the birth story of Eitan (hebrew) / סיפור הלידה של איתן 1.4.2015

היוש!
היום יום ההולדת שלי, אבל החלטתי שזה יהיה דווקא עיתוי טוב לחלוק את סיפור הולדתו של הבן שלי.
מתחיל להיות ברור לי שהחיים האלה הם לא רק about me ושיש עכשיו בחור חדש וכובש שמנהל את העניינים. אז הנה סיפור יציאתו לאויר העולם.

שם: איתן נבון
(אנחנו לא חולקים שם משפחה. לפחות עד שאגש סופסוף למשרד הפנים להוסיף את "נבון". בלי מקף)

תאריך לידה: 1.4.2015

שעת לידה: 17:44

משקל: 3.355 ק״ג 

סוג לידה: רגילה

לפני שנצלול לתיאור מהלך העניינים, חשוב לי לחלוק את הסיפור הזה כי בגדול חווית הלידה היתה טובה וחיובית, ואף מעצימה!

אני משערת שיש בקהל הריוניות שמתכוננות למאורע הזה בפעם הראשונה בחייהן, וקצת חוששות, אז אם אני יכולה להוסיף תרומה צנועה של סיפור לידה נחמד לארכיון סיפורי הלידה, מה טוב.

את הסיפור התחלתי לתעד כבר בלילה הראשון אחרי הלידה, על המיטה הלא נוחה בעליל (שלא לומר שוברת גב) במחלקת יולדות ב' באיכילוב.

זה היה כמה שעות בודדות אחרי הלידה והייתי עדיין בהיי שהתינוק סופסוף איתנו ושעמדתי בגבורה בלידה ואפילו לא היה כזה נורא.
בנוסף הייתי מפוצצת באדרנלין (טבעי) ולקח לי זמן לנחות ולהירגע אז החלטתי לרשום מה שאני יכולה ב-notes באייפון כל עוד הזכרון טרי. (אני כבר יותר משבועיים אחרי, וחלקים מזכרון הלידה התחילו להיעלם...)
וגם פחדתי שיגנבו לי את האייפון אז מה יותר טוב מלהחזיק אותו ביד :)

בתור התחלה, חשוב לי לציין שלא באתי ללידה עם תוכנית לידה מסודרת ומוחלטת.

ולא כי שכחתי או התעצלתי, כי אני לא חושבת שאפשר להכין תוכנית לידה, ולצפות שהלידה תהיה כמו בתוכנית.

הדבר היחיד שהיה בראש שלי הוא שאני רוצה אפידורל ושאשתדל להימנע מזירוזים, אלא אם זה עניין של חיים או מוות לי / לעובר.

כבר בקורס ההכנה ללידה, שבמבט לאחור היה אחד הדברים העיקריים והמשמעותיים שעזרו לי בלידה, התחלתי להבין שלידה היא דבר מאוד אינדיבידואלי שכולל הרבה משתנים והשתלשלות העניינים תלויה בהמון דברים שיכולים לשנות כיוון בן רגע.

אז ניסיתי לבוא בלי הרבה החלטות נחרצות וציפיות, אלא לזרום עם מה שיגיע, תוך לקיחת אחריות מלאה למה שעושים לגוף שלי (אני לא חפץ ואני גם מעורבת בהחלטות הרפואיות), והפעלת שיקול דעת סביר.

אצלי זה עבד.

ועוד משהו קטן לפני שנתחיל: אחד הדברים שהייתי בטוחה בהם לפני הלידה היה איכילוב.

כל אמא שפגשתי שילדה שם בעבר היתה מלאה המלצות חמות, ללא יוצא מן הכלל, וגם אני ובעלי התרשמנו מאוד מסיור הלידה והיה לנו ברור שאני יולדת שם.

לאחר הלידה אני יכולה להגיד שהתאכזבתי במידה לא קטנה מאיכילוב: בייחוד ממיון נשים, שהוא התחנה הראשונה בשרשרת הלידה וזו שביליתי בה חלק ניכר מזמן הלידה, גם הלידה הפעילה, (המסדרון של מיון נשים, ליתר דיוק!) וכמה שעות שבדיעבד יכולתי ואף הייתי אמורה להעביר כבר בחדר לידה.
כאמור, הלידה היתה בסה"כ טובה וחיובית, אבל כללה כמה כשלים אדמיניסטרטיביים, כך נקרא לזה, לטעמי, של איכילוב וגם אחד שלי. 

מתחילים:

1.4.15 בלילה - הלילה שבין שלישי לרביעי, יומיים לפני ליל הסדר.

אני מתעוררת ב-3:30 בלילה ומרגישה מוזר.

הרבה כאבי בטן, לאו דווקא מרגישים כמו צירים (בשלב זה אני עדיין לא יודעת מה זה ציר) וצריכה לעשות פיפי כל 5 דקות. אני יודעת מה זה תכיפות במתן שתן בהריון, אבל כזה לא היה לי.

הראש שלי הולך דווקא לכיוון של קלקול קיבה.

ולא ברור למה, כי אני בדיוק בשבוע 40 והיום זה התאריך המשוער.

לגמרי הגיוני ללדת כבר ואולי אני בהכחשה.

אפילו ״זימנתי״ את הלידה בערב לפני: אכלתי ארוחת ערב קלה ועתירת מוצרי חלב, מרחתי לק בצבע תכלת ״בייבי״ (לקראת הלידה) ודיברתי עם איתן העובר.
אמרתי לו שממחר הוא ממש חופשי לצאת ושאנחנו נשמח אם יעשה זאת ב-1.4 או ב-2.4, לפני ליל הסדר ככה.

בקיצור, כשאני קמה הבטן שלי מתהפכת ואני מייחסת את זה למוצרי החלב שאכלתי בערב הקודם.
מדי פעם יש לי כאבים (בבטן בלבד) אבל אני מנסה לתזמן אותם ואין בהם שום דבר הגיוני אז אני מחליטה שאלה לא צירים.

עוברות כמה שעות (אני מעבירה אותן בהאזנה לדיסק של שבק ס [??] ובגלישה בווינט. שני דברים שאני לא ממש עושה בשגרה) וכשעולה הבוקר הרגשתי לא משתפרת.

מאחר ואני כרגע בדיוק ביום הראשון של שבוע 40 אני מחליטה לנסוע לאיכילוב למעקב הריון (החל משבוע 40 עושים בבית חולים), זה תירוץ טוב להגיע, ועל הדרך אתלונן על הכאבים וההרדשה הלא טובה.

בדרך החוצה, אני מעיפה מבט בתיק המתוקתק שארזתי בקפידה ללידה, תוהה לרגע אם לקחת אותו ומחליטה להשאיר אותו בבית כי אני כרגע לא בלידה (ביג מיסטייק! יוג' מיסטייק!).

מגיעים לאיכילוב בסביבות 7:30-8:00 ואני הולכת לניטור הריון, שנמצא מול מיון נשים בבית החולים ליס.

אחות מגיעה מיד ואני מכריזה שבאתי למעקב הריון ואני גם לא מרגישה טוב. 

האחות אומרת שהמעקב רק לנשים בריאות ואם אני לא מרגישה טוב אז למיון.

בצעד כבד אני נכנסת למיון כי לא בא לי לצעוק ״זאב זאב״ ובהרגשה שלי לא נראה לי שאני בתהליך לידה. 

בכל החומר שקראתי על צירים כתוב לצפות לכאבי גב. אצלי כואבת רק הבטן. בטח ישלחו אותי הביתה.

אני נכנסת למיון הריק מצוות אבל די מלא בהריוניות ובני זוג, ובמגמת התמלאות מרגע לרגע.

כשהאחות מגיעה אני כבר די מתפתלת מכאבים מול דלפק הקבלה אבל שומרת על קור רוח. 

עושים לי מוניטור ובדיקה והבדיקה מכאיבה לי. האחות אומרת לי לחשוב על דברים טובים: תאילנד, שוקולד. אמרתי לה שתאילנד לא כל כך עושה לי את זה והיא שאלה: אז מה כן?התלבטתי אם להגיד שקולקציית הקיץ של גוצ'י אבל ויתרתי על זה. הבדיקה מעלה שאני בפתיחה של 1 ס"מ.
לא שיערתי שאני כבר בפתיחה כלשהי, אבל 1 ס״מ זה בהחלט לא לידה פעילה ולא מרגש, ושמעתי כבר על נשים שהסתובבו חודש שלם עם פתיחה כזאת.

אחרי המוניטור עוברים לבדיקת רופא, הרופא עושה לי אולטרסאונד ואומר שיש מיעוט מי שפיר והוא רוצה שמחלקת אולטרסאונד גם תבדוק את העניין. חכי במסדרון לסניטר שייקח אותך לאולטרסאונד.

אני יוצאת למסדרון לחכות לסניטר ובשלב זה הכאבים כבר די רציניים.

אני שמה לב שמתוך הרבה נשים שנמצאות שם במסדרון אני הכי קולנית.

לא צורחת ולא בוכה, אבל מייבבת כשמגיע הכאב (אני עדיין נמנעת מלקרוא לזה ציר) ובעיקר מתפתלת מכאבים וחייבת לעמוד בכל גל כאב כזה ולהניע את הגוף.

אני נהיית עצבנית יותר ויותר וקשה לי לשבת.
כאמור אף אחד לא מדבר על לידה אבל נראה שנהיה פה זמן מה ואני מבקשת מאמא שלי שתבוא.
היא צריכה לנסוע מחיפה אז עד שהיא תגיע לאיכילוב בטח נדע יותר.

הסניטר מגיע אחרי פרק זמן שנראה לי די ארוך ומייגע ומסיע אותי על כיסא גלגלים למחלקת אולטרסאונד. בעלי הולך לידינו.

המסע למחלקת אולטרסאונד ממש מפרך ובשלב מסוים אני מבקשת ממנו לעצור כי יש לי כאבים ואני לא יכולה לשבת. אני קופצת מהכיסא, נשענת על קיר ומתחילה ולסובב את האגן במעגלים, אין לי מושג למה, אני עושה את זה באינסטינקטיביות. (זאת תנועתיות שמקדמת לידה).

בעת ההפוגה מהכאב אני חוזרת לכיסא ומגיעה לאולטרסאונד. בדרך נס מכנסים אותי ראשונה לפני כל התור אבל האולטרסאונד נראה כמו נצח, יש לי צירים תוך כדי שכיבה על הגב (אקסטרה כואב) ומסתבר גם שבמיון עוד לא הכניסו את הפרטים שלי בכלל למערכת אז הכל מתעכב.

נגמר האולטרסאונד ובעלי מחזיר אותי למיון יולדות (הדרך נראית הרבה יותר קצרה מהמסע עם הסניטר) וחוזרים שוב למסדרון היקר והאהוב, להמתין לרופא.

ההמתנה הפעם אקסטרה כואבת ושוב מבין כל היולדות נראה שאני הכי קולנית והכי כואבת.
איך זה ייתכן? בנוסף, יש לי בחילה רצינית, חם לי, אני מזיעה, ובא לי להתפשט כאילו אין מחר, כל חתיכת בד על העור מגבירה את הכאבים ומעיקה עלי. הגעתי עם טייץ למיון (עוד טעות) ופשוט בא לי לתלוש אותו מעליי, הוא מכאיב ולוחץ. אני מנסה להפשיל אותו כמה שאפשר למטה, בלי שייראו לי את התחתונים. מזל שאני עם טוניקה.

לשמחתי בעלי תופס פיקוד ובכל כאב שמגיע הוא נותן לי להישען עליו, מעסה לי את הגב התחתון תוך כדי שאני עושה סיבובי אגן, ומתווה קצב של נשימות שאני צריכה לעקוב אחריו. זה עוזר ואנחנו מצליחים לעבור כל גל של כאב כזה איכשהוא.

סופסוף מגיע תורי שוב לרופא במיון שאומר שמיעוט מי השפיר גורם לכך שאני לא הולכת הביתה אלא אמורה לעבור למחלקת טרום לידה.

שם אני אמורה להמתין, לדבריו, עד שתתפתח לידה או לחלופין עד שהם יחליטו לתת לי זירוז שנקרא PG.

אני מתפתלת מכאבים אבל אף אחד לא טורח לבדוק בכלל אם התפתחה כבר לידה.
בדיעבד אפשר להגיד בוודאות שבשלב הזה אני כבר לגמרי בלידה פעילה, מתחת לאף של כולם.

וכשאני שומעת את המילה "זירוז" ועוד PG אני מתחלחלת, כי זה לא מתאים לי בכלל (בקורס הכנה ללידה למדנו ש-PG זה זירוז בצורת טבליה, ושבעיקרון אפשר להשוות אותו ל-RPG. והמבין יבין) אבל נראה שיש עוד זמן עד שנצטרך להתווכח על זה עם הרופאים (כי אני ממש לא מעוניינת לקבל זירוז) אז אני שותקת. בחזרה למסדרון ההומה, להמתין לסניטר שיעביר אותי לטרום לידה.

חוזרים למסדרון ואמא שלי בדיוק מגיעה.
אני מעדכנת אותה במה שנאמר ותוך כדי מתפרקת ומתחילה לבכות. כמובן שאני ההריונית היחידה שבוכה במסדרון של מיון נשים. :)

בשלב זה עברו כבר 4-5 שעות טובות מהרגע שהגעתי. על אף שאני נראית הכי כאובה וקולנית ומסתובבת עם טייץ מופשל (פאשן סטייטמנט) כשרוב הבעלים והנשים בוהים בי בתמיהה מסוימת, אף אחד לא בודק לי פתיחה או התקדמות. מבחינת המיון אני עדיין בסנטימטר ואני מרגישה כבר די מותשת.

אני ערה מ-3 ורוב הזמן עומדת כי הכי כואב לי לשבת בצירים ואני רק רוצה להוריד מכנסיים ולמצוא מיטה להישכב בה במרווחים בין גלי הכאב.

אני אפילו נשכבת על כמה כסאות פנויים לרגע, אבל תוך שניה מגיע שוב ציר אז עד שהתמקמתי אני חייבת לעמוד.

אני מרגישה כמו נווד סובל במסדרון וזה נהיה קשה מרגע לרגע, אני נזכרת בכל התנוחות שמקדמות לידה, בכך שאמורה להיות מקלחת בחדר לידה ואני מתה למקלחת, גם כי בשלב זה אני מזיעה ומגעילה ובעיקר כי זה נורא עוזר בשלב הצירים. אבל אני לא יכולה להשתמש באף אחד מהפסיליטיז האלה כי אני במסדרון.

אם אין אני לי מי לי, אז אני תופסת את האחות במיון ומבקשת ממנה אם אפשר לשים מצעים על איזו מיטה שממוקמת במסדרון, לפחות שתהיה לי פינה משלי בזמן ההמתנה למעבר לטרום לידה.

כשהמיטה מוכנה אני עולה עליה לנוח קצת אבל מיד קופצת עם הגעתו של ציר. הוא כואב לאללה ואני צריכה ללכת לשירותים.

בשירותים אני מגלה מרחץ דמים בתחתונים וקוראת לאחות, תודה לאל היא מחליטה לבדוק אותי ומעדכנת שאני כבר בפתיחה של 5 ובלידה פעילה.

מכאן אני כבר לא ממתינה שנייה, היא פשוט מטיסה אותי למעלה לחדר לידה.

כבר בדרך (הקצרה) למעלה אני מבקשת אפידורל.

חושבת אולי שיש סיכוי שהמרדים יחכה לי בחדר לידה. אופטימית אני.

נכנסים לחדר לידה, אני נשכבת על המיטה ומעיפה את כל הבגדים שלי סופסוף ונכנסת לתוך חלוק בית החולים. מעולם לא חיכיתי ללבוש בגד כמו את החלוק הזה.

עכשיו יותר נוח לי אבל הצירים מתגברים. מאחר ומחברים אותי למוניטור אני לא יכולה לקום מהמיטה ובשכיבה הם כואבים יותר.

בשלב הזה אני מבקשת אפידורל שוב ושוב (באסרטיביות אבל חלילה לא בצעקות או בהיסטריה) ומסתכלת כל הזמן אל הדלת בתקווה לראות את מישהו חדש (=מרדים) נכנס לחדר.

הזמן עובר ועובר ואין מרדים ואין אפידורל.

בודקים לי שוב פתיחה אחרי זמן קצר ואני כבר ב-8.

פה אני מתחילה להילחץ כי מתחילים לראות את הסוף ואין אפידורל באופק.
את הצירים אני שורדת יפה אבל לא יודעת מה יהיה בשלב הדחיפות. זה ה-money time של הלידה, והיולדת צריכה להגיע עם כוחות פיזיים ונפשיים כדי לתת עבודה וללחוץ ביעילות כדי להוציא את העובר החוצה, בלי שהלידה תהפוך בסוף לקיסרי או מכשירים.
אני מרגישה לא מספיק מאוששת ויודעת שאני צריכה את האפידורל הזה בשביל השלב המכריע. 

וגם, קראתי סיפורי לידה טבעית (טובים) ואני יודעת ששלב הלחיצות הוא הכואב ביותר ומפחדת לעבור אותו בלי שום הרדמה / אלחוש.

אני מחליטה לפנות למיילדת, מרינה, ואומרת לה ״רק אל תעשו לי טריק ותגידו לי שזה מאוחר מדי לאפידורל ושאני צריכה ללדת בלי״. 

המשפט הזה משום מה מעלה את חמתה של מי שאמורה תכף ליילד אותי והיא פונה אלי בטון תקיף ועצבני ואומרת לי: ״אני לא מוכנה לשמוע כאלה דיבורים, אם את אומרת משהו כזה עוד פעם אני קמה והולכת״ (=תיילדי את עצמך לבד).

וואו, לכזאת גועליות לא ציפיתי ממיילדת באיכילוב.
אני די גמורה מכל שעות הצירים במסדרון שאני לא ממש מעבדת וקולטת את עצם הבעיה להתחיל לידה עם מיילדת שאמורה לסייע לך והדיאלוג היחיד ביניכן עד כה הוא שלילי וזועף.
מה ביקשתי? אפידורל? לא צעקתי, דיברתי יפה.
ואם האפידורל מתעכב אפשר לומר לי שהוא מתעכב או בדרך, אבל לא צריך לגעור בי ולבטל אותי בצורה כל כך רעה.

אני לא עונה למרינה ולא מפתחת איתה דיון, מנסה להתמקד ביני לבין עצמי באיך לקבל את האפידורל.

ואז אני מרגישה פתאום דחף לעשות מס׳ 2.
ממה שלמדתי לקראת הלידה, הדחף הזה מסמן את תחילת צירי הלחץ ואני נתקפת בעתה.
שלב הדחיפות תכף מתחיל אבל לא קיבלתי אפידורל!

זה הרגע הכי מלחיץ בכל סיפור הלידה ואני מרגישה כאילו מישהו דורך לי על החזה. אני לא מצליחה לנשום. התקף חרדה.

אני נכנסת להיסטריה של כ-5 דקות וצועקת שאין לי אוויר. אני מרגישה חנוקה. לחץ אטומי.

בתגובה מרינה אומרת שמי שיש לה בעיות נשימה לא יכולה לקבל אפידורל.

למזלי אמא שלי מתערבת ואומרת בתקיפות שאין לי שום בעיות נשימה וזה התקף חרדה, אני בלחץ בגלל שלא קיבלתי אפידורל.

אחרי זמן מה נכנס רופא ששואל אותי כמה שאלות (בנוגע לנושא הנשימה) ועוזב את החדר. 

בבדיקת הפתיחה הבאה אני כבר ב-9 או 9.5, לא בדיוק זוכרת, ואז מתרחש הנס.

נכנסת לחדר אישה חדשה בבגדי מנתחים. 

אני לא מבינה בהתחלה מי זו אבל זו המרדימה. המרדימה!!!

מכינים אותי צ'יק צ'ק לאפידורל ואני כבר מתחילה להרגע. מצידי שידחפו לי מוט ברזל ענק לעמוד השידרה אני בכלל לא מפחדת מהזריקה ומהחדרת הצינורית וזה גם לא כואב לי, רק משוועת לכך שהחומר יתחיל כבר לעבוד.

אני צריכה להתכופף לשם ההזרקה ולא לזוז ותוך כדי שנוברים לי בגב אני מרגישה שבורח לי פיפי.

מרינה והמרדימה אומרות לי שזה לא פיפי אלא ירידת מים. אוקיי.
די מהר אחרי ההזרקה האפידורל מתחיל לעבוד.

אני נרגעת מיד, ומרגישה כמו בנאדם אחר.
נינוחה, שמחה. קיבלתי אפידורל! יחי ממציא האפידורל (המצאה גאונית גאונית).

פה אני כבר מתלוצצת עם הצוות, אומרת למרדימה שחיכיתי לה כל חיי ושהיא בטח כמו סנטה קלאוס, נכנסת מחדר לידה לחדר לידה ומביאה את מתנת האפידורל. תודה למרדימה!

ככה נראית בחורה מאושרת שכרגע קיבלה אפידורל

יחד עם האפידורל קורה עוד דבר נהדר, מרינה המיילדת מתחפפת (החלפת משמרת??) ואני מקבלת מיילדת חדשה בשם מאיה.
היא מקסימה ונעימה, מתייחסת אלי יפה ומשרה אוירה טובה.

נהדר, אנחנו מוכנים להוציא את הבייבי הזה החוצה, כל התנאים כרגע לטובתי.

אני מקבלת הנחיה לנוח קצת (נותנים לי בפועל כשעתיים מנוחה) ובמהלכם ניתן לי גם פיטוצין לווריד.
זאת לאחר שמסבירים לי מה מטרתו ומבקשים את אישורי כמובן.

כאמור אני לא מעוניינת בזירוזים, אבל הסיבה שהסכמתי היא כי אנחנו כבר בסוף, וממה שהבנתי הפיטוצין ניתן לי במינון הנמוך ביותר והוא לא מתפקד כזירוז בשלב זה אלא ומטרתו למקסם את צירי הלחץ ולגרום לזה ששלב הדחיפות יהיה יעיל ביותר.

זורמת עם זה.

ואז אני נחה. מרגישה את לחצי הצירים (שלפי המוניטור הם היסטריים) אבל לא את הכאב ואני רגועה.
לאחר שעתיים של מנוחה ואגירת כוחות מאיה המיילדת נכנסת ואומרת שיאללה, מתחילים לעבוד. יש לנו שעה להוציא את התינוק ואנחנו נעשה זאת במסגרת הזמן.

היא מנחה אותי איך לדחוף כשהיא תגיד לדחוף ומה אני אמורה לעשות כשהיא מבקשת לא לדחוף.
נראה לי שהבנתי את המסר.

אנחנו מסכמות שהיא תעשה עיסוי פרינאום תוך כדי (השמן שהכנתי נמצא בתיק לידה והתיק נמצא בבית, אבל אנחנו בבית חולים ויש להם גם שמן) ושאני בעיקרון מבקשת להימנע מלחתוך אבל אם הבחירה היא בין קרע לחתך אז עדיף שתחתוך.

ומהחלק הזה הלידה מתחילה להיות די דומה למה שרואים בסרטים. לפחות בחוויה שלי.

ברגע שמופיע ציר במוניטור מאיה מבקשת לדחוף ואני משתדלת ככל יכולתי. אמא שלי מחזיקה לי את רגל ימין ובעלי את רגל שמאל והם עוזרים לי בדחיפות. אני מרגישה את הלחץ היטב אבל לא את הכאבים ודוחפת כאילו אין מחר בשילוב נהמות. 

עוד ציר ועוד דחיפה ואוטוטו הראש מבצבץ.

מאיה אומרת שהוא בלונדיני ושואלת אם אני רוצה להרגיש.

אני שולחת יד ומרגישה חתיכת קרקפת עם שיער. זה מוזר. (איך מרגיש שיער בלונדיני?)

אמא מימין ובעלי משמאל, מאיה מקדימה, ואנחנו כולם עובדים בסנכרון.
עוד 2-3 צירים והראש בחוץ.

שאר הגוף ״נפלט״ החוצה בציר נוסף וזה מרגיש הרבה פחות קשה.

תוך פחות מחצי שעה של דחיפות, בשעה 17:44 איתן נולד.

מאיה מרימה אותו סגול ומגואל בדם ומיד הוא מתחיל לבכות. אני מתחילה לבכות אחריו. זה בכי של פורקן.
בעלי בוכה. אמא שלי מצלמת באייפון (אין לנו מצלמה כי מישהי החליטה להשאיר את תיק הלידה בבית).

לא מאמינה שעשיתי את זה - הבאתי בן אנוש לאויר העולם.

מיד מפשיטים את החלק העליון של החלוק ומניחים אותו עלי skin to skin.

התינוק קצת המום אבל רגוע.

אני גם יולדת את השילייה, לא זכור לי יותר מדי מהעניין הזה, דחיפה או שתיים והיא בחוץ, לאחר יציאת השילייה מאיה פורסת אותה ומסבירה לי מה היא רואה. 

השילייה תקינה וענקית, נראית כמו גוש כבדים רוטטים. זה די דוחה ומעניין בו זמנית.

אחר כך מעבירים את איתן לבעלי (מבקשים ממנו להוריד חולצה וגם כאן סקין טו סקין) ונכנס רופא לתפור אותי.

זה החלק המעצבן והלא נעים בכל הלידה - לקראת יציאת הראש עשו לי אפיזיוטומיה = חתך חיץ (כן, באסה אבל עם הגודל הממוצע פלוס של התינוק, ולא שלי, והראש הגדול שלו לא היה לי סיכוי כנראה להתחמק מהסיפור) ועכשיו צריך לתפור.
וגם מסתבר גם שכל הסשנים של עיסוי הפרינאום היו לשווא...

אני עדיין תחת אפידורל אז התפירה לא כואבת אבל היא מורגשת וזה לא הכי סימפטי.

לבסוף אני מוצאת כלאחר כבוד מחדר הלידה, זוכה להמתנה הגונה נוספת במסדרון של חדרי הלידה - היי, סיפור שמתחיל במסדרון סופו גם להסתיים במסדרון (היוש לזקנה מהמסדרון. סתם, היא במחלקה אחרת) - ואז מועברת למחלקת יולדות.

THE END

מסקנותינו מהסיפור:

1. גם כאבי בטן יכולים להיות צירים.
צירים זה אינדיבידואלי והחוויה שלהם משתנה מאישה לאישה, צירים לא בהכרח מתחילים בגב.

2. אם את מרגישה צורך להוריד מכנסיים בדחיפות באמצע המסדרון, כנראה שאת בלידה פעילה.

3. בשבוע 40 לא יוצאים מהבית לבית חולים בלי לקחת את התיק ללידה (אבל בתכלס הסתדרתי וכמו שמאיה המיילדת אמרה לי, כל מה שאת צריכה ללידה נמצא "עלייך").

4. אין כזה דבר "מאוחר מדי לאפידורל". אפשר לקבל אפידורל גם בפתיחה 10, כשהמרדימה הגיעה כבר הייתי ב-9 ועד שהיא סיימה את ההזרקה (זה לוקח זמן) הייתי בפתיחה מלאה.

5. הצוות הרפואי ממליץ את המלצותיו אבל רק את אדון לגופך ואת מחליטה מה יעשו או לא יעשו לך.

6. כמה שהלידה תהיה כואבת, לא צפויה, ושונה ממה שדמיינת (או לא), בסופו של דבר ממתין תינוק בקצה המנהרה וזה שווה הכל. פלוס, אחרי כמה זמן בכלל לא תזכרי בדיוק את כל מה שהלך שם.

לידה קלה לכל ההריוניות.
ברשותכם, אני הולכת להתנפל על מגש סושי יומולדת מלכותי :)
נתראה בקרוב.

XX

Read More

new dawn / עידן חדש

צילומים: רונן פריימן

חזרתי!
מי שעוקב בטוויטר ובאינסטוש בטח כבר יודע, ביום רביעי שעבר ילדתי בשעה טובה בן בכור, והבטן שאתם רואים בתמונות האלה הפכה מאקססורי אופנתי לגור אנושי מתוק ומקסים שהוא כל עולמנו.
ותודה רבה לכל המברכים בכל אמצעי התקשורת, כתבתם דברים יפהפיים ולצערי לא הצלחתי להתייחס לכולם אבל קראתי כל אות ומילה והתרגשתי. תודה.

זה הפוסט האחרון שבו תראו אותי בהריון, תכננתי להעלות אותו לפני הלידה אבל לא הספקתי וזה התעוד של מצבי ההריוני כמה שבועות לפני הלידה, וצילומי ההריון האחרונים בהחלט שהספקנו לצלם.

העוקבים הותיקים וחדי העין של הבלוג בוודאי זוכרים את הפוסט הזה.
עברה מאז קצת יותר משנה ועל אף הדימיון הסגנוני בין הפוסטים והעובדה ששניהם מצולמים בלוקיישן של פריחה אביבית, ורדרדה ומשגעת, אני מרגישה שזה בערך הדמיון היחיד ביניהם. כל כך הרבה השתנה!

מיום רביעי שעבר, ה-1.4 נפתח עידן חדש בחיי ונכנסתי בצעד בוטח לעולם האמהות וההורות, שבו כללי המשחק וסדרי העדיפויות שונים לחלוטין ממה שהכרתי קודם. ועם כל הטלטלה והשינוי הדרסטי, זה מרגיש כל כך נפלא.

האביב ממלא אותי מדי שנה בתחושה של התרגשות והתחדשות, והשנה יותר מתמיד.
אני מקווה שגם אתם, באשר אתם נמצאים, נהנים מהאנרגיות החדשות שהתקופה הזאת מביאה עמה.

בקרוב אחלוק כאן את סיפור הלידה המעניין והחיובי שחוויתי (סיפורי זוועות לא יהיו פה, שווה לקרוא). בינתיים אאחל לכם באיחור קל חג אביב (שני) שמח ומאושר.
ובהזדמנות זאת גם יומולדת שמח לבעלי אריאל, הפרטנר של חיי :)

באהבה ♥ ♥ ♥

תודה רבה לרונן על הצילומים!
את האלבום המלא תוכלו לראות כאן.

Images by Ronen Frieman.

I'm back!
If you follow me on twitter or instagram you probably already know that last Wednesday, April 1st, I gave birth to my son, and this big pink belly you see above has transformed from a fashion accessory to an oh-so-sweet human cub, which is our everything.

This is the last post in which you'll see the bump, I planned to post it before the delivery but didn't manage to and this is the last maternity shoot that was taken, a few weeks before the birth.

You may remember this post from last year or so, which is pretty similar to this one.
They were both shot on location of a beautiful pink spring bloom, but as far as I'm concerned, this is the only resemblance between the two. So much has changed in the past year!

Since last Wednesday, I have entered a new era, and became part of the motherhood and parenting world, where everything is so much different than what I knew before, and yet so amazing and feels great.

Spring is my favorite time of the year and every year I feel excited when this time arrives. This year I'm totally ecstatic.
I hope that wherever you are, you are also enjoying the new energy that this time brings.

I'll soon share here the birth story of my son, but for now I want to thank you for all the warm wishes and congratulate my husband, my life partner, who is celebrating his birthday today.
Happy b-day mami!

Thank you Ronen for the beautiful images.
You can see all the material in this album.

Lots of love
XX

Read More

pregnancy, I'm gonna miss ya / הריון, עוד נתגעגע אלייך

צילום: רונן פריימן

תשעה חודשים זה הרבה זמן, מצד שני זה עובר די מהר...
מה שעושים במהלך ההריון זה בגדול לחכות, לעבור מנקודת ציון אחת לנקודה הבאה, עד שבסוף את מגיעה לחודש תשיעי וקולטת שזהו, זה אשכרה קורה עוד מעט וגם אם זה ייקח עוד יום יומיים / שבוע שבועיים התינוק הולך לצאת, ולהביא לסיומו של ההריון ולהתחלתו של עידן חדש.

נכון לכתיבת שורות אלה אני נמצאת בשבוע 39 ובמרחק של 4 ימים מהדיו דייט (ועוד לא ילדתי), מה שאומר שזה יכול לקרות בכל רגע. 
פתאום קלטתי שעל אף שהחודשים חלפו די מהר, ההריון נהיה מצב שכבר די התרגלתי אליו, וירגיש פתאום מוזר לחזור ולהיות לא בהריון.
יש סיכוי שאתגעגע לדברים מסוים, ויש דברים שבהחלט אשמח לסיים איתם. הנה סיכום קטן שלהם:

דברים שלא אתגעגע אליהם בהריון:

* איסורי האוכל - כבר דיברנו על זה מספר פעמים, אבל כן, האוכל. אני מתגעגעת לסושי בכזו רמה שאני עוברת ליד הסושיה הכי מפוקפקת (כזו שנראה שאם תאכל בה משהו תגמור את היום באיכילוב, ולא בחדר לידה) ובא לי הכל. אשמח לחזור לאכול סושי מדי פעם, ההינזרות הזאת הפכה את המאכל היפני לאובססיה אצלי.

* לישון רק על הצד - אני בנאדם שישן באופן טבעי על הבטן וההסתגלות לשינה על הצד היתה לי מאוד קשה.
כרגע זו בערך התנוחה היחידה הנוחה או יותר נכון האפשרית לישון בה ואני רק מחכה לרגע שאוכל לשכב בניחותא במיטה שלי, להתגלגל מצד לצד בקלות ולהחליף תנוחות שינה איך שבא לי, ללא אנחות ובלי מאמץ.

* לספור תנועות עובר - היש דבר חופר ומציק מזה? אחד הדברים המטרידים והמלחיצים בהריון, וככל שאני מתקרבת לסיום הוא נהיה יותר מטריד. בכל בדיקת רופא ואחות אני נשאלת מס' פעמים אם אני מרגישה את העובר וסופרת תנועות. כמו בחקירה משטרתית, הם לא מסתפקים בשאלה אחת אלא שואלים את אותו הדבר בכמה וריאציות, עד שזה באמת גורם לי לפקפק בעצמי ולהילחץ לרגע. בהחלט לא אתגעגע לזה. 

* לאבד את הפופיק שלי - מה שנעשה לפופיק זו פשוט התעללות! הוא איבד צלם אנוש כבר באמצע ההריון ונשכחה לחלוטין צורתו החמודה והאסתטית (בהזדמנות זו תודה רבה לרופא ברמב"ם שקשר אותו כל כך יפה בלידה שלי), אפשר לומר שהוא פשוט נעלם? מחכה כבר לקבל אותו בחזרה!

דברים שאתגעגע אליהם בהריון:

* לא להיות אחראית על ניקוי ארגז החול של החתול - מטלת בית שהיתה לחלוטין באחריותי (אני הבאתי את החתול המטורף הזה למשפחה שלנו, זה רק הגיוני שהאחריות על פינוי הצרכים שלו תהיה מוטלת עלי) ועברה לטיפולו של בעלי כי לנשים בהריון אסור להתעסק עם שירותים של חתולים.
וכל מטלה, בייחוד כזו שקשורה לניקיון, שיורדת מכתפייך, הרי זה משובח :)

* להיות אדון לעצמי - אחד הדברים שאני יודעת שהולכים להיות הלם עבורי הוא העובדה שאהיה אחראית על בן אנוש, שלפחות בהתחלה יהיה די חסר אונים ותלוי בי לחלוטין.
חסל סדר לקפוץ לירקן לקנות כרישה כי בא לי להכין כרגע פשטידת כרישה, או לצאת מהבית תוך 10 דקות לפגישה.
מעכשיו הכל יצטרך להיות הרבה יותר מחושב ומתוכנן ואני חייבת להודות שזה מעט מבאס אותי, אם כי אני מקווה לתינוק נוח ונעים שיהיה הפרטנר המושלם שלי בכל מעללי. pray with me.

* לחוות הכל בפעם הראשונה - 
ההריון הזה היה במקרים רבים מפתיע, מסקרן, לעיתים מבלבל ומעט מתסכל אבל בעיקר מרענן.
זה מצב חדש שלא הכרתי בכלל, ואני שמחה על כך שיצא לי לעצור ולהתבונן בכל מיני רגעים ולחוות הכל באופן מלא ועוצמתי.
מודה ומתוודה שעשיתי לעצמי כל מיני "הנחות" כי אני בהריון (מדי פעם, לא תמיד), ונתתי לעצמי לתפוס טרמפ על המצב ולקחת דברים יותר באיזי, וגם להיפטר ולהתרחק מכמה שיותר בולשיט. 
בהריון הבא (בעזרת השם) ניתן להניח שהדברים יהיו שונים, אני כבר אהיה מטופלת בילד ופחות פנויה להתעסק בחוויה האישית שלי ומה שעובר על הגוף שלי. וגם זה בטח יהיה פחות מסעיר בסיבוב השני.

* להרגיש נשית -
מצחיק אותי לכתוב את זה אבל ההריון חיבר אותי יותר לנשיות. אני בהחלט בחורה די בחורתית, לא עוטה חזות של נהג משאית ומעולם לא טעו לחשוב שאני גבר או משהו כזה, אבל תמיד חשבתי על עצמי כעל "בן אדם" לפני היותי "אישה".
ההריון הזה הצליח להזכיר ולהבהיר לי שאני אישה ועוד איך, משהו שאולי נשכח ממני מדי פעם אבל הוא חלק חשוב במי שאני.

*בדיקות גניקולוגיות - חסל סדר להוריד תחתונים ולשכב על הכיסא בתנוחה מביכה עם רגליים פתוחות. החודשים האחרונים היו תענוג צרוף של בדיקות אולטרסאונד חיצוניות בלבד, רק להפשיל את החולצה מעל הבטן ולצפות במסך בעוד היד של הרופא מטיילת מעל הבטן שלי. נהניתי מכל רגע. יהיה מבאס לחזור לבדיקות הרגילות.

* לקבל איחולים ומילות חמות מזרים - 
אין יציאה מהבית שלא מלווה בברכות ואיחולים מעוברים ושבים ואנשים שאני לא מכירה ונתקלת בהם במהלך האינטראקציה היומיומית עם העולם. אני חוזרת הביתה עמוסה איחולי "בהצלחה", "שתהיה לידה קלה" ו"בשורות טובות".
וזה ממש נחמד! יש מצב שתשומת הלב החיובית והלא צפויה הזו תחסר לי קצת :)

מסתמן שיש סיכוי סביר שקצת אתגעגע.
מישהי מכן שכבר ילדה מוצאת את עצמה מתגעגעת מדי פעם?

כמו כן, אני אוספת הימורים - האם אני מגיעה לליל הסדר בהריון או יולדת אחריו? תרגישו חופשי להעלות את ההימור שלכם!  ;) 

שבוע טוב!

9 months are a long time.
Most of this time is spent waiting, going from one pregnancy milestone to the other until you reach 9 months in and it finally hits you that this situation is going to end and there is a baby at the end of the rainbow...

At the moment I'm 39 weeks in and my due date is April 1st (4 days from today) and I figured that although I'm pretty used to being pregnant by now, it's soon going to end. And I might miss some of the pregnancy stuff. And I'll be happy to say goodbye to some others.
So here's a little summary:

Things I'm not going to miss about being pregnant:

1. Being unable to eat certain foods -
Sushi! we've already talked about it, I'm getting pretty obsessed with sushi and can't wait to eat it again soon... mmmmmmm

2. Sleeping on the side - 
I was used to sleeping on my belly before I became pregnant so it was a huge change for me to sleep on the side. In general, sleeping positions have become very uncomfortable during this pregnancy and I just wanna go back to rolling in my bed and sleeping in any position I fell like.

3. Counting fetus movements - 
This one is really annoying! Every time I get checked by my doctor or nurse I get asked if I'm feeling the baby and counting the movements. They ask it more than once which obviously makes me doubt myself and feel a little anxious. 

4. Loosing my belly button - 
I really liked my belly button and it's been going through hell this pregnancy. It has lost its cute shape and kind of vanished. I'll be happy to get this body part of mine back to it's regular shape and form.

Things I'm going to miss about being pregnant:

1. Not cleaning our cat's litter box -
This was considered one of my cleaning tasks around the house before I got pregnant, and my dear husband is now doing this chore (since pregnant ladies should not be around cat litter).
Going back to cleaning this creature's toilet is definitely not something I'm looking forward to do.

2. Being the sole master of my time -
This is going to be a bit of a shock to me when the baby comes. 
No more going out to the grocery shop to buy leeks because I fill like making a leek pie right now. And no more getting out of the house in ten minutes :\
Everything will have to be much more planned from now on (in keeping with the baby's schedule) but I'm hoping for a nice, good tempered baby who will be my partner wherever I go. Hope with me :)

3. Experiencing it all for the first time -
This pregnancy has been at times surprising, intriguing, confusing and a bit frustrating, but most of all - new and exciting!
I'm glad I could "take it all in" and found the time to stop and watch what is happening to my body and to me. I also tried to take things more easy, because I'm pregnant :)
I guess next time around will be less exhilarating, plus, I'll have a little child to take care of so not a lot of time to focus on my experience.

4. Feeling womanly -
It's a bit funny to write, but although I look like a pretty girly girl, usually I refer to myself and think of myself as a "person" or "human being" before I consider myself a "woman".
This pregnancy definitely made me become more in-tune with my femininity and realize it's a big part of who I am.

5. Checkups at the OB/GYN -
The funnest part! No more dropping your pants and opening your legs in an awkward position. All ultrasound checkups are external and you just have to pull the shirt over your belly. I'm definitely gonna miss that.

6. Being greeted by strangers - 
Every time I go out of the house I'm getting a lot of greetings and blessings from strangers: "have and easy delivery", "good luck", "lots of health", these are only some of the things I get, and I have to say it's quite nice to get such lovely attention.

Have you found yourself missing being pregnant? If so please share.
And have a nice Sunday!

Image by: Ronen Frieman

Read More

my maternity photoshoot pt. II / צילומי הריון, חלק ב

צהריים טובים,
בהמשך לפוסט הראשון של צילומי ההריון שעשיתי עם איטן, זה החלק השני והאחרון בסדרה שלנו.
גם האאוטפיט הזה צולם באותו לוקיישן (משתלת הגן הקסום ברשפון) ובאותו קונספט, והפעם התמקדנו בעריכה בדיטיילים הריוניים ופרחוניים.

את איטן לא הכרתי לפני הצילומים והמפגש עם צלם / צלמת חדשים הוא תמיד מסקרן ומפתיע - לא רק בהריון - וחלק ניכר מהתוצאה הסופית, מלבד העניינים הטכניים של הצילום (שחלקם הגדול לא ידועים לי), הוא הכימיה שבין המצלם למצולם, ומערכת היחסים שנוצרת, גם אם בזמן קצר, ובאה לידי ביטוי בתמונות.

מאחר והתחברנו בקלות ובטבעיות (מי שייקרא את המשך הפוסט יוכל להבין למה), החלטתי לראיין את איטן, לשמוע ממנה על השקפת העולם הצילומית שלה, ולקבץ ממנה כמה טיפים ואינפורמציה שיכולים להועיל למי שמתכננת צילומי הריון:

שם: איטן

גיל: 29

קצת רקע עלייך:
למדתי צילום וחינוך באקדמיה לעיצוב וחינוך ויצו חיפה. כיום אני צלמת, בעלת סטודיו בהרצליה ובנוסף גם מורה לצילום לכיתות ה׳-ו׳. 
(הערת הכותבת: גם אני למדתי שם תקשורת חזותית. היוש ויצו חיפה!)

מה הביא אותך לצילום ומה מושך אותך בתחום הזה?

המפגש עם אנשים מרתק אותי בכל פעם מחדש. מתוך החיבור והאהבה לאנשים נוצרה משיכה טבעית והתמחות בצילומי משפחה, הריון, ילדים, ניו בורן ובוק בת מצווה.

איך היית מאפיינת את הצילומים שלך?

כצלמת אני מאמינה בצילום נקי ופשוט אבל בעל משמעות.
הצילומים שלי מוקפדים מאוד, מאופיינים בקווים נקיים ובעלי אופי עדין ורך, עם ניחוח אופנתי, לוקיישנים פסטורליים או צילומי סטודיו באווירה טבעית.

מאיפה את שואבת השראה לצילומים?
בלוגים, אתרים של צלמים מחו״ל, פינטרסט, מוסיקה, סרטים, וכמובן אופנה ועיצוב. 

מה את הכי אוהבת לצלם?
צילומי אנשים בטבע. הדיאלוג שנוצר ביננו במהלך הצילומים מיוחד עבורי בכל פעם מחדש.
אין כמו הטבע בשיא יופיו ועוצמתו כרקע לצילומים: המרחבים הפתוחים, הצבעוניות, האור הטבעי שאין שני לו!

למה בכלל צילומי הריון? והאם תוכלי לחלוק מנסיונך כמה טיפים לנשים שמעוניינות להצטלם צילומי הריון?

לטעמי האישי, מעבר למזכרת מהתקופה המיוחדת והלא שגרתית, זוהי הזדמנות לראות כמה שאת יפה, נשית, להתחבר אל עצמך ואל הגוף שלך ולחוות חויה מעצימה שתהווה גם מזכרת למי שאת.

* זמן הצילום האידיאלי עבור צילומי ההריון הוא בשבוע 30-34 של ההריון, זה עיתוי שבו הבטן מספיק בולטת ויפה ועם זאת את מרגישה טוב, לא כבדה מדי ולא מוגבלת בתנועה.

* טיפ נוסף הוא בחירת הלוקיישן לצילומים: מתוך האופציות של בית, טבע או סטודיו, כדאי שתצטלמי במקום בו את מרגישה בנוח. צילומי חוץ מתאימים למי שמרגישה בנוח ובחופשיות אל מול המצלמה. למי שקצת "מתביישת" ומעדיפה את האווירה האינטימית מומלץ להצטלם בבית.

* עמדי ליד מקור אור טבעי: חלונות גדולים, ובנוגע לרקע: עדיפות לקיר חלק, או כורסא מעניינת. השעות הטובות לצילומים הן בבוקר מוקדם או לקראת השקיעה. בזמן זה האור עוטף, טבעי ועדין .

* מבחינת זויות צילום: רצוי להצטלם ב"גובה העיניים”, לא לצלם מלמטה או מלמעלה, זה יגרום לעיוות התמונה והגוף יראה לא פרופורציונאלי.

*השתדלי להיות עצמך מול המצלמה וככה תתקבל התוצאה הטובה ביותר.

(הערת הכותבת: אחלה טיפים גם לאיך להצטלם באופן כללי ולצילומים לבלוג אופנה.)

* מבחינת לבוש וסטיילינג: אני בדרך כלל ממליצה למצולמות שלי לבחור לצילומי הריון בשמלות בצבעים אחידים ועדינים. או כותנות לילה מחמיאות. אם אתן מעוניינות בבדים או צעיפים בחרו בבדים קלים/דקים שנשפכים עוטפים את הגוף בצורה מחמיאה. מי שמעוניינת בצילומים "חושפניים" יותר יכולה לבחור בחזייה ותחתונים שחורים. 

העצה הכי טובה שאת יכולה לתת למצטלמות:

לשחרר מעצורים, להנות מהחוויה ולזרום... מזל טוב :)

שוב תודה לאיטן על הצילומים והטיפים המעולים. נתראה בצילומי ניו בורן? :)
מי שמעוניין לראות את כל החומר הצילומי יכול להיכנס לאלבום הזה.

צילומים: איטן צילום אמנותי
הפייסבוק של איטן

שבת שלום!

This is part II (and final) of the maternity photoshoot I did with the lovely Itan - you can see part I here.
We shot this outfit also in the same location and this time we focused more on the details while editing.

I did not meet or know Itan before the photoshoot, and any encounter like that is always exciting and interesting to me. I think the final result of a photo-shoot has a lot to do with the chemistry and the relationship established between the photographer and his/her human subject. And every time I take pictures with a new photographer I'm curious about what will be the outcome.

As I got to know Itan a bit better I found out that her favorite thing to photograph is people in the outdoors, so no wonder we hit it off easily and were on the same page regarding this shoot.
It also occurred to us that we both studied at the same design academy in Haifa, WIZO, I was there a few years earlier, studying visual communications (graphic design) and Itan was studying photography.

I love Itan's simple and clean approach to photography and the details and delicacy of the photos she takes. I had a great time shooting this and maybe we'll meet again for the newborn photo-shoot? :)

Big thanks to Itan, if you wanna see the rest of the photographic material please go to this album.

Photos: Itan Photography
Itan's Facebook page

Have a great weekend!
XX

Read More

pregnancy outfit in pink & grey / אאוטפיט הריון בורוד ואפור

היוש!

אתם לא טועים, הבטן לא התכווצה (אלא להיפך, כרגע היא ענקית ומעיקה ביותר) פשוט חזרתי לתמונות שצולמו כמה שבועות אחורה, כשהכל היה עוד קליל וחביב ולא מאתגר לסחיבה.
למי שתוהה אני כרגע בשבוע 38, מתהלכת כמו ברווז ובעיקרון מחכה לרגע האות שאני עדיין לא יודעת מתי יהיה :)
פיניתי את היומן שלי מפגישות ודברים שקשורים לעבודה וגם מאירועים והזמנות למיניהם כי זה לא הזמן לעשות תוכניות. אז אני מבשלת קצת, מסיימת עניינים אחרונים ומטלות שאני רוצה לסגור לפני שהבייבי בא ומכינה את כל הפוסטים שיש לי בקנה. מעניין אם כולם יצליחו לעלות לאוויר בזמן..
and now we wait !

הלכתי כאן על אאוטפיט די נקי וקל ללבישה: טייץ הריוני, סריג פשוט וג'קט קל מעל הכל. בגזרת האקססוריז המשכתי עם הצבעוניות הכללית של האאוטפיט ובחרתי תיק אפור ומשקפי שמש רפלקטיביות בגווני ורדרד, סגלגל (צהבהב, ויש בהן עוד גוונים - תלוי לאיזה כיוון של השמש אתם מסתכלים).

אני מחבבת מאוד משקפיים מהז'אנר הנ"ל (ניתן לראות בפוסט הזה, הזה והזה) ואף שמדובר בטרנד, זה טרנד שממשיך כבר כמה עונות ולא נראה שהוא הולך להעלם בעתיד הקרוב. אחלה בחירה כזוג שני או שלישי אחרי שיש לכם כבר דגם אחד "קלאסי" בשחור או חום.

בגזרת הנעליים הלכתי על מראה מחוספס וקשוח, אמנם לא הופיעו הרבה בבלוג אבל מדובר באחד מזוגות ה-go to שלי בהריון הנוכחי - כשעיקר מה שאני רוצה לנעול זה נעליים עם עקב נמוך וסגירה קלה ונוחה כמו רוכסן.

המשך שבוע טוב 3>

אני לובשת: 
סריג זארה (ישן) / old knit from zara
טייץ הריון אבישג ארבל / Avishag Arbel maternity tights
ג'קט נקנה בחו"ל / jacket from one of my buying trips
משקפיים של Illesteva מ-EYE LIKE OPTIC ברעננה / Illesteva sunglasses c/o EYE LIKE OPTIC
תיק קלואה / chloe paraty perforated bag
מגפונים ash, מהחורף האחרון / ash booties

Hi guys,
you are not mistaken, my belly hasn't shrunk (quite the contrary) and I haven't given birth yet. I'm just going back to an outfit that was shot a few weeks ago when everything was more light and easy to carry :)

I'm wearing here one of my go to pregnancy outfits which is pretty simple: a plain knit, maternity leggings and a light blazer-coat. The accessories are in the same color palette as the rest of the outfit: a grey bag and mirrored sunnies in the shades of pink, purple (and also a bit of yellow, depends on what direction you are looking at).

I really like these kinds of sunnies (you can see some examples here, here and here), they are trendy yet not too trendy and will continue for at least a few seasons more. I got my first pair of mirrored sunnies in 2012 and I think they are a nice addition to your collection, especially if its the second or third pair after a more "classic" frame in black or brown.

As for shoes, I went for a bit of an edgy note. this pair was pretty useful this winter since I was looking for easy to wear shoes with a low heel and a zipper.

Have a nice rest-of-the-week :)

Read More

gifts for the new mom / מתנות ליולדת

היוש,
אז, עדיין לא ילדתי (כרגע האתר הזה הפך לשימושי ביותר), אבל אני מתחילה לחשוב על היום שאחרי, כמובן. 
ואם הוא כולל תשורות אני לגמרי בעניין. כנראה שגם אם הוא לא היה כולל הייתי בעניין, אבל מי לא אוהב מתנות מחברים ובני משפחה.
כידוע, כפי שנהוג כבר שנים בציביליזציות מערביות - כאות הוקרה, הערכה, ואהבה לאישה שעשתה את המשימה הלא פשוטה של להיות בהריון במשך תשעה חודשים, פלוס כל הדברים האחרים שהיא עושה בשוטף, והביאה לעולם גור/ת אדם, נהוג להביא מתנה.
אז חשבתי על כמה מתנות שלא הייתי מתנגדת לקבל, התקשקשתי על זה עם חברות ואמהות טריות, וערכתי אותן ברשימה שדי מלהיבה אותי, אז אפשר לומר שאני מוכנה ללדת. אחרי הבחירות כמובן.
קדימה למתנות:

1. סלסילת מתנה של מקרונים ופרחים:
מתנה ליולדת השיקית וחובבת האסתטיקה, וכזו שמהווה אחלה שדרוג לקומבינציית ה"פרחים + שוקולד" הדי נדושה.
גילוי נאות, מאז שגיליתי את האינסטגרם הזה (חבל שאין להם אתר!) אני די באובססיה לעניין, ורק מחפשת תירוץ מספיק טוב להזמין משהו, אז מזל שיש לי לידה בלו"ז.
וכאמור עדיין לא ניסיתי את המוצרים שלהם אבל אם זה קרוב למה שנראה בתמונות, בטוחה שזו מתנה יפהפייה ומושקעת.

2. שמיכת עיטוף לתינוק:
טרנד ה-swaddeling הולך חזק בתחום התינוקות ואנחנו הולכים לתת לזה צ'אנס.
השמועה אומרת שעיטוף וכריכה של התינוק כמו זחל עוזרת לדמות סביבה סגורה ונעימה של הרחם ולהרגיע תינוקות.
זה כמובן נשמע טוב על הנייר, אבל מצריך את האקססוריז הנכונים: שמיכה בגודל המתאים, מחומרים מתאימים ולעטוף בצורה הראויה מבלי לחנוק את התינוק :)
כמובן שכמו בכל טרנד, מגוון המוצרים והאפשרויות שמתקשרים אליו הוא רחב, אז יש שמיכות רבות, מעוצבות יותר או פחות, שנשמח לקבל כמתנת לידה.

3. עוגת חיתולים:
לא גיליתי פה את אמריקה, אבל זאת נראית לי מתנה חמודה מאוד, וליצירתיים מביניכם אפשר לנסות להכין את זה בבית עבור היולדת שאתם רוצים לפנק ואז יש לזה עוד ערך מוסף (יש מלא מדריכים ברשת, פשוט חפשו בגוגל how to make a diaper cake).
למה עוגת חיתולים? כי חיתולים יקרים, ובתחילת חיי התינוק הם מצרך הכרחי, אז אי אפשר לפספס עם זה.
כמו כן, העוגות המעוצבות האלה נראות מרשימות ובדרך כלל מגיעות עם עוד כמה צ'ופרים נלווים כמו חיתולי טטרה, אאוטפיט לתינוק, צעצוע קטן, תכשירים כאלה ואחרים - ככל העולה על רוחכם או על רוחה של החברה שממנה הזמנתם את העוגה.

4. תכשיט ליולדת:
הקלאסיקה של מתנות הלידה.
בדרך כלל זה מסוג המתנות שבן הזוג אחראי עליהם, אז אם שלי במקרה קורא את הפוסט הזה: לא הייתי מתנגדת לטבעת היפהפייה הזו, ביחוד מאחר ואיבדתי את טבעת הנישואין שלי אי שם במהלך ההריון.
נראה לי כמו פיצוי יפה על הטבעת האבודה ואחלה פרגון באמצעות זהב ויהלומים לבת זוגך האהובה, שנשאה את בנך הבכור במשך 9 חודשים ארוכים וממולאי שלפוחית :)

5. ספר על הורות או: איך הצרפתים מגדלים ילדים - Bringing Up Bébé:
הקרדיט לסעיף הזה מגיע לרונה, שהזמינה עבורי את הספר הזה כמתנה.
למען האמת אולי הוא עדיף אפילו כמתנה לקראת הלידה, כל עוד יש להריונית זמן לקרוא בנחת וברוגע.
אנחנו כבר יודעים שהצרפתים מתלבשים יותר טוב מאיתנו, אז מסתבר שהם יודעים גם לגדל ילדים בצורה מוצלחת למדי. They have it all!
אני כרגע בעמודים הראשונים, שמדברים על איך ההריון הצרפתי שונה מההריון האמריקאי (הצרפתיות, כך עולה, אוכלות גם מזונות "אסורים" כמו סושי, אויסטרים וגבינות לא מפוסטרות במהלך ההריון, משתדלות לא להעלות יותר מדי במשקל, ובגדול נוקטות גישה נונשלנטית ולא היסטרית כלפי מצבן כשהן "מחכות לילד"), אם לסכם בקטנה, הספר נראה מבטיח ואני מקווה להספיק כמה שיותר ממנו לפני הלידה. דיווחים בהמשך.

6. ארוחת סושי מוזמנת מראש:
אחד הדברים שאני מחכה להם יותר מכל, הוא לחזור לאכול סושי.
מתה על סושי ומתגעגעת למסורת ה-sushi night שהיתה לי ולבעלי פעם, לפני שהפכתי לכדור אנושי.
לכן הייתי שמחה לקבל כרטיס מתנה לארוחה זוגית במסעדת הסושי האהובה עלי  - שהיא במקרה FU SUSHI בתל אביב.
או לכל מסעדת סושי נחמדה אחרת, בתכל'ס.
 
7. בגדי תינוק:
בטוחה שנקבל כאלה לא מעט, ואם כבר בגדי תינוקות אז שיהיו בסטייל, בכל זאת, בלוגרית אופנה מגדלת דור המשך:
כל דבר מבייבי גאפ ישמח את ליבי, ואם אתם בין קרובי או מכרי בחו"ל אז משהו שיקי מ-petit bateau.

8. שירותי נקיון:
לא שאני רומזת שהיולדת היא זו שאחראית לנקיון הבית (אצלנו בבית יש חלוקה די שווה בנושא הניקיון וכל אחד תורם את חלקו), אבל אחרי הלידה אני מתארת לעצמי שגם בן הזוג יהיה קצת הלום ועמוס אז אפשר להקל גם עליו ולהעניק לזוג ההורים הטריים שירותי ניקיון בדירה על חשבונכם.
מתנה מתחשבת ומועילה.

9. כרטיס מתנה לחנות הבגדים או לאתר השופינג האהוב על היולדת:
מתנה סופר שימושית וכייפית שתבוא לידי שימוש כמה שבועות אחרי הלידה, כשהיולדת כבר התאוששה ומתחילה לזנוח את בגדי ההריון. כמו כן, זה השלב שבו התינוק מקבל המון בגדים ומתנות, אז למה לא להתייחס גם את לאם הטרייה ולתת לה מתנה שהיא רק בשבילה?

אלה היו תשעת הרעיונות שלי למתנות חמודות ליולדת ולרך הנולד.
מקווה שקלעתי במתנות (בכל זאת עדיין לא ילדתי) ואולי גם עזרתי לכם לחשוב על רעיון למתנה מגניבה למישהי קרובה ללבכם שילדה או יולדת בקרוב.
מי שכבר ילדה מוזמנת לחלוק עוד רעיונות של מתנות יצירתיות ושימושיות שהיא קיבלה, כפרגון ליולדות שבדרך.

Read More

bandana & stripes / בנדנה ופסים

שישי שמח!

קודם כל תודה גדולה לרונן פריימן על הצילומים הללו, וחכו לעוד פוסט מעניין בלוקיישן יפהפה שצילמנו ביחד.

מתחילים להתקרב ל-due date בצעדי ענק: נשארו עוד משהו כמו 20 יום, אם אכן בוטן יחליט שהוא לא ממהר לשום מקום, אבל זה לגמרי תלוי בו, אם בא לו לצאת מחר הוא יוצא מחר ואף אחד לא יכול לעצור אותו. אהההההההההה!!!!!!!
אני בשבוע 37, שמבחינה רפואית אומר שהעובר השלים את גדילתו ברחם ואם לידה מתחילה מעכשיו והלאה זה בסדר גמור. בזמנך הפנוי מה שנקרא...
אבל לאמא יש עוד כמה פוסטים בקנה, ודברים אחרונים לסדר בתיק לבית החולים אז היא ממש מקווה שלא תהיה חננה ולא תמהר לצאת בימים הקרובים. תודה. 

מבחינת חודשים אני כבר בתוך חודש תשיעי, שפתחתי אותו קצת חלושעס למען האמת.
הבטן סופר גדולה וכבדה, ולי יש אנרגיה של אישה בת 100. בעצם, יש מצב שיש לה יותר אנרגיה ממני כי אין לי אנרגיה בכלל.
תוסיפו לזה גם הצטננות / וירוס שחטפתי לפני יותר משבוע ואני עדיין מנסה לנער מעליי ותקבלו בחורה קטנה ומעוררת רחמים, עם כדורסל ענקי בבטן וערימת טישואים שמסתובבת איתה בכל מקום.

כדי לשמור על המורל אני מנסה להאחז בכמה דברים שעוד נותרו לי:
1. אוכל - מה שקורה בשבועות האחרונים זה בעצם רכבת אוירית של מזון שנכנסת לי לגוף.
כמו מכור לעישון שמצית סיגריה בסיגריה, אני מסיימת מנה ועוברת למנה באה. ארוחת צהריים ממוצעת מורכבת כרגע משלוש ארוחות צהריים והלסת שלי לא נחה לרגע. אני מתפלאת איך אני יכולה להיות רעבה ולחפש משהו לאכול בכל רגע נתון. מדהים!

2. אופנה - הרבה ללבוש אני לא יכולה, אבל אני עדיין אוהבת ומתעניינת בטרנדים ושמחה שבמסגרת המגבלות הצלחתי ליישם באאוטפיט אחד שניים מהם: הטרנץ' הקליל וצעיף הבנדנה.
את גרסאות הבנדנה ראינו כבר בחו"ל לא מעט בחודשים האחרונים (כאן, כאן, כאן וכאן. למשל) ולמרות שזה מקצר / מעלים את הצוואר, זה ממש עשה לי חשק.
בינינו, גם אין לי כרגע מותניים אז עוד איבר יותר או פחות... מה זה משנה.
בקיצור אני די מבסוטה מעצמי שגם במצב צבירה של ממותה ובאנרגיה מינימלית אני מצליחה להיות on trend. ההנאות הקטנות של החיים.

ולא אסיים את הפוסט בלי להכריז על הזוכות בכרטיסי מתנה לשופינג ב-LOVES, מזל טוב ל:
הדס חייט
סווטה פרונטון
יעל קריידרמן
תודה מקרב לב לכל מי שהשתתפה, הייתי שמחה לתת מתנה לכל אחת מכן, אבל לאור ההענות הגדולה הייתי נשארת בלי סטוק :) לאב יו 3>

אני לובשת:
טרנץ' קליל LOVES (זמין במידות S, M אני לובשת סמול) / LOVES trench
חולצת פסים מחו"ל / stripe shirt bought in a random store abroad
צעיף בנדנה זארה / zara bandana scarf
תיק גוצ'י / gucci disco bag

תהיו בריאים, תהנו מהסופ"ש.

Happy Friday :)
So, I'm about 20 days away from my due date, so it can actually be any day now.
Baby has come full term, and if I go into labor it's completely OK, but I still have some stuff I need to do so I hope peanut will not be in a big rush and that I still have at least a week or more to prepare and finish my tasks.

Energy wise, I started month number 9 very low.
The belly is big and super heavy and on top of that I got some virus / cold that I'm trying to shake off (for more than a week now) so I'm feeling a bit down and tired.

To keep moral high I'm holding on to 2 things:
1. Food -
I've been eating like crazy and pretty amazed of myself. I finish one meal and than start another, my jaw never rests and I can never have enough food. Yumm!

2. Fashion - 
I can hardly wear anything at this point, but I'm still into trends and even managed to incorporate 2 of them in this outfit: the light trench and the bandana scarf.
We've seen a lot of bandana scarves in street style photos in the last few months (examples: here, here, here, and here) and even though it makes your neck kinda disappear I really like it.
Also, I have no waist at the moment, so throw in no neck, it's fine by me.

Huge thank you to Ronen Frieman for the lovely photos, we shot another post in a beautiful location so wait for it :)

Have a nice weekend
XX

Read More

how to prepare for pregnancy and labor / איך להתכונן להריון וללידה

אולי זה יישמע לכם די מוזר אבל ההריון הזה תפס אותי, במידה מסוימת, עם המכנסיים למטה.
בהחלט צריך להוריד את המכנסיים כדי להיכנס להריון, ולא הרבה יותר מזה (לא ניכנס לדיטיילים גרפיים), אבל משום מה הדבר הזה נתפס בעיניי כמו משהו יותר מורכב והייתי בטוחה שהדרך אליו תהיה פתלתלה ויהיה לי זמן להתרגל לרעיון ולהיערך.

במבט לאחור לא הייתי מוכנה להריון הזה מאספקטים מסוימים, ועל אף שאני כבר לגמרי בגיל המתאים פלוס, ובגדול הנושא כבר תוכנן לשנה הנוכחית, זה עדיין הצליח להפתיע אותי.
אני אפילו זוכרת שכשקניתי את הערכה לבדיקת הריון התעצבנתי על זה ביני לבין עצמי בקופה, כי הייתי בטוחה שאני מבזבזת סתם 30 ש"ח ואין מצב שאני בהריון.
ואז עשיתי פיפי, וצפיתי בשני הקוים מופיעים. ולמען האמת הייתי די בשוק ולא היה כל כך ברור לי מה לעשות.

אז לטובת מי שמצאה או מוצאת את עצמה בהרגשה דומה לשלי, או שיותר נכון - מי שמעדיפה להרגיש בשליטה ובמוכנות בעת שהיא מקבלת את הבשורה המשמחת - הנה כמה טיפים מנסיוני על איך אפשר להתכונן ולהיערך בצורה טובה לעניין:

1. ביטוחים רפואיים -
הנושא החשוב והמרכזי בהיערכות מבחינתי.
לצערי לא היו לי כאלה עם תחילת ההריון, ואחזתי רק בכרטיס "רגיל" של קופת חולים מכבי.
בהמלצת חברה ניגשתי מיד לשדרג את החברות במכבי ל"מכבי שלי" ועל אף שיש תקופת המתנה לחברי הקופה, סיימתי אותה לפני כחודש וכרגע אני מתכננת על צ'ק כיסוי הריון ולידה, שבא לי מצוין לקראת הוצאות הלידה הגדולות (כגון מלונית באיכילוב, ציוד להנקה וכו').
בדיעבד חבל שלא הצטרפתי כמה חודשים מראש ואז הייתי מנצלת את הביטוח הזה לעוד דברים במהלך ההריון, ששילמתי עליהם מכיסי ללא קבלת החזר כלשהו.
בנוסף ל"מכבי שלי" עשיתי גם ביטוח בריאות פרטי, שדורש תקופת המתנה גדולה עוד יותר ולצערי הוא לא יהיה רלוונטי להריון הזה, וחבל.
למה צריך את הביטוחים האלה?
כל בדיקה יוצאת דופן שלא כלולה בביטוח הרגיל בקופת החולים, התייעצות עם רופא פרטי או סקירה שתרצו לעשות באופן פרטי עולה הון עתק.
הביטוחים האלה נותנים החזרים משמעותיים ואם מפעילים שני ביטוחים ביחד אפשר להגיע לפעמים להחזר כמעט מלא.

2. להתחבר לבת משפחה/חברה שילדה לא מזמן או נמצאת בשלב מתקדם יותר של ההריון -
בחודשים הראשונים להריון יש חשש גדול מהפלה והמוסכמה הכללית אומרת שמומלץ לא לספר לפני שבוע 12 או 13.
יש מי שמספר לאומה לפני כן, אבל אם את נמנית על אנשים כמוני, שחיכו עד אחרי הסקירה הראשונה כדי לבשר את הבשורה, תמצאי את עצמך עוברת תקופת המתנה די מתסכלת ומורטת עצבים וגם מלאה בשאלות. כי קורה הרבה, והכל חדש!
למזלי גיסתי ילדה לפני חצי שנה בן ראשון, והיא היתה הקו החם שלי בכל הנוגע להריון ולידה.
כשערימות דפי ההפניה לבדיקות התחילו להתבלבל היא עשתה לי סדר בבלגאן, היתה על "חיוג מהיר" בווטסאפ כשהתלבטתי לגבי מיחושים שונים ודאגה להרגיע אותי כשנלחצתי מדי פעם.
וכמובן שהיא ממשיכה לענות על כל שאלות הקיטבג שיש לי ולחלוק מנסיונה גם עכשיו.
אז בהזדמנות זו - תודה אריאלה!

3. חומצה פולית ובדיקות גנטיות - 
רצוי ליטול חומצה פולית מראש, מספר חודשים לפני הכניסה להריון (ממשיכים לקחת במהלך ההריון), למה?
על זה תוכלו לקרוא באתר משרד הבריאות.
את זה דווקא עשיתי, אבל מה שלא עשיתי זה בדיקות גנטיות שבפועל התבצעו בשלהי חודש שני ותוצאותיהן התקבלו כשהייתי כבר כמעט בחודש רביעי. קצת מפספס את הפואנטה.
החלטתם להיכנס להריון, גשו קודם לבצע את הבדיקות האלה.

4. להתרחק מאנשים שליליים ומסיפורי זוועות של הריון ולידה -
תמיד יהיה מישהו בעבודה או מבין החברים או בפורום כזה או אחר באינטרנט שיש לו סיפורים מסמרי שיער ומצמררים.
בעודך מנסה להתרגל לשינויים בגופך ולדבר הענק שעומד לקרות בחייך, הדבר האחרון שאת צריכה זה גישה שלילית, אז אני מציעה לשמור מרחק מהמלחיצים ולהתמקד בעניינייך יחד עם מי שיודע לחזק, להבין ולהכיל. בטוחה שיש גם כאלה במעגל האנשים שאת מכירה וקל לזהות אותם.

5. אוכל / תזונה -
לא ציינתי את זה כאן עד כה אבל במהלך החודשים הראשונים להריון נעזרתי בשירותיה של דיאטנית.
ההתחלה של ההריון היתה בעייתית בנושא האוכל וכללה אצלי בחילות קשות וירידה במשקל, דבר שהלחיץ אותי מאוד וגרם לי לפנות לעזרה מקצועית.
כמה מפגשים החזירו אותי לתלם עם תפריט יומי שקל לעקוב אחריו ורעיונות לארוחות ולמזונות בריאים ומתאימים במיוחד לתקופת ההריון.
בנוסף, תמיד אהבתי וידעתי לבשל אבל ההריון הזה שיכלל את הבשלנית שבי.
אין כמו אוכל ביתי שבישלת במו ידייך ואת יודעת שהוא טרי, נקי ומוכן באהבה. זה האוכל האידאלי להריון.
לכן, כדאי להגיע להריון עם ארסנל מתכונים למאכלים אהובים, מנחמים ולא מסובכים שיהיה לך כיף להכין ועוד יותר כיף לזלול (או שפשוט תעשי רגשי לאמא שלך ו/או לחמותך ותגרמי להן לבשל לך בכל התקופה הזו. אבל אני תמיד הייתי בעד עצמאות. וגם אמא שלי גרה די רחוק :)).
כמו כן, מי שמכורה למשקאות קלים למיניהם (כמוני), הייתי מציעה להתחיל מראש לצמצם מינונים כדי שהגמילה בהריון לא תהיה כל כך קשה (דיאט קולההההההההה. אני מרשה לעצמי 2-3 כוסות בחודש אבל זה כמובן הרבה פחות ממה ששתיתי קודם).

6. קורס הכנה ללידה - 
אחד הדברים שעשיתי עם בעלי ושאנחנו מרגישים שחיזקו אותנו ונתנו לנו כלים ובטחון להתמודד עם הדבר המפחיד והלא נודע שנקרא "לידה ראשונה", הוא קורס הכנה ללידה של מכבי.
את הקורס עשינו בסניף מכבי ברח' אורה ברמת גן והוא הועבר ע"י הפיזיותרפיסטית לאה רובין והמיילדת הבכירה ענת עצמון. שילוב מעולה בעיניי. 
אמנם עדיין לא עברנו את הלידה אבל כל השאלות והתהיות שהיו לי לפניו נענו במהלכו אפילו לפני שהספקתי לשאול אותן. בקורס נכחו כ- 5-6 זוגות, האווירה היתה סופר אינפורמטיבית אבל גם קלילה ומשועשעת ומבחינתנו לפחות זה היה אחד ההיילייטים של ההריון.

7. חיות מחמד - 
לקינוח, סעיף מליון הדולר!
מי שעוקב אחרי ברשתות החברתיות יודע שיש לנו חתול, ציון, והוא די בעייתי.
בלי להיכנס לכל השריטות הנפשיות והבעיות הפסיכולוגיות שיש או אין לו, זה אחד הדברים שאנחנו קצת חוששים ממנו לקראת הגעת התינוק.
עם זאת, אנחנו לא מהאנשים שחלילה יזרקו את חיית המחמד מהבית לפני הלידה ומתכוונים לתת לחתול צ'אנס להסתדר עם הבוטן ומקווים לטוב.
כמובן שלקוות זה לא מספיק אז אנחנו כבר נערכים באמצעות מספר כתבות שמצאתי ברשת: כתבה, כתבה, כתבה.

אז אלה היו הטיפים שלי שמתבססים על נסיוני בהריון שאני מתעדת פה כבר כמה חודשים.
מאחלת לכן הריון בריא ונעים, ולידה קלה (גם לי)!

*הפוסט מוגש בחסות קופת חולים מכבי. כל החוויות והרשמים הם שלי בלבד.

אל תשכחו לחזור לכאן בקרוב ולגלות מי הזוכים בהגרלה בכרטיסי מתנה לאתר השופינג LOVES
שבוע מוצלח :)

Hi guys.
I've had this post on my mind for a few months now and I'm glad to finally share it.
It will maybe sound strange but this pregnancy caught me a bit by surprise: I know. it's not a teenage pregnancy, and I'm definitely the right age (and more), and me and my husband discussed it before and talked about getting pregnant this year, but... for some reason I was still a bit overwhelmed when I did the home pregnancy test and did not expect it to be positive. And I could have done more to prepare myself.
So here's my tips:

1. Get your medical insurance(s) sorted -
This is the part where I was least prepared, I should have gotten my private insurance much earlier (it has a waiting period of one year) and also upgrade my HMO membership earlier.
These insurances can save you a lot of money so I think they are a must and I definitely needed to get it sorted earlier. 

2. Find a family member or a friend who just gave birth or who is expecting and due to give birth before you -
These 9 months are gonna be exciting and filled with a lot of new things. You might be a little anxious in the beginning because of the fear of miscarriage and you might not wanna tell people until the first trimester, which is the roughest, will be over.
So that's why you need a good support system by a close friend/relative who has been there and can help you know your scans, answer your dumb (some of mine were really dumb) questions, and take off some of the pressure. Thanks to my sister in law Ariela for being there!! 

3. Folic Acid and pre-conception tests - 
You should take folic acid a few months before getting pregnant (ask your doctor about this), and also it's customary to continue taking it during pregnancy.
In Israel it's recommended to do genetic tests before you get pregnant - which I did only in my third month in - so ask your doctor about what tests you should do beforehand too.

4. Stay away from negative people - 
You'll always bump into people who have horror birth stories and others that will try to get you to panic or feel anxious. I'm sure they don't mean that on purpose but it's just how they are so I highly recommend to keep your distance, and find a nice company of friends who will support and empower you during this pregnancy.

5. Food / Nutrition -
In the beginning of my pregnancy I had severe nausea and even lost some weight. That's why I took the help of a nutritionist who got me back on track within a few weeks time with a great and easy daily diet to follow, and some nice recipe and food ideas that are especially good for pregnancy.
I also suggest developing a little arsenal of recipes that are easy to prepare and you'll love to make (and eat!).
During this pregnancy I eat less and less outside, because I think home cooking is the healthiest and cleanest, and found myself making a lot of home cooked meals.
I think it even developed my cooking skills a bit :)
Also, if you're addicted to sodas (like me) I suggest starting your rehab before you get pregnant otherwise it's gonna be rough going cold turkey. Oh, how I miss my diet coke! I allow myself 2-3 cups a month but it's much less than I used to.

6. Attend a birthing class - 
This was definitely one of the highlights of this pregnancy.
I attended it with my husband in a small group of 5-6 other couples who are expecting their first born. The guides were a physiotherapist and a nurse-midwife, both very experienced and overall great people. 
It helped a lot alleviating most of the pressure and concerns regarding the first labor, gave us a lot of helpful information and tips, and was overall a fun, productive and nice experience. I highly recommend taking such class  on your second trimester.

7. Prepare your pets -
Ha! If you follow me on instagram you probably know we have a cat. A bit problematic cat, but we love him to bits and would never think of kicking him out before the baby arrives (like some people do).
But, as he is somewhat aggressive in nature, and our son's health and security is a top priority, of course, we started looking into how to prepare him for the big change. 
We are following tips I found here, here and here, and hope that by doing so the cat would be less shocked and surprised by the change, and welcome the new born nicely. Let's pray!

I wish you a healthy and easy pregnancy, and also a positive birth experience!
XX

Read More