העולם שייך לצעירות*

*ואני נחשבת ממש זקנה ביחס אליהן...

תם עידן הילדות, ואם לא אז אנחנו די מתקרבים לסיומו. רק התחיל וכבר נגמר... מייד אסביר. אני זוכרת שלקחתי פעם קורס בסוציולוגיה ובו דיברנו על תחילתו של המושג "ילדות". מסתבר שהילדות כקונספט הינה דבר די חדש בהיסטוריה האנושית ורק בתקופת המהפיכה התעשייתית חל שינוי במחשבה ובהתייחסות ל"אנשים הנמוכים". אמנם בתחילת עידן התיעוש הילדים עדיין עבדו בפרך ונשאו בנטל כלכלת המשפחה, אך המהפיכה הזו מסמלת גם את תחילתו של החינוך הפורמלי והתגבשות התפיסה הבסיסית מקובלת בימינו שילדים הולכים בכל בוקר לביה"ס (ולא לעבוד). ועד שסופסוף הילדים קיבלו הכרה כמעמד חברתי נפרד ובעל צרכים וזכויות, הם מנסים לחזור ולהיתפס כמבוגרים. אז למה אני עושה לכם את שיעור הסוציולוגיה הזה ואיך זה קשור לאופנה ? ובכן, ישנן מספר בלוגריות צעירות שגורמות לי להרהר ברצינות בסוגיה הזו. גולשות האופנה הכבדות מביניכן בוודאי מכירות אותן, אבל אני יודעת שיש לי כמה קוראות וקוראים שקצת פחות מעורים בסצינת בלוגי האופנה העולמית. הנה דגימה קטנה:


התמונות לקוחות מ-Sea of Shoes

ג'יין מ-Sea of Shoes: ג'יין הטקסנית התחילה את הבלוג, יחד עם אמא ג'ודי בגיל 15 (היום בת 16). בבלוג חושפות השתיים את תאוותן לנעלי מעצבים ואת אוסף נעלי ובגדי המעצבים המ-ד-ה-י-ם ומעורר הפליאה שלהן. ג'יין בעלת תובנה אופנתית גבוהה במיוחד ומנתחת טרנדים בצורה מקצועית לחלוטין. חוצמזה, כשג'יין מחליטה לקנות נעליים מבית Martin Margiela היא לא מסתפקת בזוג אחד (!!!) לסיכום: פשוט לראות אותה משלבת שמלת וינטג' של קרולינה הררה ונעלי בלנסיאגה ולהתעלף.


התמונות לקוחות מ-childhood flames

קמיל מ-Childhood Flames: מגדירה את עצמה כ"בת עשרה שתקועה בפרברים". היא מתגוררת במדינת אורגון בארה"ב, ומהיכרותי הדי טובה עם אורגון אני בהחלט יכולה להעיד שאפילו העיר הגדולה פורטלנד היא לא ממש בירה אופנתית. למרות התנאים הקשים, קמיל בת ה-15 מתהדרת בשיק סולידי, מוקפד ומהוקצע ומספר מצומצם הרבה יותר של נעלי מעצבים מאשר ג'יין, אבל בכל זאת... לילדה יש סנדלים של מארני. קמיל גם מוכרת את מרכולתה (חצאיות בעבודת יד) ב-Etsy, שזה דבר חמוד ודווקא די "ילדותי" לעשות – כמו למכור לימונדה בדוכן בשכונה.


התמונות לקוחות מ-fashionpirates

אראבל מ-fashionpirates: בת 15, המתגוררת בג'רזי סיטי. היא אמנם לא אוחזת בנעלי מעצבים, ומתבאסת כשהחצאית שמצאה חן בעיניה בחנות הוינטג' השכונתית עולה 88 דולר (זה כבר נשמע יותר כמו בת עשרה וכמו תקציב של בת עשרה), אבל יש לה כבר טעם ברור ומגובש, מעצבים אהובים וסגנון טראשי– אוונגרדי-אקלקטי עם התייחסות למעצבי העל. חובבת חנויות וינטג', ומוסיפה טקסטים בצורה מעניינת על התמונות שלה (מאוד ויקטור בורגין / ברברה קרוגר מצידה...).

חוץ מזה יש גם את קרלה מ-karlascloset ואת טאבי הפעוטה בת ה-12 (!!) שמנהלת את Style Rookie וכמובן שיש עוד... אני מנסה להיזכר איך זה היה כשאני הייתי בת 15. הייתי ילדונת קטנה ורזה שנראתה בת 10. קינאתי (טוב, קינאה זו מילה קצת חזקה) בחברתי לכיתה, נ', שהיתה הילדה הכי מפותחת בכיתה והיה לה אוסף ענק של ג'ינסי ליוויס מקוריים (היום היא חוזרת בתשובה עם שני ילדים, אם תהיתם). לי לא קנו ליוויס (ילדות עשוקה!) בעיקר כי הג'ינסים היו ענקיים עלי והיה צריך לקצר, להצר ולתקן כל כך הרבה שלא היתה סיבה לקנות את המותג המקורי. לא ידעתי מה זה פראדה ודריס ון נוטן. קניתי בגדים בהדר, בחנויות כמו "מתלבשים בגימנסיה" (חיפאים – זוכרים?) ואהבתי גם דברים מהארון של אמא שלי, הבעיה שאז הפריטים שלה היו מאוד גדולים עליי ונראיתי כמו מפגרת כשלבשתי אותם...
לא ברור לי מה בדיוק יהיה עם הבנות האלה כשהן תגענה לגיל 30 (תפסקנה להתעניין באופנה עקב מיצוי טוטאלי של התחום? תחזורנה בתשובה?), בכל מקרה, אנוכי הזקנה אמשיך לקרוא אותן בעניין ומדי פעם אשחרר לאוויר קריאה בסגנון: "היא רק בת 15, לעזאזל!" אני לא מפחיתה בערכן של הצעירות הללו, ומכירה בעובדה שכפי הנראה יש להן חוש אופנתי ועניין בתחום מעל הממוצע. אבל זהו גם סממן של תקופה. תם עידן הילדות...

*מי שמעוניין לקרוא עוד בנושא מעוניין לפנות לכתבה Post Adolescents של Elizabeth Spiridakis שפורסמה בניו יורק טיימס סטייל מגזין (היא לקחה את זה לכיוון קצת אחר ממני).
שבת שלום!

Posted in: fashion blogs