קרן אור מבעד לעננים

A ray of light through the clouds

אתמול הגשם ירד ללא הפסקה, אז יכולתי לשכוח מצילומים, אבל היום התבהר קצת ולמזלי צלמת ימי החול המוכשרת שלי (יש לי צלמת אחת לימי השבוע וצלמת אחרת לסופ"ש, בעיקרון) היתה פנויה. איכשהוא הצלחנו לתפוס כמה קרני שמש בין טפטוף לטפטוף ובין אפרוריות לאפרוריות.

מזג האויר הסגרירי של אתמול גרם לי לפשפש בארון הנעליים ולהוציא כמה זוגות שווים ביותר של מגפיים שהולכים איתי כבר כמה עונות. להלן זוג ה-Trippen המשובח ביותר, שלמרות שעלה לא מעט (לפני יותר מ-4 שנים), כבר החזיר לגמרי את ההשקעה, וממשיך להחזיר אותה בכל נעילה. מי שמתעניין בחברה ובדגמיה יכול לקפוץ לאתר הבית. המגפיים שלי הם מדגם לא חדש של המותג, שנקרא Warrior ועוצב בהשראת רומא העתיקה (מי שמכיר אותי טוב יכול לדעת שזה מתאים לי בול).

חוץ מזה, התגעגעתי כבר לשני הקרדיגנים הארוכים שלי, אחד באפור (מצולם כאן) ואחד בחום בהיר שהיו מציאת החורף שעבר בהדר ועלו ביחד כמו רבע קרדיגן בזארה. הם כל כך פלאפיים ונעימים ומרגישים ממש כמו קשמיר. אני מקווה למצוא עוד מציאות כאלה בחורף הקרוב...

חולצה-H&M קרדיגן ארוך-מחנות בהדר, טייץ-American Apparel , מגפיים-Trippen ,תיק "שאנל"- החורם מארונה של אמא.

לסיום, מגיעה תודה ענקית לשירה המוכשרת, אשת האשכולות הבלתי נדלית, שהוסיפה לאחרונה לרשימת עיסוקיה עוד תחום והוא צילום. תודה שיר'קה!

Read More

גם שחקניות, גם מעצבות, גם סופרות

התמונה לקוחה מ-olsen twins news

התאומות האהובות עלי בעולם הוציאו לאחרונה ספר שנקרא Influence (ניתן למצוא ב-amazon), שבו הן ראיינו אנשים שהשפיעו עליהן והיוו עבורן מודל לחיקוי וניסו לבדוק כיצד אנשים אלה הגיעו לאן שהגיעו. דוגמה לדמויות המופיעות בספר: קארל לאגרפלד ודיאן פון פרסטנברג. אין ספק שלמגה-כוכבות כמו מרי קייט ואשלי היתה גישה יחסית קלה לכל מעצב על או אייקון אופנה... לרגל הוצאת הספר לא יזיקו כמובן יחסי ציבור ופרסום, ולצורך העניין הבנות התראיינו בתוכנית האירוח של אופרה וינפרי לפני כשבוע. החלק הראשון והחלק האחרון של הראיון עמן מופיעים ב-YouTube ואתם מוזמנים להציץ ולראות מה הן אמרו, איך הן נראו ומה הן לבשו (שמלת המיני השחורה של מרי קייט עם שרוולי העטלף בצבע קרם מקסימה לדעתי, וכך גם המראה הנקי והאלגנטי של אשלי שלבשה חולצת משי לבנה ללא שרוולים עם מפתח V גבוה ומכנסיים שחורים מחוייטים. והנעליים של מרי קייט.. אוי הנעליים!). רק חבל שאת החלק של התוכנית בו התאומות מראיינות זו את זו ושואלות שאלות כמו: "מה את אוהבת לאכול לארוחת בוקר?" לא הצלחתי למצוא. אני עוד אניח את ידי על הראיון במלואו ואני נשבעת לכם, אם אחת מהן אומרת "קערת דגני בוקר מסוג 'קוקו פופס'" אני שלהן לעד...

Read More

ההולך ברחובות ואני

The Streets Walker and I

התמונה לקוחה מ-TheStreetsWalker

בתחילת השבוע שעבר נפגשתי עם יעל סלומה המקסימה (המילה מקסימה לא מספיקה לתאר את המקסימות שלה), aka "ההולך ברחובות", במגרש הביתי שלי. יעל היתה בחיפה לרגל פסטיבל הסרטים וקבענו מראש להיפגש באחד הימים. בסופו של דבר, בערב יום ראשון החלטנו להפגיש את שני הפוני-ים שלנו, את עשרים ציפורני הידיים המשוחות בלק אדום לוהט, ואת שני המוחות הבלוגריסטיים הקודחים שלנו לשיחה בבית קפה ולשוטטות במסיבת הרחוב שהתרחשה ברחוב מסדה שבשכונת הדר. מלבד טפיחה רצינית על השכם (תודה יעל), קיבלתי הרבה רעיונות ונהניתי מפגישה מרעננת עם בחורה כלבבי, שבפרוייקט האינטרנט שלה אני מבקרת בקביעות, עוד הרבה לפני שנהייתי בלוגריסטית בעצמי.

ואם אתם עוד לא הצצתם בצילומיה, נראה לי שהגיע הזמן..

Read More

מסדר זיהוי - הנעליים של שני

Line-up: Shani's Happy Shoes

זה נחמד שיש חברות עם נעליים יפות. מי שחושב שזה גורם לי לרוץ לחנות ולקנות את אותן נעליים בדיוק טועה ובגדול. זה רק מעורר אצלי השראה וגורם לי לשמוח על טעמן הטוב של חברותי (ובמקרה דנן, של חברתי שני). מלבד זאת, הדבר מספק לנו נושאי שיחה מרתקים, ולאחרונה שני הצרה על כך שמאז שעזבתי את העבודה אין לה עם מי לדבר על נעליים ואופנה (יש לך את מספר הטלפון שלי..). הרעיון לצלם את מלתחת הנעליים שלה עלה לא מזמן ויצא לפועל די במהרה, ואני חייבת לציין שמאוד נחמד לי להראות כאן פריטי אופנה של אדם אחר, לשם שינוי. חוצמזה שיש לבחורה אחלה רגליים (אתם חייבים להודות) והיא התגלתה כדוגמנית נעליים מצויינת. רק חבל שהיא נועלת נעליים במידה 38-39, אחרת היינו יכולות לעשות "החלפות"... ובלי להכביר במילים, הרי לפניכם מדגם ממלתחת הנעליים של הגברת:



מימין, נעליים זהובות הורסות שנרכשו לאחרונה ושני התלבטה מאוד לגבי קנייתן. היא התקשרה אלי בזמן ההתלבטות וניסתה לתאר לי את הנעליים ולהעזר בי. הצלחתי לדמיין במוחי את הנעליים שהיא השתדלה כל כך לתאר, אך רק ביום למחרת, בעודי נוגסת בסנדוויץ' עסיסי ולוגמת מיץ תפוזים, נפל לי האסימון והבנתי שמדובר בנעליים האלה (זוג מס' 3 בתמונה), אשר כתבתי עליהן באחד הפוסטים של חודש יוני. נו באמת, שני, היית רק צריכה לומר שהן הופיעו בבלוג. כל מילה ודימוי וויזואלי שהעליתי הינם יקרים לליבי וחקוקים היטב בזכרוני... ובטח שהמקסימות האלה...
משמאל, "נעלי הג'ירפה", אשר שני מרבה לנעול לחתונות ואירועים. אין מה לומר, נעליים יפהפיות שנותנות לרגליים מראה סקסי.



נמשיך עם "הנעליים הסגולות עם הברבורים" אשר מוסיפות בלינג בלינג לכל תלבושת חתיכית של ג'ינס וטי שרט. יש לנעליים האלה גם דיטייל של עור מבוקע ומשופשף אשר אהוב עלי מאוד. משמאלן, נעלי peep toe אדומות מבד, עם רצועות ארוכות שנקשרות מסביב לקרסול. חינניות ומתוקות, אך עם זאת מפתות.



הנעליים מימין זכו על ידי שני לכינוי: "Happy Shoes" וכשמן כן הן, הן היו קרן האור היחידה שלנו ביום שבו היינו צריכים לעשות עבודה שחורה ולהזיז ממדף למדף מאות ספרים עבי כרס באולם הקריאה. משמאל, נעלי וינטג' שנרכשו בחנות בשם "נונה" ולדעתי הרצועות והאבזמים שבהן מאוד עכשוויים ועדכניים. מציאת וינטג' נפלאה...



ונסיים במגפונים, לרגל החורף שמתדפק על דלתנו: מימין, מגפי מרי-ג'יין של "שולה". מזכירים בסגנונם את הנעליים מהפוסט הזה, סגנון שמהווה משחק מעניין בין מגף לנעל קלאסית. משמאל, מגפוני זמש חומים ששני טוענת שהיא כמעט ולא נועלת, ואני חושבת שהגיע הזמן לחרוש עליהם בחורף הקרוב (עם הג'ינס בפנים - כן, כן!)
אני מניחה שחלקכם קוראים את הפוסט הזה בהיותכם בעבודה, ביום ראשון בבוקר, בפתחו של עוד שבוע שגרתי (יותר או פחות). אז אני מקווה שמפגן
ה-"Happy Shoes" יעזור לכם להתחיל את השבוע ברגל ימין!
שיהיה שבוע מצוין!

Read More

חם לי / קר לי

? Am I cold or am I warm



היום היה מהימים האלה שלא ברור לך אם חם או קר. כלומר, קר ממש לא היה, אבל סוף סוף היה אפשר ללבוש חולצה ארוכה (דקיקה). לרגל המאורע החלטתי להוציא מהארון את הווסט האהוב עלי, שהינו מאוד וורסטילי ויודע להתאים את עצמו יפה לתלבושות שונות. צירפתי אליו חגורה פלונית (היא היתה מחוברת פעם לחצאית או שמלה, אבל מייד לאחר הרכישה הפרדתי ביניהן. אני לא מקבלת תכתיבים.) למען האמת הווסט הזה הוא יותר ז'קט מאשר ווסט ונראה לי שספגתי קצת השראה מהפוסט הקודם... לגבי שאר התלבושת, יכולתי ללבוש כחלק תחתון חצאית שחורה, אבל אז זה היה מוציא את כל השעשוע מהעניין, אז החלטתי על ג'ינס גזור (של גבר). והוספתי גם גרביונים שחורים. ונעלי אוקספורד. זה הכל. שאר האנרגיה הקריאטיבית שלי מושקעת כרגע בעבודת הסמינריון האחרונה. must finish paper . must finish paper. must finish paper




חולצה- Mango2, ווסט- Zara, חגורה- unknown, ג'ינס- Lee, נעליים-Zara

Read More

מה מונח לי על פרק היד

what's going on on my wrist

בזמן האחרון צלצולים וקירקושים מבשרים על בואי לכל מקום. הסיבה: חמישה (פלוס מינוס) צמידים שנערמים באופן קבוע על פרק ידי הימנית (קצת מזכיר את שוטי הכפר או המצורעים בימי הביניים שהיו נושאים פעמון, על מנת להזהיר את שאר האנשים מפני בואם הקרב. להבדיל אלף אלפי הבדלות...). אמנם אני לא Kate Lanphear, עורכת האופנה הבכירה של מגזין Elle (תמונות בהמשך), שמערבבת בחינניות צמידים גסים מסוגים שונים, אבל יצרתי לעצמי קטע משלי. הייתי קוראת לסגנון הזה: "שאנטי באנטי פוגש אייטיז פוגש גורמט".

אז מה באמת יש לי על היד, מלמעלה למטה: צמיד כסף מהודו (מתנה), צמיד עם עיטורי אבני טורקיז (מדוכן בגרנד קניון), גורמט ממתכות בצבעי זהוב וברונזה (מדוכן בקינג ג'ורג'), צמיד מוכסף עבה (מנגו2), צמיד כסף דק עם עיטורים (מתנה).

הקומבינציה הספציפית של הצמידים משתנה קלות, לפי מצב הרוח, ואת חלק מהצמידים מחליפים צמידים אחרים. העקרון המנחה אותי בבחירת צמידים חדשים הוא העיצוב, כמובן, והתאמתו לטעמי האישי, אך גם סוג הסגירה של הצמיד. בגלל שפרקי הידיים שלי מאוד רזים אני צריכה צמידים מתכווננים (בסגנון cuff - רוב הצמידים שלמעלה הם כאלה) או צמידים עם ציר שאפשר לפתוח ולסגור (כאלה הם יותר נדירים וכשאני מוצאת אחד כזה אני בדר"כ עטה עליו. הצמיד ממנגו2 הינו בעל ציר). ולהלן ההשראה האופנתית המרכזית למראה יד עמוסת צמידים ושיקית ביותר:

Kate Lanphear. התמונה מה-Sartorialist

ועוד אחת, כדי שתוכלו לראות כמה האישה הזאת יודעת להתלבש (ולא רק להתאבזר):

התמונה לקוחה מ-jak and jil

ומי שלא מכיר את הבלוג של האתר jak and jil, מוזמן לגלוש לשם במיידי. ראו הוזהרתם, האתר מכיל פורנוגרפיית נעליים קשה ביותר. כנסו כנסו...

Read More

אפור וחם

רציתי מאוד להצטלם עם מה שלבשתי אתמול בלילה. היה די קריר ולכן החלטתי לנסות אאוטפיט סתווי עם חצאית, גרביונים, ז'קט ואפילו צעיף (דק). היה לי מאוד נעים להסתובב כך במזג האויר החיפאי הקריר ורציתי לשחזר את התלבושת למען הבלוג אבל, בניגוד לאתמול בלילה, היום חם בטירוף.. אז הדבר החורפי היחיד כאן יהיה מגפונים. ולמי שעוקב, התלבושת הנוכחית מתקשרת גם לפוסט הקודם. להלן הווסט הא-סימטרי ובלי כפתורים שלי:

וסט-זארה, חולצה-זארה (ישנה), ג'ינס-מנגו (ישן), מגפונים-ניין ווסט, צמיד (cuff)-אלדו

לא יכולתי לוותר על צילום עם מקבץ קטן אך מייצג של חתולי הצ'כונה... ולבקשת כמה קוראים ציינתי את מפרט התלבושת. יום נעים!

Read More

בלי כפתורים, בלי רוכסנים

התמונות לקוחות מ-Net A Porter ו- Forever21.

טרנד שהולך להיות חזק ונפוץ החורף הוא הסריגים הפתוחים. זאת לא המצאה חדשה והמעצב Rick Owens עושה את זה היטב כבר שנים אבל שמתי לב שהעניין החל לחלחל גם לרשתות האופנה הגדולות והמוכרות. אני מברכת על כך משום שיש כמה דברים מאוד טובים בטרנד הזה: ראשית, מאחר והסריג פתוח הוא מחייב לבישת חולצה או סריג אחר מתחתיו ולפיכך מעודד את סגנון השכבות. ואנחנו כמובן מאוד אוהבים שכבות! (שתי שכבות זה יותר מעניין מאחת, לא?) שנית, מדובר כאן בפריט לבוש שנראה ברמת תחכום גבוהה, אבל קל מאוד ללבישה. גם למי שמתקשה בחיבורים ושילובים יהיה קשה לעשות טעות פטאלית עם סריג מסוג זה. ולסיום, הנונשלנטיות - הרי, כמה שלא נתארגן ונעמוד מול המראה, אנחנו לא רוצות שיראו עלינו את המאמץ (אני תמיד אוהבת לומר: "תזיע הרבה, אבל שלא יראו את זה עליך") וסריג כזה בהחלט מוסיף ארשת של קלילות להופעתך. משהו בסגנון: "סתם זרקתי את זה על עצמי בדרך החוצה...". אני כבר אימצתי בחום את הרעיון ואני מניחה שהראיות המצולמות לכך יגיעו בקרוב...

Read More

קנדינסקי המוקדם, גוצ'י המאוחר

מתוך קמפיין גוצ'י, סתיו-חורף 2008-2009.

נתקלתי לאחרונה שוב בקמפיין המצולם של גוצ'י לסתיו-חורף הקרבים (זה מה שאנחנו אמורים ללבוש בחודשים הבאים, לפחות על פי גוצ'י וזארה...) ופתאום שמתי לב שהוא מזכיר לי בצורה מסוימת את קנדינסקי המוקדם. למשל:


Wassily Kandinsky, Motley Life, 1907

היצירות המפורסמות של קנדינסקי הן לרוב המאוחרות והמופשטות. בעיניי המוקדמות דווקא מקסימות ביותר ולא מקבלות מספיק התייחסות. בסביבות השנים 1905-1908 הוא צייר עוד ציורים פיגורטיביים, כמו זה שלעיל, בנושאי אגדות עם רוסיות. יש לציין שקנדינסקי לא צייר אגדה ספציפית, אלא הושפע מרוח האגדות הללו. כאן הוא מצייר את חיי האיכרים הרוסיים, ובמעבר חד של כ-100 שנים קדימה, לילי דונלדסון וחבריה הדוגמנים, הנראים כמו נוודים בוהמיינים המחוללים להם בלב קרחת יער מזכירים לי את האיכרים בציור של קנדינסקי. שני האימג'ים הללו מעבירים לי את אותה תחושה: של עושר, צבעוניות, שפע והרמוניה. מקסים!
מי שהתלהב מקנדינסקי המוקדם יכול לחפש גם את היצירות Russian Beauty, Riding Couple ו- Chant de la Volga (Song).
ועוד צילומים מהקמפיין המרהיב, ללא ספק, של גוצ'י, ניתן למצוא בלינק הזה, למשל.

Read More

יש לי קרייבינג לא רק למגפי זמש

בא לי לאכול במסעדה טובה. אבל ממש טובה, כזאת שהארוחה בה תשאיר טעם של עוד ותגרום לי להיות מבסוטה על אף העובדה ששילמתי מחיר מופקע על אוכל. לצערי בחיפה אין מסעדות טובות, פשוט אין חיה כזאת. האוכל בעיר הפועלים בינוני ומטה (בינוני זאת מחמאה) וכתוצאה מכך הגעתי למצב שאני כמעט לא אוכלת בחוץ. לנסוע לתל אביב רק בשביל מסעדה זאת די טרחה (למרות שעשינו את זה לא אחת), אבל כנראה שזה מה שנצטרך לעשות בסופו של דבר. אמא שלי העלתה את הרעיון ללכת ל"טוטו" ובהתחלה קצת נרתעתי כי בפעם האחרונה שהיינו ב"טוטו" האוכל היה די מעאפן. מסתבר שזה היה בדיוק בתקופה שהשף הקודם עזב, אז אולי כדאי לתת צ'אנס לזה שבא אחריו. נראה איך "הילד" יודע לבשל... ואם כבר "טוטו" אז במרחק יריקה (ונקווה שזו לא תהיה יריקה של האוכל) נמצא מוזיאון תל אביב ואפשר לראות את תערוכת שנות ה-70 באמנות הישראלית (את שנות ה-80 כבר ראיתי במוזיאון אצלנו). זה נשמע כמו תוכנית...

לא מזמן, כשהייתי בשלהי כתיבת אחד הסמינריונים ועבר עלי יום סגפני של כתיבה מאומצת, קפצתי לבית ההורים ואמי פינקה אותי במנת "אגז בנדיקט" משובחת, עשויה לעילא ולעילא, עם הביצים העלומות, רוטב ההולנדייז וכל העסק - כמו שכתוב בספר. וגם כוס למברוסקו מבעבע ליד. נפלא. אין פלא שעם כזאת שפית, אני לא אוכלת בחוץ...

מנת ה-eggs benedict לקוחה מכאן.

בכלל, אני עכשיו בקטע אנטי כשר לחלוטין (אני בעיצומו של די-טוקס מהחבר לשעבר ששמר כשרות. השם ישמור!!) עם כמה שיותר חזיר. אז ארוחות בוקר אמריקאיות (בייקון בייקון בייקון) וסנדביץ' שינקן עם טל העמק זה הדיבור.

ובנימה חזרזירית זו, כל מה שאני צריכה עכשיו זאת צלחת פרושוטו משובח ומוצרלה מעולה (ורצוי איזה בגט ליד - כמה לא איטלקי מצדי) וגם את המשך העונה השנייה של "גוסיפ גירל". ראיתי ביום כיפור את חמשת הפרקים הראשונים של העונה החדשה, שעודנה משודרת בארה"ב, באיכות מעולה (ובלי כתוביות בולשיטיות בעברית עם טעויות שמביאות לי את הג'ננה) ואני משתוקקת לעוד צ'אק באס בדחיפות! יאמי...

Read More

פדרו, אני אקח את שלושתם

התמונות לקוחות מנט-א-פורטה

כבר מזמן שמתי עין על מותג ההנעלה הספרדי Pedro Garcia. מה שכבש אותי וממשיך לכבוש אותי בכל עונה מחדש הוא הזמש החושני והחרטומים המעוגלים עד כדי שלמות. האימומים של הנעליים הללו, ובעיקר של המגפונים פשוט עושים לי את זה בגדול, וחרטומים כאלה מושלמים הינם נדירים ביותר!! לפניכם מוצגת, לדעתי, מלתחת הנעליים האולטימטיבית לחורף הקרוב, שתוכל לשמש את הבחורה השיקית במשך כל שעות היום ובפונקציות חברתיות שונות. קודם כל יש את המגף ה"קלאסי" מזמש שחור, עם פלטפורמה פנימית נסתרת, שיוכל להתאים לכל לבוש. בשעות הערב ניתן לעבור לנעלי המרי-ג'יין המקסימות המעוטרות בניטים מוזהבים, וברגעים בהם את רוצה לבלוט ולשדר מסר יצירתי ובוהמייני תוכלי להחליף למגפוני הזמש עם עיטור הפרפר (לא מעלה קצת פלאשבקים של Anna Sui?). בקיצור - דלישס. ותוית המחיר: האמת, הרבה פחות נוראית ממה שיכולנו לחשוב. כן כן, יש משבר כלכלי, ואני מחוסרת עבודה וכו' וכו' וכו' אבל על מגפון כזה נשלם פחות מ-300 פאונד (שזה חצי מחיר מלובוטין וחבר מרעיו). נשלם בדמיוננו, כמובן...
עוד דוגמאות יפהפיות ניתן למצוא באתר הבית. (שימו לב לדגם rose - אני מאוהבת!)

Read More

עוד מבט על חצאית ה"עור"

אין לי אינטרנט כבר ארבעה ימים. אולי זאת הדרך של אלוהים להעניש אותי על כך שלא צמתי ביום כיפור (או שיש לי תשתית אינטרנט ממש דפוקה...). לפיכך אני רועה בשדות זרים ומתעלקת על אינטרנט של אנשים אחרים. לא קשה למצוא בית עם חיבור לאינטרנט בימינו, אבל אין כמו שולחן העבודה שלי עם הכיסא שלי והמחשב שלי, ובו רשימת המועדפים האינסופית וכל האמצעים לרקיחת פוסטים מושקעים. אז הפעם אקצר. החלטתי לנסות מחדש את החצאית דמוית העור, הפעם בגרסה אישית ופחות אייצ'-אנד-אמית:

החלטתי לשלב אותה עם גופיה לבנה פשוטה, ז'קט ג'ינס ישן ביותר (לא יודעת אם הוא נראה ישן אבל יש לי אותו מאז הצבא. הוא עושה קאמבקים מדי כמה שנים אז החלטתי לשמור אותו), וזוג גלדיאטורים.

בחרתי להתאבזר גם בשרשרת 'גורמט' מכסף, אבל היא לא נראית כל כך בצילומים. אולי קצת בצילום הבא:

ולפני סיום, מצאתי בלוג אופנה בהולנדית (הידד!! סוף סוף הזדמנות להשתמש קצת בהולנדית ההולכת ונחלדת שלי). ליתר דיוק הבלוג בפלמית אבל זה פחות או יותר אותו דבר. הבלוג שייך לבחורה בשם Emma שגרה בבלגיה ומתפרנסת מדוגמנות, קניינות אישית וכו'. גם מי שלא מבין את השפה יכול להינות מהתמונות ומטקסטים באנגלית.

שבת שלום!

Read More

היי שלום, מחלקת המדיה

למי שלא יודע, ואני מניחה שאתם לא יודעים, אלא אם קראתם כאן בקפדנות בין השורות ובין התגובות, אני עובדת באוניברסיטת חיפה. ליתר דיוק, עבדתי עד היום ב-18:00 במחלקת המדיה של הספריה. היום היה יומי האחרון בעבודה והוא היה כמובן משמח וכיפי (עם הרבה חיבוקים, נשיקות, שוקולדים ואיחולי הצלחה), אבל גם קצת עצוב. אחרי הכל עבדתי במקום הזה כמעט שנתיים וחצי, החל מהיותי סטודנטית בשנה א', ונהניתי מאוד במחלקה...

מחלקת המדיה היא המקום הכי מגניב בספריה, כי מרוכזים בה ספרי האמנות השווים עם הרפרודוקציות האיכותיות, אוסף הסרטים השלם של הספריה שכולל אלפי קלטות ודי.וי.די וגם אטלסים, מפות, תוכנות וכל האוסף המוסיקלי של הספריה (כולל דיסקים, פרטיטורות וספרות מוזיקלית). כפי שאתם רואים בתמונה למעלה, יש במדיה ספרים מעניינים גם עבור חובבי אופנה ועיצוב, כמו הספר הע-נ-ק הזה ('אלבום האופנה של דולצ'ה וגבאנה') ששוקל כמעט כמוני...

עבודתי המהנה כללה בעיקר שימוש רב בפוטושופ (לצרכי סריקה ועיבוד של אוספי התמונות הדיגיטליות שנמצאות ברשות הספריה), איוש הדלפק לשם מתן מענה פרונטלי לסטודנטים ולמרצים וגם עבודת מידענות לא מעטה וחיפוש מידע בתחומים שונים. וכמובן שנהניתי מפריבילגיות כמו להיכנס לספריה עם שקית עמוסה ממקדונלד'ס או כל הצ'ופרים האחרים שיכול להינות מהם סטודנט עובד אוניברסיטה: מדבקה לרכב שאיפשרה לי חניה בתוך הקמפוס במהלך כל התואר (באוניברסיטת חיפה זה משמעותי מאוד..) ומקום עבודה שאתה קופץ אליו אחרי השיעור, עובד בזמן ה"חלון" ואז הולך לשיעור הבא.

אין מה לומר, היה לי כיף לעבוד בחממה כזאת עם צוות מקסים של ספרניות וסטודנטים (אני אתגעגע אליכם! וגם למקינשוט האהוב "שלי"...). וכעת כאשר תם עידן בחיי, כל שנותר הוא לסיים באופן מוחלט את המטלות האחרונות לתואר ולמצוא בהקדם עבודה חדשה, כי "אמא צריכה לקנות נעליים חדשות, בדחיפות..."

Read More

יש ילדים זיגזג

או: מי את, מרגריטה מיסוני (Margherita Missoni) ?

מרגריטה מיסוני, היא נצר לבית האופנה האיטלקי המפורסם 'מיסוני'

(Missoni), כפי שהשם מרמז. ולפני שנתחיל להתעמק בבחורה הנאווה והחביבה הזו, ברצוני רק ליישר קו ולוודא שכאשר נאמרת המילה 'מיסוני' עולה בראשכם התמונה הבאה (או משהו בסגנון):

סריג הזיג-זג, בין אם בשמלה, צעיף, או בגד ים, הוא הסמל המסחרי של בית האופנה (התמונה לקוחה מ: נט-א-פורטה)

למי שהתמונה לא הבזיקה במוחו, נא להכניס במיידי לתוך ההארד-דיסק. ואחרי שסגרנו את הפינה הזו, אפשר להמשיך. מרגריטה היא בתה של אנג'לה (המנהלת הקריאטיבית של אופנת הנשים) ונכדה לרוסיטה ולאוטביו, מקימי בית האופנה, אשר פרשו כבר מהביזנס המשפחתי ומסרו את שרביטי הניהול והעיצוב לשלושת ילדיהם (ויטוריו, לוקה ואנג'לה - אמה של מרגריטה, כאמור).

מרגריטה, בת ה-25 מתגוררת בשנים האחרונות דווקא בניו-יורק ולא באיטליה. ובהקשר ללימודיה, נכונה לכם עוד הפתעה: היא לא לומדת עיצוב או מנהל עסקים (כפי שאולי היה מתבקש ממנה) אלא תיאטרון ומשחק. אולי מדובר בהרחבת אופקים לפני שהיא תיכנס לתלם שקבע לה הגורל (דור שלישי לניהול האימפריה המשפחתית) או שהיא יוצאת מנקודת הנחה שממילא זהו המסלול המיועד עבורה, אז זה לא כל כך משנה אם היא תלמד עיצוב או לא.

ובעודה בתפוח הגדול, היא משתתפת באירועי החברה הגבוהה בעיר, מסתחבקת עם אושיות כמו אשלי אולסן וזאק פוזן (אל תגידו לאמא שלה שהיא מתרועעת עם המתחרים) ומהווה מעין שגרירה של בית האופנה המשפחתי בתפוצות (=בשוק האמריקאי שמכניס הרבה כסף. טוב, עכשיו בעיצומו של משבר כלכלי אולי פחות....). מרגריטה גם נראית לא רע בכלל, בלשון המעטה, ולטעמי היא מייצגת יופי איטלקי טבעי וקלאסי (בניגוד למראה האיטלקי הנפוץ הפרחי משהו). לפיכך היא שימשה גם כדוגמנית הבשמים של בית האופנה.

מודעת פרסומת לבושם Missoni

ובנוגע לסטייל, הבחורה לובשת בעיקר שמלות (של מיסוני), בתוספת אקססוריז מרהיבים, ותמיד נראית נפלא. אין לה נפילות אופנתיות וגם לא הברקות מטורפות ויוצאות דופן, אבל גם להיראות טוב באופן קונסיסטנטי זה דבר שראוי לקבל עליו תשבוחות. ובוודאי תאמרו שזו לא חוכמה ובגלל שהיא מלייאנית ומקושרת אופנתית, היא נראית כמו שהיא נראית. אבל כולנו יודעים שחשבון בנק מנופח הוא לא ערובה לסטייל טוב (ראו ערך כמה אנשים בארצנו הקטנטונת).

לא ברור מה צופן עבורה העתיד, והאם היא תחזור לאיטליה או שתחליט להשתקע בניו-יורק. אני מניחה שהיא תמשיך להיות חלק מהעסק המשפחתי, גם אם לא תנהל אותו, ובכל מקרה אמשיך לעקוב - בעיקר אחרי הבגדים היפים...

Read More

כן כן, Christophe Decarnin הוא אלוהים וכל זה...

כל קהיליית האינטרנט (המתעניינת באופנה) מתלהבת ומזילה ריר על תצוגת האופנה של Balmain לאביב קיץ 2009. להלן שתי דוגמיות:

התמונות לקוחות מ-flickr.

לא אכחיש שהז'קטים נ-ה-ד-ר-י-ם (בכלל, לדעתי ז'קט וסקיני זו התלבושת האולטימטיבית - עבורי לפחות) ושמלות הפאייטים הן ממש to die for. אבל ברצוני להתייחס בהקשר זה לשני אלמנטים נלווים. ראשית, הג'ינסים, שכפי שאתם רואים עברו כיסוח רציני הכולל הלבנה מאסיבית וקריעה. זהו טרנד מאוד חביב עלי שבלוגריות נוספות מיהרו לזהות עוד לפני התצוגה הנוכחית.

שימו לב לג'ינס המדליק של קירסטי לי מ-that's just my vibe. אמנם ההלבנה קלה יותר ואין קרעים אבל זו עוד ווריאציה של העניין. כמו כן, היא צירפה לבלוג מדריך "עשה זאת בעצמך" הנמצא כאן. ומי שפספס את הפוסט של קמיל בנושא, יכול למצוא אותו פה (קמיל דווקא כן הלכה על קרעים וחורים..).

וכפי שקירסטי לי היטיבה להבין, וגם נראה בתצוגה של Balmain, מכנסי הדנים הללו הולכים היטב עם סנדלים מעוטרים בניטים, רצוי עם מקדם "בלינג-בלינג" גבוה. וזה האלמנט השני שמצא חן בעיני בתצוגה - ההנעלה. משום מה הסנדלים שנראו בתצוגה נורא מזכירים לי את הסנדלים הללו מבית Steve Madden:

עיצוב מוצלח הכולל רצועות רצועות אלכסוניות שעל כל אחת מהן ניטים בסגנון שונה. שמתי לב שבאתר האמריקאי הזוג הזה לא עבר שום הוזלה, אפילו לא של דולר אחד, למרות שמדובר בסנדלים מקולקציית הקיץ (שאינו איתנו יותר) ובתכל'ס כבר מוכרים לנו מגפיים ונעלי חורף. כנראה הם עדיין נמכרים מעולה, וסביר להניח שגם בקיץ הבא נמצא דגמים מאוד דומים, לפחות אם נסתמך על התצוגה של Balmain...

ועוד עדכון קטן, אתמול הצטלמתי לאייטם שאמור להתפרסם בחודש הבא. דאגתי כמובן לצילומים משלי אבל לא בא לי לפרסם אותם עדיין, כדי לא להרוס, אז הנה רק טיזר קטן (כשזה ייצא אני אפרסם פה גם את שלי). ותודה רבה לענבל מ-Field Day.

Read More