This is not an outfit post

הפוסט מוקדש בתודה, באהבה רבה ובהערכה לחיילי צה"ל.
וביניהם למילואימניק יקר במיוחד לליבי 3>

////

התמונה הזאת צולמה במקום רחוק ושקט.
עיירה קטנה וצנועה (באמת צנועה) שבה כולם מכירים את כולם ולא קורה בה כלום.
כמובן שאין טילים, אין עימותים, אין שכנים מתנכלים (העיירה נמצאת על אי, אז שיחקו אותה בקטע של ה-אין שכנים).

הבתים צבעוניים, הרחובות צרים ומקושטים בדגלונים (לא בכל ימות השנה) והדבר הכי מסעיר שיכול לקרות במקום הזה הוא שמישהו יחליט לצבוע את הבית שלו בצבע לבן.
זה כמובן לא קורה, כי אין אף בית שצבוע בלבן.

אין בעיירה קניון או מרכז מסחרי. אין שופינג. אין "מירוץ החיים".
הבידור העיקרי שניתן למצוא בה הוא להוציא שולחן לחצר ולאכול עליו את ארוחת הערב.


אולי המקום הזה קיים באמת, ואולי המצאתי אותו בדמיוני.

כך או כך, אני מקווה שנוכל למצוא אותו, או חלקים ממנו, בתוכנו.

This post is dedicated with a lot of love and appreciation to all of  IDF soldiers.
And among them to one army reserve soldier that is dear to my heart.


The image you see above was taken in a far and quiet place.
A small and modest town, where everybody knows everybody, and nothing really happens.
Of course there are no rockets, no confrontations, no plotting neighbors (this town is located on an island so they really nailed it with the "no neighbors" thing).

The houses are colorful and the streets are narrow and decorated with little flags (in the summertime) and the most exciting thing that can happen in this town is that somebody will decide to paint their house white.
But that never happens, because there are no white houses.

There is no mall in this town. And no shopping.
No race to accomplish and acquire.
The main form of entertainment you can find there is take a table out to the back yard and eat dinner under the sky.


Maybe this place is real, and maybe it was just made up in my imagination.

Either way, I hope we can find this place, or parts of it, within us.

Read More

thoughts on dressing / מחשבות על התלבשות

הטקסט הזה, שהתפרסם בפברואר האחרון ב-t magazine שוכב אצלי בראש רשימת החומרים לפוסטים העתידיים.
כבר כמעט חצי שנה.
העליתי אותו לאינסטגרם שלי (fashionpea) בסמוך לפרסומו אבל לא הספקתי להתייחס אליו בצורה הראויה ולתת את הדעת עליו כמו שרציתי.

אפשר גם לומר שנתתי לו להתבשל קצת במוח, כך שההבנה והחיבור שלי לטקסט התקיימו ביחד עם האבולוציה של הדרך בה אני מתלבשת.
והתמורות שחלו בסגנון האישי שלי בשנה האחרונה, גם אם לא הושפעו באופן ישיר מהתוכן הזה, קשורות אליו בצורה כלשהי.

אם הייתי קוראת את הכתוב לעיל לפני 3 שנים ויותר הייתי מבטלת אותו בזריזות ובבוז.
להתלבש על מנת להיות "בלתי נראית" או שקופה??
הייתכן דבר נורא מזה?
לא, לא, ועוד פעם - לא!

מאז ומתמיד שאפתי לבטא דרך הלבוש שלי את אישיותי ולהביא במלבושי זוית ייחודית ומעניינת.
אני חושבת שגם כתבתי כאן לא אחת שאני נהנית להחליף דמויות דרך הלבוש ולהעביר רעיונות או להדגיש מצבי רוח באמצעות הבגדים שאני עוטה על עצמי. ואלו היו אמירות כנות ואותנטיות לחלוטין.
להתלבש על מנת להיראות מיוחדת נתפס בעיני כקונספט לגיטימי ורצוי, אך מאז השתנו הדברים מעט.

המילה "invisible" עדיין מעבירה בי גל קל של זעזוע, אבל אין ספק שרוח של התמתנות ופרגמטיזם השתלטה עלי, ועל הדרך בה אני מתלבשת, בחודשים האחרונים.
פתאום גם לי נראה שלהצטעצע ולהתגנדר זה קצת מטופש.
ועל אף שאין לי עדיין ילדים, (ועם כל כמה שאני עסוקה, עדיין יש לי זמן להתלבש ולהסתדר בבוקר), יש משהו באורח החיים של האישה שמבלה את רוב זמנה בעשייה, שמחייב אותה ללבוש בגדים שיאפשרו את העשייה הזאת. או בעיקר שלא יפריעו לה.

בגדים של סלין, ובאופן ספציפי המכנסיים הרחבים שמתוארים בטקסט, מאוד לא יתאימו לי באופן אישי (ובעיקר לא לחשבון הבנק שלי) אבל אני בהחלט נוטה לכיוון לבישת בגדים סולידים יחסית והצהרתיים.
האמירה שעומדת מאחורי הלבוש שלי בימים אלה היא שאני מודעת מאוד לטרנדים ולאן נושבת הרוח האופנתית אבל בוררת את המגמות שאני נוהה אחריהן בקפידה ולובשת מה שעובד בשבילי.

לפרק ה"מדים" עוד לא הגעתי, ואני ממש לא הבחורה שתיצמד לסילואטה אחת בלבד ותלבש אותה למוות. ייתכן גם שלא אגיע לזה לעולם, וזה בסדר.
אני לא במירוץ לרדוקציה ומינימליזם, רק בשאיפה כללית לשפר ולשכלל את הסגנון האישי.
ועל אף התמתנותי אני עדיין שואפת לאלמנט מסוים של גיוון ושובבות באקט ההתלבשות.
להתלבש זה כיף וחשוב לשמור על לפחות קמצוץ של הנאה בסיפור.

אז זה המקום האופנתי בו אני נמצאת בתקופה האחרונה - מקום בו אני לובשת את הבגדים ולא הם לובשים אותי.
ומה אתם חושבים על האמור לעיל? מתחברים לטקסט או לחלק ממנו? או שמתנגדים נחרצות?
אשמח לדעת כיצד אתם מתייחסים לנושא. תגובות בתחתית הפוסט

סופ"ש שקט :)

This article, that was published in T magazine this February, Has been waiting at the top of my " future blog post topics" list for about 6 months.
Back when it was published I posted it on my Instagram (@fashionpea) but did not manage to give it the proper attention and arrange my thoughts regarding it.

You can also say I let these words sit in the back of my mind for a while and I let myself come to some conclusions about this text while my personal style was evolving. And even if my style evolution was not directly influenced by this text, I see some connection. This article met me in the right mental time and place.

If I would have read these words about 3 or more years ago, I would surely and harshly dismiss them.
Dressing in order to be invisible or "transparent"?? Could anything be more appalling??
No, No, No!

Since I started dressing myself, I have always strived to express myself and show some of my personality through what I wear. I even wrote here once or twice that I like to dress differently according to my mood and even try on different personalities and concepts via dressing. Dressing in order to look unique and "special" was considered very legitimate in my point of view.

But things have changed. In the past year I tend to wear more understated garments. And the whole costume-y aspects of dressing has gone away.
"To fuss and preen" as the article suggests, seems indeed a bit silly and juvenile.
And although I don't have any kids yet and I'm not as busy as the prime minister of Israel, I am a pretty busy lady who needs her clothes to work for her and especially don't interfere with what she's doing and allow her to continue her "doing".

So I feel like my style is a bit toned done, more quiet and simple but not less statement-y. And with a playful touch, because one cannot live, and dress, without fun.
And I love it. Makes me feel more mature and sophisticated and shows what I learned through all the years of playing dress-up with myself :)

And what about you?
How do you dress and what do you think about the aforementioned article about Céline clothing? Can you relate to this text or do you think differently? Do tell!

Read More

כשהתותחים רועמים המוזות שותקות

כפי שכתבתי בפוסט הקודם, התגעגעתי,
אבל אני לא מרגישה שבא לי לעשות כרגע אאוטפיט פוסט "שגרתי".
המצב מסריח מדי ודעתי מוסחת מדי. במצב של fight or flight אופנה היא לא בדיוק במרכז העניינים.

לא ממש מעניין אותי להתלבש כרגע, לא כל כך מטריד את מנוחתי מה הלך בשבוע אופנת קוטור (שנראה כל כך רחוק מכאן, כאילו התקיים במאה ובגלקסיה אחרת), והכי לא מעניין אותי מה קורה בבלוגוספירת האופנה העולמית שכבר לפני תקופת מה נראה שאיבדה כל קשר עם המציאות.

על אף שאני חושבת ורוצה לשדר עסקים כרגיל, זה לא הולך, ואני לא מתכוונת להילחם בזה.
אז שלפתי תמונה מפוסט שנגנז ולא התפרסם כאן, והחלטתי לכתוב פוסט קצת יותר אישי, מעין הפוגה מהאופנה ומהמצב, בו אספר לכם וגם אסכם עם עצמי מה קורה איתי לאחרונה.

אז אלו הדברים העיקריים:

1. בימים אלה אני עובדת קשה על מיזם שאני מקווה לחלוק איתכם בעוד מספר שבועות.
תחזיקו אצבעות ואחלו לי בהצלחה!

2. בערך בכל יום בחודשיים האחרונים אני עושה משהו חדש אחד לפחות.
זה מרגש ומפחיד בעת ובעונה אחת.

3. אחד הדברים החדשים שהתחלתי לאחרונה הוא פעילות ספורטיבית (הידד!).
הספורט הנבחר הוא צעידה בשעת בוקר מוקדמת מהבית שלי ברמת גן ועד לנמל תל אביב (ובחזרה, אין ברירה).
וכמובן שהבחורה הרצינית והמצטיינת שבי לא יכלה להתחיל עם פחות מ-10Km ליום, מה שהתברר במהרה כהגזמה פראית עבור מישהי שבמשך שנים חשבה שספורט זה לקום ממקום רבצה מאחורי המקלדת וללכת לחדר הסמוך.
שברי מאמץ, מישהו?

4. עוד דבר חדש שנכנס לחיי הוא סידור גבות, בידיהם של גורמים מקצועיים כמובן.
עברו יותר מ-5 שנים מאז הפעם האחרונה שיד גבאית נגעה בגבותי, וקיבלתי החלטה לחזור לסוס.
מאז שהחלטתי להאריך את הפוני (אני עדיין נמצאת בשלב נורא של התהליך) הגבות נחשפות להן מדי יום ולא היתה ברירה אלה לטפל בהן ולעצב אותן.
ועכשיו מישהו יכול להסביר לי איך לא עשיתי את זה קודם??

5. גמעתי בשקיקה את העונה השנייה של Orange is the New Black.
העונה לא פחות ממופלאה ומאלפת ואני קצת מצטערת שמיהרתי כל כך להתנפל עליה כי עכשיו לא נשאר... 

6. בהמלצת אמא שלי, (שאינה רופאה או דיאטנית, אבל כל מה שהיא מציעה לי לאכול אני לוקחת בשמחה), החלטתי לקנח כל יום, אחרי הארוחה האחרונה של היום, עם השילוש הקדוש שהוא: שקדים, אבטיח וקוביית שוקולד מריר.
לא ביחד כמובן.
גם אם זה לא, העיקר שאני מרגישה שזה נוגד חימצון ומנקה את הגוף.
לאפקט הפסיכולוגי חייבת להיות השפעה כלשהי.

7. אני אומרת תודה כל יום על המשפחה שלי ועל החברים הטובים שבהם אני מוקפת.

אז שיהיה לילה שקט.
ותהיו חזקים.

גם זה יעבור.

שולחת את אהבתי
XX

Read More

a different story

היי חברים, התגעגעתי!
הייתי מאוד עסוקה בזמן האחרון ופתאום נפלה על כולנו המלחמה הארורה הזאת שהוציאה לי את הרוח מהמפרשים והחשק מכל דבר שאינו למשוך את השמיכה מעל הראש ולחכות שיעבור זעם.

אז התלבטתי אם ומה לפרסם פה, והגעתי למסקנה שאם כבר להתעסק באופנה אז בואו נעשה את זה בצורה הכי אסקפיסטית שאנחנו יכולים, נברח מהמציאות ונצלול לתוך עולם אחר, ולו לכמה דקות בלבד.

הנה לפניכם תקציר של סיפור האופנה בשלושה חלקים שצילמתי עם רונן ופירסמתי ממנו כבר טעימה.
אחרי שהכרחתי את רונן לצלם איתי דברים ורודים ופרחוניים פעם אחר פעם הרגשתי שהגיע הזמן לגוון (וגם שאני חייבת לו קצת על הקרבת הגבריות) אז חשבנו על סיפור, מעין אדיטוריאל, שיכלול מספר אאוטפיטים שונים, בלוקיישן מחוספס מהרגיל.

מה שאני לובשת בצילומים הנ"ל הוא לא מה שאני בדרך כלל לובשת ביומיום או בכלל, למרות שרוב הפריטים כאן שייכים לי.
ניסיתי להרכיב אאוטפיטים שיתאימו לדמויות שהמצאתי במוחי וכמו כן שאפתי לגלם את הדמויות האלה (בניגוד לעצמי ה"רגילה" שמופיעה פה מדי פעם..) ולהתחבר ל"צד האפל" שלי, אם יש צד כזה??

מקווה שהצלחתי ולו במעט, בכל מקרה הניסיון היה מאוד מעניין ומאתגר. וגם אם לא, לפחות יצא לי להשתמש שוב בשמלת הכלה שלי (בתור חצאית הפעם), דבר שלא שיערתי לעצמי שייקרה.

אז תהנו מהצילומים, מומלץ להשמיע את השיר הבא ברקע:

♬ Massive Attack - Paradise Circus ♬

מאחלת לכולם שבת שקטה וימים רגועים במהרה.

תודה רבה לרונן פריימן על הצילומים.

Hi guys, missed you :)
Things have been really busy in my little corner lately, plus we found ourselves in the middle of a sudden war and all I wanna do is pull the blanket over my head and crawl out when everything's over.

I contemplated on what to post here, and whether to post at all and finally decided that the best answer will be #escapism.

So here is a summary of the three part editorial I shot with Ronen a few weeks ago (you already got a small taste of it here).

On contrary to our other shoots that were mainly pink or floral, we decided to try and connect to our / my dark side and create a story based on 3 fictional characters.

I hope I managed to portray them well, and if not, at least I got to use my wedding dress once again, this time as skirt. So enjoy the summary, the 3 parts are coming soon.

Thank you Ronen Frieman for the pics.
Wishing you and Israel a quiet weekend.
XX

Read More

Olivia Palermo's wedding dress / שמלת הכלה של אוליביה פלרמו

אוליביה פלרמו, אייקון האופנה ונסיכת הסטייל הניו יורקית, האישה שלא יוצאת מהבית באאוטפיט פחות ממושי-מושלם, נישאה בשבוע שעבר לבן זוגה הדוגמן (הגבר הזה כל כך יפה, שהוא אפילו יפה מדי. אבל אני סוטה). מזל טוב!

אבל אל תתנו לתמונה הראשונה בפוסט, שלקוחה מתוך הפקת הכלולות שעשתה פלרמו עבור מגזין Brides בחודש אפריל האחרון, להטעות אתכם. הכלה לא לבשה שמלת מעצבים אקסטרווגנטית וסופר יוקרתית לחתונתה, כפי שכולנו היינו מצפים.

Olivia Palermo, fashion icon and always-perfectly-dressed New York fashionista, married her model boyfriend last week. Mazal Tov!

But don't let the top image, taken from the production Palermo collaborated on with Brides magazine, mislead you: the lovely bride did not wear a luxurious bridal gown, she didn't even wear a dress.

במקום שמלה, בחרה אוליביה עבור חתונתה לוק יפהפה, נונשלנטי ומשוחרר המורכב משורטס ומעליהם חצאית טול עם אמרה מעוטרת. כחלק עליון, פלרמו צירפה לחצאית סוודר קשמיר דק וחלק בצבע קרם ולסיום המראה נעלי מנולו בלאניק בסאטן כחול. ועל זה נאמר: שאפו!

אני מתה-מתה-מתה על המראה הכלתי הזה, בלשון המעטה.
פלרמו מדגימה פה יפה איך אפשר להתחתן בלי להתחפש ובלי להיראות גרנדיוזית וגרוטסקית, וכולי תקווה שכלות לעתיד ייקחו את הלוק הזה לתשומת ליבן כשהן חושבות על איך הן רוצות להיראות ביום החתונה.

הרי לכם מראה מאופק, עדין וטבעי שלא גורע ולא מפחית ולו במעט מה"כלתיות" של הלובשת. דוז פואה.
חתן דוגמן, אופציונלי :)

מה אתם חושבים על המראה שבחרה אוליביה פלרמו ליום חתונתה?

צילומים מכאן וכאן.

Instead, Palermo opted for a clean and efortless bridal look consisted of separates: white shorts with a tulle skirt on top, and as a top half a cream cashmere sweater.
To finish the look Olivia added a pearl earrings and a bracelet, tied her hair in a loose ponytail and chose blue satin Manolo Blahnik pumps as her wedding footwear.

I just love-love-love this look.
So nonchalant, easy and not contrived and over the top as a lot of brides choose. And even though her choices are pretty simple she does not look less "bride-y". Two thumbs up!
I hope some brides to be at home are taking notes from this fashion maven's wedding style.

And what do you guys think about her wedding day look?

images from here and here

Read More