להצטלם בגן שעשועים זה נדוש ביותר, אבל הפעם מקום כזה התאים לתלבושת שלי. השמלה שאני לובשת היא בעיני בובתית וילדותית והעובדה שהיא קצרצרה ביותר רק תורמת לכך. היא כל כך קצרצרה שלא ממש כדאי לי להרים את הידיים מעל הראש, אבל זה חלק מהקסם שלה (ובסופו של דבר, כמה פעמים ביום בדיוק נדרש אדם ממוצע להרים את ידיו מעל לראשו?). מה שעוד אני אוהבת בשמלה הוא הנפח שיש לחלקה התחתון והבד העבה שלה. אני מחבבת מלבושים שעשויים מבדים עבים וחזקים ואני חושבת שהרבה אנשים מזלזלים או לא נותנים דעתם מספיק בעניין הזה. בדי טריקו נצמדים לא מחמיאים לדעתי לרוב הגזרות האנושיות, ודווקא בד עבה עוזר לתת צורה נאה לגוף ולהסוות את מה שצריך להסוות. אין כמו בגד שתלוי על קולב בחנות, מחזיק את עצמו בגו זקוף ועומד איתן בזכות עצמו. אטיטיוד כזה של בגד (וגם של אנשים, למען האמת) פשוט עושה לי את זה... על מנת ליצור קונטרסט לילדותיות הוספתי לשמלה את ז'קט הטוקסידו האהוב עלי וצירפתי זוג נעלי אוקספורד, בעלות חרטום מעוגל עד כדי שלמות. הנעליים האלה הן הצעצוע החדש בארון שלי ובאופן מפתיע ביותר לא אני בחרתי אותן (0:). קיבלתי את הזוג במתנה/בירושה מיקירתי אנה (פאשיוניסטה, That's my Dress) אשר למרבה צערה ולמרבה שמחתי קנתה את הנעליים במידה לא נכונה והחליטה להעבירן לבעלת כפות רגליים קטנות יותר. ולא סתם בעלת כפות רגליים קטנות, אלא אחת שתדע להעריך את היפהפיות האלה שיוצרו במפעלי זארה והינן בעלות עקב סביר לחלוטין (ובזארה, כידוע, אין הרבה דברים כאלה...)
ז'קט טוקסידו, שמלה, גרביונים - H&M, נעלי אוקספורד מלכה - זארה (משנה שעברה. תודה לאנה!!)
תודה רבה לאריאלה. המשך סופ"ש נעים!
