1/31/09

משחק ילדים

playground1

playground2

להצטלם בגן שעשועים זה נדוש ביותר, אבל הפעם מקום כזה התאים לתלבושת שלי. השמלה שאני לובשת היא בעיני בובתית וילדותית והעובדה שהיא קצרצרה ביותר רק תורמת לכך. היא כל כך קצרצרה שלא ממש כדאי לי להרים את הידיים מעל הראש, אבל זה חלק מהקסם שלה (ובסופו של דבר, כמה פעמים ביום בדיוק נדרש אדם ממוצע להרים את ידיו מעל לראשו?). מה שעוד אני אוהבת בשמלה הוא הנפח שיש לחלקה התחתון והבד העבה שלה. אני מחבבת מלבושים שעשויים מבדים עבים וחזקים ואני חושבת שהרבה אנשים מזלזלים או לא נותנים דעתם מספיק בעניין הזה. בדי טריקו נצמדים לא מחמיאים לדעתי לרוב הגזרות האנושיות, ודווקא בד עבה עוזר לתת צורה נאה לגוף ולהסוות את מה שצריך להסוות. אין כמו בגד שתלוי על קולב בחנות, מחזיק את עצמו בגו זקוף ועומד איתן בזכות עצמו. אטיטיוד כזה של בגד (וגם של אנשים, למען האמת) פשוט עושה לי את זה... על מנת ליצור קונטרסט לילדותיות הוספתי לשמלה את ז'קט הטוקסידו האהוב עלי וצירפתי זוג נעלי אוקספורד, בעלות חרטום מעוגל עד כדי שלמות. הנעליים האלה הן הצעצוע החדש בארון שלי ובאופן מפתיע ביותר לא אני בחרתי אותן (0:). קיבלתי את הזוג במתנה/בירושה מיקירתי אנה (פאשיוניסטה, That's my Dress) אשר למרבה צערה ולמרבה שמחתי קנתה את הנעליים במידה לא נכונה והחליטה להעבירן לבעלת כפות רגליים קטנות יותר. ולא סתם בעלת כפות רגליים קטנות, אלא אחת שתדע להעריך את היפהפיות האלה שיוצרו במפעלי זארה והינן בעלות עקב סביר לחלוטין (ובזארה, כידוע, אין הרבה דברים כאלה...)

playground3

playground4
ז'קט טוקסידו, שמלה, גרביונים - H&M, נעלי אוקספורד מלכה - זארה (משנה שעברה. תודה לאנה!!)

תודה רבה לאריאלה.
המשך סופ"ש נעים!

1/29/09

הרוסים באים!!*

*האמת היא שהם כבר באו מזמן, עכשיו הם מגיעים לבלוג...


פריים מתוך העבודה "מהומות אחרונות" של קבוצת AES + F

בסוף השבוע שעבר נכחתי בפתיחת התערוכה "הסטוריה של אלימות", אשר מוצגת כעת במוזיאון חיפה. התערוכה מרתקת ביותר ונהניתי מאוד להתבונן ביצירות ולהתדיין עליהן יחד עם החברות עמן הגעתי לתערוכה, אשר רובן ככולן סטודנטיות לתולדות האמנות (בעבר ובהווה). התערוכה כוללת עבודות של אמנים ישראלים, לצד אמנים זרים וגם "מיני תערוכה" בתוך התערוכה שבה מוצגת אמנות עכשווית פולנית (משהו מעניין מאוד קורה שם בפולניה). אחת העבודות המדהימות שחזיתי בהן היא "מהומות אחרונות" (Last Riot) של הקבוצה הרוסית AES + F. זאת לא עבודה חדשה, והיא כיכבה בגדול בביאנלה בוונציה בשנת 2007 (מה שאומר שגם השנה תהיה ביאנלה. מי נוסע?) וכמדומני הוצגה גם בארץ בעבר. על אף שהעבודה לא חדשה היא עדיין רלוונטית לחלוטין, מהפנטת ומצמררת. מצאתי סרטון ב-YouTube שבו צולמה היצירה בעת הקרנתה בביאנלה בוונציה. ניתן להתרשם מעט באמצעותו, אם כי המקור מרשים הרבה יותר וכמו כן זהו רק קטע קטן - זוהי העבודה בת יותר מ-20 דקות. אתם יכולים גם לקפוץ לאתר של הקבוצה, אבל ללא ספק יש לראות את העבודה ב"לייב". בקיצור, חובה להגיע לחיפה (כן, כן, ל-ח-י-פ-ה!). אני מבטיחה לכם שלא תתאכזבו.
ואם כבר ברוסים ובאמנות עסקינן, אני חייבת להזכיר כאן את דריה ז'וקובה
(Daria / Dasha Zhukova). שמה של העלמה נכנס לתודעתי עוד בזמן פרשיית הגירושין של האוליגרך רומן אברמוביץ' מאשתו אירינה - אברמוביץ' החליט להחליף את הבלונדה החוקית במודל חדש וברונטי, להלן, ז'וקובה. בז'וקובה נתקלתי שוב בעודי מיטלטלת בין שמים וארץ תוך ניסיון למצוא מרגוע לנפשי על ידי עלעול עצבני במבחר גליונות "ווג" של חודש ינואר (עליתי למטוס עם "אובר וייט" רציני).

הז'וקובה, או דאשה, בשבילכם, תפסה את המחצית התחתונה של עמוד 72 של "ווג" האמריקאי בתור אחת מ"עשר המתלבשות הטובות של שנת 2008". הבחורה, שנמצאת במחצית השנייה של שנות העשרים לחייה ונתלית על זרועו של אברמוביץ' (לפני שאתם צועקים "gold digger!!!" הריני לבשר לכם שהיא מליאנית עוד מלפני שהכירה את האוליגרך, בעיקר בזכות אביה שהינו אוליגרך רוסי בפני עצמו), הינה דוגמנית לשעבר וגם מעצבת אופנה ובעלת המותג Kova & T (טייץ מבריק מ-PVC, מישהו?). אם כי, בשנה האחרונה שוקדת דאשה על מיצובה מחדש כאשת תרבות ואמנות, שזה מיצוב הרבה יותר נחשק מלהיות סתם פנים יפות שמשתייכות לאצולת הממון בקנה מידה עולמי. דאשה השיקה ביוני האחרון במוסקבה את ה"גאראז'" (Garage) שהינו המרכז לתרבות ולאמנות רוסית עכשווית (וזו עוד סיבה לנסוע לבקר ברוסיה. נו, חבריי היקרים שנולדו בארץ הבורשט והוודקה, מי מכם לוקח אותי לביקור?). הבחורה החליטה, ללא ספק, להכניס את כף רגלה עמוק לתוך סצינת האמנות ולנו נותר רק לאחל לה בהצלחה. אני, בכל מקרה, אמשיך לעקוב.

לילה טוב!

1/27/09

אינפיניטי



צעיף- H&M, קרדיגן פתוח- H&M (ישן), ג'ינס- מנגו, נעליים- neosens.

הגענו רק לאמצע השבוע, ואני מרגישה כאילו חלף שבוע שלם, עמוס ומתיש. כולם מסביבי חולים, ונראה לי שכל ההשתעלויות וההתטעשויות שספגתי בימים האחרונים מתחילות להשפיע עלי. יש המון דברים שאני רוצה לכתוב עליהם ולשתף אתכם, אבל אני מרגישה שאין מספיק שעות ביממה. אמנם אני עובדת "רק" שמונה שעות ביממה אבל מרגע שהעבודה מסתיימת ועד השעה שבה אני הולכת לישון הזמן חולף מהר מאוד. התרוצצתי הרבה בשבועות האחרונים, כשכל הזמן מלווה אותי תחושה שאני לא מספיקה כלום. "תפסת מרובה לא תפסת", מישהו ? ותוסיפו לזה גם רגשות אשמה בלתי פוסקים כלפי שני ה"צאצאים" שלי: ציון (הוא לא חתול טיפוסי מתבודד אלא מאוד אוהב את חברת בני האדם ובייחוד את חברת בעליו) והבלוג. כפי הנראה הרעיונות הגדולים שלי יאלצו להמתין מעט אבל בינתיים אצרף לפוסט רעיון קטן-גדול והוא ה- Infinite scarf, או בתרגום חופשי לעברית "צעיף האינפיניטי". את צעיף הסטארט-אפ הזה סימנתי לעצמי כמטרה כבר מזמן והצלחתי להשיגו בטיול למילאנו. מדובר בצעיף עבה שהינו לולאה אחת גדולה, ללא קצוות, ואפשר ללבוש אותו במספר וריאציות, או "מצבים", כפי שאני אוהבת לקרוא להם. "מצב 1"הוא כשהצעיף פתוח לגמרי ונתלה על הצוואר. אני לא ממש הולכת איתו ככה, אבל זה עוזר להמחיש מהי צורתו. "מצב 2" כולל סיבוב נוסף של הצעיף סביב הצוואר ו"מצב 3" משמעותו כריכה נוספת של הצעיף (זה המקסימום, אלא אם אתם נמנים על שבט ארוכות הצוואר מתאילנד). המצב השלישי יוצר גוש צמרירי, מפוסל ומעניין מסביב לצוואר, שגם מספק חימום נפלא (לא שאנחנו צריכים את זה, עם החורף העלוב שפוקד אותנו השנה). הצעיף קיים בווריאציות שונות: מבדים שונים, בעובייים משתנים ובצבעים מגוונים שיכולים להוסיף עניין תלת מימדי לכל אאוטפיט. ומי שממש לא מצליח למצוא אחד כזה יכול פשוט לקחת את אחד הצעיפים הפושטים שיש לו בבית ולתפור את שני קצותיו כך שתיווצר לולאה אינסופית.

המשך שבוע נעים ורגוע!

1/24/09

Introducing color

denim_jacket1

אמנם השמצתי לחלוטין את H&M בפוסטים הקודמים (התנצלותי הכנה לפרנסי הרשת השוודים), אולם על אף הקטילות הצלחתי לקושש לעצמי כמה וכמה פריטים מהרשת. בכל זאת, לנסוע לחו"ל ולא לחזור עם משהו מ-H&M זו עבירה, לא? חשבתי על הסניפים שנתקלתי בהם, דנתי בכך עם עוד אנשים והגענו למסקנה שהסניפים הטובים, כפי הנראה, הם אלה שבפריפריה, כלומר גם בערים "נידחות" וגם במדינות שעושות קצת פחות רעש (נאמר, פולין או יוון. אגב, באתונה זכור לי אחלה סניף). כל שנותר הוא לקוות שגם הסניפים אצלנו יהיו "סניפי פריפריה" ואולי כדאי גם להנמיך ציפיות - זאת בסך הכל עוד רשת בגדים גדולה שמייצרת פריטים להמונים במחירים זולים.
אחת המציאות היא חולצת הפסים הזו שאני לובשת, שחיפשתי כבר זמן רב. אני מוקסמת לאחרונה מפסים ומנסה למצוא להם וריאציות שונות. לאו דווקא מבחינת צבעוניות אלא מבחינת עובי הפסים והמרווחים ביניהם. הדקויות האלה מעניינות אותי מאוד ורצוני להוסיף לאוסף חולצה לבנה עם פסים דקים ומרווחים גדולים ביניהם התממש סוף סוף. צירפתי לחולצה ז'קט בניחוח אייטיז משהו, וצעיף צבעוני. מדרום לקו המשווה קצת יותר שקט, וכפי שאתם רואים פלג הגוף התחתון שלי עדיין שחור... הבאתי מאיטליה גם ערימה של גרביונים אטומים בצבעים מעניינים כמו: וורוד עתיק וירוק אזוב אבל כרגע הם נחים במגירה ומחכים לתורם.

denim_jacket2

denim_jacket3

denim_jacket4
ז'קט ג'ינס- H&M, חולצת פסים- H&M, צעיפון- זארה (ישן), מגפונים- מנגו.

תודה ל-א-ר-י-א-ל-ה והמשך סופ"ש נעים!

1/21/09

הקץ למסתורין!



טוב, מאחר שעוררתי המולה לא קטנה, ויצא שעשיתי קצת יותר מדי טיזינג משהתכוונתי, הגיעה העת לסיים את הסאגה ולחשוף את ה-תיק. אני לא מתה על צילומים שנעשים בתנאים גרועים, וגם לא מאמינה בצירוף של התנצלויות למה שאני מפרסמת כאן אבל כנראה יש גבול לכמה שאני יכולה למתוח אנשים. אז הנה המארק ג'ייקובס שלי, במלוא הדרו (פלוס מינוס, הפלאש קצת סינוור אותו), חתיך וחושני. אני מניחה שתראו אותי מצולמת איתו כאן עוד הרבה ואז תוכלו לשים לב לדקויות, לפרטים הקטנים וגם לצבע שהתפספס מעט בצילום.
זהו, אגב, תיק מדגם STAM ששבה את לבי ממבט ראשון, באופן מיידי ומוחלט, ובלט בין עשרות / מאות תיקי המעצבים שנחו להם בשלווה בקומה השנייה של בית הכלבו "רינשנטה". המוכרת האיטלקייה דווקא לא נראתה נרעשת במיוחד כשאמרתי לה בחיוך מאוזן לאוזן: "This is my first designer bag" אבל אני הייתי אחוזת התרגשות ולאחר הקנייה פצחתי בדילוגים, תוך השמעת ציוצי שמחה, אל קומת הגג של בית הכלבו, על מנת להרגע קצת ולאכול "סושי מסתובב".
וכעת, אני באמת צריכה קצת להירגע ולנוח, כי מאז שחזרתי אני רק מתרוצצת (עם התיק, כמובן...)
לילה טוב!

1/20/09

השחור שולט (עדיין)

אני מצרפת לפוסט הזה כמה תמונות, שצולמו לפני כמה שבועות, ביום קר ואפרורי, כשהפוני שלי היה עוד טרי (עכשיו הוא כבר כמעט מכסה את העיניים). אני עדיין דבקה בלבוש שחור במרביתו, עם שילוב של חום, במקרה זה. כבר ידועה לכם אהבתי הרבה לז'קטים ומעילים מגודלי דש וצווארון, והמעיל הזה, אשר נרכש בשנה שעברה, נותן מענה לגחמתי הנוכחית. חוץ מזה שאני עדיין בראש של מילאנו, שבה התלבושת האחידה היא שחורה משחור. אחת מקוראות הבלוג, אשר מתגוררת במילאנו שלחה לי רשימת המלצות (תודה!) וביניהן ציינה שקוד הלבוש הוא שחור ושמרני. כשאני נוסעת לחו"ל אני שואפת לסחוב כמה שפחות, ומשתדלת שלא להביא דברים מיותרים (לפחות בהלוך) ולכן היצמדות למלתחה שחורה וסולידית היתה רעיון טוב ויעיל, והוכיחה את עצמה מאוד. בשילוב עם מעיל שחור ומחמם, כובע צמר מדליק וכפפות עור שחורות שרכשתי בארץ ערב הנסיעה, השתלבתי היטב בנוף המקומי ולא נראיתי חריגה. את ההתבלטות והיצירתיות אני משאירה לארץ, כאשר כל המלתחה שלי נמצאת בהישג ידי ואני מורגלת לאקלים ומרגישה בנוח.

browncoat1

browncoat2

browncoat3

browncoat4
מעיל- זארה (משנה שעברה), צעיף- H&M, מגפיים- סאקס.

הבטחתי עוד כמה חוויות/רשמים מהטיול:
1. ובכן, במילאנו גיליתי המוני איטלקים שנמצאים בבהלת קניות ונראה כי המשבר הכלכלי לא פקד אותם, או לפחות לא את העיר מילאנו. בשיא הטירוף נתקלתי ביום האחרון לטיול, בו יצאנו מהעיר ונסענו דרומה ובין היתר ביקרנו באאוטלט ענק של מעצבים (פראדה, דולצ'ה, אטרו, הוגו בוס, ורסאצ'ה ועוד ועוד ועוד...). המקום היה גדוש אנשים ולכל אחד היתה שקית ביד, אפילו התינוקות והכלבים החזיקו שקיות... למען האמת, סיטואציות כאלה מרתיעות אותי משהו ולאו דווקא מדרבנות לקנייה. אני מעדיפה לעשות את השופינג שלי ברוגע, כשאין המוני אנשים שמסתערים על הקולבים מסביבי. בכל אופן, הצלחתי לארגן לי איזה מעיל חמוד ותו לא...
2. אין ספק שהמשפט הפולני הידוע "אני כבר אנוח בקבר" תקף מאוד לגבי האיטלקים: הם נמרצים, מתרוצצים, שותים קפה ומנשנשים כריכים בעמידה, ובעלי מנוע טורבו, אם כי מההיכרות הקודמת שלי עמם, המזג של תושבי הצפון נוח יותר. ככל הנראה הקריזה עולה לאט יותר כאשר הטמפרטורות מסביב נמוכות.
3. שתי אכזבות גדולות היו בטיול: הראשונה היא שמניין החתיכים היה נמוך ביותר. עד שסוף סוף הייתי פנויה רגשית ומוסרית ללטוש מבטים בגברים נאים, ובעלת ציפיות גבוהות משום שהובטח לי שחתיכי איטליה נמצאים בעיקר צפון, נחלתי אכזבה בגזרת ה-sight seeing ולא ראיתי יותר מחתיך או שניים - חבל!

שנית, רשת H&M היתה אכזבה קשה אף היא. הרוב המכריע של הפריטים בחנויות (יש שישה סניפים במילאנו) היה זבל אורגני טהור (ליתר דיוק זבל סינתטי טהור) - צבעים מחרידים ובדים שנראים זולים ועלובים. אמנם מצאתי כמה דברים, אבל תוכניותי "לפרק" את ששת הסניפים היו רחוקות מלהתממש. לשמחתי, האוכל האיטלקי המשובח פיצה על כל ה"אכזבות" הקטנות, והוכיח את עצמו שוב כאוכל הכי טוב בעולם, לדעתי לפחות.
תודה לאריאלה על הצילומים ולילה טוב!

1/19/09

חזרתי!

התגעגעתם אלי? אני בהחלט התגעגעתי לבלוג ולתגובותיכם ואני שמחה מאוד לחזור. אם תהיתם מה שלומי, אז שלומי טוב מאוד, בייחוד עכשיו כאשר אני על קרקע יציבה. נהניתי מאוד מהגיחה למילאנו, אם כי, כמו תמיד, הטיסות היו קשות לי מאוד, גם אם מדובר בטיסות שנחשבות קצרות לכל הדעות (כשלוש וחצי שעות בלבד). ברגע שאני נכנסת למטוס אני לובשת את פרצוף ה"עולה לגרדום" שלי ועד הנחיתה אני משוכנעת שהמטוס הולך להתרסק ושכולם עומדים למות. אשריכם אם אתם נמנים על אלו שמצליחים לישון או לפחות לנוח ולהירגע במטוס (זה, אגב, מה שעשו כל שאר הנוסעים, מלבדי) - אין לכם מושג כמה אני מייחלת לכך. אולי יום אחד אעשה משהו בנוגע לפוביה הזאת שלי ואז אצטרף לקהל הנוסעים הנורמלי...
אבל עזבו טיסות - מה עם מילאנו? מילאנו היתה נפלאה: אפילו בטמפרטורה צוננת של 2-3 מעלות, שלג בפינות הרחוב וערפל סמיך היא הסבירה את פניה לתייר (או לפחות לתיירת) והייתה סוכרייה אופנתית וקולינרית. מלבד זאת, אתם בוודאי תוהים מה קניתי, מאחר שזה עתה שבתי מעיר שהסיבה העקרית לקיומה (לפחות לפי מה שנראה לי לעין) היא שופינג. ועוד הסתערתי על העיר בתקופת הקניות בהא הידיעה, הלא היא ה-SALDI. אני מרגישה קצת כמו לוחם אינדיאני צעיר וחסון ששב מן הקרב וחוזר אל חיק בני שבטו המצפים בקוצר רוח לספור את כמות הקרקפות המשתלשלות מחגורתו. אז קרקפות אין באמתחתי, אבל הצלחתי לצוד כמה פריטים נאים בתוך המולת הקניות המילאנזית המטורפת, כאשר גולת הכותרת היא הפריט המסתתר בתוך הכיסוי הזה:



טוב, היה די ברור שאני הולכת לחזור עם תיק מעצבים שווה, לא? אני דווקא חשבתי בכיוון של פראדה או מיו מיו (הרי נסעתי לאיטליה, ולא לניו יורק) אבל החתיך הזה שבה את ליבי. זהו תיק המעצבים הראשון שלי, מקורי וחדש מהחנות, ואני מקווה שיבואו עוד אחריו. זה כמובן לא אומר שמעכשיו אני אתחיל לקנות וללבוש פריטי מעצבים, אבל נראה לי שהגיע הזמן לפריט כזה, בגילי המתקדם ומתוקף העניין הרב שיש לי באופנה. חשבתי על כך שבחירת פריט המעצבים הראשון זה קצת כמו לבחור פרטנר ראשון לסקס: סביר להניח שהוא לא יהיה האחרון (אלא אם כן אתם חיים בבני ברק) אולם זוהי בחירה משמעותית שיש בכוחה להשפיע על ההמשך. אז זה הפרטנר הראשון שבחרתי לי, ומכיוון שסקס עם מר ג'ייקובס אני לא הולכת לעשות (כמו שאתם יודעים, הוא לא ממש בקטע של נשים) לפחות אתן לו את הזכות לספק אכסנייה נאותה לארנק/פלאפון/מפתחות/משקפי שמש שלי ובאותה העת לעטר את זרועי הענוגה.
לסיום אוסיף שלא מדובר ב'סתם' תיק.. או שכן? (והמבין יבין!)
תובנות וחוויות נוספות מעיר של קניות ללא הפסקה, מותגים מכל הסוגים, H&M ואיטלקים יגיעו בהמשך (וכמובן תמונות שלי עם ה-תיק)!
לילה טוב!

נ.ב. תודה לכל הממליצים - המלצותיכם עזרו לי מאוד.

1/15/09

מן העתונות


מתוך מוסף "סגנון", יום רביעי 14/1/09


מתוך מגזין "GO", גליון ינואר 2009

עיתון של אתמול הוא חדשות ישנות, בייחוד במדינה דינאמית כמו שלנו, אבל אם אני לא אתלהב מהעובדה שמילותי הופיעו בעיתון אז מי כן... בכתבה ב"גו" יש כמה אי דיוקים קלים, כמו למשל העובדה שהופחתה שנה מגילי (טוב נו, מי שם לב.. לרוב נותנים לי אפילו פחות מזה), אבל מאוד השתעשעתי מהכיתוב "נותנת קונטרה לתל אביב". זאת ללא ספק לא היתה המטרה שלי בפתיחת הבלוג, אך אם במקרה שיניתי למישהו את הדעה, והוכחתי שיש חיים אופנתיים (או חיים בכלל, לצורך העניין) גם מחוץ לבועה התל אביבית אז אני שמחה. אבל, כפי שאמרתי, הבלוג לא נוצר על מנת להוכיח משהו למישהו או לתת קונטרות, אלא יצא מתוך אהבתי לתחום ולמקום בו אני נמצאת. אפשר עוד להרחיב על כך, אבל זה כבר ייעשה בפעם אחרת כי אני ממהרת.
לסיום אני מצרפת תמונות שצולמו לפני כמה ימים על ידי שרון, המכונה "שרון החכמה" (אתם בטח חושבים שלכולם כאן בחיפה יש כינויים, הא?) ובהן ניתן לראות את התסרוקת שאני משתעשעת בה לאחרונה: "גולגול ספונג'ה" גבוה. מסתבר שאני לא הולכת רק עם שיער פזור...

blue_wall1

blue_wall2
חולצה- קסטרו (ישנה), חצאית- מנגו2, חגורה וסנדלים- זארה.

תודה רבה לשרון ושיהיה סופ"ש נעים!

1/12/09

אפונה נוסעת ל...

... Afoona is flying to

מי מזהה את ארבע עלמות החן האיטלקיות שבתמונה? (הרקע לקולאז' לקוח מכאן)

מילאנו! בסוף השבוע הקרוב אדדה ברגליים כושלות אל תוך המטוס שאמור להביא אותי (ב"ה) לארץ המגף ובאופן ספציפי לאחת מבירות האופנה העולמיות. אני שונאת לטוס, אבל אולי אם אדמיין את עצמי מנשנשת כריכונים ולוגמת אספרסו בעודי עומדת בבר מילאנזי שיקי, הטיסה תעבור מהר יותר (וזה בדיוק מה שאני הולכת לעשות אחרי שאנחת). הייתי באיטליה בעבר, ואת רומא אני מכירה לא רע בכלל, אבל למילאנו טרם יצא לי להגיע. לכן, כל מי שיש לו המלצות וטיפים יותר ממוזמן להגיב.

אריבדרצ'י!

1/10/09

לשבור את הכללים

Breaking my own rules

stripes1

stripes2

לאחרונה, הפוסטים שלי מתחברים זה לזה בצורה מושלמת. אני לא משקיעה בזה תכנון מיוחד אבל זה פשוט קורה - כמו סדרה בהמשכים שכל פרק בה מתקשר לפרק הקודם. לפני כמה פוסטים כתבתי כאן על כללים ועל כך שהם בעצם נועדו להישבר. בטח זכורה לכם הדוגמה של טריני מהצמד "טריני וסוזאנה" אשר לובשת חצאית שחורה עם חולצה כחולה, על אף שהאאוטפיט הזה מפר את החוק אותו היא בעצמה קבעה. ובכן, השבוע עברתי על אחד מהכללים שקבעתי לעצמי מבחינה אופנתית. מי שקורא את הבלוג באדיקות בוודאי שם לב לסלידתי העמוקה מנעליים בעלות שפיץ. במלתחת הנעליים שלי זה או חרטום מעוגל או "לא תודה!". יש לציין שהצלחתי לשמור על החוק הזה בקנאות במשך כל ימי חיי אולם לפני כמה ימים נתקלתי במגפונים שצדו את מבטי וריתקו אותי. נמשכתי אליהם מאוד, על אף שרציונאלית ידעתי שאני אמורה להסתייג מהם והדבר גרם לי לתחושה מוזרה (הפסיכולוגים שבינינו היו קוראים לזה: דיסוננס). זה קצת כמו במקרה של בחור שאת אומרת עליו "בחיים לא אצא עם אחד כזה" ובסוף את מוצאת את עצמך איתו - לא שזה קרה לי אי פעם... אין ספק שהגבול בין אהבה לשנאה ובין משיכה לדחייה הוא דק מאוד ובמקרה הזה לא יכולתי לעמוד בפיתוי. אני לא מאמינה שאני הולכת לעבור מעכשיו לרכישת נעליים עם שפיץ בלבד אבל היה כאן שילוב כובש של אלמנטים: מגפון (החורף הזה אני אוהדת מגפונים גדולה), עקב נאה וגבוה, לכה שחורה ומפתה (יאמי) והשפיץ הוא רק תוספת שבאופן מפתיע לא הפריעה לי הפעם. השפיץ היה חלק מהחבילה הכוללת והאטרקטיבית והייתי צריכה להחליט אם אני מוכנה לקבל אותו או ממשיכה לעמוד בסירובי. אולי לעבור על הכללים של עצמך נשמע קצת חסר עמוד שדרה אבל אני לא מאמינה שנוקשות יתר היא הדרך, בייחוד בתחום האופנתי. ומאחר ואני בלוגרית אופנה, החלטתי לאתגר קצת אתכם ואת עצמי. מבחינת הצבעוניות של התלבושת שבחרתי יוצא שאני גם ממשיכה את הפוסט הקודם - השחור והלבן תואמים את מצב רוחי ואת ההרגשה הכללית, וזה מה שיהיה, עד שיעבור לי (וכפי שאתם מכירים אותי, זה יהיה מהר, ככל הנראה). מבחינת איפור, החלטתי שיהיה הולם ללכת על "שפתיים מחוקות" והשתמשתי בשפתון שהבהיר אותן מעט.

stripes3

stripes4

מי שנתקל במגזין "GO" החדש, של חודש ינואר, בוודאי ראה את תמונתי וקרא את הראיון הקצר עמי בכתבה על בלוגי אופנה. הכתבה די קטנה והורגש חסרונם, לפחות לדעתי, של כמה וכמה בלוגי אופנה ישראליים (רוב הכתבה היתה דווקא על הבלוגים מחו"ל). רציתי לסרוק את הכתבה ולהעלותה כאן, אך לצערי החתול היקר שלי הפיל את הסורק מגובה של מטר וחצי ואני קצת חוששת לבדוק מה מצבו. הסורק אמנם שלם ולא נשבר לחתיכות, אבל אם העין זזה ממקומה (וסביר להניח שזה קרה) המכשיר גמור. כפי הנראה אצטרך למצוא לי סורק אחר...
תודה ענקית לאריאלה על הצילומים. שיהיה שבוע טוב, שימרו על עצמכם!

stripes5
סריג- מנגו2, טייץ- פול אנד בר, מגפוני לכה- מנגו2, ז'קט עור- זארה

1/6/09

ש/ל

whitecoat1

כל הסימנים בסוף השבוע האחרון בישרו טובות: ההורוסקופ השנתי שפורסם באחד המוספים ניבא לי שנה חברתית במיוחד, חברתי הטובה תמרה שמתגוררת כבר כמה שנים בסין הרחוקה הודיעה לי על חתונתה שתיערך בעוד כחודש בארץ - הידד! (חברתה האופנתית מסייעת לה בימים אלה למצוא אקססוריז נלווים לשמלה, via סקייפ) ובמכולת השכונתית שלי נמכרו עגבניות מהממות. אדומות אדומות, עדיין תלויות להן על ענף ומדיפות ריח של עגבניות אמיתיות - בגלל עגבניות כאלה המצאתי את המושג "happy tomato day" וכל אימת שאני נתקלת בעגבניות כדוגמתן אני יודעת שהולך להיות יום טוב, ואני קונה לפחות כמה, גם אם יש לי כבר עגבניות בבית. כי עגבניות כאלה אסור לפספס. צפיתי גם בסרט ההזוי "מאמא מיה" ב-DVD, לאחר הפצרותיה של אמי שמאז הרכישה הספיקה כבר לראות אותו בערך 15 פעמים. קולין פירת' נראה מגוחך לחלוטין (ביחוד כשהוא לובש בגד גוף שלם ומלא עם פדלפונים ברגליים ובידיים) ועם זאת מקסים ביותר, כהרגלו. אבל אף אחד מכל הנ"ל לא הצליח להשכיח ממני את המלחמה (ובואו לא ניכנס לזה שוב, אני דבוקה מספיק לחדשות כל היום). כמו כן, מלבד הדאגות הגדולות, יש גם דאגות קטנות ואישיות - אני נמצאת בימים אלה בצומת דרכים וצריכה להחליט לאן מועדות פני, בייחוד בתחום הקריירה: האם אני רוצה להיות מנתחת מוח או אנליסטית בשוק ההון המקרטע? צחוק בצד, עם מנוע טורבו, רזומה חתיך והשכלה אקדמית מגוונת (אך לא הכי שימושית) אני מנסה להבין באיזה תחום הייתי רוצה ויכולה להשתלב (נו טוב, מנתחת מוח זה כנראה לא יהיה בגלגול הזה...). בהתאם למצב הרוח בחרתי באאוטפיט שחור ולבן - אני לובשת את הקומבינציה הזאת הרבה לאחרונה. גם אפורים וחומים מככבים בתלבושות שלי בימים אלה אבל בגדול הצבע קצת נדחק הצידה (בלי קשר לפוסט הקודם).

whitecoat2

whitecoat3

whitecoat4

את התמונות (מלבד האחרונה) צילם הפעם מור, הידוע בכינויו "קיאנו ריבס הישראלי", ששרד יחד איתי בשנה שעברה את הסמינריון של פרופ' לוינגר, אימת החוג לתולדות האמנות. מור הציע להצטלם בגן הפסלים, אתר תיירות חיפאי מהמעלה הראשונה ואני הסכמתי בחפץ לב. ראוי לציין שאת פסלי הברונזה המקסימים פיסלה האמנית אורסולה מלבין, וגם תרמה אותם לגן ולעיר חיפה.

שיהיה לילה טוב!

whitecoat5
מעיל- מנגו (ישן), נעלי מרי ג'יין- נרכשו ברומא

1/5/09

באמנות כמו באמנות

אחת התגובות שהופיעה בבלוג זה לא מזמן גרמה לי לחשוב על הנושא של שילובי צבעים ובאופן ספציפי על שילוב של שחור ושל צבע (דהיינו לא שחור + לבן, או שחור + אפור על גווניו). נראה לי שהרבה אנשים לא ממש משקיעים תשומת לב בעניין הזה והנחת העבודה הבסיסית היא ש"שחור הולך עם כל דבר" ולכן הוא אמור להתאים באופן אוטומטי לכל צבע וגוון. בכל פעם שאני נדרשת לעניין הזה, ובייחוד לשילוב של שחור עם צבע עז כלשהו, אני קצת נזהרת. אולי זה משום שנחרתו במוחי אזהרות הצמד הבריטי, טריני וסוזאנה, לדבריהן אסור בתכלית האיסור ללבוש שחור עם צבע, אלא רק עם גוונים נייטרליים כמו אפור או לבן, וזאת משום ששילוב כזה מוזיל את המראה. במאמר מוסגר, אני מתה על שתי הבריטיות האלה ובייחוד על טריני.. (אגב, הבנתי שהולכת להיות הפקה ישראלית של what not to wear. מעניין מי הישראלית שתזכה לקבל את תפקידה של טריני ומי "תגלם" את סוזאנה). בחזרה לעניינינו, נראה לי שהאיסור הזה מוגזם וגורף מדי אבל אני מניחה שהן הוציאו את פסק ההלכה הנ"ל כדי למנוע מהבחורות המאותגרות אופנתית, להן הן מסייעות להתלבש, מלהסתבך. זאת משום שהשילוב של שחור וצבע הוא לא כזה בסיסי וטריוויאלי ודורש איזון ומידתיות. אבל, אני לא ממש מאמינה בכללים ובחוקים נוקשים וכפי שנאמר "באמנות כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה" (הרי אופנה היא סוג של אמנות, לא??) ובהחלט אפשר וכדאי לשלב שחור עם צבע, אם כי יש להקפיד על עדינות ומתינות.


התמונות לקוחות מ-garance dore, the sartorialist , בהתאמה

אני חושבת שדבר שהינו רצוי, כשבאים לשלב שחור עם צבע עז, הוא להוסיף גוונים ותת גוונים ניטרליים על מנת לרכך את ההתנגשות החריפה בין השחור לצבע הדומיננטי. ניתן לראות שהעלמה מימין חיברה היטב את המעיל הצהוב-ירקרק לגרביונים השחורים בעזרת טוניקה בצבע בז' (איך הייתם מכנים את הגוון הזה? אולי mushroom?) וכמובן הקלאץ' הסגול שמתאים בצבעו לכל אחד ואחד מהפריטים האחרים ומאחד עוד יותר את התלבושת. משמאל, דוגמא לאוסף של גוונים שיוצרים יחדיו סוודר מרהיב המשתלב היטב עם המכנסיים ושאר האקססוריז השחורים.


התמונות לקוחות מ-icydk, the cherry blossom girl, piksi.

השילוב של אדום ושחור הוא שילוב חזק ועוצמתי, אך בקלות יכול להפוך לקטלני. איך אפשר לעבור את זה בשלום? להיעזר בצבע נייטרלי כמו צבע הלבן או השמנת בדש של הקרדיגן מימין, וכמו כן לאזן את כמויות הצבעים. במקרה של alix, הדיטיילים של המעיל: פפיונים קטנים שחורים, דש וכפתורים בשחור וגם כפפות עור קטנות ושחורות - כל הנ"ל מעדנים את השילוב. במקרה של פריס הילטון אין שום עידון (וואו, איזו הפתעה...): גוש צבע אדום ענק עם נעליים שחורות ותיק שחור וגדול מדי.



מימין: תאונה קשה של נעלי זמש וורודות עם טייץ מבריק שחור. אאוץ', העיניים שלי מדממות. הנעליים האלה לא מתאימות לכלום ועל אחת כמה וכמה לא לשחור. שום תיווך וגישור לא יעזרו פה (אלו הנעליים של לינדזי, אגב). נקסט! בשתי הדוגמאות משמאל קארי בראדשו ממחישה איך לרכך את החיבור של שני הצבעים האימתניים פוקסיה ושחור: אופציה אחת באמצעות גוון ביניים וורדרד בדש הז'קט וסנדלים מטאליים והאופציה השניה באמצעות חגורת ניטים (הניטים מהווים גוון ניטרלי), שרשרת פנינים ותיק העשוי ריבועים ריבועים אפורים ומוכספים (לא כל כך יצא בתמונה).
נראה לי שדווקא במקרה של כחול מלכותי אי אפשר לטעות, והוא הולך תמיד טוב עם שחור. אוקיי, אולי לא תמיד, אלא ברוב הפעמים:



מימין, piksi מוסיפה עניין לשילוב הקלאסי ותמיד מנצח של שחור ולבן, על ידי נעליים בכחול עז. ומי זאת שמשמאלה - הפלא ופלא, זוהי כוהנת הסטייל הגדולה טריני (Trinny Woodall) בכבודה ובעצמה, אשר מפרה בתלבושת שלה את הכלל שהיא עצמה ניסחה. כאן היא משלבת חולצת סאטן בצבע כחול מלכותי עם חצאית שחורה ונעליים בגוון כחול כהה (שונה מהחלק העליון). מעניין. סוגרת את החבורה משמאל לינדזי לוהאן (c. 2006 ??) שמוכיחה את טענתה של טריני שצבע עז + שחור = זול. או שאולי זה החיבור של השמלה הסתמית עם חגורת הלכה הלא קשורה שעושה את המראה לכזה.
ועוד שני שילובי שחור וצבע מוצלחים לטעמי:


התמונות לקוחות מ-jakandjil

מימין, הניגוד בין בד השמלה הרך והמתנפנף, לבין הז'קט הרוקיסטי הוא אולי מה שגורם לכל האאוטפיט הזה לעבוד, והתוספת של סנדלים בגוון נייטרלי עם נגיעות שחור מסיימת את העבודה. משמאל, האאוטפיט של הבחורה הזאת פשוט מקסים אותי. בהיתי בו שוב ושוב, מנסה לפצח את הנוסחה, אבל אני חייבת להודות שלא ממש הצלחתי. ועל אף שיש לי פריטים יחסית דומים במלתחה בחיים לא הייתי מעלה על דעת עצמי להרכיב כזו קומבינציה מחשש שהתוצאה תיראה זולה ורועשת מדי.. נו טוב, בכל יום לומדים משהו חדש!
לסיכום, באמנות כמו באמנות, הכל עניין של קומפוזיציה, ניגודים ומינונים. ובתכל'ס, אין חוקים, ואיש הישר בעיניו יעשה (רק שייראה טוב בסוף, כן?). מי שמעוניין בעוד קצת טריני וסוזאנה יכול לקפוץ ללינק הזה. אתר עם לוק מיושן וארכאי משהו, אבל טריני וסוזנה מככבות וגם יכולים להיות כאן טיפים מועילים למי שממש מרגישה קלולס..

לילה טוב!

1/4/09

Go Shorty, it's your birthday

אפונה בת שנה!

איך הזמן רץ כשנהנים... לא יאמן שכבר חלפה לה שנה מאז פתיחת הבלוג! אני מרגישה כאילו רק אתמול הייתי בעיצומו של מחקר למציאת סוודר-מעיל של 'נוליטה' אותו הייתי חייבת לחלוק איתכם בפוסט הפתיחה... אז מה היה לנו מאז? 165 פוסטים, מאות הגיגים, עשרות אאוטפיטים, ואפונה אחת. וכמובן, איך אפשר בלי קהל קוראים נאמן ומדהים שרק הולך ומתרחב. מאחר ואנחנו חיים בעולם של רייטינג, אפשר לכמת את זה: כ-74 אלף צפיות - רק בשלושת החודשים האחרונים!

האם חיי השתנו מאז שפתחתי את הבלוג? בהחלט! ביום פתיחת הבלוג לא ממש חשבתי על ההשלכות ועל מה שיקרה בחיי והמטרה העיקרית היתה שחרור עודפי מידע אופנתי שהיו אצורים במוחי והפצת חיבתי המושכלת לעולם האופנה בקרב קהל קוראי השפה העברית באשר הוא. לא ידעתי שכעבור שנה אוכל להצטלם בנונשלנטיות במקום עמוס באנשים (להזכירכם, בתחילת ימי הבלוג לא היה לי ראש..) ושאכנה ביני לבין עצמי את מסעות השופינג שלי בכינוי: "מחקר לבלוג" (אילו רק הייתי יכולה לקבל עליהם פטור ממס זה היה בכלל מושלם. המממ, משאלה לשנה הבאה..). כמו כן, לא דימיינתי שאקבל מיילים מאנשים שאני לא מכירה בהם יספרו לי שהם קוראים בשקיקה כל פוסט ומחכים לבא בכיליון עיניים (וואו, יש לי הרבה אחריות!). תודה רבה על הפרגון והאהבה שאני מקבלת, ולחיי עוד שנה מלאת אופנה והשראה!