חולצת טי - לא דבר כל כך פשוט...

חזרתי אחרי היעדרות קלה! למי מכם שתהה, לא נשאבתי לתוך חור שחור, פשוט היה לי קצת אטרף לימודים. מסתבר שלצורך כתיבת אחת מעבודות הסמינריון שלי אני צריכה להתמודד עם חומר תיאורטי לא פשוט שעוסק ביחסים בין דימוי חזותי לטקסט. מעניין מאוד, אך סבוך וכבד וביומיים האחרונים אני מנסה למצוא את הידיים והרגליים שלי בתוך מאמר בן ארבעה עמודים. אתם בטח מכירים את זה - כמה שהמאמר קצר, ככה הוא מתוסבך...
ונעבור לעניינינו. נתחיל בקצת חדשות עצובות, למרבה הצער. ואני לא מתכוונת למותו של איב סן לורן (אם כי זה גם עצוב...). הבלוגרית הנורבגית Agathe, אשר לא מזמן פרסמתי פה את הבלוג שלה, Style Bytes, בתור אחד מהבלוגים הטובים והמושקעים, נעלמה לחלוטין. לא רק שהיא הפסיקה לפרסם, אלא גם כל האתר ירד מהרשת. מוזר ביותר. זה עורר "רחש בחש" בקרב שאר הבלוגרים ותהיות לגבי איפה היא ומה קרה לה ? Rumi אף הרחיקה לכת וטענה שאולי היא קיבלה תגובות רעות ונבזיות עד כדי כך שנמאס לה כבר. השד יודע מה באמת קרה, אבל ממש חבל שכל האתר נעלם. זה גורם לי להצטער שלא הורדתי משם תמונות שמצאו חן בעיני כשעוד יכולתי.. נו טוב, חבל מאוד ואני מקווה שהיו לה סיבות טובות ומשמחות להפסיק עם כל עניין הבלוגינג הזה.


ללבוש או לא ללבוש? זאת השאלה! (טי של urban outfitters)

ולעניין שקצת מבלבל אותי לאחרונה - חולצת הטי. אני חייבת לומר שבכל הקשור לאופנה די קשה להתקיל אותי, ויש לי דעה מוצקה ומשנה סדורה לגבי רוב הדברים. וכמובן שיש לי טעם מסוים משלי, והספקתי לגלות, עקב שנים של ניסוי וטעיה, מה מתאים לי ו"מוציא אותי טוב", ומה פחות. דבר שמאז ומתמיד היה אצלי בגדר "לא" (עם 3 סימני קריאה!!!) הוא חולצת הטי. זאת מכמה סיבות. ראשית, נושא העלות: אין לי כל בעיה להוציא בסביבות ה-200 ש"ח על איזה טוניקה או שמלונת מבד מעניין ועם דיטיילס (וגם יותר מזה על ז'קט יפה - יש לי חולשה לז'קטים). אבל חולצת טי במחיר שבין 70 ל-100 שקל, זה נראה לי מוגזם! על זה אני מתקמצנת... לא נראה לי הגיוני להוציא על הדבר ה"פושטי" הזה יותר מ-30 ש"ח, שלא לדבר על מותגים כמו "שוגר דדי" שגובים הרבה יותר ממחיר ה"רשתות הקבועות" שנקבתי בו קודם.


300 ש"ח לטי ?? אתם בטח צוחקים.. ברגע שאמצא לי שוגר דדי, אולי אפשר לשקול את זה..

דבר נוסף הוא המראה והאפקט. לדעתי אני פשוט לא נראית טוב בטי. אני די רזה ולכן כשהזרועות שלי נתונות בתוך שרוול שהינו רחב יותר מהיקפן, הן נראות עוד יותר רזות. ואז מתחילות ההערות בסגנון: "תגידי, את בכלל אוכלת משהו?" (תאמינו לי, להיות רזה זה לא כזה כיף לפעמים). אי לכך, נמנעתי מהטי. יש המון סוגים של חולצות אז לא ממש חשתי בחסרונן. אבל, לאחרונה, גלישה אינטנסיבית ברשת הוכיחה לי שאנחנו ממש בעידן הרנסנס של חולצות הטי:

כולן נראות מגניב. אולי גם אני אנסה? יכול להיות שטעיתי ושפטתי את כל המגזר האופנתי הזה לחומרה? אז החלטתי לתת לטי צ'אנס - למען המחקר, כמובן. היום היה יום מתאים לניסוי משום שהיתה לנו בעבודה מטלה פיזית (בדרך כלל העבודה שלי כרוכה בלהקליק על העכבר ולטפל בתמונות בתוכנת הפוטושופ, לא ממש עבודת כפיים...), אז הייתי צריכה להתלבש קליל כדי שלא יהרסו לי הבגדים וכדי שאוכל לסחוב דברים בקלות. אז מה לבשתי? ג'ינס סקיני שחור (אל תדאגו, יש לי כמה, הם ברוטציה), טי גברית לבנה, חלקה, v-neck, באורך שבין חולצה לטוניקה, ווסט פתוח מעל וגם שרשרת רוקיסטית מגניבה. הרגשתי מאוד רוקנרול ולדעתי נראיתי כמו גירסה כחושה של ג'ואל מאדן, מינוס הקעקועים וכובע הפדורה. הלוק לא גרר תגובות מיוחדות במהלך היום, אך כשנפגשתי עם החבר בערב, הוא שאל אותי: "רגע, לא אמרת לי פעם שאת לא לובשת טי-שרטים?" ועניתי: "כן, אבל..." לא הספקתי לסיים והוא מיד אמר: "אז באמת לא נראה לי שכדאי שתלבשי את זה. זה ממש לא משהו." כן, כן, כפי הנראה הדעה שהחזקתי בה מלכתחילה היתה נכונה. הניסוי תם באכזבה אך ללא נפגעים. מיותר לציין שאני חוזרת מיד לחולצות ללא שרוול...

Posted in: sugar daddy,tee shirt,urban outfitters