמתקשרים אליו הוא רחב, אז יש שמיכות רבות, מעוצבות יותר או פחות, שנשמח לקבל כמתנת לידה.

3. עוגת חיתולים:
לא גיליתי פה את אמריקה, אבל זאת נראית לי מתנה חמודה מאוד, וליצירתיים מביניכם אפשר לנסות להכין את זה בבית עבור היולדת שאתם רוצים לפנק ואז יש לזה עוד ערך מוסף (יש מלא מדריכים ברשת, פשוט חפשו בגוגל how to make a diaper cake).
למה עוגת חיתולים? כי חיתולים יקרים, ובתחילת חיי התינוק הם מצרך הכרחי, אז אי אפשר לפספס עם זה.
כמו כן, העוגות המעוצבות האלה נראות מרשימות ובדרך כלל מגיעות עם עוד כמה צ'ופרים נלווים כמו חיתולי טטרה, אאוטפיט לתינוק, צעצוע קטן, תכשירים כאלה ואחרים - ככל העולה על רוחכם או על רוחה של החברה שממנה הזמנתם את העוגה.

4. תכשיט ליולדת:
הקלאסיקה של מתנות הלידה.
בדרך כלל זה מסוג המתנות שבן הזוג אחראי עליהם, אז אם שלי במקרה קורא את הפוסט הזה: לא הייתי מתנגדת לטבעת היפהפייה הזו, ביחוד מאחר ואיבדתי את טבעת הנישואין שלי אי שם במהלך ההריון.
נראה לי כמו פיצוי יפה על הטבעת האבודה ואחלה פרגון באמצעות זהב ויהלומים לבת זוגך האהובה, שנשאה את בנך הבכור במשך 9 חודשים ארוכים וממולאי שלפוחית :)

5. ספר על הורות או: איך הצרפתים מגדלים ילדים - Bringing Up Bébé:
הקרדיט לסעיף הזה מגיע לרונה, שהזמינה עבורי את הספר הזה כמתנה.
למען האמת אולי הוא עדיף אפילו כמתנה לקראת הלידה, כל עוד יש להריונית זמן לקרוא בנחת וברוגע.
אנחנו כבר יודעים שהצרפתים מתלבשים יותר טוב מאיתנו, אז מסתבר שהם יודעים גם לגדל ילדים בצורה מוצלחת למדי. They have it all!
אני כרגע בעמודים הראשונים, שמדברים על איך ההריון הצרפתי שונה מההריון האמריקאי (הצרפתיות, כך עולה, אוכלות גם מזונות "אסורים" כמו סושי, אויסטרים וגבינות לא מפוסטרות במהלך ההריון, משתדלות לא להעלות יותר מדי במשקל, ובגדול נוקטות גישה נונשלנטית ולא היסטרית כלפי מצבן כשהן "מחכות לילד"), אם לסכם בקטנה, הספר נראה מבטיח ואני מקווה להספיק כמה שיותר ממנו לפני הלידה. דיווחים בהמשך.

6. ארוחת סושי מוזמנת מראש:
אחד הדברים שאני מחכה להם יותר מכל, הוא לחזור לאכול סושי.
מתה על סושי ומתגעגעת למסורת ה-sushi night שהיתה לי ולבעלי פעם, לפני שהפכתי לכדור אנושי.
לכן הייתי שמחה לקבל כרטיס מתנה לארוחה זוגית במסעדת הסושי האהובה עלי  - שהיא במקרה FU SUSHI בתל אביב.
או לכל מסעדת סושי נחמדה אחרת, בתכל'ס.
 
7. בגדי תינוק:
בטוחה שנקבל כאלה לא מעט, ואם כבר בגדי תינוקות אז שיהיו בסטייל, בכל זאת, בלוגרית אופנה מגדלת דור המשך:
כל דבר מבייבי גאפ ישמח את ליבי, ואם אתם בין קרובי או מכרי בחו"ל אז משהו שיקי מ-petit bateau.

8. שירותי נקיון:
לא שאני רומזת שהיולדת היא זו שאחראית לנקיון הבית (אצלנו בבית יש חלוקה די שווה בנושא הניקיון וכל אחד תורם את חלקו), אבל אחרי הלידה אני מתארת לעצמי שגם בן הזוג יהיה קצת הלום ועמוס אז אפשר להקל גם עליו ולהעניק לזוג ההורים הטריים שירותי ניקיון בדירה על חשבונכם.
מתנה מתחשבת ומועילה.

9. כרטיס מתנה לחנות הבגדים או לאתר השופינג האהוב על היולדת:
מתנה סופר שימושית וכייפית שתבוא לידי שימוש כמה שבועות אחרי הלידה, כשהיולדת כבר התאוששה ומתחילה לזנוח את בגדי ההריון. כמו כן, זה השלב שבו התינוק מקבל המון בגדים ומתנות, אז למה לא להתייחס גם את לאם הטרייה ולתת לה מתנה שהיא רק בשבילה?

אלה היו תשעת הרעיונות שלי למתנות חמודות ליולדת ולרך הנולד.
מקווה שקלעתי במתנות (בכל זאת עדיין לא ילדתי) ואולי גם עזרתי לכם לחשוב על רעיון למתנה מגניבה למישהי קרובה ללבכם שילדה או יולדת בקרוב.
מי שכבר ילדה מוזמנת לחלוק עוד רעיונות של מתנות יצירתיות ושימושיות שהיא קיבלה, כפרגון ליולדות שבדרך.

Read More

my maternity photo shoot / צילומי ההריון שלי

בוקר טוב ושישי שמח!

כפי שציינתי בפוסט הקודם, בתחילת ההריון (וגם באמצע שלו) לא הייתי בטוחה אם אעשה צילומי הריון ולא נתתי לנושא הרבה מחשבה.
מהצד (של הרווקה, או הנשואה בתחילת דרכה ללא מחשבות על ילדים) זה היה נראה לי קצת קיטשי, ומאחר ואין לי שום עצם רומנטית או נוסטלגית בגוף חשבתי לוותר.

מה גם שהרבה מהצילומים בז'אנר כוללים בטן חשופה והעמדות של בן הזוג שמהיכרותי איתו יכולות להעיק עליו, ומאחר ואני בהריון בשיא החורף ידעתי שבטן חשופה לא תהיה פה (זה גם פחות הסטייל שלי), וגם שאני נותנת לבעלי היקר פטור מהסיפור הזה.
הוא היה לגמרי נוכח וקשוב בכל שלב בהריון, ועדיין ממשיך להיות כך, אבל בצילומים סיכמנו שאין הכרח שישתתף.

איטן, הצלמת המקסימה והנעימה שהנציחה את רוב שמנמנותי בשלהי חודש שמיני, הצליחה לעניין אותי די בקלות בצילומים, תוך כדי זריקת המילים "משתלה" ו"פרחים" לחלל האוויר.
ואז בן רגע, כל הקונוטציות של קיטש ושמאלץ התפוגגו ונשארנו עם קונספט שאני מאוד יכולה להתחבר אליו: בילוי במשתלה יפה בין צמחים ופרחים. שום דבר רע לא יכול לצמוח מזה.

מבחינת לבוש הלכתי על שני אאוטפיטים בנוסח "בת המושב הרומנטית" (רומנטית מבחינה סגנונית) ובחרתי בשמלות עדינות בשילוב קרדיגנים רכים ומגפונים חומים ומחוספסים בתור קונטרסט.
השמלות שנבחרו הן שמלות ישנות מארוני הפרטי והפרה הריוני שבדרך פלא הצלחנו לשפצר שהן תעלינה עלי ותתאמנה לצילומים. בתכל'ס בסביבה פורחת שכזו הכל עובד ומצליח.

תודה רבה לאיטן על הצילומים הסופר מהנים. ראיון עם איטן הכולל טיפים לצילומי הריון יתפרסם בקרוב בבלוג.

צילומים: איטן צילום אמנותי
הפייסבוק של איטן

לוקיישן: משתלת הגן הקסום ברשפון (תודה!)

*** במיוחד לקראות הבלוג, אם תהיו מעוניינות להצטלם אצל איטן (מומלץ!) תהנו מ-10% הנחה על עלות הצילומים.
פרטים נוספים אצל איטן.

שיהיה סופ"ש נעים.

I think I already mentioned before, when I started this pregnancy I wasn't sure I was gonna have a maternity photo-shoot.
From the side (of the single girl, or the married one with no plans for kids yet) these kind of shoots look a bit kitsch and since I'm not a romantic person I didn't think I'll care for that.

Also I wasn't ready to expose my belly (it's the middle of the winter here! and we shot in a pretty chilly day) and also I gave my husband a break from posing for this since he's been there all the way during this pregnancy, but these kind of activities are just not for him.

Luckily I got to meet the lovely photographer Itan, who easily got me on board the shoot by throwing the words "flowers" and "nursery". I knew I was definitely in because, hey, what can grow wrong from a fun couple of hours surrounded by beautiful plants?

I decided to wear two outfits of a "romantic country girl" theme, and used a few delicate dresses I already had in my closet and somehow managed to make them work with my huge belly :) Added fluffy cardigans and some rugged boots as contrast and that was the styling.

Thanks to the sweet Itan for such a fun shoot. 
*** Only for Fashionpea readers: If you wanna get your pictures taken by her (I highly recommend) you can get a 10% off. 

Photos: Itan Photography
Itan's Facebook page

The photos were taken at the Magical Garden nursery in Rishpon.  

I'll post soon the rest of the shoot plus a little interview with Itan and tips on maternity photo-shoots, so stay tuned.

Have a fun weekend
XX

Read More

bump diaries: week 33 / אפונה בהריון: שבוע 33

בוקר טוב!
בעודי רצה קדימה עם ההריון - אוטוטו נגמר ויש לי עוד הרבה תוכן להספיק בעניינו - קבלו את סיכום שבוע 33 החביב, שכבר עבר אבל לא נשכח:

שבוע הריון: שבוע 33

גודל העובר (בהשוואה לפרי/ירק) : דוריאן (מישהו יודע מה זה??)

איך אני מרגישה: בסדר גמור. עייפה. כבדה. כל התשובות נכונות.
התחלתי לקום פחות בלילה לשירותים ואני ישנה די טוב, נראה לי שפשוט הגוף שלי כל כך עייף בסוף היום שלא מזיז לו מכלום, הוא רוצה לישון.
חוצמזה אני מרגישה קצת לחץ, שלא אספיק את כל מה שאני מתכננת בהריון הזה, ואת כל הסידורים שאני רוצה לעשות בעסק לפני שאני פותחת בשעה טובה את העסק של חיי: להיות אמא.

מה אני אוכלת השבוע: 
הכל. הלהיטים הנוכחיים בתחום החטיפים הם דגן תפוח מתוק (AKA "שלווה"), אני יכולה לחסל חבילה שלמה של הדבר הזה בלי לשים לב בכלל. מלבדו הפייבוריטים הם שוקולד (הכנתי לא מזמן נקניק שוקולד וזה פשוט מעולה), טוסט עם גבנ"צ, פסטה ברוטב עגבניות קלאסי, וכל מאכל פשוט עם טעמים ברורים ולא מתוחכמים. 
בקיצור, מה שייערב לחיכו של ילד בן 5, סביר להניח שיתאים לי לגמרי.

מה מפריע לי:
שהתחלתי קצת לחשוש מהלידה, דבר שדי התעלמתי ממנו עד היום.
אני בנאדם שלא משתגע על אי וודאות, ועצם העובדה שאני הולכת ללידה בפעם הראשונה בלי לדעת בכלל מה זה ציר (מבחינת ההרגשה), מה הולך לקרות ואיך ישתלשלו העניינים קצת מחרפנת אותי.
המיילדת בקורס הכנה ללידה אמרה על זה: "אני מבינה שאת היית שמחה להתחיל מלידה שניה, אולי עדיף שלישית". מה שנכון נכון. נקווה שיהיה בסדר.

המרענן הרשמי של שבוע 33:
צילומי הריון שעשיתי עם הצלמת המקסימה איטן.
את התוצרים המצולמים ואת הסיפור מאחוריהם תוכלו לראות כאן בקרוב, מה שכן אומר בקצרה שלפני הפגישה עם איטן לא הייתי בטוחה שאעשה צילומים כאלה, ואני ממש שמחה שעשינו.
הצילומים נעשו, בעצת איטן, בעיתוי טוב מבחינת ההריון, וגם בחרנו לוקיישן והחלטנו על אוירה שהתחברנו אליה שתינו אז הכל זרם בטבעיות ולא היא כרוך במאמץ מיוחד. And that's the way I like it.

שבוע 33 מבחינה אופנתית:
נכחתי בתצוגת האופנה של גולף - קצת לא הייתי בטוחה איך זה ירגיש להיות באירוע כזה עם כרסי בין שיני, וביקשתי במיוחד מושב מעבר למקרה שאצטרך דחוף לעשות פיפי אבל הכל היה בסדר, השלפוחית התנהגה כראוי, ומזנון הפירות והגרנולה לפני התצוגה היה מעולה, ביחוד התותים (אני יודעת, כי אכלתי חצי ממנו).
מבחינת התצוגה אהבתי בעיקר את מה שראיתי בתחילתה, דגמים לבנים שנראו טוב ועם הרבה דיטיילים, אם יורשה לי להמר על סמך התרשמותי אני מאמינה שאלו לא הדגמים המסחריים של הרשת ושכנראה יימכרו בכמויות קטנות ובמחירים גבוהים. 
אם מצאה חן בעיניכם השמלה שבתמונה, בטח תאהבו את החצאית הזאת של LOVES שהיא מרהיבה, סופר איכותית, ונמצאת עכשיו בסייל. 

למה אני מחכה: 
הייתי אומרת שאני מחכה ללידה, אבל בו זמנית קצת חוששת ממנה.
בכל מקרה, הייתי ממש רוצה כבר להכיר את הבוטן, לראות איך הוא נראה במציאות ולא בצילומי אולטרסאונד ברורים ככל שיהיו ולהבין מי זה גור האדם הזה שכרגע נמצא בגדר תעלומה של תנועות ובעיטות חמודות בבטן.

המשך שבוע טוב :)
נתראה בקרוב 3>

Hi there!
The weeks go by so fast, and I still have a lot of content I want to share before this pregnancy ends, so here's my 33 weeks summary:

Pregnancy week: week 33

Baby is the size of a: Durian

How am I feeling:
Fine. Tired. Heavy. All of the above.
I actually started to wake up less and less during the night, and I'm sleeping pretty good. I guess by the time I get to bed (around midnight) my body is so exhausted that it just wants to sleep and doesn't care about anything.

What am I eating:
Everything. In the snacks department I'm really into sweet puffed corn, of course I'm still craving chocolate (made a "chocolate salami" the other day - it's delicious).
These days I mainly like eating simple foods with distinct flavors. like pasta with a classic tomato sauce. I guess anything a 5 year old child will want to eat, I'll want it too.

What bothers me:
I'm a bit anxious about giving birth.
Haven't put too much thought into it but as my due date approaches I'm starting to freak out a bit. I usually like knowing what I'm getting into so this first experience is a bit intimidating, but I hope it will be all well.

Exciting stuff in week 33:
Did a maternity photo-shoot with the lovely Itan.
You will soon see the results of our collaboration which was fun, easy going and effortless.

Week 33 - fashion wise:
I attended a fashion show of a big Israeli fashion brand - Golf.
At first I thought it wouldn't be so nice to attend such an event with my huge belly, and asked for an isle seat in case my bladder acts out.
But it was actually nice, bladder on its best behavior, and the granola and fresh fruit buffet was excellent (I should know since I ate half of it). The fashion was nice too, especially the first part of the show.

What I'm waiting for:
I'd say I'm waiting to give birth, but I'm kinda scared.
I'm mainly just waiting to see our little peanut, in real life, and get to know this human cub which is a big mystery of cute little kicks inside my belly at the moment.

Wishing you a good rest-of-the-week
see you soon
XX

Read More

pregnant teddy bear / דובון בהריון

היוש!
חוזרת אחרי העדרות קצרה, מכינה אתכם לחופשת הלידה שלי.. חח :)
סתם, אני עצמאית אז נו חופשת לידה פור מי. באסוש.
למען האמת הייתי קצת כבדה ועייפה השבוע, זה מה שקורה בסוף חודש שמיני כנראה, ומאחר ואני מסרבת לעצור ולהאט קיבלתי מעצמי תזכורת שאין מה לעשות, אני כבר לא בסטטוס של "אני בלבד" אלא פלוס חצי, עם אקסטרה 12 ק"ג וצריך לדאוג לעצמי ולבוטן ולא להשתגע.

מי שהצליח לעקוב היו לאחרונה כמה אייטמים וכתבות שכללו אותי, המעניינת ביותר שבהן היא הכתבה במאקו 9 חודשים, עם כותרת מעולה ששיעשעה אותי ושקולעת בול.
אם אתם מעוניינים לקרוא מתובנותי על בגדי הריון ומה אני מתכוונת לקחת איתי הלאה מבחינה אופנתית גם אחרי ההריון הזה, מוזמנים לקפוץ ולקרוא את הכתבה המלאה >>
תודה לרוני המקסימה שראיינה אותי ועל הדרך גם נתנה לי אחלה טיפים מנסיונה לקראת הלידה :)

אני לובשת כאן אאוטפיט שסביר להניח שהייתי לובשת גם אם לא הייתי בהריון, אם כי אובססיית הפסים ללא ספק מצאה את ההריון כתקופה נעימה ונוחה להתבסס בה ולפרוץ במלוא העוז. יש מצב ש-90 אחוז מהאאוטפיטים שלי בהריון הזה כללו פסים, לא? אולי אפילו יותר? צריכה לבדוק את זה.
על כל פנים מעיל פלאפי, סוודר פסים, ג'ינס לבן וסניקרס לבנות זה מה שמעניין אותי כרגע, אם או בלי קשר להריון. צירפתי כמה תמונות שימחישו את מצב הכדורסל בבטן כי בתמונה פרונטלית לא ממש רואים את המעמסה.

מה עוד? אני כרגע בשלהי שבוע 34, מה שאומר שאני אמורה להכניס להילוך גבוה סידורים ללידה.
אחת המטלות הנוכחיות היא להכין תיק לבית החולים, ומה שבעיקר מטריד אותי זה איזה חטיפים להכניס לתיק וכמו כן, האם ירידת המים עלולה להרוס זוג נעליים יקרות לליבי (ולכיסי)? והאם כדאי להתחיל להסתובב החל משבוע 37 עם נעליים שלא אכפת לי שילכו לפח? (והאם יש לי כאלה בכלל??)
שאלות רבות, כנראה שהתשובות יגיעו במהלך השבועות הקרובים. הישארו בהאזנה.

שיהיה שבוע טוב 3> 3> 3>

Hi, I'm back after a little time off, preparing you to my maternity leave.. hehe.
No actually I was feeling very tired and heavy lately, and since I refuse to slow down I just had to last week because I became exhausted. It's not just me anymore, I have to remember that :)

If you are reading Hebrew by any chance (or have Google Translate) here's a link to a nice little article that was published in Mako's 9 months section about my pregnancy fashion ideas and conclusions. To read more, click here >>

About my outfit, I'm wearing here a combo of teddy bear coat, striped sweater, white maternity jeans and white sneakers, which is what I'm into lately, regardless of being pregnant or not.
I added a few side shots so you can see just how pregnant I am (almost 9 months in) because in the frontal ones you can't really see how big my belly is at the moment.

So I'm currently at 34 weeks, which means I need to start getting prepared for labor.
The first thing I need to do is pack my hospital bag and right now I'm contemplating which snacks to pack in and also what will happen when my water break and if a certain pair of precious (and expensive) shoes will get ruined by it?
Should I start wearing shoes that I won't mind getting ruined? (and do I have any of these?)
Stay tuned for the answers... And have a nice Sunday!

Read More

dressing the bump / אאוטפיט הריון יומיומי

בוקר טוב!
ממשיכים לסחוב :)
בעוד אני מתקרבת בצעדי ענק לחודש תשיעי, ממשיכה למצוא דרכים יצירתיות, ונוחות להתלבש.
דבר מעניין, ההריון הזה בא לי בדיוק בזמן מבחינת האבולוציה של הסגנון האישי שלי ונתן לי שיעור מאלף בפשטות, עידון והתלבשות נונשלנטית באמת. לא כזו שרק נראית נונשלנטית.
כן, יש הרבה מגבלות כשמלבישים בטן של חודש שמיני וחצי, אבל אלה בדיוק המקומות שבהם פורחת היצירתיות והדברים הטובים באמת יוצאים.

הלכתי פה על אאוטפיט די פשוט של ג'ינס וסניקרס עם קרדיגן ארוך וחולצת פייזלי דקה בעלת מחשוף וי - מתחילה להיפתח לגזרה הזו ככל שאני נהיית גדולה יותר (מסה כזו גדולה של גוף בחלק העליון נראית יותר טוב עם מפתח וי) וגם חושבת קדימה לגבי הנקה, גם בסיטואציה הזו החולצות האהובות עלי והסגורות למעלה לא ממש יועילו לי.

בקרוב יעלה פוסט על מלתחת ההריון האולטימטיבית, שנכתב מנסיון כמובן, ואחרי בדיקה מעמיקה מה לבשתי עד כה בהריון ומה שירת אותי נאמנה - יש למה לחכות.

המשך שבוע טוב 3>

אני לובשת: 
חולצת פייזלי, LOVES (זוהי לא חולצת הריון) / LOVES paisley blouse
קרדיגן ארוך, השאלתי מחברתי דר / long cashmere cardigan borrowed from my friend Dar
סניקרס איזבל מאראנט / isabel marant sneakers
תיק קלואה / chloe perforated leather paraty bag

Good morning!
As I'm approaching 9 months in, I keep on finding creative and comfy ways to dress the bump.
This pregnancy came just at the right moment, regarding my personal style evolution, and gave me a serious lesson in simplicity, and dressing casually (but not frumpy).
There are a lot of limitations when dressing a 8.5 months bump, but this is exactly where creativity thrives.

Went for a pretty simple outfit here composed of denim and sneakers with a long cardigan and v-neck paisley top. I'm starting to like this cut more and more lately, since I see how flattering it is when your upper body part is that big. Also thinking ahead, breastfeeding will require v-necks and button down shirts as well.

I'm planning to publish soon a post about the ultimate maternity wardrobe, based on my latest experience and what worked for me in the past few months so stay tuned.

Have a nice week!

Read More