היוש,
קיבלתי כמה בקשות לפוסט מהסוג הזה אז הנה זה בא - הנקה מהזוית האישית שלי, ומה לעזאזל אפשר ללבוש כשמניקים.
אם קראתם את הפוסטים הקודמים שלי בוודאי הבנתם שאני מניקה.
הנקה היא טרנד רציני כרגע (כמו שפורמולה היתה בשנות ה-80) ואני בעד, אבל חשוב לי לציין שאני לא חלק מארגון לה לצ'ה, ולא דוגלת בקידום ההנקה מסיבה כזו או אחרת. אני בעיקר דוגלת בזה שכל אישה תעשה מה שמתאים לה.
ההנקה היא בחירה אישית ומודעת שלי, שנעשתה בהתבסס על שקלול היתרונות והחסרונות שיש בה, כמו בכל דבר אחר.
אני מפרגנת למי שבחרה להאכיל בפורמולה מסיבותיה שלה, ושמחה לספר שאני הייתי תינוקת שאכלה פורמולה וגדלתי בסדר גמור :)
לאחר הקדימון הזה, עוד אספר שאני מניקה את איתן מהיום השלישי להיוולדו ותחילת הדרך בהנקה לא היתה קלה, או יותר נכון לא היתה.
ילדתי בשעות אחה"צ והגעתי בערב הלידה למחלקה. באמצע הלילה קיבלתי טלפון מהתינוקייה שאומר לי באופן ברור ולקוני: "התינוק שלך רעב, בואי להאכיל אותו".
בעוד האינסטינקט האימהי בפעולה, צלצלתי לאחות המחלקה וביקשתי שתכוון אותי לתינוקיה.
האחות אמרה לי: מה פתאום, את אחרי אפידורל אסור לרדת מהמיטה, אבקש שיביאו לך את התינוק.
איתן הגיע במהרה עם אחות שנעלמה במהירות שבאה, ואני נותרתי איתו לבד במיטה, בלי שמץ של מושג מה אני אמורה לעשות.
יש תינוק, יש ציצי, אפילו שניים, כמה מסובך זה כבר יכול להיות??
אז זהו, שמסובך. ולא אינטואיטיבי בכלל כמו שניתן לחשוב.
ניסיתי להצמיד אותו אבל לא היה לי מושג ירוק מה אני עושה או איך לעשות את זה.
כמובן שתוך מס' דקות הוא התחיל לצרוח בקולי קולות, ואני המשכתי לנסות שוב ושוב, על אף התסכול ועל אף הצרחות.
לדעתי אחרי 15-20 דקות התייאשתי, וגם לא היה לי נעים מהשכנות לחדר שהחרבתי להן את שנת הלילה, והתקשרתי לבקש שיקחו אותו ויאכילו אותו בתמ"ל.
בימים שלאחר מכן נרשמתי לכל ייעוץ הנקה אפשרי גם במחלקה ולאחר מכן במלונית, אבל מצאתי שהייעוצים היו לא מועילים בעליל.
היו יותר מדי בנות על יועצת אחת, כל אחת עם הבעיות שלה, והיה קשה לקבל מענה ספציפי לבעית ההנקה שלי או יותר נכון לאי ההנקה.
לא הצלחתי לקבל הדגמה אישית איך זה עובד, וגם לא נאמרה לי מילה על שאיבה (דבר שנהייה קריטי יומיים לאחר מכן).
בינתיים איתן אכל סימילאק באופן בלעדי והיה מבסוט.
עוד יומיים חלפו, בהם לא הנקתי בכלל (סחטתי קצת קולוסטרום לכפית וזהו בערך), והגיע יום השחרור מהמלונית ומבית החולים.
השתחררתי בעודי מרגישה גודש הולך וגובר וכאמור עדיין לא יודעת איך להניק.
בבית התחלתי לקלוט את חומרת המצב כשהרגשתי כבר לא טוב,
למרבה המזל נחלצה לעזרתי חברת ילדות מקסימה ו"גורו התינוקות" שלי, יש לה שם: יעל דימנשטיין - שהיא גם מדריכת סדנאות עיסוי תינוקות (עשינו ונהנינו) וליווי התפתחותי וגם יועצת הנקה והגיעה אלי הביתה לסשן עזרה ראשונה והדרכת הנקה פרטית.
יעל הצילה אותי (לא פחות), וגם הצילה את ההנקה שלי.
היא עשתה לי עיסוי לשחרור הגודש, הראתה לבעלי איך להקפיא חיתולים לטיפול בגודש ועוד טכניקות וטיפים להקלה וכמובן לקחה את התינוק ובדקה שהוא יכול לינוק (יכול) והדריכה אותנו איך לבצע את ההנקה הכה לא טריוויאלית.
ונשארה לראות שמצליחה להתבצע הנקה לפני שהיא משאירה אותנו להסתדר לבד.
הדרך שלי מאז ועד כה בהנקה היא בסך הכל בסדר ואין סוגיות הנקה דרמטיות, ועם זאת אין ספק שמדובר במשימה תובענית מאין כמוה.
עברתי את כל קפיצות הגדילה העיקריות - בתחילת הדרך יש הרבה - והיו רגעים שהייתי בטוחה שאני הולכת לקרוס.
התגברתי על הפחד של להניק בפומבי שאחז בי בשבועות הראשונים ועכשיו אין לי שום בעיה לשבת בבית קפה ולהאכיל את התינוק שלי תחת סינר הנקה.
עברתי ימים של תהיות האם יש לי מספיק חלב, והאם הוא אוכל מספיק (כל מי שמניקה בטח תזדהה), ותהיות כאלה של הסובבים אותי שקשה לשכנע אותם כי על השד אין שנתות ואי אפשר באמת לדעת כמה התינוק ינק.
אבל השתדלתי לא להילחץ ולא לעשות דרמה, סמכתי על עצמי, וראיתי שהתינוק גדל ועולה במשקל אז זה הניח את דעתי ודעת הסובבים, ואנחנו ממשיכים כסדרנו.
אז מה לובשים בהנקה?
למרבה הצער לא שמלות. זה בערך הדבר שהכי חסר לי.
כמו כן, הלבוש של אמא צעירה שמניקה (וגם זו שלא) מושפע מעוד דברים, כמו למשל העובדה שהיא הפכה לסבל וצריכה כל היום להתכופף, לקפל ולפתוח עגלות, אז אין מה לדבר על חצאיות.
וגם יש מצב שהגזרה לא חזרה לקדמותה: החזה גדול יותר ויש קצת עודפים ביחוד באזור הבטן אז כנראה שגם הבגדים הקודמים לא בדיוק מתאימים וכדאי להשתמש באמצעי הסוואה ולטשטש את מה שלא נראה טוב.
דיסקסתי את העניין עם כמה חברות ובנות משפחה שמניקות והגעתי למסקנה שהמניקות מתחלקות לשתי אסכולות: "המושכות" ו"המרימות".
"המושכות" - לובשות פריטים שלרוב כוללים מחשוף וי, מושכות את המחשוף מטה ושולפות את הציץ.
יתרונות: זו השיטה הקלה ביותר לחשיפת שד, שלא חושפת חלקים אחרים של הגוף, מהיר ונוח.
חסרונות: מחייבת חולצה עם מפתח וי, ובדרך כלל כזו שעשוייה חומר אלסטי כלשהו.
שמתי לב ש"המושכות" מרכיבות את מרבית קהל המניקות.
האסכולה השנייה והשכיחה פחות, היא ה"מרימות".
"המרימות" - יכולות ללבוש מגוון רחב יותר של חולצות, עם מפתחי צוואר שונים, גם חולצות סגורות, מאחר והן מרימות את הצד של החולצה שמכסה את הציץ כלפי מעלה.
יתרונות: כאמור מאפשר לבישה של מגוון רחב יותר של חולצות.
חסרונות: מעט יותר מסורבל מהמשיכה, חושף קצת יותר מהגוף.
אני נמנית על ה"מרימות" והמדים שלי כוללים סקיני ג'ינס וחולצה כדוגמת אחת החולצות הנ"ל בתמונה שלמטה.
אני מעדיפה חולצות שמתרחבות מעט בחלק התחתון על מנת לטשטש את העודפים בבטן, וכן, יש לי כאלה שעוד לא הצלחתי להבין איך והאם ירדו.
קיבלתי כמה בקשות לפוסט מהסוג הזה אז הנה זה בא - הנקה מהזוית האישית שלי, ומה לעזאזל אפשר ללבוש כשמניקים.
אם קראתם את הפוסטים הקודמים שלי בוודאי הבנתם שאני מניקה.
הנקה היא טרנד רציני כרגע (כמו שפורמולה היתה בשנות ה-80) ואני בעד, אבל חשוב לי לציין שאני לא חלק מארגון לה לצ'ה, ולא דוגלת בקידום ההנקה מסיבה כזו או אחרת. אני בעיקר דוגלת בזה שכל אישה תעשה מה שמתאים לה.
ההנקה היא בחירה אישית ומודעת שלי, שנעשתה בהתבסס על שקלול היתרונות והחסרונות שיש בה, כמו בכל דבר אחר.
אני מפרגנת למי שבחרה להאכיל בפורמולה מסיבותיה שלה, ושמחה לספר שאני הייתי תינוקת שאכלה פורמולה וגדלתי בסדר גמור :)
לאחר הקדימון הזה, עוד אספר שאני מניקה את איתן מהיום השלישי להיוולדו ותחילת הדרך בהנקה לא היתה קלה, או יותר נכון לא היתה.
ילדתי בשעות אחה"צ והגעתי בערב הלידה למחלקה. באמצע הלילה קיבלתי טלפון מהתינוקייה שאומר לי באופן ברור ולקוני: "התינוק שלך רעב, בואי להאכיל אותו".
בעוד האינסטינקט האימהי בפעולה, צלצלתי לאחות המחלקה וביקשתי שתכוון אותי לתינוקיה.
האחות אמרה לי: מה פתאום, את אחרי אפידורל אסור לרדת מהמיטה, אבקש שיביאו לך את התינוק.
איתן הגיע במהרה עם אחות שנעלמה במהירות שבאה, ואני נותרתי איתו לבד במיטה, בלי שמץ של מושג מה אני אמורה לעשות.
יש תינוק, יש ציצי, אפילו שניים, כמה מסובך זה כבר יכול להיות??
אז זהו, שמסובך. ולא אינטואיטיבי בכלל כמו שניתן לחשוב.
ניסיתי להצמיד אותו אבל לא היה לי מושג ירוק מה אני עושה או איך לעשות את זה.
כמובן שתוך מס' דקות הוא התחיל לצרוח בקולי קולות, ואני המשכתי לנסות שוב ושוב, על אף התסכול ועל אף הצרחות.
לדעתי אחרי 15-20 דקות התייאשתי, וגם לא היה לי נעים מהשכנות לחדר שהחרבתי להן את שנת הלילה, והתקשרתי לבקש שיקחו אותו ויאכילו אותו בתמ"ל.
בימים שלאחר מכן נרשמתי לכל ייעוץ הנקה אפשרי גם במחלקה ולאחר מכן במלונית, אבל מצאתי שהייעוצים היו לא מועילים בעליל.
היו יותר מדי בנות על יועצת אחת, כל אחת עם הבעיות שלה, והיה קשה לקבל מענה ספציפי לבעית ההנקה שלי או יותר נכון לאי ההנקה.
לא הצלחתי לקבל הדגמה אישית איך זה עובד, וגם לא נאמרה לי מילה על שאיבה (דבר שנהייה קריטי יומיים לאחר מכן).
בינתיים איתן אכל סימילאק באופן בלעדי והיה מבסוט.
עוד יומיים חלפו, בהם לא הנקתי בכלל (סחטתי קצת קולוסטרום לכפית וזהו בערך), והגיע יום השחרור מהמלונית ומבית החולים.
השתחררתי בעודי מרגישה גודש הולך וגובר וכאמור עדיין לא יודעת איך להניק.
בבית התחלתי לקלוט את חומרת המצב כשהרגשתי כבר לא טוב,
למרבה המזל נחלצה לעזרתי חברת ילדות מקסימה ו"גורו התינוקות" שלי, יש לה שם: יעל דימנשטיין - שהיא גם מדריכת סדנאות עיסוי תינוקות (עשינו ונהנינו) וליווי התפתחותי וגם יועצת הנקה והגיעה אלי הביתה לסשן עזרה ראשונה והדרכת הנקה פרטית.
יעל הצילה אותי (לא פחות), וגם הצילה את ההנקה שלי.
היא עשתה לי עיסוי לשחרור הגודש, הראתה לבעלי איך להקפיא חיתולים לטיפול בגודש ועוד טכניקות וטיפים להקלה וכמובן לקחה את התינוק ובדקה שהוא יכול לינוק (יכול) והדריכה אותנו איך לבצע את ההנקה הכה לא טריוויאלית.
ונשארה לראות שמצליחה להתבצע הנקה לפני שהיא משאירה אותנו להסתדר לבד.
הדרך שלי מאז ועד כה בהנקה היא בסך הכל בסדר ואין סוגיות הנקה דרמטיות, ועם זאת אין ספק שמדובר במשימה תובענית מאין כמוה.
עברתי את כל קפיצות הגדילה העיקריות - בתחילת הדרך יש הרבה - והיו רגעים שהייתי בטוחה שאני הולכת לקרוס.
התגברתי על הפחד של להניק בפומבי שאחז בי בשבועות הראשונים ועכשיו אין לי שום בעיה לשבת בבית קפה ולהאכיל את התינוק שלי תחת סינר הנקה.
עברתי ימים של תהיות האם יש לי מספיק חלב, והאם הוא אוכל מספיק (כל מי שמניקה בטח תזדהה), ותהיות כאלה של הסובבים אותי שקשה לשכנע אותם כי על השד אין שנתות ואי אפשר באמת לדעת כמה התינוק ינק.
אבל השתדלתי לא להילחץ ולא לעשות דרמה, סמכתי על עצמי, וראיתי שהתינוק גדל ועולה במשקל אז זה הניח את דעתי ודעת הסובבים, ואנחנו ממשיכים כסדרנו.
אז מה לובשים בהנקה?
למרבה הצער לא שמלות. זה בערך הדבר שהכי חסר לי.
כמו כן, הלבוש של אמא צעירה שמניקה (וגם זו שלא) מושפע מעוד דברים, כמו למשל העובדה שהיא הפכה לסבל וצריכה כל היום להתכופף, לקפל ולפתוח עגלות, אז אין מה לדבר על חצאיות.
וגם יש מצב שהגזרה לא חזרה לקדמותה: החזה גדול יותר ויש קצת עודפים ביחוד באזור הבטן אז כנראה שגם הבגדים הקודמים לא בדיוק מתאימים וכדאי להשתמש באמצעי הסוואה ולטשטש את מה שלא נראה טוב.
דיסקסתי את העניין עם כמה חברות ובנות משפחה שמניקות והגעתי למסקנה שהמניקות מתחלקות לשתי אסכולות: "המושכות" ו"המרימות".
"המושכות" - לובשות פריטים שלרוב כוללים מחשוף וי, מושכות את המחשוף מטה ושולפות את הציץ.
יתרונות: זו השיטה הקלה ביותר לחשיפת שד, שלא חושפת חלקים אחרים של הגוף, מהיר ונוח.
חסרונות: מחייבת חולצה עם מפתח וי, ובדרך כלל כזו שעשוייה חומר אלסטי כלשהו.
שמתי לב ש"המושכות" מרכיבות את מרבית קהל המניקות.
האסכולה השנייה והשכיחה פחות, היא ה"מרימות".
"המרימות" - יכולות ללבוש מגוון רחב יותר של חולצות, עם מפתחי צוואר שונים, גם חולצות סגורות, מאחר והן מרימות את הצד של החולצה שמכסה את הציץ כלפי מעלה.
יתרונות: כאמור מאפשר לבישה של מגוון רחב יותר של חולצות.
חסרונות: מעט יותר מסורבל מהמשיכה, חושף קצת יותר מהגוף.
אני נמנית על ה"מרימות" והמדים שלי כוללים סקיני ג'ינס וחולצה כדוגמת אחת החולצות הנ"ל בתמונה שלמטה.
אני מעדיפה חולצות שמתרחבות מעט בחלק התחתון על מנת לטשטש את העודפים בבטן, וכן, יש לי כאלה שעוד לא הצלחתי להבין איך והאם ירדו.
ה"מושכות" שמביניכן יכולות להצטייד בחולצות טי אוברסייז עם מחשוף וי, חולצות מעטפת או דמויות מעטפת שניתן להפשיל הצידה.
ה"מושכות" אפילו יכולות ללבוש שמלת ג'רזי אוברסייז מגניבה כל עוד יש בבד חומר אלסטי וניתן למשוך את המחשוף מטה.
עוד חולצות שימושיות הן חולצות בעלות כיפתור חלקי, כלומר שורה של כפתורים שנגמרת באמצע הטורסו (כמו כאן).
ה"מושכות" אפילו יכולות ללבוש שמלת ג'רזי אוברסייז מגניבה כל עוד יש בבד חומר אלסטי וניתן למשוך את המחשוף מטה.
עוד חולצות שימושיות הן חולצות בעלות כיפתור חלקי, כלומר שורה של כפתורים שנגמרת באמצע הטורסו (כמו כאן).
עוד כמה דברים בנושא הלבשה בהנקה:
1. בדים דקים ונצמדים - אני באופן אישי פחות מעדיפה פריטים שנצמדים לגוף, אני חושבת שזה לא עושה חסד עם הגוף שאחרי לידה, וגם ככה יש לנו כל כך הרבה דברים להתמודד איתם שלא צריך גם את הבאסה של לעמוד מול הראי.
2. חולצות כפתורים - מצאתי שהתינוק שלי לא מסוגל להתאזר בסבלנות עד שאמא תפתח את כל הכפתורים בחולצה אז הן פחות שימושיות עבורי על אף שחשבתי אחרת לפני הלידה.
יש כמה חולצות כפתורים שאני לובשת אבל פשוט מרימה למעלה כמו שאני עושה בחולצות בלי כפתורים.
אבל היי, אם זה עובד עבורכן, תהנו.
3. הלבשה תחתונה - חזיית הנקה נוחה שנפתחת בקלות (תמדדו ותנסו לפני שאתן קונות) זה מאסט, לפחות מבחינתי.
ויש גם המצאות מעולות כמו גופיית הנקה שלובשים מתחת לבגד והיא נפתחת כמו חזיית הנקה - למשל כאן.
4. קימונו - פריט מאוד טרנדי כרגע, שיכול להיות שימושי למניקות.
אפשר ללבוש אותו באגביות מעל גופיה או גופית הנקה ובתכלס מי שלא חוששת יותר מדי יכולה "להחביא" את התינוק ולהניק אותו מתחת לקימונו, בייחוד אם הוא עדיין קטן. וגם שימושי בקור העז של המזגנים.
לסיום פוסט בענייני הנקה יהיה רק הולם להוסיף את הסרטון החמוד הבא,
ולאחל לכן הנקה נעימה וקלה!
1. בדים דקים ונצמדים - אני באופן אישי פחות מעדיפה פריטים שנצמדים לגוף, אני חושבת שזה לא עושה חסד עם הגוף שאחרי לידה, וגם ככה יש לנו כל כך הרבה דברים להתמודד איתם שלא צריך גם את הבאסה של לעמוד מול הראי.
2. חולצות כפתורים - מצאתי שהתינוק שלי לא מסוגל להתאזר בסבלנות עד שאמא תפתח את כל הכפתורים בחולצה אז הן פחות שימושיות עבורי על אף שחשבתי אחרת לפני הלידה.
יש כמה חולצות כפתורים שאני לובשת אבל פשוט מרימה למעלה כמו שאני עושה בחולצות בלי כפתורים.
אבל היי, אם זה עובד עבורכן, תהנו.
3. הלבשה תחתונה - חזיית הנקה נוחה שנפתחת בקלות (תמדדו ותנסו לפני שאתן קונות) זה מאסט, לפחות מבחינתי.
ויש גם המצאות מעולות כמו גופיית הנקה שלובשים מתחת לבגד והיא נפתחת כמו חזיית הנקה - למשל כאן.
4. קימונו - פריט מאוד טרנדי כרגע, שיכול להיות שימושי למניקות.
אפשר ללבוש אותו באגביות מעל גופיה או גופית הנקה ובתכלס מי שלא חוששת יותר מדי יכולה "להחביא" את התינוק ולהניק אותו מתחת לקימונו, בייחוד אם הוא עדיין קטן. וגם שימושי בקור העז של המזגנים.
לסיום פוסט בענייני הנקה יהיה רק הולם להוסיף את הסרטון החמוד הבא,
ולאחל לכן הנקה נעימה וקלה!
