התמונות לקוחות מ-Le blog de Big Beauty
לא מזמן נשאלתי על ידי אחת מקוראות הבלוג האם ישנם בלוגי אופנה של בחורות גדולות, לשם שינוי. אמנם בלוגוספירת האופנה מלאה בבנות אשר, איך לומר, עלולות להתעופף בעת משב רוח בינוני עד עז, אולם, פה ושם ניתן למצוא בלוגים כמו Le blog de Big Beauty ו-Style Klutz (שמכריזה על עצמה כבחורה בעלת קימורים - curvy), אשר מספקים השראה גם למידות שאינן 0. אתם הגולשים, המתבוננים במלתחתי הענפה המוצגת כאן לראווה, בטוחים בוודאי שאין לי בעיה למצוא פריטים שאני חושקת בהם בחנויות. לא אכחיש זאת, ולא אעמיד פני מסכנה, אולם אספר לכם שלא תמיד הדברים היו כך. מאז ומעולם הייתי חובבת אופנה, והתעניינתי בטרנדים ובמגמות אופנתיות (אפילו כשהיה מדובר במגמות שמלכת הכיתה הובילה בכיתה ד'), אך כשהגיע הרגע ליישם את הטרנדים הללו במלתחתי נתקלתי בבעיה קשה. הכל היה תמיד גדול עלי, מכנסיים היה צריך לקצר וגם להצר (רק אלוהים יודע איך התפללתי שאוכל ללבוש מכנסיים בלי התפרים המכוערים משני הצדדים). גם היחס שקיבלתי בחנויות לא עזר, ועד היום, בכל פעם שמוכרת בחנות בגדים פונה אלי בכינוי "מתוקה" או "חמודה" יש לי צביטה קטנה בלב. אני בטוחה שהן קוראות כך למרבית הלקוחות, ושהמילה "חמודה" הפכה למטבע לשון ולעניין שבשגרה, אבל משום מה אצלי זה מתקשר לגישה מתנשאת שמתייחסת אלי כאל הילדה הצנומה והקטנה שנראית צעירה בכמה וכמה (וכמה) שנים מגילה האמיתי. לכן, בהיותי חלק מהקצה ה"רזה" של הסקאלה, אני בהחלט יכולה להבין את הקצה השני, ה"גדול" וה"מלא". הבעיות שלנו הפוכות, אך התסכולים, אני מניחה, הם אותם תסכולים. הדבר המצחיק הוא, שאף על פי שבעולמנו "רזה" הוא כביכול נחשק, בתור בחורה רזה וקטנה מעולם לא הרגשתי זאת. נהפוך הוא. הרבה פעמים קיבלתי את הרושם שזה לא בסדר שאני רזה (אגב, אני לא משקיעה אנרגיות מיוחדות על מנת להיות כזו. כך אני) ומשפטים כמו "תגידי, את לא אוכלת?" שהופנו אלי מפי זרים גמורים היו בעבר עניין שבשגרה. לומר לבחורה שמנמנה: "את בטח טוחנת חמש קופסאות של וופלים ביום" זה לחלוטין לא מקובל ונחשב כעלבון וכחוצפה אולם משום מה זה דווקא כן לגיטימי להטיח עלבונות ב"ילדה הרזה והקטנה". והדבר הכי מתסכל הוא חוסר הכלים (=בגדים במידה מתאימה) להביע את הסגנון והיצירתיות האופנתית. אולי בגלל זה פיתחתי חיבה עזה לאקססוריז ומחלת נעליים חמורה וכרונית: הרי גם אם את קטנה, גדולה או בינונית, תמיד תוכלי למצוא זוג נעליים שיגרום לנפשך לעלוץ. לשמחתי בשנים האחרונות הבעיה כבר לא כל כך קיימת, ואולי זה היה דווקא נחמד אם היו לי קצת פחות פיתויים בחנויות הבגדים, אבל לעולם לא אשכח את חוויות העבר. וחוץ מזה, לאחרונה אני דווקא מנסה למצוא יתרונות ומסתכלת על הדברים בצורה חיובית: הילדה הצנומה והקטנה של פעם פתחה בלוג אופנה. מעז יצא מתוק והכל יכול לקרות...
שיהיה לילה טוב, לבנות כל הגדלים!
