the birth story of Eitan (hebrew) / סיפור הלידה של איתן 1.4.2015

היוש!
היום יום ההולדת שלי, אבל החלטתי שזה יהיה דווקא עיתוי טוב לחלוק את סיפור הולדתו של הבן שלי.
מתחיל להיות ברור לי שהחיים האלה הם לא רק about me ושיש עכשיו בחור חדש וכובש שמנהל את העניינים. אז הנה סיפור יציאתו לאויר העולם.

שם: איתן נבון
(אנחנו לא חולקים שם משפחה. לפחות עד שאגש סופסוף למשרד הפנים להוסיף את "נבון". בלי מקף)

תאריך לידה: 1.4.2015

שעת לידה: 17:44

משקל: 3.355 ק״ג 

סוג לידה: רגילה

לפני שנצלול לתיאור מהלך העניינים, חשוב לי לחלוק את הסיפור הזה כי בגדול חווית הלידה היתה טובה וחיובית, ואף מעצימה!

אני משערת שיש בקהל הריוניות שמתכוננות למאורע הזה בפעם הראשונה בחייהן, וקצת חוששות, אז אם אני יכולה להוסיף תרומה צנועה של סיפור לידה נחמד לארכיון סיפורי הלידה, מה טוב.

את הסיפור התחלתי לתעד כבר בלילה הראשון אחרי הלידה, על המיטה הלא נוחה בעליל (שלא לומר שוברת גב) במחלקת יולדות ב' באיכילוב.

זה היה כמה שעות בודדות אחרי הלידה והייתי עדיין בהיי שהתינוק סופסוף איתנו ושעמדתי בגבורה בלידה ואפילו לא היה כזה נורא.
בנוסף הייתי מפוצצת באדרנלין (טבעי) ולקח לי זמן לנחות ולהירגע אז החלטתי לרשום מה שאני יכולה ב-notes באייפון כל עוד הזכרון טרי. (אני כבר יותר משבועיים אחרי, וחלקים מזכרון הלידה התחילו להיעלם...)
וגם פחדתי שיגנבו לי את האייפון אז מה יותר טוב מלהחזיק אותו ביד :)

בתור התחלה, חשוב לי לציין שלא באתי ללידה עם תוכנית לידה מסודרת ומוחלטת.

ולא כי שכחתי או התעצלתי, כי אני לא חושבת שאפשר להכין תוכנית לידה, ולצפות שהלידה תהיה כמו בתוכנית.

הדבר היחיד שהיה בראש שלי הוא שאני רוצה אפידורל ושאשתדל להימנע מזירוזים, אלא אם זה עניין של חיים או מוות לי / לעובר.

כבר בקורס ההכנה ללידה, שבמבט לאחור היה אחד הדברים העיקריים והמשמעותיים שעזרו לי בלידה, התחלתי להבין שלידה היא דבר מאוד אינדיבידואלי שכולל הרבה משתנים והשתלשלות העניינים תלויה בהמון דברים שיכולים לשנות כיוון בן רגע.

אז ניסיתי לבוא בלי הרבה החלטות נחרצות וציפיות, אלא לזרום עם מה שיגיע, תוך לקיחת אחריות מלאה למה שעושים לגוף שלי (אני לא חפץ ואני גם מעורבת בהחלטות הרפואיות), והפעלת שיקול דעת סביר.

אצלי זה עבד.

ועוד משהו קטן לפני שנתחיל: אחד הדברים שהייתי בטוחה בהם לפני הלידה היה איכילוב.

כל אמא שפגשתי שילדה שם בעבר היתה מלאה המלצות חמות, ללא יוצא מן הכלל, וגם אני ובעלי התרשמנו מאוד מסיור הלידה והיה לנו ברור שאני יולדת שם.

לאחר הלידה אני יכולה להגיד שהתאכזבתי במידה לא קטנה מאיכילוב: בייחוד ממיון נשים, שהוא התחנה הראשונה בשרשרת הלידה וזו שביליתי בה חלק ניכר מזמן הלידה, גם הלידה הפעילה, (המסדרון של מיון נשים, ליתר דיוק!) וכמה שעות שבדיעבד יכולתי ואף הייתי אמורה להעביר כבר בחדר לידה.
כאמור, הלידה היתה בסה"כ טובה וחיובית, אבל כללה כמה כשלים אדמיניסטרטיביים, כך נקרא לזה, לטעמי, של איכילוב וגם אחד שלי. 

מתחילים:

1.4.15 בלילה - הלילה שבין שלישי לרביעי, יומיים לפני ליל הסדר.

אני מתעוררת ב-3:30 בלילה ומרגישה מוזר.

הרבה כאבי בטן, לאו דווקא מרגישים כמו צירים (בשלב זה אני עדיין לא יודעת מה זה ציר) וצריכה לעשות פיפי כל 5 דקות. אני יודעת מה זה תכיפות במתן שתן בהריון, אבל כזה לא היה לי.

הראש שלי הולך דווקא לכיוון של קלקול קיבה.

ולא ברור למה, כי אני בדיוק בשבוע 40 והיום זה התאריך המשוער.

לגמרי הגיוני ללדת כבר ואולי אני בהכחשה.

אפילו ״זימנתי״ את הלידה בערב לפני: אכלתי ארוחת ערב קלה ועתירת מוצרי חלב, מרחתי לק בצבע תכלת ״בייבי״ (לקראת הלידה) ודיברתי עם איתן העובר.
אמרתי לו שממחר הוא ממש חופשי לצאת ושאנחנו נשמח אם יעשה זאת ב-1.4 או ב-2.4, לפני ליל הסדר ככה.

בקיצור, כשאני קמה הבטן שלי מתהפכת ואני מייחסת את זה למוצרי החלב שאכלתי בערב הקודם.
מדי פעם יש לי כאבים (בבטן בלבד) אבל אני מנסה לתזמן אותם ואין בהם שום דבר הגיוני אז אני מחליטה שאלה לא צירים.

עוברות כמה שעות (אני מעבירה אותן בהאזנה לדיסק של שבק ס [??] ובגלישה בווינט. שני דברים שאני לא ממש עושה בשגרה) וכשעולה הבוקר הרגשתי לא משתפרת.

מאחר ואני כרגע בדיוק ביום הראשון של שבוע 40 אני מחליטה לנסוע לאיכילוב למעקב הריון (החל משבוע 40 עושים בבית חולים), זה תירוץ טוב להגיע, ועל הדרך אתלונן על הכאבים וההרדשה הלא טובה.

בדרך החוצה, אני מעיפה מבט בתיק המתוקתק שארזתי בקפידה ללידה, תוהה לרגע אם לקחת אותו ומחליטה להשאיר אותו בבית כי אני כרגע לא בלידה (ביג מיסטייק! יוג' מיסטייק!).

מגיעים לאיכילוב בסביבות 7:30-8:00 ואני הולכת לניטור הריון, שנמצא מול מיון נשים בבית החולים ליס.

אחות מגיעה מיד ואני מכריזה שבאתי למעקב הריון ואני גם לא מרגישה טוב. 

האחות אומרת שהמעקב רק לנשים בריאות ואם אני לא מרגישה טוב אז למיון.

בצעד כבד אני נכנסת למיון כי לא בא לי לצעוק ״זאב זאב״ ובהרגשה שלי לא נראה לי שאני בתהליך לידה. 

בכל החומר שקראתי על צירים כתוב לצפות לכאבי גב. אצלי כואבת רק הבטן. בטח ישלחו אותי הביתה.

אני נכנסת למיון הריק מצוות אבל די מלא בהריוניות ובני זוג, ובמגמת התמלאות מרגע לרגע.

כשהאחות מגיעה אני כבר די מתפתלת מכאבים מול דלפק הקבלה אבל שומרת על קור רוח. 

עושים לי מוניטור ובדיקה והבדיקה מכאיבה לי. האחות אומרת לי לחשוב על דברים טובים: תאילנד, שוקולד. אמרתי לה שתאילנד לא כל כך עושה לי את זה והיא שאלה: אז מה כן?התלבטתי אם להגיד שקולקציית הקיץ של גוצ'י אבל ויתרתי על זה. הבדיקה מעלה שאני בפתיחה של 1 ס"מ.
לא שיערתי שאני כבר בפתיחה כלשהי, אבל 1 ס״מ זה בהחלט לא לידה פעילה ולא מרגש, ושמעתי כבר על נשים שהסתובבו חודש שלם עם פתיחה כזאת.

אחרי המוניטור עוברים לבדיקת רופא, הרופא עושה לי אולטרסאונד ואומר שיש מיעוט מי שפיר והוא רוצה שמחלקת אולטרסאונד גם תבדוק את העניין. חכי במסדרון לסניטר שייקח אותך לאולטרסאונד.

אני יוצאת למסדרון לחכות לסניטר ובשלב זה הכאבים כבר די רציניים.

אני שמה לב שמתוך הרבה נשים שנמצאות שם במסדרון אני הכי קולנית.

לא צורחת ולא בוכה, אבל מייבבת כשמגיע הכאב (אני עדיין נמנעת מלקרוא לזה ציר) ובעיקר מתפתלת מכאבים וחייבת לעמוד בכל גל כאב כזה ולהניע את הגוף.

אני נהיית עצבנית יותר ויותר וקשה לי לשבת.
כאמור אף אחד לא מדבר על לידה אבל נראה שנהיה פה זמן מה ואני מבקשת מאמא שלי שתבוא.
היא צריכה לנסוע מחיפה אז עד שהיא תגיע לאיכילוב בטח נדע יותר.

הסניטר מגיע אחרי פרק זמן שנראה לי די ארוך ומייגע ומסיע אותי על כיסא גלגלים למחלקת אולטרסאונד. בעלי הולך לידינו.

המסע למחלקת אולטרסאונד ממש מפרך ובשלב מסוים אני מבקשת ממנו לעצור כי יש לי כאבים ואני לא יכולה לשבת. אני קופצת מהכיסא, נשענת על קיר ומתחילה ולסובב את האגן במעגלים, אין לי מושג למה, אני עושה את זה באינסטינקטיביות. (זאת תנועתיות שמקדמת לידה).

בעת ההפוגה מהכאב אני חוזרת לכיסא ומגיעה לאולטרסאונד. בדרך נס מכנסים אותי ראשונה לפני כל התור אבל האולטרסאונד נראה כמו נצח, יש לי צירים תוך כדי שכיבה על הגב (אקסטרה כואב) ומסתבר גם שבמיון עוד לא הכניסו את הפרטים שלי בכלל למערכת אז הכל מתעכב.

נגמר האולטרסאונד ובעלי מחזיר אותי למיון יולדות (הדרך נראית הרבה יותר קצרה מהמסע עם הסניטר) וחוזרים שוב למסדרון היקר והאהוב, להמתין לרופא.

ההמתנה הפעם אקסטרה כואבת ושוב מבין כל היולדות נראה שאני הכי קולנית והכי כואבת.
איך זה ייתכן? בנוסף, יש לי בחילה רצינית, חם לי, אני מזיעה, ובא לי להתפשט כאילו אין מחר, כל חתיכת בד על העור מגבירה את הכאבים ומעיקה עלי. הגעתי עם טייץ למיון (עוד טעות) ופשוט בא לי לתלוש אותו מעליי, הוא מכאיב ולוחץ. אני מנסה להפשיל אותו כמה שאפשר למטה, בלי שייראו לי את התחתונים. מזל שאני עם טוניקה.

לשמחתי בעלי תופס פיקוד ובכל כאב שמגיע הוא נותן לי להישען עליו, מעסה לי את הגב התחתון תוך כדי שאני עושה סיבובי אגן, ומתווה קצב של נשימות שאני צריכה לעקוב אחריו. זה עוזר ואנחנו מצליחים לעבור כל גל של כאב כזה איכשהוא.

סופסוף מגיע תורי שוב לרופא במיון שאומר שמיעוט מי השפיר גורם לכך שאני לא הולכת הביתה אלא אמורה לעבור למחלקת טרום לידה.

שם אני אמורה להמתין, לדבריו, עד שתתפתח לידה או לחלופין עד שהם יחליטו לתת לי זירוז שנקרא PG.

אני מתפתלת מכאבים אבל אף אחד לא טורח לבדוק בכלל אם התפתחה כבר לידה.
בדיעבד אפשר להגיד בוודאות שבשלב הזה אני כבר לגמרי בלידה פעילה, מתחת לאף של כולם.

וכשאני שומעת את המילה "זירוז" ועוד PG אני מתחלחלת, כי זה לא מתאים לי בכלל (בקורס הכנה ללידה למדנו ש-PG זה זירוז בצורת טבליה, ושבעיקרון אפשר להשוות אותו ל-RPG. והמבין יבין) אבל נראה שיש עוד זמן עד שנצטרך להתווכח על זה עם הרופאים (כי אני ממש לא מעוניינת לקבל זירוז) אז אני שותקת. בחזרה למסדרון ההומה, להמתין לסניטר שיעביר אותי לטרום לידה.

חוזרים למסדרון ואמא שלי בדיוק מגיעה.
אני מעדכנת אותה במה שנאמר ותוך כדי מתפרקת ומתחילה לבכות. כמובן שאני ההריונית היחידה שבוכה במסדרון של מיון נשים. :)

בשלב זה עברו כבר 4-5 שעות טובות מהרגע שהגעתי. על אף שאני נראית הכי כאובה וקולנית ומסתובבת עם טייץ מופשל (פאשן סטייטמנט) כשרוב הבעלים והנשים בוהים בי בתמיהה מסוימת, אף אחד לא בודק לי פתיחה או התקדמות. מבחינת המיון אני עדיין בסנטימטר ואני מרגישה כבר די מותשת.

אני ערה מ-3 ורוב הזמן עומדת כי הכי כואב לי לשבת בצירים ואני רק רוצה להוריד מכנסיים ולמצוא מיטה להישכב בה במרווחים בין גלי הכאב.

אני אפילו נשכבת על כמה כסאות פנויים לרגע, אבל תוך שניה מגיע שוב ציר אז עד שהתמקמתי אני חייבת לעמוד.

אני מרגישה כמו נווד סובל במסדרון וזה נהיה קשה מרגע לרגע, אני נזכרת בכל התנוחות שמקדמות לידה, בכך שאמורה להיות מקלחת בחדר לידה ואני מתה למקלחת, גם כי בשלב זה אני מזיעה ומגעילה ובעיקר כי זה נורא עוזר בשלב הצירים. אבל אני לא יכולה להשתמש באף אחד מהפסיליטיז האלה כי אני במסדרון.

אם אין אני לי מי לי, אז אני תופסת את האחות במיון ומבקשת ממנה אם אפשר לשים מצעים על איזו מיטה שממוקמת במסדרון, לפחות שתהיה לי פינה משלי בזמן ההמתנה למעבר לטרום לידה.

כשהמיטה מוכנה אני עולה עליה לנוח קצת אבל מיד קופצת עם הגעתו של ציר. הוא כואב לאללה ואני צריכה ללכת לשירותים.

בשירותים אני מגלה מרחץ דמים בתחתונים וקוראת לאחות, תודה לאל היא מחליטה לבדוק אותי ומעדכנת שאני כבר בפתיחה של 5 ובלידה פעילה.

מכאן אני כבר לא ממתינה שנייה, היא פשוט מטיסה אותי למעלה לחדר לידה.

כבר בדרך (הקצרה) למעלה אני מבקשת אפידורל.

חושבת אולי שיש סיכוי שהמרדים יחכה לי בחדר לידה. אופטימית אני.

נכנסים לחדר לידה, אני נשכבת על המיטה ומעיפה את כל הבגדים שלי סופסוף ונכנסת לתוך חלוק בית החולים. מעולם לא חיכיתי ללבוש בגד כמו את החלוק הזה.

עכשיו יותר נוח לי אבל הצירים מתגברים. מאחר ומחברים אותי למוניטור אני לא יכולה לקום מהמיטה ובשכיבה הם כואבים יותר.

בשלב הזה אני מבקשת אפידורל שוב ושוב (באסרטיביות אבל חלילה לא בצעקות או בהיסטריה) ומסתכלת כל הזמן אל הדלת בתקווה לראות את מישהו חדש (=מרדים) נכנס לחדר.

הזמן עובר ועובר ואין מרדים ואין אפידורל.

בודקים לי שוב פתיחה אחרי זמן קצר ואני כבר ב-8.

פה אני מתחילה להילחץ כי מתחילים לראות את הסוף ואין אפידורל באופק.
את הצירים אני שורדת יפה אבל לא יודעת מה יהיה בשלב הדחיפות. זה ה-money time של הלידה, והיולדת צריכה להגיע עם כוחות פיזיים ונפשיים כדי לתת עבודה וללחוץ ביעילות כדי להוציא את העובר החוצה, בלי שהלידה תהפוך בסוף לקיסרי או מכשירים.
אני מרגישה לא מספיק מאוששת ויודעת שאני צריכה את האפידורל הזה בשביל השלב המכריע. 

וגם, קראתי סיפורי לידה טבעית (טובים) ואני יודעת ששלב הלחיצות הוא הכואב ביותר ומפחדת לעבור אותו בלי שום הרדמה / אלחוש.

אני מחליטה לפנות למיילדת, מרינה, ואומרת לה ״רק אל תעשו לי טריק ותגידו לי שזה מאוחר מדי לאפידורל ושאני צריכה ללדת בלי״. 

המשפט הזה משום מה מעלה את חמתה של מי שאמורה תכף ליילד אותי והיא פונה אלי בטון תקיף ועצבני ואומרת לי: ״אני לא מוכנה לשמוע כאלה דיבורים, אם את אומרת משהו כזה עוד פעם אני קמה והולכת״ (=תיילדי את עצמך לבד).

וואו, לכזאת גועליות לא ציפיתי ממיילדת באיכילוב.
אני די גמורה מכל שעות הצירים במסדרון שאני לא ממש מעבדת וקולטת את עצם הבעיה להתחיל לידה עם מיילדת שאמורה לסייע לך והדיאלוג היחיד ביניכן עד כה הוא שלילי וזועף.
מה ביקשתי? אפידורל? לא צעקתי, דיברתי יפה.
ואם האפידורל מתעכב אפשר לומר לי שהוא מתעכב או בדרך, אבל לא צריך לגעור בי ולבטל אותי בצורה כל כך רעה.

אני לא עונה למרינה ולא מפתחת איתה דיון, מנסה להתמקד ביני לבין עצמי באיך לקבל את האפידורל.

ואז אני מרגישה פתאום דחף לעשות מס׳ 2.
ממה שלמדתי לקראת הלידה, הדחף הזה מסמן את תחילת צירי הלחץ ואני נתקפת בעתה.
שלב הדחיפות תכף מתחיל אבל לא קיבלתי אפידורל!

זה הרגע הכי מלחיץ בכל סיפור הלידה ואני מרגישה כאילו מישהו דורך לי על החזה. אני לא מצליחה לנשום. התקף חרדה.

אני נכנסת להיסטריה של כ-5 דקות וצועקת שאין לי אוויר. אני מרגישה חנוקה. לחץ אטומי.

בתגובה מרינה אומרת שמי שיש לה בעיות נשימה לא יכולה לקבל אפידורל.

למזלי אמא שלי מתערבת ואומרת בתקיפות שאין לי שום בעיות נשימה וזה התקף חרדה, אני בלחץ בגלל שלא קיבלתי אפידורל.

אחרי זמן מה נכנס רופא ששואל אותי כמה שאלות (בנוגע לנושא הנשימה) ועוזב את החדר. 

בבדיקת הפתיחה הבאה אני כבר ב-9 או 9.5, לא בדיוק זוכרת, ואז מתרחש הנס.

נכנסת לחדר אישה חדשה בבגדי מנתחים. 

אני לא מבינה בהתחלה מי זו אבל זו המרדימה. המרדימה!!!

מכינים אותי צ'יק צ'ק לאפידורל ואני כבר מתחילה להרגע. מצידי שידחפו לי מוט ברזל ענק לעמוד השידרה אני בכלל לא מפחדת מהזריקה ומהחדרת הצינורית וזה גם לא כואב לי, רק משוועת לכך שהחומר יתחיל כבר לעבוד.

אני צריכה להתכופף לשם ההזרקה ולא לזוז ותוך כדי שנוברים לי בגב אני מרגישה שבורח לי פיפי.

מרינה והמרדימה אומרות לי שזה לא פיפי אלא ירידת מים. אוקיי.
די מהר אחרי ההזרקה האפידורל מתחיל לעבוד.

אני נרגעת מיד, ומרגישה כמו בנאדם אחר.
נינוחה, שמחה. קיבלתי אפידורל! יחי ממציא האפידורל (המצאה גאונית גאונית).

פה אני כבר מתלוצצת עם הצוות, אומרת למרדימה שחיכיתי לה כל חיי ושהיא בטח כמו סנטה קלאוס, נכנסת מחדר לידה לחדר לידה ומביאה את מתנת האפידורל. תודה למרדימה!

ככה נראית בחורה מאושרת שכרגע קיבלה אפידורל

יחד עם האפידורל קורה עוד דבר נהדר, מרינה המיילדת מתחפפת (החלפת משמרת??) ואני מקבלת מיילדת חדשה בשם מאיה.
היא מקסימה ונעימה, מתייחסת אלי יפה ומשרה אוירה טובה.

נהדר, אנחנו מוכנים להוציא את הבייבי הזה החוצה, כל התנאים כרגע לטובתי.

אני מקבלת הנחיה לנוח קצת (נותנים לי בפועל כשעתיים מנוחה) ובמהלכם ניתן לי גם פיטוצין לווריד.
זאת לאחר שמסבירים לי מה מטרתו ומבקשים את אישורי כמובן.

כאמור אני לא מעוניינת בזירוזים, אבל הסיבה שהסכמתי היא כי אנחנו כבר בסוף, וממה שהבנתי הפיטוצין ניתן לי במינון הנמוך ביותר והוא לא מתפקד כזירוז בשלב זה אלא ומטרתו למקסם את צירי הלחץ ולגרום לזה ששלב הדחיפות יהיה יעיל ביותר.

זורמת עם זה.

ואז אני נחה. מרגישה את לחצי הצירים (שלפי המוניטור הם היסטריים) אבל לא את הכאב ואני רגועה.
לאחר שעתיים של מנוחה ואגירת כוחות מאיה המיילדת נכנסת ואומרת שיאללה, מתחילים לעבוד. יש לנו שעה להוציא את התינוק ואנחנו נעשה זאת במסגרת הזמן.

היא מנחה אותי איך לדחוף כשהיא תגיד לדחוף ומה אני אמורה לעשות כשהיא מבקשת לא לדחוף.
נראה לי שהבנתי את המסר.

אנחנו מסכמות שהיא תעשה עיסוי פרינאום תוך כדי (השמן שהכנתי נמצא בתיק לידה והתיק נמצא בבית, אבל אנחנו בבית חולים ויש להם גם שמן) ושאני בעיקרון מבקשת להימנע מלחתוך אבל אם הבחירה היא בין קרע לחתך אז עדיף שתחתוך.

ומהחלק הזה הלידה מתחילה להיות די דומה למה שרואים בסרטים. לפחות בחוויה שלי.

ברגע שמופיע ציר במוניטור מאיה מבקשת לדחוף ואני משתדלת ככל יכולתי. אמא שלי מחזיקה לי את רגל ימין ובעלי את רגל שמאל והם עוזרים לי בדחיפות. אני מרגישה את הלחץ היטב אבל לא את הכאבים ודוחפת כאילו אין מחר בשילוב נהמות. 

עוד ציר ועוד דחיפה ואוטוטו הראש מבצבץ.

מאיה אומרת שהוא בלונדיני ושואלת אם אני רוצה להרגיש.

אני שולחת יד ומרגישה חתיכת קרקפת עם שיער. זה מוזר. (איך מרגיש שיער בלונדיני?)

אמא מימין ובעלי משמאל, מאיה מקדימה, ואנחנו כולם עובדים בסנכרון.
עוד 2-3 צירים והראש בחוץ.

שאר הגוף ״נפלט״ החוצה בציר נוסף וזה מרגיש הרבה פחות קשה.

תוך פחות מחצי שעה של דחיפות, בשעה 17:44 איתן נולד.

מאיה מרימה אותו סגול ומגואל בדם ומיד הוא מתחיל לבכות. אני מתחילה לבכות אחריו. זה בכי של פורקן.
בעלי בוכה. אמא שלי מצלמת באייפון (אין לנו מצלמה כי מישהי החליטה להשאיר את תיק הלידה בבית).

לא מאמינה שעשיתי את זה - הבאתי בן אנוש לאויר העולם.

מיד מפשיטים את החלק העליון של החלוק ומניחים אותו עלי skin to skin.

התינוק קצת המום אבל רגוע.

אני גם יולדת את השילייה, לא זכור לי יותר מדי מהעניין הזה, דחיפה או שתיים והיא בחוץ, לאחר יציאת השילייה מאיה פורסת אותה ומסבירה לי מה היא רואה. 

השילייה תקינה וענקית, נראית כמו גוש כבדים רוטטים. זה די דוחה ומעניין בו זמנית.

אחר כך מעבירים את איתן לבעלי (מבקשים ממנו להוריד חולצה וגם כאן סקין טו סקין) ונכנס רופא לתפור אותי.

זה החלק המעצבן והלא נעים בכל הלידה - לקראת יציאת הראש עשו לי אפיזיוטומיה = חתך חיץ (כן, באסה אבל עם הגודל הממוצע פלוס של התינוק, ולא שלי, והראש הגדול שלו לא היה לי סיכוי כנראה להתחמק מהסיפור) ועכשיו צריך לתפור.
וגם מסתבר גם שכל הסשנים של עיסוי הפרינאום היו לשווא...

אני עדיין תחת אפידורל אז התפירה לא כואבת אבל היא מורגשת וזה לא הכי סימפטי.

לבסוף אני מוצאת כלאחר כבוד מחדר הלידה, זוכה להמתנה הגונה נוספת במסדרון של חדרי הלידה - היי, סיפור שמתחיל במסדרון סופו גם להסתיים במסדרון (היוש לזקנה מהמסדרון. סתם, היא במחלקה אחרת) - ואז מועברת למחלקת יולדות.

THE END

מסקנותינו מהסיפור:

1. גם כאבי בטן יכולים להיות צירים.
צירים זה אינדיבידואלי והחוויה שלהם משתנה מאישה לאישה, צירים לא בהכרח מתחילים בגב.

2. אם את מרגישה צורך להוריד מכנסיים בדחיפות באמצע המסדרון, כנראה שאת בלידה פעילה.

3. בשבוע 40 לא יוצאים מהבית לבית חולים בלי לקחת את התיק ללידה (אבל בתכלס הסתדרתי וכמו שמאיה המיילדת אמרה לי, כל מה שאת צריכה ללידה נמצא "עלייך").

4. אין כזה דבר "מאוחר מדי לאפידורל". אפשר לקבל אפידורל גם בפתיחה 10, כשהמרדימה הגיעה כבר הייתי ב-9 ועד שהיא סיימה את ההזרקה (זה לוקח זמן) הייתי בפתיחה מלאה.

5. הצוות הרפואי ממליץ את המלצותיו אבל רק את אדון לגופך ואת מחליטה מה יעשו או לא יעשו לך.

6. כמה שהלידה תהיה כואבת, לא צפויה, ושונה ממה שדמיינת (או לא), בסופו של דבר ממתין תינוק בקצה המנהרה וזה שווה הכל. פלוס, אחרי כמה זמן בכלל לא תזכרי בדיוק את כל מה שהלך שם.

לידה קלה לכל ההריוניות.
ברשותכם, אני הולכת להתנפל על מגש סושי יומולדת מלכותי :)
נתראה בקרוב.

XX

Read More

pregnancy, I'm gonna miss ya / הריון, עוד נתגעגע אלייך

צילום: רונן פריימן

תשעה חודשים זה הרבה זמן, מצד שני זה עובר די מהר...
מה שעושים במהלך ההריון זה בגדול לחכות, לעבור מנקודת ציון אחת לנקודה הבאה, עד שבסוף את מגיעה לחודש תשיעי וקולטת שזהו, זה אשכרה קורה עוד מעט וגם אם זה ייקח עוד יום יומיים / שבוע שבועיים התינוק הולך לצאת, ולהביא לסיומו של ההריון ולהתחלתו של עידן חדש.

נכון לכתיבת שורות אלה אני נמצאת בשבוע 39 ובמרחק של 4 ימים מהדיו דייט (ועוד לא ילדתי), מה שאומר שזה יכול לקרות בכל רגע. 
פתאום קלטתי שעל אף שהחודשים חלפו די מהר, ההריון נהיה מצב שכבר די התרגלתי אליו, וירגיש פתאום מוזר לחזור ולהיות לא בהריון.
יש סיכוי שאתגעגע לדברים מסוים, ויש דברים שבהחלט אשמח לסיים איתם. הנה סיכום קטן שלהם:

דברים שלא אתגעגע אליהם בהריון:

* איסורי האוכל - כבר דיברנו על זה מספר פעמים, אבל כן, האוכל. אני מתגעגעת לסושי בכזו רמה שאני עוברת ליד הסושיה הכי מפוקפקת (כזו שנראה שאם תאכל בה משהו תגמור את היום באיכילוב, ולא בחדר לידה) ובא לי הכל. אשמח לחזור לאכול סושי מדי פעם, ההינזרות הזאת הפכה את המאכל היפני לאובססיה אצלי.

* לישון רק על הצד - אני בנאדם שישן באופן טבעי על הבטן וההסתגלות לשינה על הצד היתה לי מאוד קשה.
כרגע זו בערך התנוחה היחידה הנוחה או יותר נכון האפשרית לישון בה ואני רק מחכה לרגע שאוכל לשכב בניחותא במיטה שלי, להתגלגל מצד לצד בקלות ולהחליף תנוחות שינה איך שבא לי, ללא אנחות ובלי מאמץ.

* לספור תנועות עובר - היש דבר חופר ומציק מזה? אחד הדברים המטרידים והמלחיצים בהריון, וככל שאני מתקרבת לסיום הוא נהיה יותר מטריד. בכל בדיקת רופא ואחות אני נשאלת מס' פעמים אם אני מרגישה את העובר וסופרת תנועות. כמו בחקירה משטרתית, הם לא מסתפקים בשאלה אחת אלא שואלים את אותו הדבר בכמה וריאציות, עד שזה באמת גורם לי לפקפק בעצמי ולהילחץ לרגע. בהחלט לא אתגעגע לזה. 

* לאבד את הפופיק שלי - מה שנעשה לפופיק זו פשוט התעללות! הוא איבד צלם אנוש כבר באמצע ההריון ונשכחה לחלוטין צורתו החמודה והאסתטית (בהזדמנות זו תודה רבה לרופא ברמב"ם שקשר אותו כל כך יפה בלידה שלי), אפשר לומר שהוא פשוט נעלם? מחכה כבר לקבל אותו בחזרה!

דברים שאתגעגע אליהם בהריון:

* לא להיות אחראית על ניקוי ארגז החול של החתול - מטלת בית שהיתה לחלוטין באחריותי (אני הבאתי את החתול המטורף הזה למשפחה שלנו, זה רק הגיוני שהאחריות על פינוי הצרכים שלו תהיה מוטלת עלי) ועברה לטיפולו של בעלי כי לנשים בהריון אסור להתעסק עם שירותים של חתולים.
וכל מטלה, בייחוד כזו שקשורה לניקיון, שיורדת מכתפייך, הרי זה משובח :)

* להיות אדון לעצמי - אחד הדברים שאני יודעת שהולכים להיות הלם עבורי הוא העובדה שאהיה אחראית על בן אנוש, שלפחות בהתחלה יהיה די חסר אונים ותלוי בי לחלוטין.
חסל סדר לקפוץ לירקן לקנות כרישה כי בא לי להכין כרגע פשטידת כרישה, או לצאת מהבית תוך 10 דקות לפגישה.
מעכשיו הכל יצטרך להיות הרבה יותר מחושב ומתוכנן ואני חייבת להודות שזה מעט מבאס אותי, אם כי אני מקווה לתינוק נוח ונעים שיהיה הפרטנר המושלם שלי בכל מעללי. pray with me.

* לחוות הכל בפעם הראשונה - 
ההריון הזה היה במקרים רבים מפתיע, מסקרן, לעיתים מבלבל ומעט מתסכל אבל בעיקר מרענן.
זה מצב חדש שלא הכרתי בכלל, ואני שמחה על כך שיצא לי לעצור ולהתבונן בכל מיני רגעים ולחוות הכל באופן מלא ועוצמתי.
מודה ומתוודה שעשיתי לעצמי כל מיני "הנחות" כי אני בהריון (מדי פעם, לא תמיד), ונתתי לעצמי לתפוס טרמפ על המצב ולקחת דברים יותר באיזי, וגם להיפטר ולהתרחק מכמה שיותר בולשיט. 
בהריון הבא (בעזרת השם) ניתן להניח שהדברים יהיו שונים, אני כבר אהיה מטופלת בילד ופחות פנויה להתעסק בחוויה האישית שלי ומה שעובר על הגוף שלי. וגם זה בטח יהיה פחות מסעיר בסיבוב השני.

* להרגיש נשית -
מצחיק אותי לכתוב את זה אבל ההריון חיבר אותי יותר לנשיות. אני בהחלט בחורה די בחורתית, לא עוטה חזות של נהג משאית ומעולם לא טעו לחשוב שאני גבר או משהו כזה, אבל תמיד חשבתי על עצמי כעל "בן אדם" לפני היותי "אישה".
ההריון הזה הצליח להזכיר ולהבהיר לי שאני אישה ועוד איך, משהו שאולי נשכח ממני מדי פעם אבל הוא חלק חשוב במי שאני.

*בדיקות גניקולוגיות - חסל סדר להוריד תחתונים ולשכב על הכיסא בתנוחה מביכה עם רגליים פתוחות. החודשים האחרונים היו תענוג צרוף של בדיקות אולטרסאונד חיצוניות בלבד, רק להפשיל את החולצה מעל הבטן ולצפות במסך בעוד היד של הרופא מטיילת מעל הבטן שלי. נהניתי מכל רגע. יהיה מבאס לחזור לבדיקות הרגילות.

* לקבל איחולים ומילות חמות מזרים - 
אין יציאה מהבית שלא מלווה בברכות ואיחולים מעוברים ושבים ואנשים שאני לא מכירה ונתקלת בהם במהלך האינטראקציה היומיומית עם העולם. אני חוזרת הביתה עמוסה איחולי "בהצלחה", "שתהיה לידה קלה" ו"בשורות טובות".
וזה ממש נחמד! יש מצב שתשומת הלב החיובית והלא צפויה הזו תחסר לי קצת :)

מסתמן שיש סיכוי סביר שקצת אתגעגע.
מישהי מכן שכבר ילדה מוצאת את עצמה מתגעגעת מדי פעם?

כמו כן, אני אוספת הימורים - האם אני מגיעה לליל הסדר בהריון או יולדת אחריו? תרגישו חופשי להעלות את ההימור שלכם!  ;) 

שבוע טוב!

9 months are a long time.
Most of this time is spent waiting, going from one pregnancy milestone to the other until you reach 9 months in and it finally hits you that this situation is going to end and there is a baby at the end of the rainbow...

At the moment I'm 39 weeks in and my due date is April 1st (4 days from today) and I figured that although I'm pretty used to being pregnant by now, it's soon going to end. And I might miss some of the pregnancy stuff. And I'll be happy to say goodbye to some others.
So here's a little summary:

Things I'm not going to miss about being pregnant:

1. Being unable to eat certain foods -
Sushi! we've already talked about it, I'm getting pretty obsessed with sushi and can't wait to eat it again soon... mmmmmmm

2. Sleeping on the side - 
I was used to sleeping on my belly before I became pregnant so it was a huge change for me to sleep on the side. In general, sleeping positions have become very uncomfortable during this pregnancy and I just wanna go back to rolling in my bed and sleeping in any position I fell like.

3. Counting fetus movements - 
This one is really annoying! Every time I get checked by my doctor or nurse I get asked if I'm feeling the baby and counting the movements. They ask it more than once which obviously makes me doubt myself and feel a little anxious. 

4. Loosing my belly button - 
I really liked my belly button and it's been going through hell this pregnancy. It has lost its cute shape and kind of vanished. I'll be happy to get this body part of mine back to it's regular shape and form.

Things I'm going to miss about being pregnant:

1. Not cleaning our cat's litter box -
This was considered one of my cleaning tasks around the house before I got pregnant, and my dear husband is now doing this chore (since pregnant ladies should not be around cat litter).
Going back to cleaning this creature's toilet is definitely not something I'm looking forward to do.

2. Being the sole master of my time -
This is going to be a bit of a shock to me when the baby comes. 
No more going out to the grocery shop to buy leeks because I fill like making a leek pie right now. And no more getting out of the house in ten minutes :\
Everything will have to be much more planned from now on (in keeping with the baby's schedule) but I'm hoping for a nice, good tempered baby who will be my partner wherever I go. Hope with me :)

3. Experiencing it all for the first time -
This pregnancy has been at times surprising, intriguing, confusing and a bit frustrating, but most of all - new and exciting!
I'm glad I could "take it all in" and found the time to stop and watch what is happening to my body and to me. I also tried to take things more easy, because I'm pregnant :)
I guess next time around will be less exhilarating, plus, I'll have a little child to take care of so not a lot of time to focus on my experience.

4. Feeling womanly -
It's a bit funny to write, but although I look like a pretty girly girl, usually I refer to myself and think of myself as a "person" or "human being" before I consider myself a "woman".
This pregnancy definitely made me become more in-tune with my femininity and realize it's a big part of who I am.

5. Checkups at the OB/GYN -
The funnest part! No more dropping your pants and opening your legs in an awkward position. All ultrasound checkups are external and you just have to pull the shirt over your belly. I'm definitely gonna miss that.

6. Being greeted by strangers - 
Every time I go out of the house I'm getting a lot of greetings and blessings from strangers: "have and easy delivery", "good luck", "lots of health", these are only some of the things I get, and I have to say it's quite nice to get such lovely attention.

Have you found yourself missing being pregnant? If so please share.
And have a nice Sunday!

Image by: Ronen Frieman

Read More

how to prepare for pregnancy and labor / איך להתכונן להריון וללידה

אולי זה יישמע לכם די מוזר אבל ההריון הזה תפס אותי, במידה מסוימת, עם המכנסיים למטה.
בהחלט צריך להוריד את המכנסיים כדי להיכנס להריון, ולא הרבה יותר מזה (לא ניכנס לדיטיילים גרפיים), אבל משום מה הדבר הזה נתפס בעיניי כמו משהו יותר מורכב והייתי בטוחה שהדרך אליו תהיה פתלתלה ויהיה לי זמן להתרגל לרעיון ולהיערך.

במבט לאחור לא הייתי מוכנה להריון הזה מאספקטים מסוימים, ועל אף שאני כבר לגמרי בגיל המתאים פלוס, ובגדול הנושא כבר תוכנן לשנה הנוכחית, זה עדיין הצליח להפתיע אותי.
אני אפילו זוכרת שכשקניתי את הערכה לבדיקת הריון התעצבנתי על זה ביני לבין עצמי בקופה, כי הייתי בטוחה שאני מבזבזת סתם 30 ש"ח ואין מצב שאני בהריון.
ואז עשיתי פיפי, וצפיתי בשני הקוים מופיעים. ולמען האמת הייתי די בשוק ולא היה כל כך ברור לי מה לעשות.

אז לטובת מי שמצאה או מוצאת את עצמה בהרגשה דומה לשלי, או שיותר נכון - מי שמעדיפה להרגיש בשליטה ובמוכנות בעת שהיא מקבלת את הבשורה המשמחת - הנה כמה טיפים מנסיוני על איך אפשר להתכונן ולהיערך בצורה טובה לעניין:

1. ביטוחים רפואיים -
הנושא החשוב והמרכזי בהיערכות מבחינתי.
לצערי לא היו לי כאלה עם תחילת ההריון, ואחזתי רק בכרטיס "רגיל" של קופת חולים מכבי.
בהמלצת חברה ניגשתי מיד לשדרג את החברות במכבי ל"מכבי שלי" ועל אף שיש תקופת המתנה לחברי הקופה, סיימתי אותה לפני כחודש וכרגע אני מתכננת על צ'ק כיסוי הריון ולידה, שבא לי מצוין לקראת הוצאות הלידה הגדולות (כגון מלונית באיכילוב, ציוד להנקה וכו').
בדיעבד חבל שלא הצטרפתי כמה חודשים מראש ואז הייתי מנצלת את הביטוח הזה לעוד דברים במהלך ההריון, ששילמתי עליהם מכיסי ללא קבלת החזר כלשהו.
בנוסף ל"מכבי שלי" עשיתי גם ביטוח בריאות פרטי, שדורש תקופת המתנה גדולה עוד יותר ולצערי הוא לא יהיה רלוונטי להריון הזה, וחבל.
למה צריך את הביטוחים האלה?
כל בדיקה יוצאת דופן שלא כלולה בביטוח הרגיל בקופת החולים, התייעצות עם רופא פרטי או סקירה שתרצו לעשות באופן פרטי עולה הון עתק.
הביטוחים האלה נותנים החזרים משמעותיים ואם מפעילים שני ביטוחים ביחד אפשר להגיע לפעמים להחזר כמעט מלא.

2. להתחבר לבת משפחה/חברה שילדה לא מזמן או נמצאת בשלב מתקדם יותר של ההריון -
בחודשים הראשונים להריון יש חשש גדול מהפלה והמוסכמה הכללית אומרת שמומלץ לא לספר לפני שבוע 12 או 13.
יש מי שמספר לאומה לפני כן, אבל אם את נמנית על אנשים כמוני, שחיכו עד אחרי הסקירה הראשונה כדי לבשר את הבשורה, תמצאי את עצמך עוברת תקופת המתנה די מתסכלת ומורטת עצבים וגם מלאה בשאלות. כי קורה הרבה, והכל חדש!
למזלי גיסתי ילדה לפני חצי שנה בן ראשון, והיא היתה הקו החם שלי בכל הנוגע להריון ולידה.
כשערימות דפי ההפניה לבדיקות התחילו להתבלבל היא עשתה לי סדר בבלגאן, היתה על "חיוג מהיר" בווטסאפ כשהתלבטתי לגבי מיחושים שונים ודאגה להרגיע אותי כשנלחצתי מדי פעם.
וכמובן שהיא ממשיכה לענות על כל שאלות הקיטבג שיש לי ולחלוק מנסיונה גם עכשיו.
אז בהזדמנות זו - תודה אריאלה!

3. חומצה פולית ובדיקות גנטיות - 
רצוי ליטול חומצה פולית מראש, מספר חודשים לפני הכניסה להריון (ממשיכים לקחת במהלך ההריון), למה?
על זה תוכלו לקרוא באתר משרד הבריאות.
את זה דווקא עשיתי, אבל מה שלא עשיתי זה בדיקות גנטיות שבפועל התבצעו בשלהי חודש שני ותוצאותיהן התקבלו כשהייתי כבר כמעט בחודש רביעי. קצת מפספס את הפואנטה.
החלטתם להיכנס להריון, גשו קודם לבצע את הבדיקות האלה.

4. להתרחק מאנשים שליליים ומסיפורי זוועות של הריון ולידה -
תמיד יהיה מישהו בעבודה או מבין החברים או בפורום כזה או אחר באינטרנט שיש לו סיפורים מסמרי שיער ומצמררים.
בעודך מנסה להתרגל לשינויים בגופך ולדבר הענק שעומד לקרות בחייך, הדבר האחרון שאת צריכה זה גישה שלילית, אז אני מציעה לשמור מרחק מהמלחיצים ולהתמקד בעניינייך יחד עם מי שיודע לחזק, להבין ולהכיל. בטוחה שיש גם כאלה במעגל האנשים שאת מכירה וקל לזהות אותם.

5. אוכל / תזונה -
לא ציינתי את זה כאן עד כה אבל במהלך החודשים הראשונים להריון נעזרתי בשירותיה של דיאטנית.
ההתחלה של ההריון היתה בעייתית בנושא האוכל וכללה אצלי בחילות קשות וירידה במשקל, דבר שהלחיץ אותי מאוד וגרם לי לפנות לעזרה מקצועית.
כמה מפגשים החזירו אותי לתלם עם תפריט יומי שקל לעקוב אחריו ורעיונות לארוחות ולמזונות בריאים ומתאימים במיוחד לתקופת ההריון.
בנוסף, תמיד אהבתי וידעתי לבשל אבל ההריון הזה שיכלל את הבשלנית שבי.
אין כמו אוכל ביתי שבישלת במו ידייך ואת יודעת שהוא טרי, נקי ומוכן באהבה. זה האוכל האידאלי להריון.
לכן, כדאי להגיע להריון עם ארסנל מתכונים למאכלים אהובים, מנחמים ולא מסובכים שיהיה לך כיף להכין ועוד יותר כיף לזלול (או שפשוט תעשי רגשי לאמא שלך ו/או לחמותך ותגרמי להן לבשל לך בכל התקופה הזו. אבל אני תמיד הייתי בעד עצמאות. וגם אמא שלי גרה די רחוק :)).
כמו כן, מי שמכורה למשקאות קלים למיניהם (כמוני), הייתי מציעה להתחיל מראש לצמצם מינונים כדי שהגמילה בהריון לא תהיה כל כך קשה (דיאט קולההההההההה. אני מרשה לעצמי 2-3 כוסות בחודש אבל זה כמובן הרבה פחות ממה ששתיתי קודם).

6. קורס הכנה ללידה - 
אחד הדברים שעשיתי עם בעלי ושאנחנו מרגישים שחיזקו אותנו ונתנו לנו כלים ובטחון להתמודד עם הדבר המפחיד והלא נודע שנקרא "לידה ראשונה", הוא קורס הכנה ללידה של מכבי.
את הקורס עשינו בסניף מכבי ברח' אורה ברמת גן והוא הועבר ע"י הפיזיותרפיסטית לאה רובין והמיילדת הבכירה ענת עצמון. שילוב מעולה בעיניי. 
אמנם עדיין לא עברנו את הלידה אבל כל השאלות והתהיות שהיו לי לפניו נענו במהלכו אפילו לפני שהספקתי לשאול אותן. בקורס נכחו כ- 5-6 זוגות, האווירה היתה סופר אינפורמטיבית אבל גם קלילה ומשועשעת ומבחינתנו לפחות זה היה אחד ההיילייטים של ההריון.

7. חיות מחמד - 
לקינוח, סעיף מליון הדולר!
מי שעוקב אחרי ברשתות החברתיות יודע שיש לנו חתול, ציון, והוא די בעייתי.
בלי להיכנס לכל השריטות הנפשיות והבעיות הפסיכולוגיות שיש או אין לו, זה אחד הדברים שאנחנו קצת חוששים ממנו לקראת הגעת התינוק.
עם זאת, אנחנו לא מהאנשים שחלילה יזרקו את חיית המחמד מהבית לפני הלידה ומתכוונים לתת לחתול צ'אנס להסתדר עם הבוטן ומקווים לטוב.
כמובן שלקוות זה לא מספיק אז אנחנו כבר נערכים באמצעות מספר כתבות שמצאתי ברשת: כתבה, כתבה, כתבה.

אז אלה היו הטיפים שלי שמתבססים על נסיוני בהריון שאני מתעדת פה כבר כמה חודשים.
מאחלת לכן הריון בריא ונעים, ולידה קלה (גם לי)!

*הפוסט מוגש בחסות קופת חולים מכבי. כל החוויות והרשמים הם שלי בלבד.

אל תשכחו לחזור לכאן בקרוב ולגלות מי הזוכים בהגרלה בכרטיסי מתנה לאתר השופינג LOVES
שבוע מוצלח :)

Hi guys.
I've had this post on my mind for a few months now and I'm glad to finally share it.
It will maybe sound strange but this pregnancy caught me a bit by surprise: I know. it's not a teenage pregnancy, and I'm definitely the right age (and more), and me and my husband discussed it before and talked about getting pregnant this year, but... for some reason I was still a bit overwhelmed when I did the home pregnancy test and did not expect it to be positive. And I could have done more to prepare myself.
So here's my tips:

1. Get your medical insurance(s) sorted -
This is the part where I was least prepared, I should have gotten my private insurance much earlier (it has a waiting period of one year) and also upgrade my HMO membership earlier.
These insurances can save you a lot of money so I think they are a must and I definitely needed to get it sorted earlier. 

2. Find a family member or a friend who just gave birth or who is expecting and due to give birth before you -
These 9 months are gonna be exciting and filled with a lot of new things. You might be a little anxious in the beginning because of the fear of miscarriage and you might not wanna tell people until the first trimester, which is the roughest, will be over.
So that's why you need a good support system by a close friend/relative who has been there and can help you know your scans, answer your dumb (some of mine were really dumb) questions, and take off some of the pressure. Thanks to my sister in law Ariela for being there!! 

3. Folic Acid and pre-conception tests - 
You should take folic acid a few months before getting pregnant (ask your doctor about this), and also it's customary to continue taking it during pregnancy.
In Israel it's recommended to do genetic tests before you get pregnant - which I did only in my third month in - so ask your doctor about what tests you should do beforehand too.

4. Stay away from negative people - 
You'll always bump into people who have horror birth stories and others that will try to get you to panic or feel anxious. I'm sure they don't mean that on purpose but it's just how they are so I highly recommend to keep your distance, and find a nice company of friends who will support and empower you during this pregnancy.

5. Food / Nutrition -
In the beginning of my pregnancy I had severe nausea and even lost some weight. That's why I took the help of a nutritionist who got me back on track within a few weeks time with a great and easy daily diet to follow, and some nice recipe and food ideas that are especially good for pregnancy.
I also suggest developing a little arsenal of recipes that are easy to prepare and you'll love to make (and eat!).
During this pregnancy I eat less and less outside, because I think home cooking is the healthiest and cleanest, and found myself making a lot of home cooked meals.
I think it even developed my cooking skills a bit :)
Also, if you're addicted to sodas (like me) I suggest starting your rehab before you get pregnant otherwise it's gonna be rough going cold turkey. Oh, how I miss my diet coke! I allow myself 2-3 cups a month but it's much less than I used to.

6. Attend a birthing class - 
This was definitely one of the highlights of this pregnancy.
I attended it with my husband in a small group of 5-6 other couples who are expecting their first born. The guides were a physiotherapist and a nurse-midwife, both very experienced and overall great people. 
It helped a lot alleviating most of the pressure and concerns regarding the first labor, gave us a lot of helpful information and tips, and was overall a fun, productive and nice experience. I highly recommend taking such class  on your second trimester.

7. Prepare your pets -
Ha! If you follow me on instagram you probably know we have a cat. A bit problematic cat, but we love him to bits and would never think of kicking him out before the baby arrives (like some people do).
But, as he is somewhat aggressive in nature, and our son's health and security is a top priority, of course, we started looking into how to prepare him for the big change. 
We are following tips I found here, here and here, and hope that by doing so the cat would be less shocked and surprised by the change, and welcome the new born nicely. Let's pray!

I wish you a healthy and easy pregnancy, and also a positive birth experience!
XX

Read More

bump diaries: week 33 / אפונה בהריון: שבוע 33

בוקר טוב!
בעודי רצה קדימה עם ההריון - אוטוטו נגמר ויש לי עוד הרבה תוכן להספיק בעניינו - קבלו את סיכום שבוע 33 החביב, שכבר עבר אבל לא נשכח:

שבוע הריון: שבוע 33

גודל העובר (בהשוואה לפרי/ירק) : דוריאן (מישהו יודע מה זה??)

איך אני מרגישה: בסדר גמור. עייפה. כבדה. כל התשובות נכונות.
התחלתי לקום פחות בלילה לשירותים ואני ישנה די טוב, נראה לי שפשוט הגוף שלי כל כך עייף בסוף היום שלא מזיז לו מכלום, הוא רוצה לישון.
חוצמזה אני מרגישה קצת לחץ, שלא אספיק את כל מה שאני מתכננת בהריון הזה, ואת כל הסידורים שאני רוצה לעשות בעסק לפני שאני פותחת בשעה טובה את העסק של חיי: להיות אמא.

מה אני אוכלת השבוע: 
הכל. הלהיטים הנוכחיים בתחום החטיפים הם דגן תפוח מתוק (AKA "שלווה"), אני יכולה לחסל חבילה שלמה של הדבר הזה בלי לשים לב בכלל. מלבדו הפייבוריטים הם שוקולד (הכנתי לא מזמן נקניק שוקולד וזה פשוט מעולה), טוסט עם גבנ"צ, פסטה ברוטב עגבניות קלאסי, וכל מאכל פשוט עם טעמים ברורים ולא מתוחכמים. 
בקיצור, מה שייערב לחיכו של ילד בן 5, סביר להניח שיתאים לי לגמרי.

מה מפריע לי:
שהתחלתי קצת לחשוש מהלידה, דבר שדי התעלמתי ממנו עד היום.
אני בנאדם שלא משתגע על אי וודאות, ועצם העובדה שאני הולכת ללידה בפעם הראשונה בלי לדעת בכלל מה זה ציר (מבחינת ההרגשה), מה הולך לקרות ואיך ישתלשלו העניינים קצת מחרפנת אותי.
המיילדת בקורס הכנה ללידה אמרה על זה: "אני מבינה שאת היית שמחה להתחיל מלידה שניה, אולי עדיף שלישית". מה שנכון נכון. נקווה שיהיה בסדר.

המרענן הרשמי של שבוע 33:
צילומי הריון שעשיתי עם הצלמת המקסימה איטן.
את התוצרים המצולמים ואת הסיפור מאחוריהם תוכלו לראות כאן בקרוב, מה שכן אומר בקצרה שלפני הפגישה עם איטן לא הייתי בטוחה שאעשה צילומים כאלה, ואני ממש שמחה שעשינו.
הצילומים נעשו, בעצת איטן, בעיתוי טוב מבחינת ההריון, וגם בחרנו לוקיישן והחלטנו על אוירה שהתחברנו אליה שתינו אז הכל זרם בטבעיות ולא היא כרוך במאמץ מיוחד. And that's the way I like it.

שבוע 33 מבחינה אופנתית:
נכחתי בתצוגת האופנה של גולף - קצת לא הייתי בטוחה איך זה ירגיש להיות באירוע כזה עם כרסי בין שיני, וביקשתי במיוחד מושב מעבר למקרה שאצטרך דחוף לעשות פיפי אבל הכל היה בסדר, השלפוחית התנהגה כראוי, ומזנון הפירות והגרנולה לפני התצוגה היה מעולה, ביחוד התותים (אני יודעת, כי אכלתי חצי ממנו).
מבחינת התצוגה אהבתי בעיקר את מה שראיתי בתחילתה, דגמים לבנים שנראו טוב ועם הרבה דיטיילים, אם יורשה לי להמר על סמך התרשמותי אני מאמינה שאלו לא הדגמים המסחריים של הרשת ושכנראה יימכרו בכמויות קטנות ובמחירים גבוהים. 
אם מצאה חן בעיניכם השמלה שבתמונה, בטח תאהבו את החצאית הזאת של LOVES שהיא מרהיבה, סופר איכותית, ונמצאת עכשיו בסייל. 

למה אני מחכה: 
הייתי אומרת שאני מחכה ללידה, אבל בו זמנית קצת חוששת ממנה.
בכל מקרה, הייתי ממש רוצה כבר להכיר את הבוטן, לראות איך הוא נראה במציאות ולא בצילומי אולטרסאונד ברורים ככל שיהיו ולהבין מי זה גור האדם הזה שכרגע נמצא בגדר תעלומה של תנועות ובעיטות חמודות בבטן.

המשך שבוע טוב :)
נתראה בקרוב 3>

Hi there!
The weeks go by so fast, and I still have a lot of content I want to share before this pregnancy ends, so here's my 33 weeks summary:

Pregnancy week: week 33

Baby is the size of a: Durian

How am I feeling:
Fine. Tired. Heavy. All of the above.
I actually started to wake up less and less during the night, and I'm sleeping pretty good. I guess by the time I get to bed (around midnight) my body is so exhausted that it just wants to sleep and doesn't care about anything.

What am I eating:
Everything. In the snacks department I'm really into sweet puffed corn, of course I'm still craving chocolate (made a "chocolate salami" the other day - it's delicious).
These days I mainly like eating simple foods with distinct flavors. like pasta with a classic tomato sauce. I guess anything a 5 year old child will want to eat, I'll want it too.

What bothers me:
I'm a bit anxious about giving birth.
Haven't put too much thought into it but as my due date approaches I'm starting to freak out a bit. I usually like knowing what I'm getting into so this first experience is a bit intimidating, but I hope it will be all well.

Exciting stuff in week 33:
Did a maternity photo-shoot with the lovely Itan.
You will soon see the results of our collaboration which was fun, easy going and effortless.

Week 33 - fashion wise:
I attended a fashion show of a big Israeli fashion brand - Golf.
At first I thought it wouldn't be so nice to attend such an event with my huge belly, and asked for an isle seat in case my bladder acts out.
But it was actually nice, bladder on its best behavior, and the granola and fresh fruit buffet was excellent (I should know since I ate half of it). The fashion was nice too, especially the first part of the show.

What I'm waiting for:
I'd say I'm waiting to give birth, but I'm kinda scared.
I'm mainly just waiting to see our little peanut, in real life, and get to know this human cub which is a big mystery of cute little kicks inside my belly at the moment.

Wishing you a good rest-of-the-week
see you soon
XX

Read More

bump diaries: week 31 / אפונה בהריון: שבוע 31

בוקר טוב ושבוע טוב!
מתקרבת לאט לאט לקו הסיום של ההריון הזה, כי נותרו רק עוד 8 (פלוס מינוס) שבועות עד התאריך המשוער.
אז הנה סיכום של שבוע 31 שעבר עלינו, ואני מקווה שגם עליכם, בנעימים:

שבוע הריון: שבוע 31

גודל העובר (בהשוואה לפרי/ירק) : אננס

איך אני מרגישה: כרגיל, רק עם מטען חורג ענק מקדימה.
כבר התרגלתי פחות או יותר להתנשפויות, לקוצר הנשימה, לכאבי הגב ולחוסר הנוחות בישיבה או שכיבה (או בעצם בכל תנוחה) ואני מתחילה לחשוב איזה מוזר זה יהיה לקבל את הגוף שלי בחזרה בעוד כמה שבועות.

מה אני אוכלת השבוע:
הכל. בדגש על הרבה!
התחלתי לשים לב שהמקרר מתרוקן ממש מהר והאחראים העיקריים לעניין הם אני והפלוס חצי שבתוכי.
אנחנו גם אלה שהולכים לעשות קניות אז זה בסדר :)
בראש רשימת הלהיטים הקולינריים בתקופה האחרונה: מיץ תפוזים, סלט קצוץ גס של עגבניות-גמבה-בצל סגול-פלפל חריף, פסטות למיניהן וכל מה שמתוק.
רק תביאו לי עוגיות, עוגיות ועוד עוגיות.

מה מפריע לי:
שלא נוח לי לישון במיטה שלי.
חצי מהלילה מוקדש להתהפכות והסתובבות לשם מציאת התנוחה הנכונה והנוחה, ללא כאבי גב, תנוחה שכמובן תימצא רק אחרי הלידה. 

המרענן הרשמי של שבוע 31:
האולטרסאונד המיוחל שזימנתי בפוסט "יומני ההריון" הקודם הגיע בדיוק לפי בקשתי וסיפק את הסחורה לגמרי (על זה אני אומרת: רק צריך לבקש. וגם, היינו צריכים לדבר על מיליון דולר :))
בעיקרון זה היה "סתם" אולטרסאונד קצר ושגרתי להערכת משקל עובר אבל הטכנאית היתה סופר חמודה וגם הבוטן שונא הפפראצי שיתף פעולה וקיבלנו תמונת פנים מרהיבה.
עכשיו אפשר להצמיד פרצוף לבעיטות, להתחיל להתלבט למי הוא דומה, ובעיקר להבין שאוטוטו הוא בחוץ ומתחיל את חייו כאדם.
וגם, אם לא הצלחתם לקרוא בין השורות, זה בן. הולך להיות לנו בן!
נתעמק בזה בהמשך.
בן!!!!!!!

שבוע 31 מבחינה אופנתית:
השבוע מצאתי את עצמי נצמדת בעיקר למתכון אחד בטוח ובדוק:
ג'ינס הריון, חולצה או סריג פסים וג'קט קצר (לא הריוני).
ניסיתי השבוע שלל וריאציות ואני מרוצה ונינוחה - עד כמה שאפשר להיות בחודש שמיני - בבגדים שלי. 

למה אני מחכה: 
למפגש הבא של קורס הכנה ללידה.
אנחנו עושים קורס מטעם קופת החולים שעלה סכום של 150 ש"ח (ל-4 מפגשים).
לגמרי סביר, או כמו שקראתי בטור של אפרת אברמוב השבוע: "לבייבי שלנו מגיע רק הזול ביותר !" :)
צחוק בצד, מסתבר שיש תמורה יותר מהולמת בעד הסכום הצנוע הזה, והמיילדת הבכירה ענת עצמון (לא השחקנית), שהיתה אחראית על המפגש האחרון העבירה מפגש מאלף ומצחיק.
מחכה בקוצר רוח למפגש הבא.
וגם, שאפו למיילדות באשר הן. 

שיהיה שבוע טוב :)
נתראה בקרוב 3>

Hi there!
Getting closer and closer to the finish line, only 8 (plus minus) more weeks until my due date! So here comes the summery of week 31 of my pregnancy, enjoy:

Pregnancy week: week 31

Baby is the size of a: Pineapple

How am I feeling:
Fine and normal, just with a huge access baggage in the front.
I've already gotten used to the panting, shortness of breath, discomfort and back pains.
Starting to think what it's gonna be like to get my body back within a few weeks time.

What am I eating:
Everything. And a lot!
Noticed that the fridge is getting empty really fast lately and the responsibility for that goes to me and peanut. We also do the grocery shopping so that's OK :)
Main hits on the menu lately:
Orange juice, Tomato-Red pepper-Red onion-hot green pepper roughly sliced salad, all kinds of pasta and deserts.
Oh, and bring me cookies. Lots and lots of cookies.

What bothers me:
Not being able to sleep in comfort in my own bed.
Most of the night I'm turning from side to side to find the right position with no back pains, which I guess will be found only after delivery :)

Exciting stuff in week 31:
At our last ultrasound scan this week we finally got a clear and beautiful face image of our little one.
Now I can finally put a face on the kicking, start contemplating who he resembles and understanding that this little creature is soon going to start his life in this world as a person.
And if you didn't manage to read between the lines: It's a he.
We're having a boy!
A boy!!!!!!!!!!

Week 31 - fashion wise:
Found myself sticking to the good old recipe of maternity skinny jeans, striped shirt or knit, and short jacket (biker, bomber etc.)
Tried a few variations of that this week and am pretty pleased with the results.

What I'm waiting for:
Attending the third meeting of our "birth preparation course".
Last meeting was filled with important info, great tips and good vibes from the experienced midwife who held the meeting, and I can't wait to get some more.
Midwifes are awesome!

Wishing you a nice weekend!
see you soon
XX

Read More

bump diaries: week 29 / אפונה בהריון: שבוע 29

היי היי!
מזמן לא היה פה סיכום ביניים של ההריון, אז אם אתם מוכנים לחפירות בואו נצלול פנימה:

שבוע הריון: שבוע 29

גודל העובר (בהשוואה לפרי/ירק) : דלורית

איך אני מרגישה: כאילו בלעתי כדורסל. או שניים. לא, באמת...
מעניין איך זה ירגיש להוציא מתוכי את הכדורסל הזה. הא! את זה נגלה בעוד כחודשיים.

מה אני אוכלת השבוע:
הכל. אני אוטוטו 10 ק"ג יותר מהמשקל שהתחלתי איתו את ההריון, שזה בגבול הנורמה, אם כי ללא ספק קצת כבד למימדים שלי, ורוב המשקל הזה מתרכז בבטן.
אני מקווה שהחודשיים הנוספים שעוד נשארו לא יטמנו בחובם עלייה משמעותית נוספת.
הקרייבינגים שלי נעים לאחרונה בין דחף אדיר ללאטה פראפוצ'ינו עם קרמל וקצפת (מצאתי שהדבר הכי קרוב לזה באיזור שלי זה אייס עוגיות של ארומה בתוספת קצפת כמובן. משקה שאין מצב שהייתי שותה ברגיל מרוב שהוא מתוק, אבל עכשיו בהריון הוא כ-ל-כ-ך טעיםםםםםם!!) לבין "לטרוף" כל צילום אוכל שאני רואה ברשת או באינסטגרם.
כמובן שהדחף לכל המזונות ה"אסורים" כמו סושי, סלמון מעושן, קרפצ'יו ושאר חברים (פאטה! סטייק טרטר! סביצ'ה! מאיפה צצתם...) רק מתגבר ככל שאני מתקרבת לישורת האחרונה. המצב קשה!

מה מפריע לי:
שכואב לי בסרעפת אחרי כל ארוחה גדולה.
ובאופן כללי שהשליטה על מערכת העיכול שלי נלקחה והועברה לגורמים אחרים.
זה כמובן נכתב באופן כללי ובשיא העדינות על מנת שלא לגלוש למחוזות ה-TMI.
ממש ממש אשמח לקבל את העיכול שלי בחזרה בקרוב. תודה.

המרענן הרשמי של שבוע 29:
נסיעה לחו"ל!
היו כאלה שהלחיצו אותי מאוד בקשר לעניין, והיו כאלה שאמרו לי לנסוע בכיף.
כך או כך, מאחר ואני בעלת עסק והאופנה לא מחכה לאף אחד, גם לא לפאשיוניסטה ישראלית שבלעה כדורסל, נסעתי לנסיעת עבודה. נו טוב, עם קצת פלז'ר בצד. הצלחתם להוציא את זה ממני.
מבחינת ביטוח, ניתן לנסוע עד שבוע 32 להריון כך שנסעתי באחד השבועות האחרונים האפשריים ויש לי כמה תובנות בנושא:

1. אל תסעו לבד בהריון.
נסעתי לבד, כי אני רגילה להיות בחורה עצמאית ולנהל את ענייני.
אמממה, ההריון קצת מגביל ולא יזיק שיסע איתכם בן זוג או בן לוויה כלשהו - מישהו לחלוק איתו את המשא ואת המסע. ושיעזור להרים דברים שנופלים לך כל הזמן, ולהוציא את התיק מתחת למושב המטוס כי כבר ממש קשה להתכופף. ולהוריד את המזוודה מהמסוע כי את זה את בהחלט לא תוכלי לעשות. וכמובן לקשור לך את הנעליים שתקני בשופינג (זה בקטע של הפלז'ר).

2. אל תסעו לזמן קצר מדי.
ניסיתי לדחוס גם ביזנס וגם קצת הנאה מחו"ל לנסיעה בת 3 וחצי ימים והאמת שזה לא היה קל.
ההריון מאט את קצב ההתנהלות וההספקים זה לא מה שהיה פעם, לכן גם אם אתן נוסעות לנפוש בלבד ממליצה לקחת אקסטרה יום או יומיים כדי שהכל יתנהל על מי מנוחות ולא תרגישו חסרות נשימה. ליטרלי.

3. דאגו לבגדים מתאימים.
נסעתי לאירופה ולקחתי איתי את המעיל הקבוע שנסעתי איתו כבר פעמים רבות והוא מתאים מאוד למזג אויר חורפי. לפני יציאתי מהארץ בדקתי שהוא נסגר על הבאמפ וזה היה גבולי אבל עבד.
מה שקרה בפועל שהמעיל נסגר בקושי, וביום האחרון הוא כבר לא יכול היה להיסגר, אז לתשומת לבכן - קחו איתכן מלתחת הריון מתאימה למזג האוויר ביעד ובעיקר מתאימה לגוף שיכול להיות שיגדל גם במהלך שהיה של כמה ימים בודדים.

4. סעו ליעד קרוב.
טיסה של כ-4 שעות היתה דבר נסבל פחות או יותר (קצת פחות לפחדנית טיסות שכמותי) ועוד לפני הטיסה לא ראיתי את עצמי טסה בהריון מתקדם ליעדים רחוקים ממש שמצריכים 10 שעות טיסה ומעלה (ארה"ב והמזרח יאלצו לחכות).
מה שהפתיע אותי היה לגלות כמה המטוס מרגיש צפוף עוד יותר כשיש לך בטן ענקית ואת מנסה לעבור במעבר, וכמובן התהלוכה הבלתי פוסקת לשירותים לעשות פיפי נהית די מתישה כשהיא מתנהלת במטוס ולא בנוחות של הסביבה הקבועה והמוכרת שלך.

שורה תחתונה: מי שרוצה לטוס לחו"ל בהריון, שיהיה לה בכיף! ההמלצה שלי לטוס בטרימסטר שני אם אפשר, ליעדים קרובים ולא לבד. לא לשכוח להזמין מושב מעבר במטוס (חובה לטיולים התכופים לשירותים) ושתהיה נסיעה טובה :)
*** ואל תשכחו להתייעץ וליידע את רופא הנשים שלכן לגבי הנסיעה.

שבוע 29 מבחינה אופנתית:
כפי שציינתי בפוסט הקודם, אני לובשת בימים אלה תערובת מעניינת של בגדי הריון וגם בגדים רגילים.
יש בגדים במידה סמול שעולים עלי ונראים אחלה, ולעומתם פריטים שאני חייבת בגזרה מיוחדת להריוניות.
בסה"כ אני מרגישה שאני מצליחה לשמור על סטייל משביע רצון (מבחינתי) ולהתלבש בצורה שגורמת לי להרגיש טוב.
דבר אחד שקצת חבל הוא שאני מאוד אוהבת ללבוש שמלות, אבל הריון חורף זה בעיקר הריון של ג'ינס וטייץ - כך מתברר לי אט אט.

למה אני מחכה: 
לסקירת אולטרסאונד שתיתן תמונה ברורה של הבייבי בתלת מימד.
בכל הסקירות שהיו עד כה לא נראה שיתוף פעולה רב מדי מצד דור ההמשך שלנו וכל מה שיצאנו איתו היה תמונות מטושטשות של עובר שבעיקר מכסה את הפנים בידיים. התנגדות לפפראצי!
הבנתי שיש סקירה בשלב מאוחר של ההריון שעוד לא עשינו, וממה שאני זוכרת מההריון של גיסתי, הסקירה הזו הנפיקה תמונת פנים של התינוק שהתגלתה כמדויקת וזהה לפרצוף החמוד והמושלם שיצא בסופו של דבר לאוויר העולם.

שיהיה שבוע מוצלח!
נתראה בקרוב 3>

Hi there!
Here comes the summery of week 29 of my pregnancy, enjoy:

Pregnancy week: week 29

Baby is the size of a: Butternut squash

How am I feeling:
Like I swallowed a basketball. Or two.
No, really.

What am I eating:
Everything. I've already gained almost 22 pounds, which is considered normal and OK, but for my size and built it's a bit much, especially since most of the weight is concentrated at the waist.
At the top of my craving list these days you can find a tall caramel Frappuccino, with whipped cream. But since we don't have Starbucks in Israel I have to go by with local substitutions.
Plus I'm really craving all the "forbidden foods": sushi, ceviche, carpaccio, smoked salmon, etc. It's becoming extremely difficult to resist!

What bothers me:
The fact that my diaphragm aches after every large meal.
And in general, the fact that my digestion system is being held hostage.
I would like my normal digestion back please...

Traveling by plane on your 3rd trimester:
I took a short (3-4 hour flight) to Europe, mainly for business, and even though everything went well, I'm not sure I recommend. Mainly since I was flying by myself and in this stage of the pregnancy you really need help.
If you decide to go my main tips are:
1. Don't travel alone
2. Go to a close destination that does not require a long flight.
3. Take it easy on yourself and maybe add a day or two to your trip.
4. Don't forget to book an isle seat for those frequent walks to the restroom.
Have a good trip!
Week 29 - fashion wise:
As I wrote before, these days I'm wearing a combination of both maternity and "regular" clothes. I can even fit into some garments which are a size small, to my astonishment.
And I still love wearing dresses. but as I discovered. a winter pregnancy means wearing mostly leggings and maternity jeans.


What I'm waiting for:
Having one last scan and seeing the baby's face in a clear 3D image.
In all of the past scans the baby did not cooperate and covered the face with its hands so we were left with a blurry covered face image.
I can't wait to see something more clear!

Wishing you a nice week!
see you soon
XX

Read More

bump diaries: week 27 / אפונה בהריון: שבוע 27

חמישי שמח,
הסופ"ש קרב ואיתו הגיע הזמן לסכם את שבוע 27 להריון. 
ואם בסיכום הקודם שהיה בשבוע 25, כתבתי שעברתי את קו פרשת המים של ההריון, הרי שלאחריו נהיה ברור שאנחנו בטריטוריה אחרת לגמרי.
Toto, we're not in Kansas anymore. הנה זה בא:

שבוע הריון: שבוע 27

גודל העובר (בהשוואה לפרי/ירק) : כרובית

איך אני מרגישה:
לא בא לי לקטר, ואתם לא באמת חייבים לשמוע את זה, אבל השבוע לא היה מוצלח במיוחד. 
וגם איבדתי את טבעת הנישואין שלי, אבל זה לא קשור להריון.

מה אני אוכלת השבוע:
הרבה לחם שיפון עם גבינת שמנת (כמה שיותר אחוזי שומן יותר טוב, ומדמיינת שיש מעל גם סלמון מעושן), פירות, גמבה, והנשנוש האולטימטיבי האחרון: עוגיות.
העוגיות המוכנות החביבות עלי הן בערך כל קטלוג המוצרים של "לחמי", וניסיתי את כולן - מאוהבת במיוחד בעוגיות הגרנולה שמגיעות בקופסה התכלכלה ודי קשה לי להשיג, אבל גם כל סוג אחר שהם מייצרים טעים מאוד.
ואני גם מכינה מדי פעם בעצמי אבל לאחרונה אין לי כלכך כוח.

מה מפריע לי:
העובדה שהשבוע הכרתי את העצב הסכיאטי שלי.
בכלל לא ידעתי שהעצב הזה קיים (וזו בדיוק מערכת היחסים האידאלית והרצויה עם המערכת העצבית בגוף) עד שהוא פרץ לתודעתי בסערה בצורה של כאבים איומים ממש באחת הרגליים, שהחמירו כל כך שלא יכולתי לדרוך עליה וקיבלתי הנחיה מהרופא להעביר את כל ענייני למיטה ולנהל את חיי ממצב שכיבה למשך כמה ימים.
אאוץ'.
הדבר הזה נגרם כתוצאה מלחץ של חוליות עמוד השדרה על המוצא של העצב (שגם הוא בעמוד השדרה), שהוא תוצאה של המשקל העודף הרב - במקרה שלי זה כמעט רק בטן, אבל בטן של 8 ק"ג - שמחולק באופן בלתי מאוזן ומעמיס על עמוד השדרה.
כמובן שלרפואה המודרנית אין מה לתרום בנושא (תמיד כיף להיות במצבים כאלה) או כמו שהרופא שלי אומר: "אל תדאגי, בלידה זה יעבור".

מה מפריע לסובבים אותי:
אני לא יכולה לדבר בשם אחרים, אבל אשמח לנצל את ההזדמנות ולהתנצל בפני כל מי שלאחרונה קטעתי שיחה איתו באמצע, נעלמתי בעיצומו של צ'יטוט בווטסאפ או במסנג'ר, איבדתי מייל שלו או שכחתי לענות לסמס.
אני יודעת, זה נורא ודי מגעיל מצידי (ולא בכוונה!) אבל ההריון בשילוב עם ההורמונים וגם העומס הרגיל של החיים גורם לכך שלאחרונה אני יכולה לאבד קשב בצורה כמעט מידית, דעתי מוסחת בקלות יותר מאי פעם ואני מאבדת אחיזה בשיחה בצורה שלא חשבתי שמעולם תקרה לי.
עזבו טפשת הריון, מהיום אימרו: הפרעת-קשב-וריכוז-הריון. וסליחה אם אתם בין הנפגעים ממני.
 
המרענן הרשמי של שבוע 27:
ריהוט הסלון.
הקינון התחיל השבוע באופן רשמי, וגם אם רצינו להחליף סלון כבר שנים (הייתי שמחה לספר באיזה סלון סטודנטיאלי אנחנו יושבים מאז שהכרנו אבל אז כל מוניטין הסטייל שעמלתי עליו במשך שנים היה יורד לטמיון. אז לא.), התוכנית סופסוף יצאה לפועל השבוע, והסלון כולו בידינו, כמעט, למעט השולחן שצריך להגיע בעוד שבועיים ועבודת אמנות כלשהי לתלות על הקיר. אני עדיין מחפשת.
אם למישהו יש המלצות, אני בעניין של אבסטרקט.
אפילו הצלחנו להשיג שטיח קילים במחיר מציאה משוק הפשפשים, רק אל תשאלו אותי איך זה קרה, אנחנו שני אנשים בעלי יכולות סבירות ואולי אפילו גבוהות בתחומים שונים, אבל במיקוח אנחנו עלובים. פאתטים. חובבנים.
זה מה שקורה אחרי חיים שלמים של קניה ברשתות. מאבדים לחלוטין את יכולת המסחר והמו"מ האינסטינקטיבית הטבועה בנו כבני אדם. אז לקחנו את אחד האבות שיעזור לנו בעניין. וזה עבד. מומלץ.

שבוע 27 מבחינה אופנתית:
השבוע היה די קר, אפילו מאוד קר, ובתקופות כאלה האופנה קצת נדחקת הצידה - עם או בלי הריון.
שמחתי לגלות שאני עדיין מצליחה לדחוס את עצמי ואת הבאמפ לתוך "מעיל-פוך-נסיעות-חורף-לאירופה-וימי-סופה-קיצוניים-בחורף-הישראלי" שלי, מאמינה שיש לו עוד שבוע שבועיים לשרת אותי נאמנה עד שלא אוכל לרכוס אותו יותר ואאלץ להיפרד ממנו עד החורף הבא (מקווה שלא מתוכננת עוד סופה בפברואר..)
חוצמזה לבשתי השבוע הרבה ג'ינס, ג'ינס הריוני כמובן, נדבר על זה בפוסט נפרד.

למה אני מחכה: 
לקנות עגלה.
התחלתי להתעניין בנושא ויש הרבה התלבטויות.
כמובן שאפונה רוצה לא פחות מאשר את העגלה הכי שיקית ושווה בשוק (בעיניה) אבל זה בא עם תווית מחיר גבוהה מאוד (ועל זה החצי השני אומר: "שכחי מזה!" או "תיזהרי ממני!") וגם לא בטוח שהשיקית היא השימושית והנוחה ביותר.
כנראה שאלך על אחת מהעגלות הממוצעות מבחינת מחיר, עדיין מתלבטת אבל יש כיוון כללי.
אמהות מנוסות בעלות עגלות - מוזמנות לתרום את חוות דעתכן. 

לפני סיום, תודה לאורלי שבחרה לשתף אותי בפרויקט המקסים Welcoming 2015 בבלוג שלה "רוקמת חלומות". לפוסט ההמלצות שלי לחצו כאן.

שיהיה סוף שבוע חמים ונעים!
נתראה בקרוב 3>

Hi there!
In the previous bump diary of week 25, I wrote that I have noticed a shift in my pregnancy.
Well, in the following two weeks it became definitely clear that we were not in Kansas anymore...
Here's what the week was all about:

Pregnancy week: week 27

Baby is the size of a: Cauliflower

How am I feeling:
Meh.
It's been a pretty rough week, both physically and mentally.
Plus, I also lost my wedding ring. But this is not pregnancy related.

What am I eating:
Lots of fruit and veggies, whole wheat bread with cream cheese (the fatter the better) and a lot of cookies. My favorites are probably all the cookies made by "Lachmi" brand (maybe you can find them under the name Elsa's Story), and if I have some motivation I'll make a home made batch on my own.

What bothers me:
Getting acquainted with my Sciatic nerve. 
I didn't even know this nerve exists (and this is exactly the kind of relationship you wanna have with your nerves. All of them) until I started having some serious leg pains up to the point I could not stand on my left foot.
It appears that it is a common pregnancy related health issue, caused by the weight and strain of one's baby bump on her spine. And there's no remedy or cure, or the way my doctor puts it: "By the time you deliver your baby it will be over".
In the mean time I was told to be on bed rest for a few days and try not to put strain on my spine which means mainly lying down. 

Nesting has begun:
We got a new living room set this week, complete with two sofas, a table and even a Turkish Kilim rug (in the pic above) which was an awesome flea-market find. I'm still looking for some nice abstract art to hang on the wall, but I'm so happy we finally upgraded our living room situation and have some nice furniture like grown up people have.

Week 27 - fashion wise:
It's been a pretty cold week here, so in this kind of weather fashion is often a bit neglected.
I'm lucky that I can still wear my long puffer coat which I use in severely cold days or trips abroad in winter time, but I guess in a few weeks time that bump will be too big and I won't be able to zip it up / use it.
I also wore lots of maternity jeans this week, but this is a subject for a different post.

What I'm waiting for:
Buying a baby stroller.
I started looking into it and test driving some strollers.
Of course Fashionpea would love to have the most fashionable and chic stroller out there, but it comes with a hefty price tag, hubby saying "forget about it!" and may even not be the best and most practical stroller for me.
I think I'll eventually pick one of the mid price strollers but I'm still contemplating.

Wishing you a nice weekend!
XX

Read More