the birth story of Eitan (hebrew) / סיפור הלידה של איתן 1.4.2015

היוש!
היום יום ההולדת שלי, אבל החלטתי שזה יהיה דווקא עיתוי טוב לחלוק את סיפור הולדתו של הבן שלי.
מתחיל להיות ברור לי שהחיים האלה הם לא רק about me ושיש עכשיו בחור חדש וכובש שמנהל את העניינים. אז הנה סיפור יציאתו לאויר העולם.

שם: איתן נבון
(אנחנו לא חולקים שם משפחה. לפחות עד שאגש סופסוף למשרד הפנים להוסיף את "נבון". בלי מקף)

תאריך לידה: 1.4.2015

שעת לידה: 17:44

משקל: 3.355 ק״ג 

סוג לידה: רגילה

לפני שנצלול לתיאור מהלך העניינים, חשוב לי לחלוק את הסיפור הזה כי בגדול חווית הלידה היתה טובה וחיובית, ואף מעצימה!

אני משערת שיש בקהל הריוניות שמתכוננות למאורע הזה בפעם הראשונה בחייהן, וקצת חוששות, אז אם אני יכולה להוסיף תרומה צנועה של סיפור לידה נחמד לארכיון סיפורי הלידה, מה טוב.

את הסיפור התחלתי לתעד כבר בלילה הראשון אחרי הלידה, על המיטה הלא נוחה בעליל (שלא לומר שוברת גב) במחלקת יולדות ב' באיכילוב.

זה היה כמה שעות בודדות אחרי הלידה והייתי עדיין בהיי שהתינוק סופסוף איתנו ושעמדתי בגבורה בלידה ואפילו לא היה כזה נורא.
בנוסף הייתי מפוצצת באדרנלין (טבעי) ולקח לי זמן לנחות ולהירגע אז החלטתי לרשום מה שאני יכולה ב-notes באייפון כל עוד הזכרון טרי. (אני כבר יותר משבועיים אחרי, וחלקים מזכרון הלידה התחילו להיעלם...)
וגם פחדתי שיגנבו לי את האייפון אז מה יותר טוב מלהחזיק אותו ביד :)

בתור התחלה, חשוב לי לציין שלא באתי ללידה עם תוכנית לידה מסודרת ומוחלטת.

ולא כי שכחתי או התעצלתי, כי אני לא חושבת שאפשר להכין תוכנית לידה, ולצפות שהלידה תהיה כמו בתוכנית.

הדבר היחיד שהיה בראש שלי הוא שאני רוצה אפידורל ושאשתדל להימנע מזירוזים, אלא אם זה עניין של חיים או מוות לי / לעובר.

כבר בקורס ההכנה ללידה, שבמבט לאחור היה אחד הדברים העיקריים והמשמעותיים שעזרו לי בלידה, התחלתי להבין שלידה היא דבר מאוד אינדיבידואלי שכולל הרבה משתנים והשתלשלות העניינים תלויה בהמון דברים שיכולים לשנות כיוון בן רגע.

אז ניסיתי לבוא בלי הרבה החלטות נחרצות וציפיות, אלא לזרום עם מה שיגיע, תוך לקיחת אחריות מלאה למה שעושים לגוף שלי (אני לא חפץ ואני גם מעורבת בהחלטות הרפואיות), והפעלת שיקול דעת סביר.

אצלי זה עבד.

ועוד משהו קטן לפני שנתחיל: אחד הדברים שהייתי בטוחה בהם לפני הלידה היה איכילוב.

כל אמא שפגשתי שילדה שם בעבר היתה מלאה המלצות חמות, ללא יוצא מן הכלל, וגם אני ובעלי התרשמנו מאוד מסיור הלידה והיה לנו ברור שאני יולדת שם.

לאחר הלידה אני יכולה להגיד שהתאכזבתי במידה לא קטנה מאיכילוב: בייחוד ממיון נשים, שהוא התחנה הראשונה בשרשרת הלידה וזו שביליתי בה חלק ניכר מזמן הלידה, גם הלידה הפעילה, (המסדרון של מיון נשים, ליתר דיוק!) וכמה שעות שבדיעבד יכולתי ואף הייתי אמורה להעביר כבר בחדר לידה.
כאמור, הלידה היתה בסה"כ טובה וחיובית, אבל כללה כמה כשלים אדמיניסטרטיביים, כך נקרא לזה, לטעמי, של איכילוב וגם אחד שלי. 

מתחילים:

1.4.15 בלילה - הלילה שבין שלישי לרביעי, יומיים לפני ליל הסדר.

אני מתעוררת ב-3:30 בלילה ומרגישה מוזר.

הרבה כאבי בטן, לאו דווקא מרגישים כמו צירים (בשלב זה אני עדיין לא יודעת מה זה ציר) וצריכה לעשות פיפי כל 5 דקות. אני יודעת מה זה תכיפות במתן שתן בהריון, אבל כזה לא היה לי.

הראש שלי הולך דווקא לכיוון של קלקול קיבה.

ולא ברור למה, כי אני בדיוק בשבוע 40 והיום זה התאריך המשוער.

לגמרי הגיוני ללדת כבר ואולי אני בהכחשה.

אפילו ״זימנתי״ את הלידה בערב לפני: אכלתי ארוחת ערב קלה ועתירת מוצרי חלב, מרחתי לק בצבע תכלת ״בייבי״ (לקראת הלידה) ודיברתי עם איתן העובר.
אמרתי לו שממחר הוא ממש חופשי לצאת ושאנחנו נשמח אם יעשה זאת ב-1.4 או ב-2.4, לפני ליל הסדר ככה.

בקיצור, כשאני קמה הבטן שלי מתהפכת ואני מייחסת את זה למוצרי החלב שאכלתי בערב הקודם.
מדי פעם יש לי כאבים (בבטן בלבד) אבל אני מנסה לתזמן אותם ואין בהם שום דבר הגיוני אז אני מחליטה שאלה לא צירים.

עוברות כמה שעות (אני מעבירה אותן בהאזנה לדיסק של שבק ס [??] ובגלישה בווינט. שני דברים שאני לא ממש עושה בשגרה) וכשעולה הבוקר הרגשתי לא משתפרת.

מאחר ואני כרגע בדיוק ביום הראשון של שבוע 40 אני מחליטה לנסוע לאיכילוב למעקב הריון (החל משבוע 40 עושים בבית חולים), זה תירוץ טוב להגיע, ועל הדרך אתלונן על הכאבים וההרדשה הלא טובה.

בדרך החוצה, אני מעיפה מבט בתיק המתוקתק שארזתי בקפידה ללידה, תוהה לרגע אם לקחת אותו ומחליטה להשאיר אותו בבית כי אני כרגע לא בלידה (ביג מיסטייק! יוג' מיסטייק!).

מגיעים לאיכילוב בסביבות 7:30-8:00 ואני הולכת לניטור הריון, שנמצא מול מיון נשים בבית החולים ליס.

אחות מגיעה מיד ואני מכריזה שבאתי למעקב הריון ואני גם לא מרגישה טוב. 

האחות אומרת שהמעקב רק לנשים בריאות ואם אני לא מרגישה טוב אז למיון.

בצעד כבד אני נכנסת למיון כי לא בא לי לצעוק ״זאב זאב״ ובהרגשה שלי לא נראה לי שאני בתהליך לידה. 

בכל החומר שקראתי על צירים כתוב לצפות לכאבי גב. אצלי כואבת רק הבטן. בטח ישלחו אותי הביתה.

אני נכנסת למיון הריק מצוות אבל די מלא בהריוניות ובני זוג, ובמגמת התמלאות מרגע לרגע.

כשהאחות מגיעה אני כבר די מתפתלת מכאבים מול דלפק הקבלה אבל שומרת על קור רוח. 

עושים לי מוניטור ובדיקה והבדיקה מכאיבה לי. האחות אומרת לי לחשוב על דברים טובים: תאילנד, שוקולד. אמרתי לה שתאילנד לא כל כך עושה לי את זה והיא שאלה: אז מה כן?התלבטתי אם להגיד שקולקציית הקיץ של גוצ'י אבל ויתרתי על זה. הבדיקה מעלה שאני בפתיחה של 1 ס"מ.
לא שיערתי שאני כבר בפתיחה כלשהי, אבל 1 ס״מ זה בהחלט לא לידה פעילה ולא מרגש, ושמעתי כבר על נשים שהסתובבו חודש שלם עם פתיחה כזאת.

אחרי המוניטור עוברים לבדיקת רופא, הרופא עושה לי אולטרסאונד ואומר שיש מיעוט מי שפיר והוא רוצה שמחלקת אולטרסאונד גם תבדוק את העניין. חכי במסדרון לסניטר שייקח אותך לאולטרסאונד.

אני יוצאת למסדרון לחכות לסניטר ובשלב זה הכאבים כבר די רציניים.

אני שמה לב שמתוך הרבה נשים שנמצאות שם במסדרון אני הכי קולנית.

לא צורחת ולא בוכה, אבל מייבבת כשמגיע הכאב (אני עדיין נמנעת מלקרוא לזה ציר) ובעיקר מתפתלת מכאבים וחייבת לעמוד בכל גל כאב כזה ולהניע את הגוף.

אני נהיית עצבנית יותר ויותר וקשה לי לשבת.
כאמור אף אחד לא מדבר על לידה אבל נראה שנהיה פה זמן מה ואני מבקשת מאמא שלי שתבוא.
היא צריכה לנסוע מחיפה אז עד שהיא תגיע לאיכילוב בטח נדע יותר.

הסניטר מגיע אחרי פרק זמן שנראה לי די ארוך ומייגע ומסיע אותי על כיסא גלגלים למחלקת אולטרסאונד. בעלי הולך לידינו.

המסע למחלקת אולטרסאונד ממש מפרך ובשלב מסוים אני מבקשת ממנו לעצור כי יש לי כאבים ואני לא יכולה לשבת. אני קופצת מהכיסא, נשענת על קיר ומתחילה ולסובב את האגן במעגלים, אין לי מושג למה, אני עושה את זה באינסטינקטיביות. (זאת תנועתיות שמקדמת לידה).

בעת ההפוגה מהכאב אני חוזרת לכיסא ומגיעה לאולטרסאונד. בדרך נס מכנסים אותי ראשונה לפני כל התור אבל האולטרסאונד נראה כמו נצח, יש לי צירים תוך כדי שכיבה על הגב (אקסטרה כואב) ומסתבר גם שבמיון עוד לא הכניסו את הפרטים שלי בכלל למערכת אז הכל מתעכב.

נגמר האולטרסאונד ובעלי מחזיר אותי למיון יולדות (הדרך נראית הרבה יותר קצרה מהמסע עם הסניטר) וחוזרים שוב למסדרון היקר והאהוב, להמתין לרופא.

ההמתנה הפעם אקסטרה כואבת ושוב מבין כל היולדות נראה שאני הכי קולנית והכי כואבת.
איך זה ייתכן? בנוסף, יש לי בחילה רצינית, חם לי, אני מזיעה, ובא לי להתפשט כאילו אין מחר, כל חתיכת בד על העור מגבירה את הכאבים ומעיקה עלי. הגעתי עם טייץ למיון (עוד טעות) ופשוט בא לי לתלוש אותו מעליי, הוא מכאיב ולוחץ. אני מנסה להפשיל אותו כמה שאפשר למטה, בלי שייראו לי את התחתונים. מזל שאני עם טוניקה.

לשמחתי בעלי תופס פיקוד ובכל כאב שמגיע הוא נותן לי להישען עליו, מעסה לי את הגב התחתון תוך כדי שאני עושה סיבובי אגן, ומתווה קצב של נשימות שאני צריכה לעקוב אחריו. זה עוזר ואנחנו מצליחים לעבור כל גל של כאב כזה איכשהוא.

סופסוף מגיע תורי שוב לרופא במיון שאומר שמיעוט מי השפיר גורם לכך שאני לא הולכת הביתה אלא אמורה לעבור למחלקת טרום לידה.

שם אני אמורה להמתין, לדבריו, עד שתתפתח לידה או לחלופין עד שהם יחליטו לתת לי זירוז שנקרא PG.

אני מתפתלת מכאבים אבל אף אחד לא טורח לבדוק בכלל אם התפתחה כבר לידה.
בדיעבד אפשר להגיד בוודאות שבשלב הזה אני כבר לגמרי בלידה פעילה, מתחת לאף של כולם.

וכשאני שומעת את המילה "זירוז" ועוד PG אני מתחלחלת, כי זה לא מתאים לי בכלל (בקורס הכנה ללידה למדנו ש-PG זה זירוז בצורת טבליה, ושבעיקרון אפשר להשוות אותו ל-RPG. והמבין יבין) אבל נראה שיש עוד זמן עד שנצטרך להתווכח על זה עם הרופאים (כי אני ממש לא מעוניינת לקבל זירוז) אז אני שותקת. בחזרה למסדרון ההומה, להמתין לסניטר שיעביר אותי לטרום לידה.

חוזרים למסדרון ואמא שלי בדיוק מגיעה.
אני מעדכנת אותה במה שנאמר ותוך כדי מתפרקת ומתחילה לבכות. כמובן שאני ההריונית היחידה שבוכה במסדרון של מיון נשים. :)

בשלב זה עברו כבר 4-5 שעות טובות מהרגע שהגעתי. על אף שאני נראית הכי כאובה וקולנית ומסתובבת עם טייץ מופשל (פאשן סטייטמנט) כשרוב הבעלים והנשים בוהים בי בתמיהה מסוימת, אף אחד לא בודק לי פתיחה או התקדמות. מבחינת המיון אני עדיין בסנטימטר ואני מרגישה כבר די מותשת.

אני ערה מ-3 ורוב הזמן עומדת כי הכי כואב לי לשבת בצירים ואני רק רוצה להוריד מכנסיים ולמצוא מיטה להישכב בה במרווחים בין גלי הכאב.

אני אפילו נשכבת על כמה כסאות פנויים לרגע, אבל תוך שניה מגיע שוב ציר אז עד שהתמקמתי אני חייבת לעמוד.

אני מרגישה כמו נווד סובל במסדרון וזה נהיה קשה מרגע לרגע, אני נזכרת בכל התנוחות שמקדמות לידה, בכך שאמורה להיות מקלחת בחדר לידה ואני מתה למקלחת, גם כי בשלב זה אני מזיעה ומגעילה ובעיקר כי זה נורא עוזר בשלב הצירים. אבל אני לא יכולה להשתמש באף אחד מהפסיליטיז האלה כי אני במסדרון.

אם אין אני לי מי לי, אז אני תופסת את האחות במיון ומבקשת ממנה אם אפשר לשים מצעים על איזו מיטה שממוקמת במסדרון, לפחות שתהיה לי פינה משלי בזמן ההמתנה למעבר לטרום לידה.

כשהמיטה מוכנה אני עולה עליה לנוח קצת אבל מיד קופצת עם הגעתו של ציר. הוא כואב לאללה ואני צריכה ללכת לשירותים.

בשירותים אני מגלה מרחץ דמים בתחתונים וקוראת לאחות, תודה לאל היא מחליטה לבדוק אותי ומעדכנת שאני כבר בפתיחה של 5 ובלידה פעילה.

מכאן אני כבר לא ממתינה שנייה, היא פשוט מטיסה אותי למעלה לחדר לידה.

כבר בדרך (הקצרה) למעלה אני מבקשת אפידורל.

חושבת אולי שיש סיכוי שהמרדים יחכה לי בחדר לידה. אופטימית אני.

נכנסים לחדר לידה, אני נשכבת על המיטה ומעיפה את כל הבגדים שלי סופסוף ונכנסת לתוך חלוק בית החולים. מעולם לא חיכיתי ללבוש בגד כמו את החלוק הזה.

עכשיו יותר נוח לי אבל הצירים מתגברים. מאחר ומחברים אותי למוניטור אני לא יכולה לקום מהמיטה ובשכיבה הם כואבים יותר.

בשלב הזה אני מבקשת אפידורל שוב ושוב (באסרטיביות אבל חלילה לא בצעקות או בהיסטריה) ומסתכלת כל הזמן אל הדלת בתקווה לראות את מישהו חדש (=מרדים) נכנס לחדר.

הזמן עובר ועובר ואין מרדים ואין אפידורל.

בודקים לי שוב פתיחה אחרי זמן קצר ואני כבר ב-8.

פה אני מתחילה להילחץ כי מתחילים לראות את הסוף ואין אפידורל באופק.
את הצירים אני שורדת יפה אבל לא יודעת מה יהיה בשלב הדחיפות. זה ה-money time של הלידה, והיולדת צריכה להגיע עם כוחות פיזיים ונפשיים כדי לתת עבודה וללחוץ ביעילות כדי להוציא את העובר החוצה, בלי שהלידה תהפוך בסוף לקיסרי או מכשירים.
אני מרגישה לא מספיק מאוששת ויודעת שאני צריכה את האפידורל הזה בשביל השלב המכריע. 

וגם, קראתי סיפורי לידה טבעית (טובים) ואני יודעת ששלב הלחיצות הוא הכואב ביותר ומפחדת לעבור אותו בלי שום הרדמה / אלחוש.

אני מחליטה לפנות למיילדת, מרינה, ואומרת לה ״רק אל תעשו לי טריק ותגידו לי שזה מאוחר מדי לאפידורל ושאני צריכה ללדת בלי״. 

המשפט הזה משום מה מעלה את חמתה של מי שאמורה תכף ליילד אותי והיא פונה אלי בטון תקיף ועצבני ואומרת לי: ״אני לא מוכנה לשמוע כאלה דיבורים, אם את אומרת משהו כזה עוד פעם אני קמה והולכת״ (=תיילדי את עצמך לבד).

וואו, לכזאת גועליות לא ציפיתי ממיילדת באיכילוב.
אני די גמורה מכל שעות הצירים במסדרון שאני לא ממש מעבדת וקולטת את עצם הבעיה להתחיל לידה עם מיילדת שאמורה לסייע לך והדיאלוג היחיד ביניכן עד כה הוא שלילי וזועף.
מה ביקשתי? אפידורל? לא צעקתי, דיברתי יפה.
ואם האפידורל מתעכב אפשר לומר לי שהוא מתעכב או בדרך, אבל לא צריך לגעור בי ולבטל אותי בצורה כל כך רעה.

אני לא עונה למרינה ולא מפתחת איתה דיון, מנסה להתמקד ביני לבין עצמי באיך לקבל את האפידורל.

ואז אני מרגישה פתאום דחף לעשות מס׳ 2.
ממה שלמדתי לקראת הלידה, הדחף הזה מסמן את תחילת צירי הלחץ ואני נתקפת בעתה.
שלב הדחיפות תכף מתחיל אבל לא קיבלתי אפידורל!

זה הרגע הכי מלחיץ בכל סיפור הלידה ואני מרגישה כאילו מישהו דורך לי על החזה. אני לא מצליחה לנשום. התקף חרדה.

אני נכנסת להיסטריה של כ-5 דקות וצועקת שאין לי אוויר. אני מרגישה חנוקה. לחץ אטומי.

בתגובה מרינה אומרת שמי שיש לה בעיות נשימה לא יכולה לקבל אפידורל.

למזלי אמא שלי מתערבת ואומרת בתקיפות שאין לי שום בעיות נשימה וזה התקף חרדה, אני בלחץ בגלל שלא קיבלתי אפידורל.

אחרי זמן מה נכנס רופא ששואל אותי כמה שאלות (בנוגע לנושא הנשימה) ועוזב את החדר. 

בבדיקת הפתיחה הבאה אני כבר ב-9 או 9.5, לא בדיוק זוכרת, ואז מתרחש הנס.

נכנסת לחדר אישה חדשה בבגדי מנתחים. 

אני לא מבינה בהתחלה מי זו אבל זו המרדימה. המרדימה!!!

מכינים אותי צ'יק צ'ק לאפידורל ואני כבר מתחילה להרגע. מצידי שידחפו לי מוט ברזל ענק לעמוד השידרה אני בכלל לא מפחדת מהזריקה ומהחדרת הצינורית וזה גם לא כואב לי, רק משוועת לכך שהחומר יתחיל כבר לעבוד.

אני צריכה להתכופף לשם ההזרקה ולא לזוז ותוך כדי שנוברים לי בגב אני מרגישה שבורח לי פיפי.

מרינה והמרדימה אומרות לי שזה לא פיפי אלא ירידת מים. אוקיי.
די מהר אחרי ההזרקה האפידורל מתחיל לעבוד.

אני נרגעת מיד, ומרגישה כמו בנאדם אחר.
נינוחה, שמחה. קיבלתי אפידורל! יחי ממציא האפידורל (המצאה גאונית גאונית).

פה אני כבר מתלוצצת עם הצוות, אומרת למרדימה שחיכיתי לה כל חיי ושהיא בטח כמו סנטה קלאוס, נכנסת מחדר לידה לחדר לידה ומביאה את מתנת האפידורל. תודה למרדימה!

ככה נראית בחורה מאושרת שכרגע קיבלה אפידורל

יחד עם האפידורל קורה עוד דבר נהדר, מרינה המיילדת מתחפפת (החלפת משמרת??) ואני מקבלת מיילדת חדשה בשם מאיה.
היא מקסימה ונעימה, מתייחסת אלי יפה ומשרה אוירה טובה.

נהדר, אנחנו מוכנים להוציא את הבייבי הזה החוצה, כל התנאים כרגע לטובתי.

אני מקבלת הנחיה לנוח קצת (נותנים לי בפועל כשעתיים מנוחה) ובמהלכם ניתן לי גם פיטוצין לווריד.
זאת לאחר שמסבירים לי מה מטרתו ומבקשים את אישורי כמובן.

כאמור אני לא מעוניינת בזירוזים, אבל הסיבה שהסכמתי היא כי אנחנו כבר בסוף, וממה שהבנתי הפיטוצין ניתן לי במינון הנמוך ביותר והוא לא מתפקד כזירוז בשלב זה אלא ומטרתו למקסם את צירי הלחץ ולגרום לזה ששלב הדחיפות יהיה יעיל ביותר.

זורמת עם זה.

ואז אני נחה. מרגישה את לחצי הצירים (שלפי המוניטור הם היסטריים) אבל לא את הכאב ואני רגועה.
לאחר שעתיים של מנוחה ואגירת כוחות מאיה המיילדת נכנסת ואומרת שיאללה, מתחילים לעבוד. יש לנו שעה להוציא את התינוק ואנחנו נעשה זאת במסגרת הזמן.

היא מנחה אותי איך לדחוף כשהיא תגיד לדחוף ומה אני אמורה לעשות כשהיא מבקשת לא לדחוף.
נראה לי שהבנתי את המסר.

אנחנו מסכמות שהיא תעשה עיסוי פרינאום תוך כדי (השמן שהכנתי נמצא בתיק לידה והתיק נמצא בבית, אבל אנחנו בבית חולים ויש להם גם שמן) ושאני בעיקרון מבקשת להימנע מלחתוך אבל אם הבחירה היא בין קרע לחתך אז עדיף שתחתוך.

ומהחלק הזה הלידה מתחילה להיות די דומה למה שרואים בסרטים. לפחות בחוויה שלי.

ברגע שמופיע ציר במוניטור מאיה מבקשת לדחוף ואני משתדלת ככל יכולתי. אמא שלי מחזיקה לי את רגל ימין ובעלי את רגל שמאל והם עוזרים לי בדחיפות. אני מרגישה את הלחץ היטב אבל לא את הכאבים ודוחפת כאילו אין מחר בשילוב נהמות. 

עוד ציר ועוד דחיפה ואוטוטו הראש מבצבץ.

מאיה אומרת שהוא בלונדיני ושואלת אם אני רוצה להרגיש.

אני שולחת יד ומרגישה חתיכת קרקפת עם שיער. זה מוזר. (איך מרגיש שיער בלונדיני?)

אמא מימין ובעלי משמאל, מאיה מקדימה, ואנחנו כולם עובדים בסנכרון.
עוד 2-3 צירים והראש בחוץ.

שאר הגוף ״נפלט״ החוצה בציר נוסף וזה מרגיש הרבה פחות קשה.

תוך פחות מחצי שעה של דחיפות, בשעה 17:44 איתן נולד.

מאיה מרימה אותו סגול ומגואל בדם ומיד הוא מתחיל לבכות. אני מתחילה לבכות אחריו. זה בכי של פורקן.
בעלי בוכה. אמא שלי מצלמת באייפון (אין לנו מצלמה כי מישהי החליטה להשאיר את תיק הלידה בבית).

לא מאמינה שעשיתי את זה - הבאתי בן אנוש לאויר העולם.

מיד מפשיטים את החלק העליון של החלוק ומניחים אותו עלי skin to skin.

התינוק קצת המום אבל רגוע.

אני גם יולדת את השילייה, לא זכור לי יותר מדי מהעניין הזה, דחיפה או שתיים והיא בחוץ, לאחר יציאת השילייה מאיה פורסת אותה ומסבירה לי מה היא רואה. 

השילייה תקינה וענקית, נראית כמו גוש כבדים רוטטים. זה די דוחה ומעניין בו זמנית.

אחר כך מעבירים את איתן לבעלי (מבקשים ממנו להוריד חולצה וגם כאן סקין טו סקין) ונכנס רופא לתפור אותי.

זה החלק המעצבן והלא נעים בכל הלידה - לקראת יציאת הראש עשו לי אפיזיוטומיה = חתך חיץ (כן, באסה אבל עם הגודל הממוצע פלוס של התינוק, ולא שלי, והראש הגדול שלו לא היה לי סיכוי כנראה להתחמק מהסיפור) ועכשיו צריך לתפור.
וגם מסתבר גם שכל הסשנים של עיסוי הפרינאום היו לשווא...

אני עדיין תחת אפידורל אז התפירה לא כואבת אבל היא מורגשת וזה לא הכי סימפטי.

לבסוף אני מוצאת כלאחר כבוד מחדר הלידה, זוכה להמתנה הגונה נוספת במסדרון של חדרי הלידה - היי, סיפור שמתחיל במסדרון סופו גם להסתיים במסדרון (היוש לזקנה מהמסדרון. סתם, היא במחלקה אחרת) - ואז מועברת למחלקת יולדות.

THE END

מסקנותינו מהסיפור:

1. גם כאבי בטן יכולים להיות צירים.
צירים זה אינדיבידואלי והחוויה שלהם משתנה מאישה לאישה, צירים לא בהכרח מתחילים בגב.

2. אם את מרגישה צורך להוריד מכנסיים בדחיפות באמצע המסדרון, כנראה שאת בלידה פעילה.

3. בשבוע 40 לא יוצאים מהבית לבית חולים בלי לקחת את התיק ללידה (אבל בתכלס הסתדרתי וכמו שמאיה המיילדת אמרה לי, כל מה שאת צריכה ללידה נמצא "עלייך").

4. אין כזה דבר "מאוחר מדי לאפידורל". אפשר לקבל אפידורל גם בפתיחה 10, כשהמרדימה הגיעה כבר הייתי ב-9 ועד שהיא סיימה את ההזרקה (זה לוקח זמן) הייתי בפתיחה מלאה.

5. הצוות הרפואי ממליץ את המלצותיו אבל רק את אדון לגופך ואת מחליטה מה יעשו או לא יעשו לך.

6. כמה שהלידה תהיה כואבת, לא צפויה, ושונה ממה שדמיינת (או לא), בסופו של דבר ממתין תינוק בקצה המנהרה וזה שווה הכל. פלוס, אחרי כמה זמן בכלל לא תזכרי בדיוק את כל מה שהלך שם.

לידה קלה לכל ההריוניות.
ברשותכם, אני הולכת להתנפל על מגש סושי יומולדת מלכותי :)
נתראה בקרוב.

XX

Read More

bump diaries: week 33 / אפונה בהריון: שבוע 33

בוקר טוב!
בעודי רצה קדימה עם ההריון - אוטוטו נגמר ויש לי עוד הרבה תוכן להספיק בעניינו - קבלו את סיכום שבוע 33 החביב, שכבר עבר אבל לא נשכח:

שבוע הריון: שבוע 33

גודל העובר (בהשוואה לפרי/ירק) : דוריאן (מישהו יודע מה זה??)

איך אני מרגישה: בסדר גמור. עייפה. כבדה. כל התשובות נכונות.
התחלתי לקום פחות בלילה לשירותים ואני ישנה די טוב, נראה לי שפשוט הגוף שלי כל כך עייף בסוף היום שלא מזיז לו מכלום, הוא רוצה לישון.
חוצמזה אני מרגישה קצת לחץ, שלא אספיק את כל מה שאני מתכננת בהריון הזה, ואת כל הסידורים שאני רוצה לעשות בעסק לפני שאני פותחת בשעה טובה את העסק של חיי: להיות אמא.

מה אני אוכלת השבוע: 
הכל. הלהיטים הנוכחיים בתחום החטיפים הם דגן תפוח מתוק (AKA "שלווה"), אני יכולה לחסל חבילה שלמה של הדבר הזה בלי לשים לב בכלל. מלבדו הפייבוריטים הם שוקולד (הכנתי לא מזמן נקניק שוקולד וזה פשוט מעולה), טוסט עם גבנ"צ, פסטה ברוטב עגבניות קלאסי, וכל מאכל פשוט עם טעמים ברורים ולא מתוחכמים. 
בקיצור, מה שייערב לחיכו של ילד בן 5, סביר להניח שיתאים לי לגמרי.

מה מפריע לי:
שהתחלתי קצת לחשוש מהלידה, דבר שדי התעלמתי ממנו עד היום.
אני בנאדם שלא משתגע על אי וודאות, ועצם העובדה שאני הולכת ללידה בפעם הראשונה בלי לדעת בכלל מה זה ציר (מבחינת ההרגשה), מה הולך לקרות ואיך ישתלשלו העניינים קצת מחרפנת אותי.
המיילדת בקורס הכנה ללידה אמרה על זה: "אני מבינה שאת היית שמחה להתחיל מלידה שניה, אולי עדיף שלישית". מה שנכון נכון. נקווה שיהיה בסדר.

המרענן הרשמי של שבוע 33:
צילומי הריון שעשיתי עם הצלמת המקסימה איטן.
את התוצרים המצולמים ואת הסיפור מאחוריהם תוכלו לראות כאן בקרוב, מה שכן אומר בקצרה שלפני הפגישה עם איטן לא הייתי בטוחה שאעשה צילומים כאלה, ואני ממש שמחה שעשינו.
הצילומים נעשו, בעצת איטן, בעיתוי טוב מבחינת ההריון, וגם בחרנו לוקיישן והחלטנו על אוירה שהתחברנו אליה שתינו אז הכל זרם בטבעיות ולא היא כרוך במאמץ מיוחד. And that's the way I like it.

שבוע 33 מבחינה אופנתית:
נכחתי בתצוגת האופנה של גולף - קצת לא הייתי בטוחה איך זה ירגיש להיות באירוע כזה עם כרסי בין שיני, וביקשתי במיוחד מושב מעבר למקרה שאצטרך דחוף לעשות פיפי אבל הכל היה בסדר, השלפוחית התנהגה כראוי, ומזנון הפירות והגרנולה לפני התצוגה היה מעולה, ביחוד התותים (אני יודעת, כי אכלתי חצי ממנו).
מבחינת התצוגה אהבתי בעיקר את מה שראיתי בתחילתה, דגמים לבנים שנראו טוב ועם הרבה דיטיילים, אם יורשה לי להמר על סמך התרשמותי אני מאמינה שאלו לא הדגמים המסחריים של הרשת ושכנראה יימכרו בכמויות קטנות ובמחירים גבוהים. 
אם מצאה חן בעיניכם השמלה שבתמונה, בטח תאהבו את החצאית הזאת של LOVES שהיא מרהיבה, סופר איכותית, ונמצאת עכשיו בסייל. 

למה אני מחכה: 
הייתי אומרת שאני מחכה ללידה, אבל בו זמנית קצת חוששת ממנה.
בכל מקרה, הייתי ממש רוצה כבר להכיר את הבוטן, לראות איך הוא נראה במציאות ולא בצילומי אולטרסאונד ברורים ככל שיהיו ולהבין מי זה גור האדם הזה שכרגע נמצא בגדר תעלומה של תנועות ובעיטות חמודות בבטן.

המשך שבוע טוב :)
נתראה בקרוב 3>

Hi there!
The weeks go by so fast, and I still have a lot of content I want to share before this pregnancy ends, so here's my 33 weeks summary:

Pregnancy week: week 33

Baby is the size of a: Durian

How am I feeling:
Fine. Tired. Heavy. All of the above.
I actually started to wake up less and less during the night, and I'm sleeping pretty good. I guess by the time I get to bed (around midnight) my body is so exhausted that it just wants to sleep and doesn't care about anything.

What am I eating:
Everything. In the snacks department I'm really into sweet puffed corn, of course I'm still craving chocolate (made a "chocolate salami" the other day - it's delicious).
These days I mainly like eating simple foods with distinct flavors. like pasta with a classic tomato sauce. I guess anything a 5 year old child will want to eat, I'll want it too.

What bothers me:
I'm a bit anxious about giving birth.
Haven't put too much thought into it but as my due date approaches I'm starting to freak out a bit. I usually like knowing what I'm getting into so this first experience is a bit intimidating, but I hope it will be all well.

Exciting stuff in week 33:
Did a maternity photo-shoot with the lovely Itan.
You will soon see the results of our collaboration which was fun, easy going and effortless.

Week 33 - fashion wise:
I attended a fashion show of a big Israeli fashion brand - Golf.
At first I thought it wouldn't be so nice to attend such an event with my huge belly, and asked for an isle seat in case my bladder acts out.
But it was actually nice, bladder on its best behavior, and the granola and fresh fruit buffet was excellent (I should know since I ate half of it). The fashion was nice too, especially the first part of the show.

What I'm waiting for:
I'd say I'm waiting to give birth, but I'm kinda scared.
I'm mainly just waiting to see our little peanut, in real life, and get to know this human cub which is a big mystery of cute little kicks inside my belly at the moment.

Wishing you a good rest-of-the-week
see you soon
XX

Read More

bump diaries: week 31 / אפונה בהריון: שבוע 31

בוקר טוב ושבוע טוב!
מתקרבת לאט לאט לקו הסיום של ההריון הזה, כי נותרו רק עוד 8 (פלוס מינוס) שבועות עד התאריך המשוער.
אז הנה סיכום של שבוע 31 שעבר עלינו, ואני מקווה שגם עליכם, בנעימים:

שבוע הריון: שבוע 31

גודל העובר (בהשוואה לפרי/ירק) : אננס

איך אני מרגישה: כרגיל, רק עם מטען חורג ענק מקדימה.
כבר התרגלתי פחות או יותר להתנשפויות, לקוצר הנשימה, לכאבי הגב ולחוסר הנוחות בישיבה או שכיבה (או בעצם בכל תנוחה) ואני מתחילה לחשוב איזה מוזר זה יהיה לקבל את הגוף שלי בחזרה בעוד כמה שבועות.

מה אני אוכלת השבוע:
הכל. בדגש על הרבה!
התחלתי לשים לב שהמקרר מתרוקן ממש מהר והאחראים העיקריים לעניין הם אני והפלוס חצי שבתוכי.
אנחנו גם אלה שהולכים לעשות קניות אז זה בסדר :)
בראש רשימת הלהיטים הקולינריים בתקופה האחרונה: מיץ תפוזים, סלט קצוץ גס של עגבניות-גמבה-בצל סגול-פלפל חריף, פסטות למיניהן וכל מה שמתוק.
רק תביאו לי עוגיות, עוגיות ועוד עוגיות.

מה מפריע לי:
שלא נוח לי לישון במיטה שלי.
חצי מהלילה מוקדש להתהפכות והסתובבות לשם מציאת התנוחה הנכונה והנוחה, ללא כאבי גב, תנוחה שכמובן תימצא רק אחרי הלידה. 

המרענן הרשמי של שבוע 31:
האולטרסאונד המיוחל שזימנתי בפוסט "יומני ההריון" הקודם הגיע בדיוק לפי בקשתי וסיפק את הסחורה לגמרי (על זה אני אומרת: רק צריך לבקש. וגם, היינו צריכים לדבר על מיליון דולר :))
בעיקרון זה היה "סתם" אולטרסאונד קצר ושגרתי להערכת משקל עובר אבל הטכנאית היתה סופר חמודה וגם הבוטן שונא הפפראצי שיתף פעולה וקיבלנו תמונת פנים מרהיבה.
עכשיו אפשר להצמיד פרצוף לבעיטות, להתחיל להתלבט למי הוא דומה, ובעיקר להבין שאוטוטו הוא בחוץ ומתחיל את חייו כאדם.
וגם, אם לא הצלחתם לקרוא בין השורות, זה בן. הולך להיות לנו בן!
נתעמק בזה בהמשך.
בן!!!!!!!

שבוע 31 מבחינה אופנתית:
השבוע מצאתי את עצמי נצמדת בעיקר למתכון אחד בטוח ובדוק:
ג'ינס הריון, חולצה או סריג פסים וג'קט קצר (לא הריוני).
ניסיתי השבוע שלל וריאציות ואני מרוצה ונינוחה - עד כמה שאפשר להיות בחודש שמיני - בבגדים שלי. 

למה אני מחכה: 
למפגש הבא של קורס הכנה ללידה.
אנחנו עושים קורס מטעם קופת החולים שעלה סכום של 150 ש"ח (ל-4 מפגשים).
לגמרי סביר, או כמו שקראתי בטור של אפרת אברמוב השבוע: "לבייבי שלנו מגיע רק הזול ביותר !" :)
צחוק בצד, מסתבר שיש תמורה יותר מהולמת בעד הסכום הצנוע הזה, והמיילדת הבכירה ענת עצמון (לא השחקנית), שהיתה אחראית על המפגש האחרון העבירה מפגש מאלף ומצחיק.
מחכה בקוצר רוח למפגש הבא.
וגם, שאפו למיילדות באשר הן. 

שיהיה שבוע טוב :)
נתראה בקרוב 3>

Hi there!
Getting closer and closer to the finish line, only 8 (plus minus) more weeks until my due date! So here comes the summery of week 31 of my pregnancy, enjoy:

Pregnancy week: week 31

Baby is the size of a: Pineapple

How am I feeling:
Fine and normal, just with a huge access baggage in the front.
I've already gotten used to the panting, shortness of breath, discomfort and back pains.
Starting to think what it's gonna be like to get my body back within a few weeks time.

What am I eating:
Everything. And a lot!
Noticed that the fridge is getting empty really fast lately and the responsibility for that goes to me and peanut. We also do the grocery shopping so that's OK :)
Main hits on the menu lately:
Orange juice, Tomato-Red pepper-Red onion-hot green pepper roughly sliced salad, all kinds of pasta and deserts.
Oh, and bring me cookies. Lots and lots of cookies.

What bothers me:
Not being able to sleep in comfort in my own bed.
Most of the night I'm turning from side to side to find the right position with no back pains, which I guess will be found only after delivery :)

Exciting stuff in week 31:
At our last ultrasound scan this week we finally got a clear and beautiful face image of our little one.
Now I can finally put a face on the kicking, start contemplating who he resembles and understanding that this little creature is soon going to start his life in this world as a person.
And if you didn't manage to read between the lines: It's a he.
We're having a boy!
A boy!!!!!!!!!!

Week 31 - fashion wise:
Found myself sticking to the good old recipe of maternity skinny jeans, striped shirt or knit, and short jacket (biker, bomber etc.)
Tried a few variations of that this week and am pretty pleased with the results.

What I'm waiting for:
Attending the third meeting of our "birth preparation course".
Last meeting was filled with important info, great tips and good vibes from the experienced midwife who held the meeting, and I can't wait to get some more.
Midwifes are awesome!

Wishing you a nice weekend!
see you soon
XX

Read More

bump diaries: week 29 / אפונה בהריון: שבוע 29

היי היי!
מזמן לא היה פה סיכום ביניים של ההריון, אז אם אתם מוכנים לחפירות בואו נצלול פנימה:

שבוע הריון: שבוע 29

גודל העובר (בהשוואה לפרי/ירק) : דלורית

איך אני מרגישה: כאילו בלעתי כדורסל. או שניים. לא, באמת...
מעניין איך זה ירגיש להוציא מתוכי את הכדורסל הזה. הא! את זה נגלה בעוד כחודשיים.

מה אני אוכלת השבוע:
הכל. אני אוטוטו 10 ק"ג יותר מהמשקל שהתחלתי איתו את ההריון, שזה בגבול הנורמה, אם כי ללא ספק קצת כבד למימדים שלי, ורוב המשקל הזה מתרכז בבטן.
אני מקווה שהחודשיים הנוספים שעוד נשארו לא יטמנו בחובם עלייה משמעותית נוספת.
הקרייבינגים שלי נעים לאחרונה בין דחף אדיר ללאטה פראפוצ'ינו עם קרמל וקצפת (מצאתי שהדבר הכי קרוב לזה באיזור שלי זה אייס עוגיות של ארומה בתוספת קצפת כמובן. משקה שאין מצב שהייתי שותה ברגיל מרוב שהוא מתוק, אבל עכשיו בהריון הוא כ-ל-כ-ך טעיםםםםםם!!) לבין "לטרוף" כל צילום אוכל שאני רואה ברשת או באינסטגרם.
כמובן שהדחף לכל המזונות ה"אסורים" כמו סושי, סלמון מעושן, קרפצ'יו ושאר חברים (פאטה! סטייק טרטר! סביצ'ה! מאיפה צצתם...) רק מתגבר ככל שאני מתקרבת לישורת האחרונה. המצב קשה!

מה מפריע לי:
שכואב לי בסרעפת אחרי כל ארוחה גדולה.
ובאופן כללי שהשליטה על מערכת העיכול שלי נלקחה והועברה לגורמים אחרים.
זה כמובן נכתב באופן כללי ובשיא העדינות על מנת שלא לגלוש למחוזות ה-TMI.
ממש ממש אשמח לקבל את העיכול שלי בחזרה בקרוב. תודה.

המרענן הרשמי של שבוע 29:
נסיעה לחו"ל!
היו כאלה שהלחיצו אותי מאוד בקשר לעניין, והיו כאלה שאמרו לי לנסוע בכיף.
כך או כך, מאחר ואני בעלת עסק והאופנה לא מחכה לאף אחד, גם לא לפאשיוניסטה ישראלית שבלעה כדורסל, נסעתי לנסיעת עבודה. נו טוב, עם קצת פלז'ר בצד. הצלחתם להוציא את זה ממני.
מבחינת ביטוח, ניתן לנסוע עד שבוע 32 להריון כך שנסעתי באחד השבועות האחרונים האפשריים ויש לי כמה תובנות בנושא:

1. אל תסעו לבד בהריון.
נסעתי לבד, כי אני רגילה להיות בחורה עצמאית ולנהל את ענייני.
אמממה, ההריון קצת מגביל ולא יזיק שיסע איתכם בן זוג או בן לוויה כלשהו - מישהו לחלוק איתו את המשא ואת המסע. ושיעזור להרים דברים שנופלים לך כל הזמן, ולהוציא את התיק מתחת למושב המטוס כי כבר ממש קשה להתכופף. ולהוריד את המזוודה מהמסוע כי את זה את בהחלט לא תוכלי לעשות. וכמובן לקשור לך את הנעליים שתקני בשופינג (זה בקטע של הפלז'ר).

2. אל תסעו לזמן קצר מדי.
ניסיתי לדחוס גם ביזנס וגם קצת הנאה מחו"ל לנסיעה בת 3 וחצי ימים והאמת שזה לא היה קל.
ההריון מאט את קצב ההתנהלות וההספקים זה לא מה שהיה פעם, לכן גם אם אתן נוסעות לנפוש בלבד ממליצה לקחת אקסטרה יום או יומיים כדי שהכל יתנהל על מי מנוחות ולא תרגישו חסרות נשימה. ליטרלי.

3. דאגו לבגדים מתאימים.
נסעתי לאירופה ולקחתי איתי את המעיל הקבוע שנסעתי איתו כבר פעמים רבות והוא מתאים מאוד למזג אויר חורפי. לפני יציאתי מהארץ בדקתי שהוא נסגר על הבאמפ וזה היה גבולי אבל עבד.
מה שקרה בפועל שהמעיל נסגר בקושי, וביום האחרון הוא כבר לא יכול היה להיסגר, אז לתשומת לבכן - קחו איתכן מלתחת הריון מתאימה למזג האוויר ביעד ובעיקר מתאימה לגוף שיכול להיות שיגדל גם במהלך שהיה של כמה ימים בודדים.

4. סעו ליעד קרוב.
טיסה של כ-4 שעות היתה דבר נסבל פחות או יותר (קצת פחות לפחדנית טיסות שכמותי) ועוד לפני הטיסה לא ראיתי את עצמי טסה בהריון מתקדם ליעדים רחוקים ממש שמצריכים 10 שעות טיסה ומעלה (ארה"ב והמזרח יאלצו לחכות).
מה שהפתיע אותי היה לגלות כמה המטוס מרגיש צפוף עוד יותר כשיש לך בטן ענקית ואת מנסה לעבור במעבר, וכמובן התהלוכה הבלתי פוסקת לשירותים לעשות פיפי נהית די מתישה כשהיא מתנהלת במטוס ולא בנוחות של הסביבה הקבועה והמוכרת שלך.

שורה תחתונה: מי שרוצה לטוס לחו"ל בהריון, שיהיה לה בכיף! ההמלצה שלי לטוס בטרימסטר שני אם אפשר, ליעדים קרובים ולא לבד. לא לשכוח להזמין מושב מעבר במטוס (חובה לטיולים התכופים לשירותים) ושתהיה נסיעה טובה :)
*** ואל תשכחו להתייעץ וליידע את רופא הנשים שלכן לגבי הנסיעה.

שבוע 29 מבחינה אופנתית:
כפי שציינתי בפוסט הקודם, אני לובשת בימים אלה תערובת מעניינת של בגדי הריון וגם בגדים רגילים.
יש בגדים במידה סמול שעולים עלי ונראים אחלה, ולעומתם פריטים שאני חייבת בגזרה מיוחדת להריוניות.
בסה"כ אני מרגישה שאני מצליחה לשמור על סטייל משביע רצון (מבחינתי) ולהתלבש בצורה שגורמת לי להרגיש טוב.
דבר אחד שקצת חבל הוא שאני מאוד אוהבת ללבוש שמלות, אבל הריון חורף זה בעיקר הריון של ג'ינס וטייץ - כך מתברר לי אט אט.

למה אני מחכה: 
לסקירת אולטרסאונד שתיתן תמונה ברורה של הבייבי בתלת מימד.
בכל הסקירות שהיו עד כה לא נראה שיתוף פעולה רב מדי מצד דור ההמשך שלנו וכל מה שיצאנו איתו היה תמונות מטושטשות של עובר שבעיקר מכסה את הפנים בידיים. התנגדות לפפראצי!
הבנתי שיש סקירה בשלב מאוחר של ההריון שעוד לא עשינו, וממה שאני זוכרת מההריון של גיסתי, הסקירה הזו הנפיקה תמונת פנים של התינוק שהתגלתה כמדויקת וזהה לפרצוף החמוד והמושלם שיצא בסופו של דבר לאוויר העולם.

שיהיה שבוע מוצלח!
נתראה בקרוב 3>

Hi there!
Here comes the summery of week 29 of my pregnancy, enjoy:

Pregnancy week: week 29

Baby is the size of a: Butternut squash

How am I feeling:
Like I swallowed a basketball. Or two.
No, really.

What am I eating:
Everything. I've already gained almost 22 pounds, which is considered normal and OK, but for my size and built it's a bit much, especially since most of the weight is concentrated at the waist.
At the top of my craving list these days you can find a tall caramel Frappuccino, with whipped cream. But since we don't have Starbucks in Israel I have to go by with local substitutions.
Plus I'm really craving all the "forbidden foods": sushi, ceviche, carpaccio, smoked salmon, etc. It's becoming extremely difficult to resist!

What bothers me:
The fact that my diaphragm aches after every large meal.
And in general, the fact that my digestion system is being held hostage.
I would like my normal digestion back please...

Traveling by plane on your 3rd trimester:
I took a short (3-4 hour flight) to Europe, mainly for business, and even though everything went well, I'm not sure I recommend. Mainly since I was flying by myself and in this stage of the pregnancy you really need help.
If you decide to go my main tips are:
1. Don't travel alone
2. Go to a close destination that does not require a long flight.
3. Take it easy on yourself and maybe add a day or two to your trip.
4. Don't forget to book an isle seat for those frequent walks to the restroom.
Have a good trip!
Week 29 - fashion wise:
As I wrote before, these days I'm wearing a combination of both maternity and "regular" clothes. I can even fit into some garments which are a size small, to my astonishment.
And I still love wearing dresses. but as I discovered. a winter pregnancy means wearing mostly leggings and maternity jeans.


What I'm waiting for:
Having one last scan and seeing the baby's face in a clear 3D image.
In all of the past scans the baby did not cooperate and covered the face with its hands so we were left with a blurry covered face image.
I can't wait to see something more clear!

Wishing you a nice week!
see you soon
XX

Read More

bump diaries: week 27 / אפונה בהריון: שבוע 27

חמישי שמח,
הסופ"ש קרב ואיתו הגיע הזמן לסכם את שבוע 27 להריון. 
ואם בסיכום הקודם שהיה בשבוע 25, כתבתי שעברתי את קו פרשת המים של ההריון, הרי שלאחריו נהיה ברור שאנחנו בטריטוריה אחרת לגמרי.
Toto, we're not in Kansas anymore. הנה זה בא:

שבוע הריון: שבוע 27

גודל העובר (בהשוואה לפרי/ירק) : כרובית

איך אני מרגישה:
לא בא לי לקטר, ואתם לא באמת חייבים לשמוע את זה, אבל השבוע לא היה מוצלח במיוחד. 
וגם איבדתי את טבעת הנישואין שלי, אבל זה לא קשור להריון.

מה אני אוכלת השבוע:
הרבה לחם שיפון עם גבינת שמנת (כמה שיותר אחוזי שומן יותר טוב, ומדמיינת שיש מעל גם סלמון מעושן), פירות, גמבה, והנשנוש האולטימטיבי האחרון: עוגיות.
העוגיות המוכנות החביבות עלי הן בערך כל קטלוג המוצרים של "לחמי", וניסיתי את כולן - מאוהבת במיוחד בעוגיות הגרנולה שמגיעות בקופסה התכלכלה ודי קשה לי להשיג, אבל גם כל סוג אחר שהם מייצרים טעים מאוד.
ואני גם מכינה מדי פעם בעצמי אבל לאחרונה אין לי כלכך כוח.

מה מפריע לי:
העובדה שהשבוע הכרתי את העצב הסכיאטי שלי.
בכלל לא ידעתי שהעצב הזה קיים (וזו בדיוק מערכת היחסים האידאלית והרצויה עם המערכת העצבית בגוף) עד שהוא פרץ לתודעתי בסערה בצורה של כאבים איומים ממש באחת הרגליים, שהחמירו כל כך שלא יכולתי לדרוך עליה וקיבלתי הנחיה מהרופא להעביר את כל ענייני למיטה ולנהל את חיי ממצב שכיבה למשך כמה ימים.
אאוץ'.
הדבר הזה נגרם כתוצאה מלחץ של חוליות עמוד השדרה על המוצא של העצב (שגם הוא בעמוד השדרה), שהוא תוצאה של המשקל העודף הרב - במקרה שלי זה כמעט רק בטן, אבל בטן של 8 ק"ג - שמחולק באופן בלתי מאוזן ומעמיס על עמוד השדרה.
כמובן שלרפואה המודרנית אין מה לתרום בנושא (תמיד כיף להיות במצבים כאלה) או כמו שהרופא שלי אומר: "אל תדאגי, בלידה זה יעבור".

מה מפריע לסובבים אותי:
אני לא יכולה לדבר בשם אחרים, אבל אשמח לנצל את ההזדמנות ולהתנצל בפני כל מי שלאחרונה קטעתי שיחה איתו באמצע, נעלמתי בעיצומו של צ'יטוט בווטסאפ או במסנג'ר, איבדתי מייל שלו או שכחתי לענות לסמס.
אני יודעת, זה נורא ודי מגעיל מצידי (ולא בכוונה!) אבל ההריון בשילוב עם ההורמונים וגם העומס הרגיל של החיים גורם לכך שלאחרונה אני יכולה לאבד קשב בצורה כמעט מידית, דעתי מוסחת בקלות יותר מאי פעם ואני מאבדת אחיזה בשיחה בצורה שלא חשבתי שמעולם תקרה לי.
עזבו טפשת הריון, מהיום אימרו: הפרעת-קשב-וריכוז-הריון. וסליחה אם אתם בין הנפגעים ממני.
 
המרענן הרשמי של שבוע 27:
ריהוט הסלון.
הקינון התחיל השבוע באופן רשמי, וגם אם רצינו להחליף סלון כבר שנים (הייתי שמחה לספר באיזה סלון סטודנטיאלי אנחנו יושבים מאז שהכרנו אבל אז כל מוניטין הסטייל שעמלתי עליו במשך שנים היה יורד לטמיון. אז לא.), התוכנית סופסוף יצאה לפועל השבוע, והסלון כולו בידינו, כמעט, למעט השולחן שצריך להגיע בעוד שבועיים ועבודת אמנות כלשהי לתלות על הקיר. אני עדיין מחפשת.
אם למישהו יש המלצות, אני בעניין של אבסטרקט.
אפילו הצלחנו להשיג שטיח קילים במחיר מציאה משוק הפשפשים, רק אל תשאלו אותי איך זה קרה, אנחנו שני אנשים בעלי יכולות סבירות ואולי אפילו גבוהות בתחומים שונים, אבל במיקוח אנחנו עלובים. פאתטים. חובבנים.
זה מה שקורה אחרי חיים שלמים של קניה ברשתות. מאבדים לחלוטין את יכולת המסחר והמו"מ האינסטינקטיבית הטבועה בנו כבני אדם. אז לקחנו את אחד האבות שיעזור לנו בעניין. וזה עבד. מומלץ.

שבוע 27 מבחינה אופנתית:
השבוע היה די קר, אפילו מאוד קר, ובתקופות כאלה האופנה קצת נדחקת הצידה - עם או בלי הריון.
שמחתי לגלות שאני עדיין מצליחה לדחוס את עצמי ואת הבאמפ לתוך "מעיל-פוך-נסיעות-חורף-לאירופה-וימי-סופה-קיצוניים-בחורף-הישראלי" שלי, מאמינה שיש לו עוד שבוע שבועיים לשרת אותי נאמנה עד שלא אוכל לרכוס אותו יותר ואאלץ להיפרד ממנו עד החורף הבא (מקווה שלא מתוכננת עוד סופה בפברואר..)
חוצמזה לבשתי השבוע הרבה ג'ינס, ג'ינס הריוני כמובן, נדבר על זה בפוסט נפרד.

למה אני מחכה: 
לקנות עגלה.
התחלתי להתעניין בנושא ויש הרבה התלבטויות.
כמובן שאפונה רוצה לא פחות מאשר את העגלה הכי שיקית ושווה בשוק (בעיניה) אבל זה בא עם תווית מחיר גבוהה מאוד (ועל זה החצי השני אומר: "שכחי מזה!" או "תיזהרי ממני!") וגם לא בטוח שהשיקית היא השימושית והנוחה ביותר.
כנראה שאלך על אחת מהעגלות הממוצעות מבחינת מחיר, עדיין מתלבטת אבל יש כיוון כללי.
אמהות מנוסות בעלות עגלות - מוזמנות לתרום את חוות דעתכן. 

לפני סיום, תודה לאורלי שבחרה לשתף אותי בפרויקט המקסים Welcoming 2015 בבלוג שלה "רוקמת חלומות". לפוסט ההמלצות שלי לחצו כאן.

שיהיה סוף שבוע חמים ונעים!
נתראה בקרוב 3>

Hi there!
In the previous bump diary of week 25, I wrote that I have noticed a shift in my pregnancy.
Well, in the following two weeks it became definitely clear that we were not in Kansas anymore...
Here's what the week was all about:

Pregnancy week: week 27

Baby is the size of a: Cauliflower

How am I feeling:
Meh.
It's been a pretty rough week, both physically and mentally.
Plus, I also lost my wedding ring. But this is not pregnancy related.

What am I eating:
Lots of fruit and veggies, whole wheat bread with cream cheese (the fatter the better) and a lot of cookies. My favorites are probably all the cookies made by "Lachmi" brand (maybe you can find them under the name Elsa's Story), and if I have some motivation I'll make a home made batch on my own.

What bothers me:
Getting acquainted with my Sciatic nerve. 
I didn't even know this nerve exists (and this is exactly the kind of relationship you wanna have with your nerves. All of them) until I started having some serious leg pains up to the point I could not stand on my left foot.
It appears that it is a common pregnancy related health issue, caused by the weight and strain of one's baby bump on her spine. And there's no remedy or cure, or the way my doctor puts it: "By the time you deliver your baby it will be over".
In the mean time I was told to be on bed rest for a few days and try not to put strain on my spine which means mainly lying down. 

Nesting has begun:
We got a new living room set this week, complete with two sofas, a table and even a Turkish Kilim rug (in the pic above) which was an awesome flea-market find. I'm still looking for some nice abstract art to hang on the wall, but I'm so happy we finally upgraded our living room situation and have some nice furniture like grown up people have.

Week 27 - fashion wise:
It's been a pretty cold week here, so in this kind of weather fashion is often a bit neglected.
I'm lucky that I can still wear my long puffer coat which I use in severely cold days or trips abroad in winter time, but I guess in a few weeks time that bump will be too big and I won't be able to zip it up / use it.
I also wore lots of maternity jeans this week, but this is a subject for a different post.

What I'm waiting for:
Buying a baby stroller.
I started looking into it and test driving some strollers.
Of course Fashionpea would love to have the most fashionable and chic stroller out there, but it comes with a hefty price tag, hubby saying "forget about it!" and may even not be the best and most practical stroller for me.
I think I'll eventually pick one of the mid price strollers but I'm still contemplating.

Wishing you a nice weekend!
XX

Read More

bump diaries: week 25 / אפונה בהריון: שבוע 25

היוש,
ברוכים הבאים לסיכום של שבוע 25, השבוע שהוא מבחינתי קו פרשת המים של ההריון הזה.
עד אליו זה היה משחק נחמד (למעט הטרימסטר הראשון שאפשר להגיד עליו הכל חוץ מ"נחמד") עם כל מיני גימיקים מוזרים ומשעשעים, אבל עכשיו הבטן כבר די גדולה והכובד מורגש.
והסרעפת המסכנה שלי... :/
בואו נאמר שמתחילת השבוע, כשנופל לי משהו לרצפה זה מינימום טרגדיה.
וכמובן שנופלים לי הרבה יותר דברים מהיד לאחרונה - חוק מרפי.
מישהו יכול לארגן לי איזה גאדג'ט לאיסוף חפצים מהרצפה בלי להתכופף?

ולפני שאני ממשיכה לחפור, בואו נעשה את זה בצורה מסודרת - ומאחר והפינה נהיתה קבועה, יש גם אריזה גרפית חדשה (! ואמביוולנטית מבחינת gender):

שבוע הריון: שבוע 25

גודל העובר (בהשוואה לפרי/ירק) : דלעת ערמונים
זה רק אני, או לפי המקור שאני מסתמכת עליו העובר נהיה קטן משבוע לשבוע?? :)
בתמונה אני מצולמת בשבוע 24 בו העובר היה באורך של תירס.

איך אני מרגישה:
בסדר גמור, עגלה אבל אופטימית!

מה אני אוכלת השבוע:
הכל, עם חיבה גדולה למתוקים ובייחוד לפנקייקים.
גילוי נאות, אף פעם לא הייתי טיפוס של מתוק והטעמים שעושים לי את זה בשגרה הם בעיקר חמוץ ומלוח.
ההריון טרף את הקלפים ובתקופה האחרונה אין סיכוי שאסרב לעוגת שוקולד, פרוסת לחם עם נוטלה, וופל אמריקאי עם קצפת ותותים, ערימת חביתיות טריה עם סוכר (אני הורגת את עצמי פה) ושאר דברי מתיקה למיניהם. מעניין אם זה יישאר כך גם אחרי הלידה...

מה מפריע לי:
העובדה שאני לא יכולה להתרומם מישיבה או משכיבה בלי לתמוך בעצמי.
כאבים בגב התחתון.
להתנשף אחרי כל ארוחה.
להתנשף אחרי 20 צעדים.
להתנשף באופן כללי (שיחות טלפון איתי השבוע נהיו מאוד סקסיות, מי שרוצה להשתעשע - give me a call!
זה רק 14.99 ש"ח לדקה, לא כולל מע"מ).
 
המרענן הרשמי של שבוע 25:
שידורים חוזרים של בנות גילמור.
לא יודעת אם זה אפקט הקינון או חוסר הסבלנות שלי לתוכניות אקשן או מתח, מה שבטוח הוא שהדבר החם ביותר בספריית הסרטונים על המחשב שלי הוא פרקים ישנים של לורליי ורורי חופרות.
יש בסדרה העתיקה הזאת משהו מאוד מרגיע, חביב ונעים, וזה בדיוק מה שאני מחפשת כרגע לצפות בו.

שבוע 25 מבחינה אופנתית:
מאתגר.
האקססוריז בלבוש התחילו לתפוס את מרכז הבמה - משקפי שמש, תיקים וצעיפים מככבים ואני מוציאה מהארון להיטים ישנים כמו גם חדשים. וגם איפור נהיה יותר משמעותי.
נעליים קצת פחות כי זה פרויקט לנעול נעליים אז אני נדבקת לרוב לשניים או שלושה זוגות נוחים וקלים לנעילה.

למה אני מחכה: 
לחזור למותן הפרה-הריונית שלי. סתם..
לקורס הכנה ללידה.
נרשמתי לקורס סטנדרטי מטעם קופת החולים, ואני מקווה שיעשה את העבודה.
מבחינתי זה אומר שגם אם לא באמת יכין אותי ללידה, לפחות שיהיה בעל "אפקט פלצבו מנטלי" שבהשפעתו לפחות ארגיש שאני יודעת לקראת מה אני הולכת :)

שיהיה שבוע טוב!
נתראה בקרוב 3>

Hi there!
Here's the bump diary of week 25 which definitely marked a shift in my pregnancy.
No more fun and games, I've become a heavy lady. And my poor diaphragm... :/
It's become really hard to bend down and pick up stuff, so whenever I drop something it's almost a tragedy. So before I get into more details let's do this in an orderly manner:

Pregnancy week: week 25

Baby is the size of a: Acorn squash

How am I feeling: Good.
Heavy but rolling with it.

What am I eating:
Everything, but I've become a fan of all things sweet so my favorite meal at the moment would be pancakes. I've never been a sweet-tooth before and always liked salty and sour foods but now I can't get enough of sweets, waffles, nutella on a slice of bread, donuts and other sugary stuff. I wonder if I stay that way after I deliver the baby.

What bothers me:
The fact that I need to support myself when I get up.
Having lower back pain.
Breathing heavily after every meal.
Breathing heavily after taking 20 steps.
Breathing heavily in general (talking with me on the phone lately has become extremely sexy, so, gimme a call :)).

Week 25 - fashion wise:
Dressing has become a challenge.
I'm focusing mainly on accessories and shoes, with bags, scarves and sunglasses taking front row. Shoes are a bit hard to put on so I'm sticking to 2-3 pairs that are the easiest to wear.

What I'm waiting for:
Going back to my pre-pregnancy waist... hehe.
Taking the Lamaze class we already registered to, and getting some more info about delivery and what's going to happen when I give birth.

Wishing you a nice holiday!
XX

Read More

bump diaries: week 23 / אפונה בהריון: שבוע 23

היוש, מזמן לא היה לנו איזה סיכומון הריוני קטן, אז קבלו את שבוע 23 במלוא תהילתו:

שבוע הריון: שבוע 23

גודל העובר (בהשוואה לפרי/ירק) : חציל.
בתמונה אני לובשת סריג פסים של LOVES.

איך אני מרגישה: יופי טופי. הייתי קצת מצוננת בשבוע שעבר, כמו כולם, אבל אנחנו מאחורי זה.
בנוסף, בשבוע האחרון התחלתי להיות מסורבלת - להתכופף זה כבר לא מה שהיה פעם, וגם לא לנעול נעליים. נראה איך זה יתקדם.

מה אני אוכלת השבוע: הכל, כשהדבר המרכזי שאני רוצה לאכול נון סטופ, והאוכל שאני מתאווה אליו ביותר מעבר לכל מאכל אחר בהריון הזה הוא: המבורגר וצ'יפס.
רצוי עם כוס דיאט קולה ליד (מרשה לעצמי פעם ב..) ותוספת של טבעות בצל. היוש צרבת. סתם, עדיין אין לי, תודה לאל!
אני לא מתנגדת לשום המבורגר: מרשת פאסט פוד או של מסעדה שמתמחה בבשרים, רק תגידו לי ואני כבר בעניין. כשבראש הרשימה מככב הספרדי של הבורגראנץ', ההמבורגר החביב עלי עוד מלפני ההריון שהפך בחודשים האחרונים לאהוב לבי.
טוב, אתם יכולים להמשיך לקרוא את הפוסט, אני הולכת לצוד לי המבורגר...

מה דוחה אותי:
אנשים שנדחפים בתור לפני אישה בהריון (ובכלל לפני אנשים אחרים) וכאלה שלא עוצרים לפני מעבר חצייה.
וגם, להתעטש. ??
בכל פעם שאני מתעטשת, זה כאילו מפעיל את רפלקס ההקאה ואני ממש צריכה לעצור את עצמי שהעיטוש התמים לא ייגמר ב-בעעעעעעעעע ענקי.
זה מעולם לא קרה לי לפני ההריון וזה מוזר, דוחה ולא נעים כאחד. עוד מישהי עם כזאת תופעה?

המרענן הרשמי של שבוע 23: פירות עשירים בויטמין סי.
עקב ההריון קיבלתי מרשם לנטילת כדורי ברזל (משהו די שגרתי) וכשקראתי את האותיות הקטנות הבנתי שלא כל כך פשוט לקחת את הכדורים האלה (הרבה מזונות וחומרים מעכבים את הספיגה של הברזל - כמו למשל מוצרי חלב או קפאין), אז מצאתי לי דרך טעימה, נעימה ומתאימה לנטילת הכדורים: לצד צלחת תותים, קיווי וכוס מיץ תפוזים סחוט. יש פה רופאים בקהל? אני מקווה שאני עושה את הדבר הנכון.

שבוע 23 מבחינה אופנתית:
משבוע לשבוע הצורך בבגדים יעודיים להריון נהיה יותר משמעותי. לכן שמחתי מאוד לקבל הזמנה לבחור לעצמי מלתחת הריון שלמה ומושלמת בחנות של מעצבת בגדי ההריון אבישג ארבל בבזל בתל אביב.
נחשפתי בבוטיק למבחר עצום של פריטים יפים ושימושיים והיה לי באמת קשה לבחור, אבל בסופו של דבר הצלחתי לצמצם את הבחירה ל-7 פריטי מפתח שכבר משמשים אותי יום יום מאז.
עוד על כך + תובנות על בגדי הריון בפוסטים הבאים.
בנוסף, לקחתי את עצמי לביקור במחלקת לבנים והצטיידתי בחזיה חדשה, כי הבנות כבר לא יכלו להיות כלואות יותר בחזיה שקטנה עליהן בשני קאפים (!!).

למה אני מחכה: 
לסיורי לידה.
קבענו כמה סיורים במספר בתי חולים, מעניין לראות על מה מדובר ועוד יותר מעניין מה נחליט.
מה שבטוח, בסוף זה יכאב למישהי. סטוגודוש.
אם למישהי יש המלצות על בית חולים מסוים, מוזמנת לכתוב בתגובות לפוסט.  

שיהיה שבוע מצוין
נתראה בקרוב 3>

Hi there!
We haven't had a bump diary in a while, so here goes:

Pregnancy week: week 23

Baby is the size of a: eggplant (yummy)

How am I feeling:
Great. I had a bit of a cold last week - like everybody else, but we're passed that.
Also, I noticed that tying my shoes has become a bit of a challenge this past week and also bending down is hard. Let's see how it goes from here.

What am I eating:
Everything, but my top and ultimate craving these days and throughout the pregnancy is a meal of burger and fries, with a side of onion rings and a diet coke (I allow myself one glass once in a while). I just can't get enough of it, either it's a fast food chain burger or one from a specialty burger joint  - I'll eat it and enjoy every bite.

What I find gross:
When I'm sneezing these days it almost every time ends with an almost vomiting. Has any pregnant woman reading this had that? It's like the sneezing releases the gag reflex, something I never had prior to being pregnant, seriously weird and annoying.

Week 23 - fashion wise:
As the weeks go buy I find myself in need for suitable and designated maternity clothing. So I was happy to be invited to choose a maternity wardrobe at one of the boutiques of a prominent Israeli maternity designer named Avishag Arbel.
It was hard to chose from all the great, comfy, wearable and functional items but finally I've narrowed it down to 7 key items. More on that soon.
Plus, had to visit the underwear department to get a new bra since the girls were starting to suffer from cramming into a bra with two cup sized too small...

What I'm waiting for:
Going to check out hospitals.
We scheduled visits to a few of the nearby hospitals to see the maternity wards and delivery rooms. After the visits I'll decide where I'm going to come when it's time. Argg, a bit nervous about that at the moment :)

Wishing you a great week!
XX

Read More

bump diaries: week 20 / אפונה בהריון: שבוע 20

היוש,
התפספסו לנו איזה שבוע או שבועיים בדרך, כי לא הספקתי לתעד אותם, אבל אני מבטיחה לכם שעברנו אותם בשלום ואנחנו אחרי, אז קבלו סיכום של שבוע 20 (שגם הוא מאחורינו).

כמו כן, ממליצה לכם להתעדכן ב- LOVES כי בסופ"ש הקרוב מתוכנן מבצע ענק ושווה, 4 ימים רצופים של סייל לכבוד בלאק פריידי וסייבר מאנדיי (עם גשר של יום שישי ושבת שבהם יימשך המבצע) אז אל תפספסו ואל תגידו לי אח"כ שלא אמרתי!

שבוע הריון: שבוע 20

גודל העובר (בהשוואה לפרי/ירק) : ארטישוק (יאמי!)

איך אני מרגישה: סבבה לגמרי. התחיל לכאוב לי הגב התחתון ואני לא בטוחה אם זה מההריון (נראה לי קצת מוקדם) או מזה שאני יושבת לא טוב מול המחשב (הפעילות העקרית ביממה), ובעיקר אני מאוד מקווה שזה כתוצאה מהשערה מספר 2, כי הסחיבות הגדולות עוד לפני.
למזלי אני עושה יוגה (ראו הוכחה מצולמת לעיל) אצל שירלי מן, יוגה שמותאמת במיוחד לנשים בהריון כך שזה בהחלט עוזר, אני לומדת לתרגל נשימות - לא כזה טריויאלי, ולהכין את הגוף לקראת הלידה. מומלץ.

מה אני אוכלת השבוע: הכל, התחלתי לשים לב שהכמויות גדלו משמעותית (אוכלת בשביל שניים), ואני משתדלת לא למנוע מעצמי שום דבר, אלא אם אסור לאכול אותו. ובתכלס אוכלת כל מה שבא לי מתי שבא לי.

מה דוחה אותי: לא ממש דוחה, אבל מתחיל להימאס עליי - מים.
כידוע נשים בהריון צריכות לשתות לפחות 2 ליטרים ביום (זה המון) ולא מומלץ לשתות משקאות מתועשים וממותקים למיניהם כמו קולה ומשקאות דיאט. אני ממש מתגעגעת לדיאט קולה שלי, ועל אף שאני מרשה לעצמי לשתות כוס אחת פעם בשבוע וחצי-שבועיים, זה לא מספיק. אז הגעתי למצב שהמים כבר נמאסו עלי לחלוטין אבל אין לי כלכך עם מה לגוון. רעיונות מישהו?

המרענן הרשמי של שבוע 20: סופגניות.
אהבתי ואכלתי אותן לפני ההריון, ואני די בטוחה שאמשיך גם אחריו. מה שכן הכמויות גדלו ובמקום להסתפק באחת אני אוכלת שתיים ברצף (או שלוש?), לשמחת יצרני הסופגניות באזור רמת גן. תבורכו.

שבוע 20 מבחינה אופנתית:
אני לובשת בעיקר חצאיות או שמלות ג'רזי צמודות, עם ג'קט או מעיל מעליהן. איכשהוא אני מצליחה להסתדר עם הגרביונים הפרה-הריוניים שלי (אין לי גרביונים מיוחדים להריון) ופשוט ממקמת את הגומי מתחת לבטן. בינתיים זה עובד ונחמד לי להתלבש ככה, השבוע עבר בנעימים מבחינה אופנתית ובלי הרגשות חסך מיוחדות, לשם שינוי.
בתמונה אני לובשת ג'קט אופנוענים של LOVES.

למה אני מחכה:
לנסוע לחו"ל.
בא לי לפנק את עצמי בנסיעת סופ"ש קצרה ליעד קרוב ולהנות מקצת me time ומנעמי חו"ל לפני שאני מקבלת קרקוע רציני כאשר התוספת החדשה למשפחה תגיע.
כבר יצאתי מהארץ במהלך ההריון הזה אבל ככל שמתקרבים לשלבים המתקדמים של ההריון זה נראה לי פחות קליל ונונשלנטי. אם מישהי נסעה לחו"ל בשליש שני/שלישי ויש לה טיפים אני אשמח לשמוע.

סופ"ש מצוין
נתראה בקרוב 3>

Hi there! Here's a summary of week 20, I know I skipped week 19, but we're already passed it and I guess it was uneventful or either I was really busy :)
So please welcome week 21, and the summary of week 20:

Pregnancy week: week 20

Baby is the size of a: small artichoke (yummy)

How am I feeling:
Fine and pretty normal. Started having a bit of back pains, hope it's more because I'm sitting hunched in front of the computer than pregnancy related. Either way I started practicing maternity yoga (picture above) so it definitely helps.

What am I eating:
Everything (other than foods that are forbidden at this time). I have notices that my food intake and portion sizes have become significantly bigger, and I enjoy eating for two and eat as much as I want whenever I want.

What I find gross:
Well, not exactly gross but I am sick and tired of water. During pregnancy one has to drink A LOT, at least 2 litters a day, and you should not consume sodas and sugary drinks such as Coca cola. It's also not recommended to drink diet drinks (Diet coke my love! I miss you), So I have reached a point where I can no longer stand water and need something else. Any recommendations?

Week 20 - fashion wise:
I found myself wearing mainly jersey bodycon skirts and dresses. With a coat or jacket.
I'm also wearing my pre-pregnancy tights, I can still make them work by wearing the elastic band below the bump, so I had a pretty good week fashion wise and not feeling fashionably deprived at the moment.

What I'm waiting for:
Going abroad for the weekend.
Unfortunately, traveling out of Israel requires a plane ride (not so friendly neighbours) and as much as I don't feel like flying at the moment, I really need a small vacation to enjoy some me time and pamper myself before the baby comes and it might take a while before I'll be able to take a vacation abroad again. I already traveled twice during this pregnancy, but in the early stages, so if you have any tips regarding traveling on the second / third trimester, please share with me.

Have a great weekend!
XX

Read More

bump diaries: week 18 / אפונה בהריון: שבוע 18

היוש,
לפני שאתחיל בפוסט הודעת שירות לציבור: בסופ"ש הקרוב מי שרשומה לניוזלטר של LOVES תקבל הטבה מיוחדת, אז נא וודאו שאתן רשומות: ההרשמה מתבצעת בדף הבית בחלק התחתון משמאל. תהנו :)

היה פה קצת שקט תעשייתי כי החיים נהיו עמוסים פלוס ההריון, וכבר עברנו את שבוע 18 אבל החלטתי לא לוותר עליו, אז הנה הסיכום שלו:

שבוע הריון: שבוע 18

גודל העובר (בהשוואה לפרי/ירק) : בטטה

איך אני מרגישה: טוב תודה. ואיך אתם?
בסך הכל די סבבה למעט מיחושים ועניינים קטנים של נשים בהריון. אני אחסוך לכם את ה-TMI ואשמור אותו לרופא שלי. על לא דבר :)

מה אני אוכלת השבוע: הכל, ומה שבעיקר עושה לי את זה השבוע זה פירות. אין דבר שמשמח אותי יותר בימים אלה משקית קניות מלאה פירות טריים מהירקן - פירות של קיץ או חורף (יש עכשיו מהכל ואפילו מצאתי תותים!!) לא משנה מה, אם זה פרי מתוק וטרי אני אוכל את זה.
צילום מהאינסטגרם שלי fashionpea.

מה דוחה אותי: ריח של סיגריות. אף פעם לא הפריע לי במיוחד ולא היתה לי בעיה להיות מעשנת פאסיבית.
מאז תחילת ההריון אני לא יכולה להריח את העשן הזה בסביבתי ואפילו לא להתקרב למישהו שמריח מעישון.

המרענן הרשמי של שבוע 18: עוגיות שוקולד צ'יפס.
אפיתי בבית כמה תבניות ואני מתענגת על העוגיות מדי יום. יש הרבה מתכונים מומלצים ומשודרגים ברשת, אבל אני דווקא הלכתי על המתכון הישן והטוב שמודפס על שקית נטיפי השוקולד של אופנהיימר (עם שינוי קל של החלפת המרגרינה בחמאה).

שבוע 18 מבחינה אופנתית:
השבוע עברתי רשמית לנעליים שטוחות או כמעט שטוחות והזוגות העיקריים שקורצים לי מהארון הם נעלי סניקרס או נעליים שטוחות ונוחות כלשהן. לא מזיק שהלהיט התורן כבר בערך שנה בתחום ההנעלה הוא סניקרס לבנות בסגנון אדידס סטאן סמית'.
למזלו של מי שחיכה עם העניין ולא קפץ מיידית על הטרנד, יש כרגע סניקרס בצבע לבן בכל מקום ובטווח מחירים של החל מ-200 וכלה ב-2000 ש"ח (ואף יותר), כל מי שמעוניין מוזמן למצוא לעצמו את המחיר המתאים לכיסו. 

מה מעניין אותי השבוע:
1. האם החתול הביתי שלנו מודע לעובדה שאני בהריון או חש שינויים כלשהם?
קראתי על זה קצת כאן וכאן, אבל אני לא בטוחה, כי לא נצפו שינויים מיוחדים בהתנהגות החתול שלנו עד כה.
2. שאלת המשך לסעיף 1: מה יהיה לאחר הלידה? איך החתול יתנהג כלפי התוספת החדשה למשפחה?
למען האמת אני קצת חוששת מהעניין הזה כי יש לנו חתול בעייתי ומעט תוקפני. אם למישהו יש תובנות בעניין, תרגישו חופשי להגיב אשמח לשמוע.

למה אני מחכה:
לגלות לכם את מין העובר.
אנחנו כבר יודעים מה יש לי בבטן ובקרוב מאוד תדעו גם אתם, הסיבה שאני ממתינה עם זה מעט כי אני רוקחת דרך כיפית ושווה לבשר את הבשורה. 

סופ"ש מצוין
נתראה בקרוב 3>

Hi there! I'm already past week 18, but I decided not to give up my weekly bump diary, so here is the summery of the week:

Pregnancy week: week 18

Baby is the size of a: sweet potato

How am I feeling:
Pretty good, other than minor pregnant women stuff, which I'll spare you (you're welcome!), I'm doing fine and feeling good.

What am I eating:
Everything, plus I'm really craving fresh fruit. Luckily we have lots here, in the land of milk and honey, and right now there is an abundant of summer fruit as well as winter fruit. Hurrah! see above my happy fruit plate, as posted on my Instagram (fashionpea).

What I find gross:
The smell of cigarette smoke. Never had a problem with that but ever since I got pregnant I just can't bear it. Not even standing next to a smoker when he/she is not smoking. 

Week 18 - fashion wise:
This week is all about flats. and mainly sneakers and slip ons. Current favorite are white sneakers inspired by the infamous Adidas Stan smith. You can find them pretty much everywhere, with a price range starting from 50$ and going up to 500$ and more, so there's no problem in getting a pair within your budget.

What I'm interested about:
1. Can my cat sense that I'm pregnant? Read about it here and here but I'm not quite sure because he acts the same as always.
2. And what will happen when the baby arrives? How will the cat treat it? We have a pretty weird and aggressive cat over here so I'm kind of worried about this. Any tips or ideas from cat owners with babies?

What I'm waiting for:
To share with you the sex of the baby.
We already know what we're having, so I'm whipping up a fun way to announce it here.

Have a great weekend!
XX

Read More