החודשים האחרונים היו ללא ספק הכי "ביסיקיים" שהיו לי בחיים, מבחינה אופנתית.
הייתי אומרת "חזרה למקורות", אבל המקורות האופנתיים שלי היו הכל חוץ מבייסיקים: רווינד לגיל 3, מתארגנת בבוקר לגן תמר ומתעקשת ללבוש את שמלת המלמלות הלבנה פלוס נעלי לכה ליום רגיל בגן, על אף נסיונותיה של אמי לשכנע אותי לרדת מזה.
יש שתי סיבות עיקריות שלדעתי הביאו למצב הבייסיקי הנוכחי -
1. ההריון - ההכרח לפריטים נוחים (וכפועל יוצא מכך בדרך כלל פשוטים) גבר מאוד, ובנוסף לכך העובדה שלא ניתן ללבוש חלק ניכר מהארון הקיים מחייבת לשנות קונספט ולהשיג פריטים מאוד ורסטיליים שיילכו עם הרבה דברים.
על אף שהייתי שמחה מאוד להרכיב מלתחה הריונית שלמה וענפה אשר דומה למלתחה הרגילה שלי, רק כזו שמתאימה לבטן הריונית ולגזרה תופחת, אין לי לא את התקציב לעשות את זה ולא את המקום לאחסן אותה.
2. העיסוק שלי באופנה - מאז שפתחתי את LOVES התחלתי להתוודע בצורה רצינית ומשמעותית ל"מאחורי הקלעים" של תעשיית האופנה, שאחרי הכל, כמו תחומים אחרים, היא תעשייה שעוסקת במסחר.
להתלבש, ולפתוח עסק שעוסק בפרטי לבוש, הם דברים שונים בתכלית השוני.
מה גם שכאשר מתעסקים באופנה באמת, בצורה יומיומית ומוקפים בזה כל היום, אפשר להגיע מהר לתחושת רוויה. וגם אם רוויה זו לא התחושה המדויקת אין ספק שמה שאופנה מהווה עבורי השתנה מאוד.
אני נזכרת שבמשך השנים כשהייתי רואה תצוגות אופנה של המעצבים והמותגים הגדולים, בסיום התצוגה כשהמעצב היה מגיח לנופף בידו ולהשתחוות לקהל הייתי שואלת את עצמי בקול רם: "למה הוא לובש טישירט וג'ינס??" או "למה היא כולה בשחור מכף רגל ועד ראש? כשיש לרשותה את כל עושר הצבעים ההדפסים והבדים שהיא כרגע הציגה בפנינו?"
אז זהו, שעכשיו אני מתחילה להבין למה. נראה לי.
מאחר ושתי הסיבות שמניתי ופירטתי עליהן לעיל מתרחשות במקביל ולא ניתן להפריד בין המשתנים, לעולם לא נדע מה משפיע יותר. ואולי השילוב שלהם הוא מה שעושה את האפקט.
בכל מקרה, בינתיים תוכלו למצוא אותי לובשת חולצת פסים ותיקה ונאמנה, ג'קט בסגנון צבאי וסקיני ג'ינס לבן (הפייבוריט שלי) באאוטפיט פשוט, שימושי, חסין מפני תקלות וכזה שתמיד עובד.
ג'קט צבאי נשפך LOVES, המלאי מוגבל / LOVES jacket
חולצת פסים ישנה, חולצה דומה בלינק הבא / old stripe shirt, similar here
סקיני ג'ינס מטרניטי לבן / maternity white skinnies
מגפונים אלדו (ישנים) / old aldo booties
תיק ולנטינו / valentino bag
The last few months have been the most "basic" I ever had, fashion wise.הייתי אומרת "חזרה למקורות", אבל המקורות האופנתיים שלי היו הכל חוץ מבייסיקים: רווינד לגיל 3, מתארגנת בבוקר לגן תמר ומתעקשת ללבוש את שמלת המלמלות הלבנה פלוס נעלי לכה ליום רגיל בגן, על אף נסיונותיה של אמי לשכנע אותי לרדת מזה.
יש שתי סיבות עיקריות שלדעתי הביאו למצב הבייסיקי הנוכחי -
1. ההריון - ההכרח לפריטים נוחים (וכפועל יוצא מכך בדרך כלל פשוטים) גבר מאוד, ובנוסף לכך העובדה שלא ניתן ללבוש חלק ניכר מהארון הקיים מחייבת לשנות קונספט ולהשיג פריטים מאוד ורסטיליים שיילכו עם הרבה דברים.
על אף שהייתי שמחה מאוד להרכיב מלתחה הריונית שלמה וענפה אשר דומה למלתחה הרגילה שלי, רק כזו שמתאימה לבטן הריונית ולגזרה תופחת, אין לי לא את התקציב לעשות את זה ולא את המקום לאחסן אותה.
2. העיסוק שלי באופנה - מאז שפתחתי את LOVES התחלתי להתוודע בצורה רצינית ומשמעותית ל"מאחורי הקלעים" של תעשיית האופנה, שאחרי הכל, כמו תחומים אחרים, היא תעשייה שעוסקת במסחר.
להתלבש, ולפתוח עסק שעוסק בפרטי לבוש, הם דברים שונים בתכלית השוני.
מה גם שכאשר מתעסקים באופנה באמת, בצורה יומיומית ומוקפים בזה כל היום, אפשר להגיע מהר לתחושת רוויה. וגם אם רוויה זו לא התחושה המדויקת אין ספק שמה שאופנה מהווה עבורי השתנה מאוד.
אני נזכרת שבמשך השנים כשהייתי רואה תצוגות אופנה של המעצבים והמותגים הגדולים, בסיום התצוגה כשהמעצב היה מגיח לנופף בידו ולהשתחוות לקהל הייתי שואלת את עצמי בקול רם: "למה הוא לובש טישירט וג'ינס??" או "למה היא כולה בשחור מכף רגל ועד ראש? כשיש לרשותה את כל עושר הצבעים ההדפסים והבדים שהיא כרגע הציגה בפנינו?"
אז זהו, שעכשיו אני מתחילה להבין למה. נראה לי.
מאחר ושתי הסיבות שמניתי ופירטתי עליהן לעיל מתרחשות במקביל ולא ניתן להפריד בין המשתנים, לעולם לא נדע מה משפיע יותר. ואולי השילוב שלהם הוא מה שעושה את האפקט.
בכל מקרה, בינתיים תוכלו למצוא אותי לובשת חולצת פסים ותיקה ונאמנה, ג'קט בסגנון צבאי וסקיני ג'ינס לבן (הפייבוריט שלי) באאוטפיט פשוט, שימושי, חסין מפני תקלות וכזה שתמיד עובד.
ג'קט צבאי נשפך LOVES, המלאי מוגבל / LOVES jacket
חולצת פסים ישנה, חולצה דומה בלינק הבא / old stripe shirt, similar here
סקיני ג'ינס מטרניטי לבן / maternity white skinnies
מגפונים אלדו (ישנים) / old aldo booties
תיק ולנטינו / valentino bag
And coming from a person who's idea of fashion is anything but basic, this is a pretty drastic change.
There are two reasons that led to the current situation as I see it:
1. Pregnancy: makes you look for - first and foremost - comfy clothes. And then, when you realize you cannot wear a lot of favorites from your closet you come to the conclusion that you need to create a capsule pregnancy wardrobe that will be much smaller than your regular one but much versatile. This means easy to wear pieces that will work with as many outfits as possible.
2. Being in the fashion industry: ever since I launched LOVES, I became seriously acquainted with the "backstage" of this business. And after all, this is a business that is first and foremost about commerce. So, getting dressed versus working in fashion are completely different things.
And when you work in fashion and find yourself surrounded by fashion each and every hour, your needs and what you want from fashion changes.
I remember watching runway shows of top designers during the years and asking myself when the show comes to an end and the designer walks out: "Is this what he's wearing? jeans and a t-shirt? That's it???" or: "Why is she dressed in black from head to toe? especially after she just showed us the most spectacular display of colors fabrics and prints..."
Well, I think I have the answer these days. Or, I finally get it.
And because the two things I mentioned above occur simultaneously there is no way to know which one has more effect. Or maybe it's the two of them combined.
Anyhow, you can find me here wearing a favorite, fool proof combo of draped army jacket, worn out stripe tee, white skinny jeans and booties. This outfit will never fail me.
Have a nice week!
XX
