the birth story of Eitan (hebrew) / סיפור הלידה של איתן 1.4.2015

היוש!
היום יום ההולדת שלי, אבל החלטתי שזה יהיה דווקא עיתוי טוב לחלוק את סיפור הולדתו של הבן שלי.
מתחיל להיות ברור לי שהחיים האלה הם לא רק about me ושיש עכשיו בחור חדש וכובש שמנהל את העניינים. אז הנה סיפור יציאתו לאויר העולם.

שם: איתן נבון
(אנחנו לא חולקים שם משפחה. לפחות עד שאגש סופסוף למשרד הפנים להוסיף את "נבון". בלי מקף)

תאריך לידה: 1.4.2015

שעת לידה: 17:44

משקל: 3.355 ק״ג 

סוג לידה: רגילה

לפני שנצלול לתיאור מהלך העניינים, חשוב לי לחלוק את הסיפור הזה כי בגדול חווית הלידה היתה טובה וחיובית, ואף מעצימה!

אני משערת שיש בקהל הריוניות שמתכוננות למאורע הזה בפעם הראשונה בחייהן, וקצת חוששות, אז אם אני יכולה להוסיף תרומה צנועה של סיפור לידה נחמד לארכיון סיפורי הלידה, מה טוב.

את הסיפור התחלתי לתעד כבר בלילה הראשון אחרי הלידה, על המיטה הלא נוחה בעליל (שלא לומר שוברת גב) במחלקת יולדות ב' באיכילוב.

זה היה כמה שעות בודדות אחרי הלידה והייתי עדיין בהיי שהתינוק סופסוף איתנו ושעמדתי בגבורה בלידה ואפילו לא היה כזה נורא.
בנוסף הייתי מפוצצת באדרנלין (טבעי) ולקח לי זמן לנחות ולהירגע אז החלטתי לרשום מה שאני יכולה ב-notes באייפון כל עוד הזכרון טרי. (אני כבר יותר משבועיים אחרי, וחלקים מזכרון הלידה התחילו להיעלם...)
וגם פחדתי שיגנבו לי את האייפון אז מה יותר טוב מלהחזיק אותו ביד :)

בתור התחלה, חשוב לי לציין שלא באתי ללידה עם תוכנית לידה מסודרת ומוחלטת.

ולא כי שכחתי או התעצלתי, כי אני לא חושבת שאפשר להכין תוכנית לידה, ולצפות שהלידה תהיה כמו בתוכנית.

הדבר היחיד שהיה בראש שלי הוא שאני רוצה אפידורל ושאשתדל להימנע מזירוזים, אלא אם זה עניין של חיים או מוות לי / לעובר.

כבר בקורס ההכנה ללידה, שבמבט לאחור היה אחד הדברים העיקריים והמשמעותיים שעזרו לי בלידה, התחלתי להבין שלידה היא דבר מאוד אינדיבידואלי שכולל הרבה משתנים והשתלשלות העניינים תלויה בהמון דברים שיכולים לשנות כיוון בן רגע.

אז ניסיתי לבוא בלי הרבה החלטות נחרצות וציפיות, אלא לזרום עם מה שיגיע, תוך לקיחת אחריות מלאה למה שעושים לגוף שלי (אני לא חפץ ואני גם מעורבת בהחלטות הרפואיות), והפעלת שיקול דעת סביר.

אצלי זה עבד.

ועוד משהו קטן לפני שנתחיל: אחד הדברים שהייתי בטוחה בהם לפני הלידה היה איכילוב.

כל אמא שפגשתי שילדה שם בעבר היתה מלאה המלצות חמות, ללא יוצא מן הכלל, וגם אני ובעלי התרשמנו מאוד מסיור הלידה והיה לנו ברור שאני יולדת שם.

לאחר הלידה אני יכולה להגיד שהתאכזבתי במידה לא קטנה מאיכילוב: בייחוד ממיון נשים, שהוא התחנה הראשונה בשרשרת הלידה וזו שביליתי בה חלק ניכר מזמן הלידה, גם הלידה הפעילה, (המסדרון של מיון נשים, ליתר דיוק!) וכמה שעות שבדיעבד יכולתי ואף הייתי אמורה להעביר כבר בחדר לידה.
כאמור, הלידה היתה בסה"כ טובה וחיובית, אבל כללה כמה כשלים אדמיניסטרטיביים, כך נקרא לזה, לטעמי, של איכילוב וגם אחד שלי. 

מתחילים:

1.4.15 בלילה - הלילה שבין שלישי לרביעי, יומיים לפני ליל הסדר.

אני מתעוררת ב-3:30 בלילה ומרגישה מוזר.

הרבה כאבי בטן, לאו דווקא מרגישים כמו צירים (בשלב זה אני עדיין לא יודעת מה זה ציר) וצריכה לעשות פיפי כל 5 דקות. אני יודעת מה זה תכיפות במתן שתן בהריון, אבל כזה לא היה לי.

הראש שלי הולך דווקא לכיוון של קלקול קיבה.

ולא ברור למה, כי אני בדיוק בשבוע 40 והיום זה התאריך המשוער.

לגמרי הגיוני ללדת כבר ואולי אני בהכחשה.

אפילו ״זימנתי״ את הלידה בערב לפני: אכלתי ארוחת ערב קלה ועתירת מוצרי חלב, מרחתי לק בצבע תכלת ״בייבי״ (לקראת הלידה) ודיברתי עם איתן העובר.
אמרתי לו שממחר הוא ממש חופשי לצאת ושאנחנו נשמח אם יעשה זאת ב-1.4 או ב-2.4, לפני ליל הסדר ככה.

בקיצור, כשאני קמה הבטן שלי מתהפכת ואני מייחסת את זה למוצרי החלב שאכלתי בערב הקודם.
מדי פעם יש לי כאבים (בבטן בלבד) אבל אני מנסה לתזמן אותם ואין בהם שום דבר הגיוני אז אני מחליטה שאלה לא צירים.

עוברות כמה שעות (אני מעבירה אותן בהאזנה לדיסק של שבק ס [??] ובגלישה בווינט. שני דברים שאני לא ממש עושה בשגרה) וכשעולה הבוקר הרגשתי לא משתפרת.

מאחר ואני כרגע בדיוק ביום הראשון של שבוע 40 אני מחליטה לנסוע לאיכילוב למעקב הריון (החל משבוע 40 עושים בבית חולים), זה תירוץ טוב להגיע, ועל הדרך אתלונן על הכאבים וההרדשה הלא טובה.

בדרך החוצה, אני מעיפה מבט בתיק המתוקתק שארזתי בקפידה ללידה, תוהה לרגע אם לקחת אותו ומחליטה להשאיר אותו בבית כי אני כרגע לא בלידה (ביג מיסטייק! יוג' מיסטייק!).

מגיעים לאיכילוב בסביבות 7:30-8:00 ואני הולכת לניטור הריון, שנמצא מול מיון נשים בבית החולים ליס.

אחות מגיעה מיד ואני מכריזה שבאתי למעקב הריון ואני גם לא מרגישה טוב. 

האחות אומרת שהמעקב רק לנשים בריאות ואם אני לא מרגישה טוב אז למיון.

בצעד כבד אני נכנסת למיון כי לא בא לי לצעוק ״זאב זאב״ ובהרגשה שלי לא נראה לי שאני בתהליך לידה. 

בכל החומר שקראתי על צירים כתוב לצפות לכאבי גב. אצלי כואבת רק הבטן. בטח ישלחו אותי הביתה.

אני נכנסת למיון הריק מצוות אבל די מלא בהריוניות ובני זוג, ובמגמת התמלאות מרגע לרגע.

כשהאחות מגיעה אני כבר די מתפתלת מכאבים מול דלפק הקבלה אבל שומרת על קור רוח. 

עושים לי מוניטור ובדיקה והבדיקה מכאיבה לי. האחות אומרת לי לחשוב על דברים טובים: תאילנד, שוקולד. אמרתי לה שתאילנד לא כל כך עושה לי את זה והיא שאלה: אז מה כן?התלבטתי אם להגיד שקולקציית הקיץ של גוצ'י אבל ויתרתי על זה. הבדיקה מעלה שאני בפתיחה של 1 ס"מ.
לא שיערתי שאני כבר בפתיחה כלשהי, אבל 1 ס״מ זה בהחלט לא לידה פעילה ולא מרגש, ושמעתי כבר על נשים שהסתובבו חודש שלם עם פתיחה כזאת.

אחרי המוניטור עוברים לבדיקת רופא, הרופא עושה לי אולטרסאונד ואומר שיש מיעוט מי שפיר והוא רוצה שמחלקת אולטרסאונד גם תבדוק את העניין. חכי במסדרון לסניטר שייקח אותך לאולטרסאונד.

אני יוצאת למסדרון לחכות לסניטר ובשלב זה הכאבים כבר די רציניים.

אני שמה לב שמתוך הרבה נשים שנמצאות שם במסדרון אני הכי קולנית.

לא צורחת ולא בוכה, אבל מייבבת כשמגיע הכאב (אני עדיין נמנעת מלקרוא לזה ציר) ובעיקר מתפתלת מכאבים וחייבת לעמוד בכל גל כאב כזה ולהניע את הגוף.

אני נהיית עצבנית יותר ויותר וקשה לי לשבת.
כאמור אף אחד לא מדבר על לידה אבל נראה שנהיה פה זמן מה ואני מבקשת מאמא שלי שתבוא.
היא צריכה לנסוע מחיפה אז עד שהיא תגיע לאיכילוב בטח נדע יותר.

הסניטר מגיע אחרי פרק זמן שנראה לי די ארוך ומייגע ומסיע אותי על כיסא גלגלים למחלקת אולטרסאונד. בעלי הולך לידינו.

המסע למחלקת אולטרסאונד ממש מפרך ובשלב מסוים אני מבקשת ממנו לעצור כי יש לי כאבים ואני לא יכולה לשבת. אני קופצת מהכיסא, נשענת על קיר ומתחילה ולסובב את האגן במעגלים, אין לי מושג למה, אני עושה את זה באינסטינקטיביות. (זאת תנועתיות שמקדמת לידה).

בעת ההפוגה מהכאב אני חוזרת לכיסא ומגיעה לאולטרסאונד. בדרך נס מכנסים אותי ראשונה לפני כל התור אבל האולטרסאונד נראה כמו נצח, יש לי צירים תוך כדי שכיבה על הגב (אקסטרה כואב) ומסתבר גם שבמיון עוד לא הכניסו את הפרטים שלי בכלל למערכת אז הכל מתעכב.

נגמר האולטרסאונד ובעלי מחזיר אותי למיון יולדות (הדרך נראית הרבה יותר קצרה מהמסע עם הסניטר) וחוזרים שוב למסדרון היקר והאהוב, להמתין לרופא.

ההמתנה הפעם אקסטרה כואבת ושוב מבין כל היולדות נראה שאני הכי קולנית והכי כואבת.
איך זה ייתכן? בנוסף, יש לי בחילה רצינית, חם לי, אני מזיעה, ובא לי להתפשט כאילו אין מחר, כל חתיכת בד על העור מגבירה את הכאבים ומעיקה עלי. הגעתי עם טייץ למיון (עוד טעות) ופשוט בא לי לתלוש אותו מעליי, הוא מכאיב ולוחץ. אני מנסה להפשיל אותו כמה שאפשר למטה, בלי שייראו לי את התחתונים. מזל שאני עם טוניקה.

לשמחתי בעלי תופס פיקוד ובכל כאב שמגיע הוא נותן לי להישען עליו, מעסה לי את הגב התחתון תוך כדי שאני עושה סיבובי אגן, ומתווה קצב של נשימות שאני צריכה לעקוב אחריו. זה עוזר ואנחנו מצליחים לעבור כל גל של כאב כזה איכשהוא.

סופסוף מגיע תורי שוב לרופא במיון שאומר שמיעוט מי השפיר גורם לכך שאני לא הולכת הביתה אלא אמורה לעבור למחלקת טרום לידה.

שם אני אמורה להמתין, לדבריו, עד שתתפתח לידה או לחלופין עד שהם יחליטו לתת לי זירוז שנקרא PG.

אני מתפתלת מכאבים אבל אף אחד לא טורח לבדוק בכלל אם התפתחה כבר לידה.
בדיעבד אפשר להגיד בוודאות שבשלב הזה אני כבר לגמרי בלידה פעילה, מתחת לאף של כולם.

וכשאני שומעת את המילה "זירוז" ועוד PG אני מתחלחלת, כי זה לא מתאים לי בכלל (בקורס הכנה ללידה למדנו ש-PG זה זירוז בצורת טבליה, ושבעיקרון אפשר להשוות אותו ל-RPG. והמבין יבין) אבל נראה שיש עוד זמן עד שנצטרך להתווכח על זה עם הרופאים (כי אני ממש לא מעוניינת לקבל זירוז) אז אני שותקת. בחזרה למסדרון ההומה, להמתין לסניטר שיעביר אותי לטרום לידה.

חוזרים למסדרון ואמא שלי בדיוק מגיעה.
אני מעדכנת אותה במה שנאמר ותוך כדי מתפרקת ומתחילה לבכות. כמובן שאני ההריונית היחידה שבוכה במסדרון של מיון נשים. :)

בשלב זה עברו כבר 4-5 שעות טובות מהרגע שהגעתי. על אף שאני נראית הכי כאובה וקולנית ומסתובבת עם טייץ מופשל (פאשן סטייטמנט) כשרוב הבעלים והנשים בוהים בי בתמיהה מסוימת, אף אחד לא בודק לי פתיחה או התקדמות. מבחינת המיון אני עדיין בסנטימטר ואני מרגישה כבר די מותשת.

אני ערה מ-3 ורוב הזמן עומדת כי הכי כואב לי לשבת בצירים ואני רק רוצה להוריד מכנסיים ולמצוא מיטה להישכב בה במרווחים בין גלי הכאב.

אני אפילו נשכבת על כמה כסאות פנויים לרגע, אבל תוך שניה מגיע שוב ציר אז עד שהתמקמתי אני חייבת לעמוד.

אני מרגישה כמו נווד סובל במסדרון וזה נהיה קשה מרגע לרגע, אני נזכרת בכל התנוחות שמקדמות לידה, בכך שאמורה להיות מקלחת בחדר לידה ואני מתה למקלחת, גם כי בשלב זה אני מזיעה ומגעילה ובעיקר כי זה נורא עוזר בשלב הצירים. אבל אני לא יכולה להשתמש באף אחד מהפסיליטיז האלה כי אני במסדרון.

אם אין אני לי מי לי, אז אני תופסת את האחות במיון ומבקשת ממנה אם אפשר לשים מצעים על איזו מיטה שממוקמת במסדרון, לפחות שתהיה לי פינה משלי בזמן ההמתנה למעבר לטרום לידה.

כשהמיטה מוכנה אני עולה עליה לנוח קצת אבל מיד קופצת עם הגעתו של ציר. הוא כואב לאללה ואני צריכה ללכת לשירותים.

בשירותים אני מגלה מרחץ דמים בתחתונים וקוראת לאחות, תודה לאל היא מחליטה לבדוק אותי ומעדכנת שאני כבר בפתיחה של 5 ובלידה פעילה.

מכאן אני כבר לא ממתינה שנייה, היא פשוט מטיסה אותי למעלה לחדר לידה.

כבר בדרך (הקצרה) למעלה אני מבקשת אפידורל.

חושבת אולי שיש סיכוי שהמרדים יחכה לי בחדר לידה. אופטימית אני.

נכנסים לחדר לידה, אני נשכבת על המיטה ומעיפה את כל הבגדים שלי סופסוף ונכנסת לתוך חלוק בית החולים. מעולם לא חיכיתי ללבוש בגד כמו את החלוק הזה.

עכשיו יותר נוח לי אבל הצירים מתגברים. מאחר ומחברים אותי למוניטור אני לא יכולה לקום מהמיטה ובשכיבה הם כואבים יותר.

בשלב הזה אני מבקשת אפידורל שוב ושוב (באסרטיביות אבל חלילה לא בצעקות או בהיסטריה) ומסתכלת כל הזמן אל הדלת בתקווה לראות את מישהו חדש (=מרדים) נכנס לחדר.

הזמן עובר ועובר ואין מרדים ואין אפידורל.

בודקים לי שוב פתיחה אחרי זמן קצר ואני כבר ב-8.

פה אני מתחילה להילחץ כי מתחילים לראות את הסוף ואין אפידורל באופק.
את הצירים אני שורדת יפה אבל לא יודעת מה יהיה בשלב הדחיפות. זה ה-money time של הלידה, והיולדת צריכה להגיע עם כוחות פיזיים ונפשיים כדי לתת עבודה וללחוץ ביעילות כדי להוציא את העובר החוצה, בלי שהלידה תהפוך בסוף לקיסרי או מכשירים.
אני מרגישה לא מספיק מאוששת ויודעת שאני צריכה את האפידורל הזה בשביל השלב המכריע. 

וגם, קראתי סיפורי לידה טבעית (טובים) ואני יודעת ששלב הלחיצות הוא הכואב ביותר ומפחדת לעבור אותו בלי שום הרדמה / אלחוש.

אני מחליטה לפנות למיילדת, מרינה, ואומרת לה ״רק אל תעשו לי טריק ותגידו לי שזה מאוחר מדי לאפידורל ושאני צריכה ללדת בלי״. 

המשפט הזה משום מה מעלה את חמתה של מי שאמורה תכף ליילד אותי והיא פונה אלי בטון תקיף ועצבני ואומרת לי: ״אני לא מוכנה לשמוע כאלה דיבורים, אם את אומרת משהו כזה עוד פעם אני קמה והולכת״ (=תיילדי את עצמך לבד).

וואו, לכזאת גועליות לא ציפיתי ממיילדת באיכילוב.
אני די גמורה מכל שעות הצירים במסדרון שאני לא ממש מעבדת וקולטת את עצם הבעיה להתחיל לידה עם מיילדת שאמורה לסייע לך והדיאלוג היחיד ביניכן עד כה הוא שלילי וזועף.
מה ביקשתי? אפידורל? לא צעקתי, דיברתי יפה.
ואם האפידורל מתעכב אפשר לומר לי שהוא מתעכב או בדרך, אבל לא צריך לגעור בי ולבטל אותי בצורה כל כך רעה.

אני לא עונה למרינה ולא מפתחת איתה דיון, מנסה להתמקד ביני לבין עצמי באיך לקבל את האפידורל.

ואז אני מרגישה פתאום דחף לעשות מס׳ 2.
ממה שלמדתי לקראת הלידה, הדחף הזה מסמן את תחילת צירי הלחץ ואני נתקפת בעתה.
שלב הדחיפות תכף מתחיל אבל לא קיבלתי אפידורל!

זה הרגע הכי מלחיץ בכל סיפור הלידה ואני מרגישה כאילו מישהו דורך לי על החזה. אני לא מצליחה לנשום. התקף חרדה.

אני נכנסת להיסטריה של כ-5 דקות וצועקת שאין לי אוויר. אני מרגישה חנוקה. לחץ אטומי.

בתגובה מרינה אומרת שמי שיש לה בעיות נשימה לא יכולה לקבל אפידורל.

למזלי אמא שלי מתערבת ואומרת בתקיפות שאין לי שום בעיות נשימה וזה התקף חרדה, אני בלחץ בגלל שלא קיבלתי אפידורל.

אחרי זמן מה נכנס רופא ששואל אותי כמה שאלות (בנוגע לנושא הנשימה) ועוזב את החדר. 

בבדיקת הפתיחה הבאה אני כבר ב-9 או 9.5, לא בדיוק זוכרת, ואז מתרחש הנס.

נכנסת לחדר אישה חדשה בבגדי מנתחים. 

אני לא מבינה בהתחלה מי זו אבל זו המרדימה. המרדימה!!!

מכינים אותי צ'יק צ'ק לאפידורל ואני כבר מתחילה להרגע. מצידי שידחפו לי מוט ברזל ענק לעמוד השידרה אני בכלל לא מפחדת מהזריקה ומהחדרת הצינורית וזה גם לא כואב לי, רק משוועת לכך שהחומר יתחיל כבר לעבוד.

אני צריכה להתכופף לשם ההזרקה ולא לזוז ותוך כדי שנוברים לי בגב אני מרגישה שבורח לי פיפי.

מרינה והמרדימה אומרות לי שזה לא פיפי אלא ירידת מים. אוקיי.
די מהר אחרי ההזרקה האפידורל מתחיל לעבוד.

אני נרגעת מיד, ומרגישה כמו בנאדם אחר.
נינוחה, שמחה. קיבלתי אפידורל! יחי ממציא האפידורל (המצאה גאונית גאונית).

פה אני כבר מתלוצצת עם הצוות, אומרת למרדימה שחיכיתי לה כל חיי ושהיא בטח כמו סנטה קלאוס, נכנסת מחדר לידה לחדר לידה ומביאה את מתנת האפידורל. תודה למרדימה!

ככה נראית בחורה מאושרת שכרגע קיבלה אפידורל

יחד עם האפידורל קורה עוד דבר נהדר, מרינה המיילדת מתחפפת (החלפת משמרת??) ואני מקבלת מיילדת חדשה בשם מאיה.
היא מקסימה ונעימה, מתייחסת אלי יפה ומשרה אוירה טובה.

נהדר, אנחנו מוכנים להוציא את הבייבי הזה החוצה, כל התנאים כרגע לטובתי.

אני מקבלת הנחיה לנוח קצת (נותנים לי בפועל כשעתיים מנוחה) ובמהלכם ניתן לי גם פיטוצין לווריד.
זאת לאחר שמסבירים לי מה מטרתו ומבקשים את אישורי כמובן.

כאמור אני לא מעוניינת בזירוזים, אבל הסיבה שהסכמתי היא כי אנחנו כבר בסוף, וממה שהבנתי הפיטוצין ניתן לי במינון הנמוך ביותר והוא לא מתפקד כזירוז בשלב זה אלא ומטרתו למקסם את צירי הלחץ ולגרום לזה ששלב הדחיפות יהיה יעיל ביותר.

זורמת עם זה.

ואז אני נחה. מרגישה את לחצי הצירים (שלפי המוניטור הם היסטריים) אבל לא את הכאב ואני רגועה.
לאחר שעתיים של מנוחה ואגירת כוחות מאיה המיילדת נכנסת ואומרת שיאללה, מתחילים לעבוד. יש לנו שעה להוציא את התינוק ואנחנו נעשה זאת במסגרת הזמן.

היא מנחה אותי איך לדחוף כשהיא תגיד לדחוף ומה אני אמורה לעשות כשהיא מבקשת לא לדחוף.
נראה לי שהבנתי את המסר.

אנחנו מסכמות שהיא תעשה עיסוי פרינאום תוך כדי (השמן שהכנתי נמצא בתיק לידה והתיק נמצא בבית, אבל אנחנו בבית חולים ויש להם גם שמן) ושאני בעיקרון מבקשת להימנע מלחתוך אבל אם הבחירה היא בין קרע לחתך אז עדיף שתחתוך.

ומהחלק הזה הלידה מתחילה להיות די דומה למה שרואים בסרטים. לפחות בחוויה שלי.

ברגע שמופיע ציר במוניטור מאיה מבקשת לדחוף ואני משתדלת ככל יכולתי. אמא שלי מחזיקה לי את רגל ימין ובעלי את רגל שמאל והם עוזרים לי בדחיפות. אני מרגישה את הלחץ היטב אבל לא את הכאבים ודוחפת כאילו אין מחר בשילוב נהמות. 

עוד ציר ועוד דחיפה ואוטוטו הראש מבצבץ.

מאיה אומרת שהוא בלונדיני ושואלת אם אני רוצה להרגיש.

אני שולחת יד ומרגישה חתיכת קרקפת עם שיער. זה מוזר. (איך מרגיש שיער בלונדיני?)

אמא מימין ובעלי משמאל, מאיה מקדימה, ואנחנו כולם עובדים בסנכרון.
עוד 2-3 צירים והראש בחוץ.

שאר הגוף ״נפלט״ החוצה בציר נוסף וזה מרגיש הרבה פחות קשה.

תוך פחות מחצי שעה של דחיפות, בשעה 17:44 איתן נולד.

מאיה מרימה אותו סגול ומגואל בדם ומיד הוא מתחיל לבכות. אני מתחילה לבכות אחריו. זה בכי של פורקן.
בעלי בוכה. אמא שלי מצלמת באייפון (אין לנו מצלמה כי מישהי החליטה להשאיר את תיק הלידה בבית).

לא מאמינה שעשיתי את זה - הבאתי בן אנוש לאויר העולם.

מיד מפשיטים את החלק העליון של החלוק ומניחים אותו עלי skin to skin.

התינוק קצת המום אבל רגוע.

אני גם יולדת את השילייה, לא זכור לי יותר מדי מהעניין הזה, דחיפה או שתיים והיא בחוץ, לאחר יציאת השילייה מאיה פורסת אותה ומסבירה לי מה היא רואה. 

השילייה תקינה וענקית, נראית כמו גוש כבדים רוטטים. זה די דוחה ומעניין בו זמנית.

אחר כך מעבירים את איתן לבעלי (מבקשים ממנו להוריד חולצה וגם כאן סקין טו סקין) ונכנס רופא לתפור אותי.

זה החלק המעצבן והלא נעים בכל הלידה - לקראת יציאת הראש עשו לי אפיזיוטומיה = חתך חיץ (כן, באסה אבל עם הגודל הממוצע פלוס של התינוק, ולא שלי, והראש הגדול שלו לא היה לי סיכוי כנראה להתחמק מהסיפור) ועכשיו צריך לתפור.
וגם מסתבר גם שכל הסשנים של עיסוי הפרינאום היו לשווא...

אני עדיין תחת אפידורל אז התפירה לא כואבת אבל היא מורגשת וזה לא הכי סימפטי.

לבסוף אני מוצאת כלאחר כבוד מחדר הלידה, זוכה להמתנה הגונה נוספת במסדרון של חדרי הלידה - היי, סיפור שמתחיל במסדרון סופו גם להסתיים במסדרון (היוש לזקנה מהמסדרון. סתם, היא במחלקה אחרת) - ואז מועברת למחלקת יולדות.

THE END

מסקנותינו מהסיפור:

1. גם כאבי בטן יכולים להיות צירים.
צירים זה אינדיבידואלי והחוויה שלהם משתנה מאישה לאישה, צירים לא בהכרח מתחילים בגב.

2. אם את מרגישה צורך להוריד מכנסיים בדחיפות באמצע המסדרון, כנראה שאת בלידה פעילה.

3. בשבוע 40 לא יוצאים מהבית לבית חולים בלי לקחת את התיק ללידה (אבל בתכלס הסתדרתי וכמו שמאיה המיילדת אמרה לי, כל מה שאת צריכה ללידה נמצא "עלייך").

4. אין כזה דבר "מאוחר מדי לאפידורל". אפשר לקבל אפידורל גם בפתיחה 10, כשהמרדימה הגיעה כבר הייתי ב-9 ועד שהיא סיימה את ההזרקה (זה לוקח זמן) הייתי בפתיחה מלאה.

5. הצוות הרפואי ממליץ את המלצותיו אבל רק את אדון לגופך ואת מחליטה מה יעשו או לא יעשו לך.

6. כמה שהלידה תהיה כואבת, לא צפויה, ושונה ממה שדמיינת (או לא), בסופו של דבר ממתין תינוק בקצה המנהרה וזה שווה הכל. פלוס, אחרי כמה זמן בכלל לא תזכרי בדיוק את כל מה שהלך שם.

לידה קלה לכל ההריוניות.
ברשותכם, אני הולכת להתנפל על מגש סושי יומולדת מלכותי :)
נתראה בקרוב.

XX

Read More

how to prepare for pregnancy and labor / איך להתכונן להריון וללידה

אולי זה יישמע לכם די מוזר אבל ההריון הזה תפס אותי, במידה מסוימת, עם המכנסיים למטה.
בהחלט צריך להוריד את המכנסיים כדי להיכנס להריון, ולא הרבה יותר מזה (לא ניכנס לדיטיילים גרפיים), אבל משום מה הדבר הזה נתפס בעיניי כמו משהו יותר מורכב והייתי בטוחה שהדרך אליו תהיה פתלתלה ויהיה לי זמן להתרגל לרעיון ולהיערך.

במבט לאחור לא הייתי מוכנה להריון הזה מאספקטים מסוימים, ועל אף שאני כבר לגמרי בגיל המתאים פלוס, ובגדול הנושא כבר תוכנן לשנה הנוכחית, זה עדיין הצליח להפתיע אותי.
אני אפילו זוכרת שכשקניתי את הערכה לבדיקת הריון התעצבנתי על זה ביני לבין עצמי בקופה, כי הייתי בטוחה שאני מבזבזת סתם 30 ש"ח ואין מצב שאני בהריון.
ואז עשיתי פיפי, וצפיתי בשני הקוים מופיעים. ולמען האמת הייתי די בשוק ולא היה כל כך ברור לי מה לעשות.

אז לטובת מי שמצאה או מוצאת את עצמה בהרגשה דומה לשלי, או שיותר נכון - מי שמעדיפה להרגיש בשליטה ובמוכנות בעת שהיא מקבלת את הבשורה המשמחת - הנה כמה טיפים מנסיוני על איך אפשר להתכונן ולהיערך בצורה טובה לעניין:

1. ביטוחים רפואיים -
הנושא החשוב והמרכזי בהיערכות מבחינתי.
לצערי לא היו לי כאלה עם תחילת ההריון, ואחזתי רק בכרטיס "רגיל" של קופת חולים מכבי.
בהמלצת חברה ניגשתי מיד לשדרג את החברות במכבי ל"מכבי שלי" ועל אף שיש תקופת המתנה לחברי הקופה, סיימתי אותה לפני כחודש וכרגע אני מתכננת על צ'ק כיסוי הריון ולידה, שבא לי מצוין לקראת הוצאות הלידה הגדולות (כגון מלונית באיכילוב, ציוד להנקה וכו').
בדיעבד חבל שלא הצטרפתי כמה חודשים מראש ואז הייתי מנצלת את הביטוח הזה לעוד דברים במהלך ההריון, ששילמתי עליהם מכיסי ללא קבלת החזר כלשהו.
בנוסף ל"מכבי שלי" עשיתי גם ביטוח בריאות פרטי, שדורש תקופת המתנה גדולה עוד יותר ולצערי הוא לא יהיה רלוונטי להריון הזה, וחבל.
למה צריך את הביטוחים האלה?
כל בדיקה יוצאת דופן שלא כלולה בביטוח הרגיל בקופת החולים, התייעצות עם רופא פרטי או סקירה שתרצו לעשות באופן פרטי עולה הון עתק.
הביטוחים האלה נותנים החזרים משמעותיים ואם מפעילים שני ביטוחים ביחד אפשר להגיע לפעמים להחזר כמעט מלא.

2. להתחבר לבת משפחה/חברה שילדה לא מזמן או נמצאת בשלב מתקדם יותר של ההריון -
בחודשים הראשונים להריון יש חשש גדול מהפלה והמוסכמה הכללית אומרת שמומלץ לא לספר לפני שבוע 12 או 13.
יש מי שמספר לאומה לפני כן, אבל אם את נמנית על אנשים כמוני, שחיכו עד אחרי הסקירה הראשונה כדי לבשר את הבשורה, תמצאי את עצמך עוברת תקופת המתנה די מתסכלת ומורטת עצבים וגם מלאה בשאלות. כי קורה הרבה, והכל חדש!
למזלי גיסתי ילדה לפני חצי שנה בן ראשון, והיא היתה הקו החם שלי בכל הנוגע להריון ולידה.
כשערימות דפי ההפניה לבדיקות התחילו להתבלבל היא עשתה לי סדר בבלגאן, היתה על "חיוג מהיר" בווטסאפ כשהתלבטתי לגבי מיחושים שונים ודאגה להרגיע אותי כשנלחצתי מדי פעם.
וכמובן שהיא ממשיכה לענות על כל שאלות הקיטבג שיש לי ולחלוק מנסיונה גם עכשיו.
אז בהזדמנות זו - תודה אריאלה!

3. חומצה פולית ובדיקות גנטיות - 
רצוי ליטול חומצה פולית מראש, מספר חודשים לפני הכניסה להריון (ממשיכים לקחת במהלך ההריון), למה?
על זה תוכלו לקרוא באתר משרד הבריאות.
את זה דווקא עשיתי, אבל מה שלא עשיתי זה בדיקות גנטיות שבפועל התבצעו בשלהי חודש שני ותוצאותיהן התקבלו כשהייתי כבר כמעט בחודש רביעי. קצת מפספס את הפואנטה.
החלטתם להיכנס להריון, גשו קודם לבצע את הבדיקות האלה.

4. להתרחק מאנשים שליליים ומסיפורי זוועות של הריון ולידה -
תמיד יהיה מישהו בעבודה או מבין החברים או בפורום כזה או אחר באינטרנט שיש לו סיפורים מסמרי שיער ומצמררים.
בעודך מנסה להתרגל לשינויים בגופך ולדבר הענק שעומד לקרות בחייך, הדבר האחרון שאת צריכה זה גישה שלילית, אז אני מציעה לשמור מרחק מהמלחיצים ולהתמקד בעניינייך יחד עם מי שיודע לחזק, להבין ולהכיל. בטוחה שיש גם כאלה במעגל האנשים שאת מכירה וקל לזהות אותם.

5. אוכל / תזונה -
לא ציינתי את זה כאן עד כה אבל במהלך החודשים הראשונים להריון נעזרתי בשירותיה של דיאטנית.
ההתחלה של ההריון היתה בעייתית בנושא האוכל וכללה אצלי בחילות קשות וירידה במשקל, דבר שהלחיץ אותי מאוד וגרם לי לפנות לעזרה מקצועית.
כמה מפגשים החזירו אותי לתלם עם תפריט יומי שקל לעקוב אחריו ורעיונות לארוחות ולמזונות בריאים ומתאימים במיוחד לתקופת ההריון.
בנוסף, תמיד אהבתי וידעתי לבשל אבל ההריון הזה שיכלל את הבשלנית שבי.
אין כמו אוכל ביתי שבישלת במו ידייך ואת יודעת שהוא טרי, נקי ומוכן באהבה. זה האוכל האידאלי להריון.
לכן, כדאי להגיע להריון עם ארסנל מתכונים למאכלים אהובים, מנחמים ולא מסובכים שיהיה לך כיף להכין ועוד יותר כיף לזלול (או שפשוט תעשי רגשי לאמא שלך ו/או לחמותך ותגרמי להן לבשל לך בכל התקופה הזו. אבל אני תמיד הייתי בעד עצמאות. וגם אמא שלי גרה די רחוק :)).
כמו כן, מי שמכורה למשקאות קלים למיניהם (כמוני), הייתי מציעה להתחיל מראש לצמצם מינונים כדי שהגמילה בהריון לא תהיה כל כך קשה (דיאט קולההההההההה. אני מרשה לעצמי 2-3 כוסות בחודש אבל זה כמובן הרבה פחות ממה ששתיתי קודם).

6. קורס הכנה ללידה - 
אחד הדברים שעשיתי עם בעלי ושאנחנו מרגישים שחיזקו אותנו ונתנו לנו כלים ובטחון להתמודד עם הדבר המפחיד והלא נודע שנקרא "לידה ראשונה", הוא קורס הכנה ללידה של מכבי.
את הקורס עשינו בסניף מכבי ברח' אורה ברמת גן והוא הועבר ע"י הפיזיותרפיסטית לאה רובין והמיילדת הבכירה ענת עצמון. שילוב מעולה בעיניי. 
אמנם עדיין לא עברנו את הלידה אבל כל השאלות והתהיות שהיו לי לפניו נענו במהלכו אפילו לפני שהספקתי לשאול אותן. בקורס נכחו כ- 5-6 זוגות, האווירה היתה סופר אינפורמטיבית אבל גם קלילה ומשועשעת ומבחינתנו לפחות זה היה אחד ההיילייטים של ההריון.

7. חיות מחמד - 
לקינוח, סעיף מליון הדולר!
מי שעוקב אחרי ברשתות החברתיות יודע שיש לנו חתול, ציון, והוא די בעייתי.
בלי להיכנס לכל השריטות הנפשיות והבעיות הפסיכולוגיות שיש או אין לו, זה אחד הדברים שאנחנו קצת חוששים ממנו לקראת הגעת התינוק.
עם זאת, אנחנו לא מהאנשים שחלילה יזרקו את חיית המחמד מהבית לפני הלידה ומתכוונים לתת לחתול צ'אנס להסתדר עם הבוטן ומקווים לטוב.
כמובן שלקוות זה לא מספיק אז אנחנו כבר נערכים באמצעות מספר כתבות שמצאתי ברשת: כתבה, כתבה, כתבה.

אז אלה היו הטיפים שלי שמתבססים על נסיוני בהריון שאני מתעדת פה כבר כמה חודשים.
מאחלת לכן הריון בריא ונעים, ולידה קלה (גם לי)!

*הפוסט מוגש בחסות קופת חולים מכבי. כל החוויות והרשמים הם שלי בלבד.

אל תשכחו לחזור לכאן בקרוב ולגלות מי הזוכים בהגרלה בכרטיסי מתנה לאתר השופינג LOVES
שבוע מוצלח :)

Hi guys.
I've had this post on my mind for a few months now and I'm glad to finally share it.
It will maybe sound strange but this pregnancy caught me a bit by surprise: I know. it's not a teenage pregnancy, and I'm definitely the right age (and more), and me and my husband discussed it before and talked about getting pregnant this year, but... for some reason I was still a bit overwhelmed when I did the home pregnancy test and did not expect it to be positive. And I could have done more to prepare myself.
So here's my tips:

1. Get your medical insurance(s) sorted -
This is the part where I was least prepared, I should have gotten my private insurance much earlier (it has a waiting period of one year) and also upgrade my HMO membership earlier.
These insurances can save you a lot of money so I think they are a must and I definitely needed to get it sorted earlier. 

2. Find a family member or a friend who just gave birth or who is expecting and due to give birth before you -
These 9 months are gonna be exciting and filled with a lot of new things. You might be a little anxious in the beginning because of the fear of miscarriage and you might not wanna tell people until the first trimester, which is the roughest, will be over.
So that's why you need a good support system by a close friend/relative who has been there and can help you know your scans, answer your dumb (some of mine were really dumb) questions, and take off some of the pressure. Thanks to my sister in law Ariela for being there!! 

3. Folic Acid and pre-conception tests - 
You should take folic acid a few months before getting pregnant (ask your doctor about this), and also it's customary to continue taking it during pregnancy.
In Israel it's recommended to do genetic tests before you get pregnant - which I did only in my third month in - so ask your doctor about what tests you should do beforehand too.

4. Stay away from negative people - 
You'll always bump into people who have horror birth stories and others that will try to get you to panic or feel anxious. I'm sure they don't mean that on purpose but it's just how they are so I highly recommend to keep your distance, and find a nice company of friends who will support and empower you during this pregnancy.

5. Food / Nutrition -
In the beginning of my pregnancy I had severe nausea and even lost some weight. That's why I took the help of a nutritionist who got me back on track within a few weeks time with a great and easy daily diet to follow, and some nice recipe and food ideas that are especially good for pregnancy.
I also suggest developing a little arsenal of recipes that are easy to prepare and you'll love to make (and eat!).
During this pregnancy I eat less and less outside, because I think home cooking is the healthiest and cleanest, and found myself making a lot of home cooked meals.
I think it even developed my cooking skills a bit :)
Also, if you're addicted to sodas (like me) I suggest starting your rehab before you get pregnant otherwise it's gonna be rough going cold turkey. Oh, how I miss my diet coke! I allow myself 2-3 cups a month but it's much less than I used to.

6. Attend a birthing class - 
This was definitely one of the highlights of this pregnancy.
I attended it with my husband in a small group of 5-6 other couples who are expecting their first born. The guides were a physiotherapist and a nurse-midwife, both very experienced and overall great people. 
It helped a lot alleviating most of the pressure and concerns regarding the first labor, gave us a lot of helpful information and tips, and was overall a fun, productive and nice experience. I highly recommend taking such class  on your second trimester.

7. Prepare your pets -
Ha! If you follow me on instagram you probably know we have a cat. A bit problematic cat, but we love him to bits and would never think of kicking him out before the baby arrives (like some people do).
But, as he is somewhat aggressive in nature, and our son's health and security is a top priority, of course, we started looking into how to prepare him for the big change. 
We are following tips I found here, here and here, and hope that by doing so the cat would be less shocked and surprised by the change, and welcome the new born nicely. Let's pray!

I wish you a healthy and easy pregnancy, and also a positive birth experience!
XX

Read More

welcome 2015 / ברוכה הבאה שנת 2015 + החלטות לשנה החדשה

עוד כמה שעות נפרדים משנת 2014, ובדרך כלל במצבים כאלה (על פי נסיון העבר) חוגגים!

לפני שנעבור לחלק ההחלטות של הפוסט, אני מזמינה אתכן לקבל את השנה החדשה (או להיפרד מהשנה הקודמת) בחגיגת שופינג של 24 שעות בלבד בחנות האינטרנטית שלי LOVES.

כל הפריטים שבאתר ללא יוצא מן הכלל יימכרו בשעות בקרובות בחצי מחיר, שזה מטורף, לי זה עולה יותר וכו' וכו', ובעיקר ממש שווה עבורכן.
איך מנצלים את המבצע? נכנסים לאתר, בוחרים פריטים יפים ומכניסים לסל, מקישים בשלב הקופה את הקוד HAPPY2015
ו....
"פוף"! החשבון שלכן נחתך בחצי.

שווה כבר אמרתי?
ותפרגנו גם לחברות עם סיפתח של קניות ללא רגשות אשם וללא חור בכיס, שגם הן תוכלנה להתחיל את השנה ברגל ימין.

לשופינג מהנה >>

***** עדכון: המבצע הסתיים אתמול 1.1.15, תודה לכל החמודות שעשו קניות מעולות וחיסלו לנו הרבה מהמלאי, ולמי שלא עשתה די שופינג או שלא הספיקה: קולקציית שחור ולבן מחכה לך באתר במגוון הנחות. סופ"ש נעים :)

ולהחלטות - כבר לפני שנה עשיתי פוסט כזה והפלא ופלא, ההחלטות של 2014 באו ברובן לידי מימוש בדרך כזו או אחרת אז חשבתי שכדאי שוב לכתוב החלטות חדשות, אולי זה מה שיעזור להן לקרות.
here's to hoping.

והרי ההחלטות שלי לשנת 2015:

1. להיות אמא.
החלטה שכבר התקבלה ב-2014, ונזכה לפירותיה באביב 2015 אי"ה.

2. להרפות.
לסמוך על זה שלדברים יש נטייה וכוח מעצמם להוביל אותי למקום הנכון.ב"רמזור" אמרו את זה יותר טוב :)

3. לפשט תהליכים ולהקל על עצמי. (אמא שלי תאהב את ההחלטה הזו!)
אם יש משהו שפשוט לעשות, תסמכו על זה שאצליח לסבך אותו ולהפוך אותו לפרוייקט מייגע בעיקר עבור עצמי, והשנה אני מחליטה שלא עוד!
כן לקיצורי דרך, כן למאפינס נוטלה מ-3 מרכיבים, כן להאצלת סמכויות, כן לפרויקטים שלא מצריכים תרשים זרימה מפורט, כן לחיים קלים.

4. לטפל יותר טוב בגוף.
אני עדיין לא יודעת מה זה אומר לגביי, וחושבת שזו החלטה מצוינת וגם מאוד אינדיבידואלית ושונה עבור כל אחד.
בשנה האחרונה עשיתי נסיונות כמו הליכות למרחקים ארוכים שבסופו של דבר עשו לי יותר רע מטוב, לכן אני מקווה שהשנה אצליח (בזהירות) למצוא את שביל הזהב שלי מבחינה ספורטיבית וגופנית.

5. לשים את המוח והמחשבות ב-pause מדי פעם.
זה אחד האתגרים שלי לשנה הקרובה, מקווה שאולי אצליח במעט.
איך "מכבים" את המחשבות? קוראים לזה מדיטציה? לחיי התגליות החדשות של 2015.

ואימרו אמן. מה ההחלטות שלכם לשנת 2015 ?

מאחלת לכם שנה אזרחית טובה וממלאת.
שיקרו לכם דברים טובים, ושתעשו דברים טובים עבור עצמכם ואחרים.

♥ ♥ ♥ ♥ ♥

What do one do to ring in the new year??
Celebrate!

So let's start with a shopping party over at my online store LOVES:
For a limited time only you can enjoy 50% off ALL the items that are up (use code: HAPPY2015 at the checkout), so don't miss on a stylish and guilt free shopping spree to kick off the year with a bang!

Shop Shop Shop >>

And for the resolutions part -
Last year I wrote a few down and actually most of them managed to happen so I figured why not do it again, so here are my resolutions for 2015:

1. Become a mother. 
This resolution has already been made in 2014, but the fruits of this decision will be revealed only in early spring 2015.

2. Let go.
Have more faith and trust that the universe has the power to lead you/me to the right place.

3. Simplify life. (my mom is gonna LOVE this resolution!)
If there is something easy and simple, you can trust me that I'll find a way to make it complicated and difficult and mainly hard on myself.
So this year I finally decide - No more!
I say YES to shortcuts, YES to 3 ingredient nutella brownies, YES to delegating, YES to projects that don't require a flow chart, YES to easy and simple life.

4. Take better care of my body.
This could be an excellent and very individual resolution to any person.
In the past year I did things like intense long distance jogging that caused me more harm than benefit, so I wish to find what is the best activity for me, sports wise.

5. Put my thoughts on hold from time to time.
This is one of my biggest challenges, I hope I can make it, even a little at a time.
How do you "turn off" your brain? Is it called meditation? Here's to 2015 revelations.

Wishing you a great and fulfilling 2015.
I wish that good things will happen to you and you'll do nice things for yourself and for others in the upcoming year.

♥ ♥ ♥ ♥ ♥

XX
see you soon 

Read More